דיבוקים הנמצאים בתפילין ומזוזות לאחר כמה שנים · סעיף ד'
במקרה שהדיבוק בתחילת האות או באמצע האות.
עיין בספר אליה רבה (סי' קמ"ג ס"ק ה'), שהביא דברי המ"א (שם ס"ק ז'), שהרשב"א (שהזכרנו בסניף ד') לא הכשיר אלא בשנדבק בסופו, אבל נדבק באמצע האות וכ"ש בראש האות פסול, ומוציאים ס"ת אחר.
וכתב על זה האליה רבה: "ונלע"ד משמע בב"ח, בכל עניין אין להוציא אחרת, וטעמא נ"ל, דהרשב"א דפוסל בנדבק בראשה ובאמצעיתה, היינו משום דס"ל דהוי כחק תוכו ולא מהני גרירה. אבל למאי דקי"ל דמהני גרירה, יש לסמוך על סברא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו" עכ"ל.
וכן דעת הט"ז (סי' ל"ב ס"ק י"ח), והוסיף בשם הב"ח שאף בנמצא כן בשבת שא"א לגרור, מ"מ אמרינן כל הראוי לבילה וכו', משום שמעיקר דין ס"ת יש תקנה רק שאיסור שבת רביע עליה (חל עליו). וכן נראה דעת הפמ"ג, שסיים דבריו (באשל אברהם ס"ק ז') בדברי הא"ר.
וכן דעת החיי אדם (כלל ל"א ס' ל"ה). וע"ש שכתב בסוגריים שסברא זו דכתב הרשב"א אתיא ככו"ע.
והנה מכל האחרונים הנ"ל רואים שסמכו על הרשב"א לעניין ס"ת אף שלא בשעת הדחק.
ועיין במשנ"ב (סי' קמ"ג ס"ק כ"ה) שסמך על הפוסקים הללו בשעת הדחק, וכמו שכתב בספר שערי אפרים (שער ה' ס' י' בפתחי שערים), ושאין להוציא ס"ת אחר אף בנגיעה בראשה או באמצעיתה. והובא ג"כ בספר משנת הסופר (בילקוט הסופר עמ' ק"ב סי' ז' ס' א').
והנה, הדבר פשוט, שלפי ההסבר שכתב הא"ר, ע"כ אין חילוק בין ס"ת לתפילין ומזוזות. שהרי הביא ראיה מסי' ל"ב הלכות תפילין שקי"ל שמועיל לגרור הדיבוק אף בנגיעה בראש האות. ולמד משם שהיות ומועיל לגרור, ממילא אמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, ולכן לעניין ס"ת ס"ל שלא מוציאים ס"ת אחר.
וממילא אפשר ללמוד שה"ה לעניין תפילין ומזוזות על מה שהיה עד עכשיו נאמר את הכלל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו.
אמנם עיין בחזו"א (סי' ח' ס"ק ה') שהסביר שאין כוונת הרשב"א להתיר מדין כל הראוי לבילה וכו' ושיגרא דלישנא נקט. וע"ש איך שהסביר את הרשב"א. ועיין עוד בחזו"א (שם ס"ק ט') שתמה על המשנ"ב הנ"ל, ע"ש.
והנה מה שלמד החזו"א שהרשב"א לא התיר מטעם כל הראוי לבילה. עיין בספר דברי יעקב (בחיבורו בעניין סת"ם וציצית, בעניין מוקף גויל עניין א' סי' ב' ענף ב') שכתב שהרבה אחרונים (ע"ש שמנה כעשרה אחרונים) למדו ברשב"א שמתיר מטעם כל הראוי לבילה וכו'.
ואף שהחזו"א תמה על המשנ"ב, מ"מ הרי חזינן שעל סברא זו סמכו הרבה אחרונים שמימיהם אנו שותים, כמו שהזכרנו לעיל.
וכן ראינו לאור החיים הקדוש פרשת בחוקותי (בפירוש הל"ה על המלה "בחוקותי") שהביא דברי הב"ח והט"ז, והסביר שם את הפסוקים על פי זה ע"ש.
ועיין בספר דברי יעקב (שם ענף א' אות ז') שבשו"ת אבני נזר (או"ח סי' ח' ס' ז') כתב, דמזה שסומכים על הרשב"א בקריאת ס"ת, מוכח דדעת הרשב"א לאו לגמרי דחויה ע"ש.
ועוד, בס"ד מצינו שיטה בראשונים שמכשירה ג"כ בכעין זה, אמנם לא מטעם כל הראוי לבילה וכו' אלא מטעם אחר. עייןבספר נתיבות חיים (ס"ק י"ב) שהביא דברי החידושים המיוחסים לרשב"א (מנחות כ"ט ע"א) שסובר שפסול הקפת גויל הוא דווקא כשנדבקה ממש אות בחברתה בכל הרוח, אבל בנדבקה במקצת מרוח אחת כשר.
והוכיח כן מהגמ' (שם) וז"ל "דהכי משמע לישנא דשאין גויל מוקף מד' רוחותיה, דאין הגויל מקיף כל רוחות שלה כי אם ב' רוחות או ג' רוחות ולא כל הד' רוחות ושחסר ממנה רוח אחת, אבל אם מקיף בכל הד' רוחות אעפ"י שאינו מקיף כל הרוח לא מפסלא בהכי, דאל"כ הוה ליה למימר שאינו מקיף הד' רוחות או שאינה מוקפת מכל הד' רוחות, דלשתמע דאם חסר מעט מכל הד' רוחות שאינו מוקף פסולות, ומדלא קאמר "מכל", משמע דלא בעינן כל הרוחות בשלימות כי אם שלא יחסר ממנה רוח אחת היקף שלם בלא היקף גויל". ועוד הביא ראיה מדין נקב באמצע האות אם תינוק דלא חכים ולא טיפש קרי כהוגן כשר ע"ש.
ובספר בית מאיר (סי' ל"ב ס' ל"ו) כתב לפרש בדעת הטור שאם נדבקו האותיות רק בצד אחד במיעוט האות ורוב אינו דבוק, כשר. אלא שכתב שזה נגד הפוסקים.
אמנם בספר מנחת פיתים (סי' ל"ב ס' ד') כתב שמצאנו חבר לטור והוא הרשב"א הנ"ל. וע"ש עוד מה שהקשה על הרשב"א מהראיה מנקב באמצע האות, ואיך שהסביר דבריו, וסיים "וזה ברור".
והנה ודאי שדברי הרשב"א והבית מאיר אליבא דהטור הם בין בס"ת ובין בתו"מ, שהרי הוכחת הרשב"א מהגמ' מדין מוקף גויל. רק שמ"מ אין נפק"מ כ"כ לעניין תו"מ, היות ולעניין תו"מ אפשר לתקן. והנפק"מ בעיקר לעניין ס"ת שאם נמצא כן בשעת קריאת התורה אין להוציא ספר אחר בכה"ג לשיטתם.
ומ"מ, בנידון שלנו לעניין תו"מ על אותם שנים שעברו שהשתמשו בהם, ודאי שיש לנו לסמוך על שני גדולים הרשב"א והטור אליבא דבית מאיר, וכן כל האחרונים שהזכרנו לעיל .
ועיין בהקדמה לספר חידושים המיוחסים לרשב"א, שכתב וז"ל "חידושי הרשב"א מסכת מנחות אשר היה טמון בכתב יד זה כשש מאות שנה באוצר יחידי סגולה גדולי חכמי רבני עיר הקדושה ירושלים ת"ו, דור אחר דור, ולא ראה אור הדפוס מעולם" וכו'.
ובאמת שבהקדמת קובץ הערות למסכת יבמות להגאון הרב אלחנן בונם וסרמן זצ"ל הביא ששמע מהחפץ חיים, שהרשב"א על מנחות אינו של הרשב"א. שמסגנונו נראה שהוא תוס' רי"ד, כי הוא מעתיק דברי רש"י בשם לשון "המורה" וזהו דרכו בתוס' רי"ד. אבל בשם הגאון ר' יהושע זצ"ל מקוטנא אומרים שהוא רבנו שלמה בר' אברהם מן ההר רבו של רבנו יונה.
והנה ממה שראינו לעיל בסעיף ג' שהרשב"א הכשיר רק בדיבוק בסוף האות, יש סיעתא לשיטות האומרות שאין ספר חידושים המיוחסים לרשב"א שייך לרשב"א ע"ש.
אבל לדידן אין נפק"מ, דמ"מ חזי אותו ראשון ללמד זכות על מה שהיה עד כאן.
ובפרט בצירוף שיטת המבי"ט בספרו קרית ספר (הל' תפילין) שדין מוקף גויל אינו אלא מדרבנן, ושכן כתב בפשיטות בשו"ת באר המים (יו"ד סי' י"ד) כמו שציין בהלכה ברורה (בבירור הלכה סי' ל"ב ס"ק ז'), א"כ ה"ל ספקא בדרבנן.