דיבוקים הנמצאים בתפילין ומזוזות לאחר כמה שנים · סעיף ב'
במקרה שהאות גדולה (עבה) ונדבקה בסופה, באופן שאם נגרור מה שנדבק, מ"מ תישאר צורת אות.
דעת הרד"ך (או"ח סי' ל"ב) להכשיר אף ללא תיקון, ודעת המ"א (ס"ק ג') להחמיר, וכתבו המשנ"ב (סי' ל"ב ס"ק י"ב) והקול יעקב (אות י"ט) שהסכימו האחרונים להחמיר, וציין המשנ"ב בשער הציון (ס"ק י') שמקורו במ"א, ושעל כן צריך לגרור הדבק.
המתבונן בדברי המשנ"ב שכתב "הסכימו האחרונים להחמיר", ולא כתב כלשון שכתב בס"ק י"ג ע"ש, משמע לכאורה שאין זה מעיקר הדין אלא משום חומרא. וגם במ"א ראינו שכתב "ונ"ל להחמיר" וכו'. ובספר עצי היער (ס"ק י"ב, מובא בהלכה ברורה סי' ל"ב בשער הציון ס"ק מ"ה) כתב וטוב להחמיר ע"ש.
ואף הקול יעקב (שם) כתב, שאף שמנהגנו להוציא ס"ת אחר כשיש דיבוק בין האותיות, מ"מ במקרה שנדבק האות בסופה ובאופן שכשנגרור הדיבוק ישאר שיעור אות, אין מוציאים ס"ת אחר.
והטעם, היות ומצינו כמה אחרונים שהלכו בשיטת הרד"ך וכמו שציינו הקול יעקב ובספר הלכה ברורה (בבירור הלכה סי' ל"ב ס"ק ח' ובשער הציון ס"ק מ"ה).והם, עולת התמיד (ס"ק ו') כמובא במ"א, והביא לדין זה ראיה מהירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג). וכן הסכימו החיד"א בספרו לדוד אמת (סי' י"ב אות ל"א), הכנסת הגדולה בהגהת הטור, אמת ליעקב (נגיעת האותיות אות ל"א), סידור בית מנוחה (אות נ"ו דף קע"ח סוף ע"א). ולכן בדיעבד יצאו ידי חובה.