אור ברסלב
ויען אליהו בדין עירוב תבשילין

ויען אליהו

בדין עירוב תבשילין

בדין מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום

שאלה י': האם עירוב תבשילין, מתיר גם את סידור השולחן (ביו"ט שחל בערב שבת) לכבוד שבת. וכן מה הדין לעניין דברים שאינם מצרכי סעודה, כגון קיפול טלית, וגלילת ס"ת לקריאה בשבת?

תשובה : גרסינן בגמ' בביצה (פ"ב דף ט"ז ע"ב) "ת"ר יו"ט שחל להיות בערב שבת, אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצרות. רבי אומר מערבין עירובי חצרות אבל לא עירובי תחומין וכו' ".

ופרש"י, טעמו של ת"ק שאין מערבין ערובי חצרות, "דנראה כמתקן דבר", וכן פירש הר"ן (דף ט' בר"ן).

ולעניין עירובי תחומין, אמרו בגמ' שאסור, משום "מיקני שביתה בשבתא", ופירשו הב"י והפרישה (סי' תקכ"ח ס"ק ב') "דמיקני ביתא הוא".

והוסיף הר"ן, שהברייתא שאסרה לעשות עירובי חצרות ביו"ט לשבת, מיירי אפילו שהניח עירובי תבשילין מערב יו"ט, מ"מ, אסור לעשות עירובי חצרות ותחומין, כיון שעירובי תבשילין מתיר לנו צרכי סעודה כגון אפיה ובישול. וז"ל: "דלא שרו עירובי תבשילין אלא דבר שהוא דומה לתקון סעודה כגון אפייה ובישול". (עיין ר"ן שיש ט"ס בדבריו, וכפי שכתבנו כן הגיהו בהערות חידושי הרא"ה ביצה ט"ז ע"ב הערה 37).

וכן דעת חידושי הרא"ה (ביצה ט"ז ע"ב). וז"ל: "י"ל דלא מהני עירובי תבשילין אלא להכשיר מלאכה לבשל מיו"ט לשבת וכו' אבל לא להתיר לתקן ביו"ט לעשות הוצאה בשבת, ולא מן השם הוא זה".

אמנם בהגהות אשרי (פ"ב סי' ז') כתב בשם האור זרוע (ח"ב הל' יו"ט סי' שמ"ג אות ט') שהבריתא מיירי שלא הניח עירובי תבשילין מערב יו"ט, אבל אם הניח, מותר לעשות עירובי חצרות ביו"ט לשבת אבל לא עירובי תחומין.

והטעם, שאסור לעשות עירובי תחומין, היות שגם ביו"ט אסור לצאת חוץ לתחום (במקרה שלא הניח עירוב תחומין מערב יו"ט). ולכן אף אם יניח עירוב תבשילין לא יתיר לו לעשות לצורך השבת דבר שאסור ביו"ט. כי כל דבר שביו"ט אסור לעשות, כגון לצאת חוץ לתחום לא יכול עירוב תבשילין להתיר לצורך שבת.

אבל לעניין עירובי חצרות, היות וביו"ט מותר להוציא מחצר לחצר, ואפילו ללא עירוב מערב יו"ט, שהרי אין עירוב והוצאה ליו"ט, לכן מתיר לי עירוב תבשילין, לעשות ביו"ט עירובי חצרות לצורך שבת.

והטעם שהאור זרוע פרש כן, כי פסק כר' יודן בירושלמי (פ"ב בביצה) שסובר שעירובי תבשילין מתיר לעשות עירובי חצרות לצורך שבת.

וא"כ, יש בעצם מחלוקת יסודית בין הר"ן והרא"ה לאור זרוע, שהר"ן והרא"ה סוברים שעירוב תבשילין מתיר רק צרכי סעודה, ושיטת האור זרוע שעירובי תבשילין מתיר אף לא צרכי סעודה.

וכן כתב הדרכי משה (סי' תקכ"ח ס"ק א').

וראה בשו"ע (שם ס' ב') שהביא ברייתא זו להלכה וז"ל: "יו"ט שחל בערב שבת לא מערבין לא עירובי חצרות ולא עירובי תבשילין".

והרמ"א הוסיף "ואפילו שהניח עירובי תבשילין". ומקורו בר"ן הנ"ל. וכן פסק הלבוש (שם).

והסבירו המ"א (ס"ק ב'), משנ"ב (ס"ק ג') וכף החיים (אות ט') שטעמו של הרמ"א שאסר, מפני שסובר שעירובי תבשילין מתיר רק צרכי סעודה.

ועיין במ"א (שם) שאחר שהביא הטעם הנ"ל, כתב "ועיין לעיל סי' תקכ"ז ס' כ' מה שכתבתי". ונראה שכוונתו, לדעת המהרש"ל והב"ח שהביא שם (בס"ק כ"א), דחזינן ג"כ דס"ל שרק צרכי סעודה מתיר עירובי תבשילין. ששם נחלקו אם צריך לפרש להדיא בנוסח העירוב "ולשחוט", או שנכלל בכלל "ולבשל". ומשמע דרק צרכי סעודה מתיר העירוב.

ועיין עוד בכף החיים (שם), שהביא דברי האור זרוע הנ"ל, וכתב בשם הנהר שלום (ס' א') "אבל ממה שסתמו כל הפוסקים, משמע דכולהו לית להו הא דאור זרוע", ושכן פסק בספר בגדי ישע (ס' ב').

ובפשטות משמע מכף החיים שגם השו"ע הולך בשיטה זו, דמסתימת השו"ע דבריו, משמע שמיירי בכל עניין, ואף בהניח עירובי תבשילין, דאל"כ היה להשו"ע לכתוב זאת במפורש.

ומ"מ, מצינו כמה פוסקים שג"כ ס"ל כהאור זרוע לעניין עצם הדין שעירוב תבשילין מתיר אף שלא לצורך סעודה.

עיין בהגהות רעק"א (לשו"ע סי' תקכ"ח אות א') שכתב טעם אחר מטעמו של הר"ן, מדוע אי אפשר לעשות עירובי חצרות על סמך העירוב תבשילין?

והסביר, מפני שעירוב תבשילין לא מתיר אלא רק מה שמותר ביו"ט לעשות לצורך עצמו, מתיר ג"כ לעשות לצורך שבת, וגם אפשר שיהיה לצורך יו"ט אם יבואו אורחים.

ולכן, עירוב חצרות לא משכחת לה לצורך יו"ט עצמו, שהרי עירוב חצרות ליו"ט, צריך לעשות מערב יו"ט (היינו לכלים שאין בהם צורך יו"ט כלל, עיין ר"ן בביצה דף ו' ד"ה וקיימא,בשם הרשב"א, ומובא בב"י ריש סי' תקי"ח, רמ"א שם ס' א'. ב"ח סי' תקכ"ח ומשנ"ב ס"ק א') . א"כ בכה"ג שמניח עירובי חצרות ביו"ט, ודאי שעושה לצורך השבת, ולכן אין עירוב תבשילין מתיר זאת.

והביא רעק"א ראיה, מהגמ' (ביצה דף כ"ב ע"א) שאמרו "שאני הטמנה דמוכח מלתא דלשבת קעביד". ומשמע שכל דבר דמוכח שלשבת נעשה לא מועיל עירוב.

והוסיף, ואע"פ דלהלכה קי"ל שגם הטמנה מותר לעשות אם הניח עירובי תבשילין, כי סבירא לן דלא הוי מוכח ממש דלצורך שבת קעביד, אבל לעניין עירובי חצרות דמוכח ודאי דלצורך שבת קעביד, שהרי ליו"ט לא מועיל להניח ביו"ט עצמו, לכן לא מועיל לזה עירוב תבשילין.

ועיין עוד במ"א (סי' תרס"ז ס"ק ג') בשם המהרי"ל שאסר לגלול הס"ת משבת ליו"ט משום הכנה.

וכתב שם בהגהות רעק"א, דמשמע מלשון המהרי"ל שדוקא משבת ליו"ט אסור, אבל מיו"ט לשבת מותר ע"י עירוב תבשילין.

וציין רעק"א, שלפי הר"ן יהיה אסור לגלול הס"ת כיון שאינו מצרכי סעודה. וע"כ שהמהרי"ל שהתיר חולק על הר"ן וס"ל כמו שהסביר רעק"א, שרק בדבר שמוכח שנעשה לשבת אין עירוב תבשילין מתיר, וגלילת ס"ת יכול גם לגלול כדי לקרא ביו"ט.

וחזינן שסובר רעק"א שעירובי תבשילין מתיר אף דברים שאינם מצרכי סעודה רק שלא יהיה מוכח שעושה לשבת. (ולפי האור זרוע גם זה מתיר העירוב תבשילין שהרי סובר שמתיר אף עירובי חצרות).

ועיין בשו"ת רעק"א (פסקים סוף סי' י"ז), שכסברתו, כתב ג"כ בשו"ת נודע ביהודה (מהד"ת או"ח סי' כ"ה), ששם התיר להכין המקוה ולחממו מיו"ט לשבת ע"י עירוב תבשילין. ע"ש.

אמנם, ראיתי בחידושי רעק"א (הל' שבת סי' ש"ב) שכתב להתיר לקפל הטלית אף ללא עירוב תבשילין, וע"ש שלמד כן מהגמ' בשבת (דף קי"ג ע"א).

ובספר עירוב תבשילין הערוך (סי' ג' ס"ק ל"ה) כתב שמצינו ירושלמי (בביצה פ"ב הל' א') מפורש כדעת הרעק"א, שהתירו הצעת המיטה אף ללא עירוב, (וה"ה לקיפול הטלית, עיין מחצית השקל סי' ש"ב סוף סק"ו), ופלא שהגאון רעק"א לא ציין מדברי הירושלמי דמפורש כדבריו. ועוד תמה על החולקים על רעק"א, מה יענו מדברי הירושלמי העומד לנגדם ע"ש.

ועיין בספר חלקת יעקב (ח"ג סי' פ"ב בהערה) שלפי דברי רעק"א הנ"ל, יש להתיר אף גלילת ס"ת ללא עירוב, והסביר שלכן רעק"א בסי' תרס"ז, ציין לעיין לעיל בסי' ש"ב.

ומה שכתב בסי' תרס"ז שע"י עירוב יש להתיר, אמר כן רק דרך פלפול בדברי הר"ן שם. אך למעשה מתיר אף ללא עירוב, מטעם שכל דבר שאין בו משום מלאכה אין צריך עירוב.

וכ"כ בספר אהל יששכר (סי' ל"ו), שמצא בהגהות מהרש"ם (או"ח סי' תקכ"ח אות ב') שהביא דברי רעק"א והירושלמי, ולמסקנתו מצדד להקל בקיפול כלים וכדו' אפי' בלא עירוב תבשילין, וה"ה בכל דבר שאין בו מלאכה ואין איסורו אלא משום הכנה.

ולעניין מה שדייק רעק"א מדברי המהרי"ל, דמשמע דמיו"ט לשבת יהיה מותר לגלול ס"ת על סמך העירוב. עיין בשערי תשובה (שם ס"ק א') בשם האליה רבה שכתב אחרת בשם המהרי"ל, וז"ל: "שאסור לחפש (לגלול) הס"ת מיו"ט לשבת משום הכנה", והוסיף בשערי תשובה שבספר מחזיק ברכה (אות ב') כתב, לפי זה אף בשניהם יש להזהר.

וחזינן דלא כמו שהבין רעק"א בדברי המהרי"ל.

והנה,לכאורה, היה אפשר לומר שיש ט"ס בא"ר בהעתקת דברי המהרי"ל, שהרי כפי שראינו המ"א העתיק להיפך בשמו שמשבת ליו"ט אסור, וכן בספר עירוב תבשילין הערוך (סי' ג' ס"ק ל"ט) כתב שבשו"ת חשב האפוד (ח"ב סי' ס"ה ד"ה נמצינו) ציין שיש ט"ס באליה רבה.

וכן המחזיק ברכה (שם) כתב שבמהרי"ל לא כתוב כך. ע"ש.

אמנם בספר עירוב תבשילין הערוך כתב, שאפשר שאין ט"ס בא"ר ע"ש טעמו.

ומ"מ, אף אם בכל אופן נרצה לומר שבדווקא כתב הא"ר כן, מ"מ, המעיין באליה רבה רואה שאין מוכרח לפרש דבריו דמיירי שהניח עירובי תבשילין, שהרי לא כתב כמו שכתב המחזיק ברכה הנ"ל,שאף שעשה עירוב לא מועיל.

וכן כתב במשנ"ב עוז והדר (סי' תקכ"ח ס' ג' בהערות), שבשער הציון למשנ"ב(סי' תרס"ז ס"ק ז') ציין דברי השע"ת וכן ציין לעיין ברעק"א, ולא פירש שמיירי אף בהניח עירוב תבשילין. וא"כ אפשר לפרש שהמשנ"ב הבין שהשערי תשובה אסר היינו ללא עירוב, היות וראינו לרעק"א שהתיר ע"י עירוב.

וא"כ, אם עשה עירובי תבשילין, שפיר מהני לגלול הס"ת לצורך השבת.

ואם תקשה, שאם מדובר שלא עשה עירוב, מאי קמ"ל? זה לא קשה, שהרי גם להיפך יש להקשות מאי קמ"ל שאסור להכין משבת ליו"ט? אלא ע"כ החידוש שאף שאין בזה ממש מלאכה וכן לצורך מצוה, מ"מ אסור. א"כ ה"ה שזה החידוש שאסור מיו"ט לשבת ללא עירוב.

ונ"ל הכרח לפרש כן דברי האליה רבה, שאם לא נפרש כן, יצא לכאורה סתירה בדברי הא"ר. שהרי בסי' ש"ב ס' ג' פסק כדעת המהרש"ל שהביא את המהר"ש שטליתות חדשות מותר לקפל ביו"ט שחל בערב שבת ע"י עירוב תבשילין.

ומוכח לכאורה שסובר שעירוב תבשילין מתיר אף דברים שאינם מצרכי סעודה.

וא"כ ה"ה לעניין גלילת ס"ת.

וכ"כ בספר חזון עובדיה (הל' עירובי תבשילין בהערה ס"ק נ"ד) בשם שו"ת שרגא המאיר (ח"ז סי' כ"ט אות ב') שהמהרש"ל בשם המהר"ש חולק על סברת הר"ן, וס"ל כהאור זרוע בשם הירושלמי שעירוב תבשילין מועיל גם לדברים שאינם מצרכי סעודה.

והנה גם המעיין בהמחזיק ברכה הנ"ל, משמע שסובר שמעיקר הדין מועיל לגלול הס"ת מיו"ט לשבת על סמך העירוב, ורק משום זהירות כתב להחמיר.

ומ"מ בדברי המהרש"ל מצינו סתירה, שהנה בספר ים של שלמה (פ"ב דביצה סי' י"א) פסק להדיא כהר"ן שאין עירובי תבשילין מתיר רק דבר שהוא דומה לתיקון סעודה ודלא כהאור זרוע, והוכיח כן מדקתני סתמא בברייתא "אין מערבין עירובי חצרות" משמע בכל עניין, אפילו הניח עירוב תבשילין. דמסתמא מניחין עירוב תבשילין דהא מצוה להניח ע"ש.

וזה סותר לדברי הא"ר הנ"ל בשם המהרש"ל שהתיר לקפל הטלית ע"י עירוב תבשילין.

וכן קשה על המשנ"ב, שבסי' תקכ"ח ס"ק ג' הסביר כטעם הר"ן ובסי' ש"ב ס"ק י"ז פסק שמועיל קיפול הטלית ע"י עירוב תבשילין.

כן הקשו בספר דעת תורה (סי' תקכ"ז בד"ה הגה ואם וכו'), שו"ת באר משה (ח"ד סי' מ"ה), שו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' ס"ח),ובמשנ"ב עוז והדר (שם).

ועיין בשו"ת באר משה הנ"ל מה שכתב לתרץ ומה שצירף טעם הר"ן והרעק"א ביחד ע"ש.

ויוצא מתירוצו דבר חדש, שבדבר שאין בו שום איסור מלאכה של יו"ט ושבת, אפילו שאינו עושה בזה צרכי סעודה שרי ע"י עירוב תבשילין אף לדעת הר"ן.

ובשו"ת קנין תורה (ח"ג סי' ע' אות ב') כתב ליישב, שאין סתירה במשנ"ב, כי בסי' תקכ"ח רק ביאר דברי הר"ן שהביא הרמ"א ולא פסק דבר ע"ש.

ויוצא ג"כ מדבריו, שעכ"פ דעת המשנ"ב שעירוב תבשילין מתיר אף דברים שאינם צרכי סעודה. (וזה מסייע למה שכתב במשנ"ב עוז והדר בדעת המשנ"ב וכמ"ש לעיל).

וכ"כ בספר פסקי תשובות (סי' תקכ"ח ס' ג') שכן פשט המנהג להתיר לסדר הבית ולהדיח הכלים לצורך שבת וכן מביאים מחזורים לביהכ"נ ומכינים מים לטבילת שבת וכל כיוצא בזה. (ע"ש עוד ובהערות).

וכן כתב בספר חזון עובדיה (הל' עירוב תבשילין ס' כ'), וצירף לזה שיטת האור זרוע ורעק"א, ושהגאון ישועות יעקב (סי' תקכ"ח) הביא שכן דעת התוס' בחגיגה (דף כ"א סע"א) ושכ"כ בספר חשב האפוד (ח"ב סי' ס"ה). ושכן נראה דעת שו"ת חסד (מה"ת סי' נ"ז).

אמנם עיין בשו"ע הרב (סי' תק"ג ס' ג') שאסר לגלול ס"ת ביו"ט לצורך שבת אף ע"י עירוב תבשילין.

וכן בשו"ת חלקת יעקב (ח"ג סי' פ"ד) העלה ג"כ להחמיר ע"ש.

וא"כ, נמצינו למדים שלעניין קיפול הטלית וגלילת ס"ת, יש ג' מחלוקת בין האחרונים, יש אומרים שאין צריך עירוב כלל, ויש אומרים שצריך עירוב, ויש אומרים שלא מועיל עירוב.

ומ"מ לעניין סידור השולחן נראה דלכ"ע אפשר לסמוך על העירוב, היות והוי מצורכי סעודה. וכן מדויק בלשון הר"ן שכתב: "דלא שרי עירוב תבשילין אלא דבר שהואדומה לתיקון סעודה כגון אפיה ובישול".

כן כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל במכתב (מובא בסוף ספר עירוב תבשילין הערוך עמ' שי"א) לדייק מלשון הר"ן שכתב שערוב תבשילין מתיר "דבר שהוא דומה לתיקון סעודה", משמע דלא בעינן שיהא ממש מצרכי סעודה.

וכן יש להביא ראיה מהלבוש (סי' תקכ"ח ס' ב') שכתב הטעם שהתירו הדלקת הנר, מפני שגם זה מצרכי סעודה כי א"א לאכול ללא נר.

וה"ה שא"א לאכול ללא סידור השולחן.

וכן מצינו שהתירו גדולי האחרונים כעין זה, לעניין הדחת הכלים, עיין שו"ע הרב (סי' ק"ג ס' ג') שהתיר ע"י עירוב תבשילין דחשיב מצרכי הסעודה, וכן כתבו בשו"ת באר משה (ח"ד סי' מ"ה), שו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' נ"א, ודלא כמ"ש בח"ג סי' ס"ח), שו"ת קנין תורה (סי' ע' אות ב'), שו"ת להורות נתן (ח"ו סי' ל"ד), והוסיף שלא מצינו מי שיחלוק על השו"ע הרב להדיא (אמנם סיים שמי שנהג להחמיר אל ישנה ממנהגו).

וכ"כ להתיר בספר אהל יששכר (סי' ל"ו), והוסיף שאף מי שמיקל ללא עירוב תבשילין יש לו על מה לסמוך ע"ש.

וכ"ש שיש להתיר בנידון דידן לפי אותם האחרונים שהזכרנו לעיל שפסקו דמהני עירוב אף לדברים שאינם מצרכי סעודה, וכ"ש לאותם שלא הצריכו כלל עירוב תבשילין לדבר שאין בו משום מלאכה, והביאו ראיה לדבריהם מהגמ' ושכן אמרו בירושלמי להדיא וכמו שהזכרנו לעיל.

לסיכום: לעניין קיפול הטלית וגלילת ס"ת מיו"ט לשבת, יש אחרונים שהתירו ללא עירוב, ויש שהתירו ע"י עירוב, ויש שפסקו שאף ע"י עירוב לא מועיל. ופשט המנהג להקל ע"י עירוב. ומ"מ, לעניין הדחת הכלים והכנת השולחן לשבת, לכל הדעות אפשר לסמוך על עירוב תבשילין.

תוכן העניינים

ויען אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה