בדין ברכה על פיצה
שאלה כ"ד: איזו ברכה מברכים על פיצה ?
תשובה: יש לשים לב: ישנם שני סוגי פיצה ולכן ברכתן שונה.
א.פיצה שברכתה המוציא: היא פיצה שנעשית מבצק שבלילתו עבה, ולשו אותו במים ומלח בלבד. ואחר רידודו שופכים עליו רסק עגבניות מתובל, ומפזרים גבינה צהובה מפוררת, ואופים אותה בתנור.
פיצה זו, ברכתה "המוציא", ואם אכל ממנה שיעור כזית לפי נפח (שיעור כ-חצי ביצה בינונית מס' 2 (L) ,וגם "תוך כדי אכילת פרס", מברך אחריה ברכת המזון.
שיעור הכזית הנ''ל, היינו כחצי ביצה מס' 2 (L ) להרבה פוסקים הוא רק בגלל חשש ספק ברכות להקל ואינו מעיקר הדין, ומאחר ויש הרבה פוסקים הסוברים ששיעור ה''כזית'' הוא מעט פחות מרביע ביצה בינונית מס' 2, לכן כדי לא להתחייב בברכה אחרונה צריך לאכול פחות משיעור זה.
ב. פיצה שברכתה מזונות: היא פיצה שנעשית מבצק שנילוש במי פירות,חלב,שמן,מרגרינה, ביצים וניכר טעמן בה, ברכתה מזונות. ואם אכל ממנה שיעור כזית לפי נפח "תוך כדי אכילת פרס" מברך אחריה "על המחיה",
יש להדגיש שהמושג "ניכר טעמן בה" פירושו שמרגישים את טעם מי הפירות/ חלב/ שמן. וכו' ממש בבצק, ולא מספיק טעם שונה במקצת מעיסה רגילה.
ואם אין טעם המי פירות וכו' ניכר ממש בעיסה, אפילו אם נעשתה עם רוב מי פירות וכו' ברכת הפיצה נשארת "המוציא" ואחריה ברכת המזון כדלעיל.
וכדי לדעת אם יש בפיצה שיעור קביעות סעודה, צריך כל אחד לשער בדעתו לפני שמתחיל לאכול, שיעור "כזית" מהבצק בלבד (ויש מהפוסקים שסוברים שלעניין קביעות סעודה הגבינה והעגבניות וכו' מצטרפים לשיעור) וכשרואה ומחליט בדעתו בוודאות שיש בבצק (לאחר מיעוך כל החללים הגדולים, ויש הסוברים שצריך למעך גם את החללים הקטנים) כגודל חצי ביצה בינונית שבימינו (ביצה מס' 2) או נפח קופסת גפרורים רגילה (אורך 5.3 ס"מ, רוחב 3.6 ס"מ, גובה 1.5 ס"מ,) דהיינו בגודל כל הקופסא ולא רק בחלל הפנימי שבה (שו"ת אור לציון ח"ג במבוא ענף ב' אות י') זהו שיעור כזית אחד.
אם כן כשנכפיל שיעור זה פי-שש, (דהיינו שש קופסאות גפרורים או שש חצאי ביצה הנ"ל) לשיטת הפוסקים ששיעור קביעות סעודה נמדד לפי שלש ביצים, היה צריך ליטול ידים ולברך המוציא וברכת המזון. ומכיון שכלל הוא בידינו "ספק ברכות להקל", הלכה למעשה צריך לברך ברכת המזון רק לאחר שנכפיל את שיעור הכזית פי- שמונה. ולאותם שסוברים ששיעור הכביצה כ-100 סמ"ק (שיטת החזו"א ועוד) ישערו לפי שיטתם.
(אמנם יש פוסקים הסוברים ששיעור קביעות סעודה נמדד לפי מה שרגילים רוב בני אדם לאכול בסעודת צהרים או ערב לִשְֹבּוֹעַ, עיין בעניין זה בשו"ע סי' קס"ח ס' ו', ובספר "שיעורי תורה " דף רי"ב. "ובשיעורי ציון" דף ע"ב להגר"ח נאה זצ"ל ומובא ג"כ בשו"ע המקוצר להגרי"צ רצאבי שליט"א ח"א סי' ל"ד ס' ד- ה הערה ז'.
לענין קופסאות הגפרורים שהזכרנו לעיל. יש לשים לב, לאחרונה מייצרים קופסאות גפרורים קטנים מאוד, ורחוקים ממש ממדת הכזית. ואין לשער לפי קופסאות אלו.
עוד יש להבהיר,המלה "מזונות" המודפסת על אריזת הפיצה ומורה על ברכת הפיצה, אינה בהכרח דעת הרבנים הגאונים נותני ההכשר, וכן כתב (בעניין דומה) הרה"ג משה שאול קליין שליט"א (דומ"ץ בבי"ד של מרן הגר"ש ואזנר שליט"א) בקונטריס "מיני מאפה שקוראים לחמניות מזונות",וזה חלק מלשונו,
"ומכל מקום מתוך האמון הרב שיש לציבור יראי ה' ברבנים הגאונים נותני ההכשר, הרי הם חושבים שלחמניות אלו ברכתם לכתחילה "בורא מיני מזונות", על כן באנו לבאר בזה כי מן הראוי להודיע בציבור שירא שמים ימנע מזה. ומאחר שיש ביקוש מצד הציבור ללחמניות הללו בכדי להיפטר מנטילת ידים, המוציא, וברכת המזון, על כן רואים הרבנים נותני ההכשר חובה לעצמם לספק שרות זה לצבור,ומכניסים עצמם בדחוקים בכדי שלכל הפחות יהיה כשר מצד הלכות האיסור והיתר שבו", עכ"ל.
וכן הורו הרבנים הגאונים הרב יצחק רצאבי שליט"א והרב שלמה מחפוד שליט"א" שירא שמים יאכלם בתוך סעודת פת ויפטרם בברכת הפת.