אור ברסלב
וילקט יוסף מערכת נון

וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי

מערכת נון

מערכת מם

א

נישואין הנישואין שנשא הקב"ה אותנו לאשה בשעת מ"ת היו באונס במאי דאמרינן בגמ' שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלין התורה וכו' וכל זה היה מטעם כדי שיהיה להם דינם כדין אנוסה שלא יוכל לשלחם כל הימים וא"כ אף שיגרשם בגלות לא חלו הגירושין כלל (צפנת פענח חדש):

ב

נחש לע"ל הקב"ה יקח נו"ן מנחש וכן יקח אות אל"ף מאף שהנחש התחילה באף תחילה אף כי אמר אלהים וישארו אותיות חשף דהיינו ח"ש מנחש ו"ף מאף וזהו חשף ה' את זרוע קדשו וכן כשיקח הקב"ה הנו"ן משטן ישאר שט וזה מה שארז"ל שלע"ל הקב"ה שוחטו ליצ"הר כי אותיות שנשארו מנחש הוא חש ואותיות שנשארו משטן הוא שט והמה אותיות ששחט ואלו השני נונין שיקח מנח' ומשטן יתן אות' למשי' והיינו ינון שמו (ס' ש' שמואל):

ג

נשמות הנשמות אחר פטירתן מהעו"הז מחמת שהיו מלובשים בגופניות ע"כ א"א להן להשיג תכף לחזות בנועם ה' לרוחניות גמור ע"כ הם מעוכבים תחלה בג"ע התחתון שהוא מקום ממוצע בין אין ליש כי מקום הנק' שדה תפוחין הוא באמת רוחניות גמור אלא שנראה קצת יש (אור הגנוז):

ד

נשמות הנשמות כולם של ישראל המה מנשמות הבל בן אד"הר וכולם הם טוב רק מעורב ברע והרע היה נפרד מן הנשמות במתן תורה וחזר ונתערב אחר חטא העגל ואי אפשר עוד להפרידם מכל וכל אלא ע"י המיתה. ואם היו ישראל שומעים כל הדברות מפי הגבורה היו נבראים נשמות חדשות עד אין מספר ואם היו הנשמות החדשות מדיבור של הקב"ה לא היה כלל רע מעורב בהם רק טוב ולא היה שולט בהם המות (שער המלך ח"ב דרושים למ"ת דרוש ב' בשם כתבי האר"י זלה"ה):

ה

נשמה ה' שמות יש לנשמה וחמישתן מורה על ה' דברים שהיא דומה לבוראה. א' מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים ר"ל שהוא חופש כל חדרי בטנו של אדם ויודע כל מחשבות יצר לבו ואין לאדם להסתר מפניו לפיכך הוא הדיין והוא העד לפי שיודע כל תוכן יצר מחשבות לבו כמו כן הנשמה יושבת בחדרי לבו ובטנו ולזה מורה שם נשמה שנ' נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן ולפיכך היא מעידה על האדם כמשרז"ל ולפי שעל פיה העולם נידון נמצא בזמן שנגזר חרבן של בית האנושי של האדם הרי הוא ע"פי עדות הנשמה וזהו לשון נשמה כד"א וערים נשמות יושיבו ב' מה הקב"ה זן את כל העולם היינו שהוא עושה רצון כל הנבראים שנ' ומשביע לכל חי רצון כמו כן הנשמה עושה רצון כל האיברים ולזה מורה שם נפש שהוא לשון רצון כמו אם יש את נפשכם פי' רצונכם ג' מה הקב"ה מלא כל העולם לפיכך אין להשתתף אליו אחר כי עולם ומלואה שלו ולפיכך נק' הקב"ה יחיד שהוא לבדו בעל העולם הגדול כמו כן הנשמה מלאה כל העולם דהיינו האדם לכך נקראת יחידה שמאחר שכל העולם הקטן ברשותה אין רשות לאדם להשתתף אליה היצ"הר הנקר' אלהים אחרים. ד' מה הקב"ה טהור ר"ל שהקב"ה תמיד חפץ ליטהר האדם מטומאתו שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' כמו כן הנשמה משתדלת תמיד ליטהר האדם מטומאתו דהיינו העבירות ולגדלו לזריעה וצמיחת מע"ט ולזה מורה שם רוח ע"ד שנ' כשעירים עלי דשא ופירש"י כרוח הזה שמחזיק את העשבים ומגדל אותם וכו' כן הנשמה מגדלת את האדם ומשתדלת לטהרו מזוהמת החומר ה' מה הקב"ה רואה ואינו נראה ר"ל ששכר הרוחני לעו"הב הוא דבר שאינו נראה לשום בריה זולת לה' לבדו שנ' עין לא ראתה אלהים זולתיך וזה רואה שהוא הרואה אותו ואינו נראה השכר ההוא לזולתו כמו כן הנשמה רואה הדבר ההוא במעי אמו כמאמרז"ל שבמעי אמו נר דלוק על ראשו ומביט בו מסוף העולם ועד סופו והוא רמז להשכר הרוחני שהוא סוף השכר ותקות כל תקוה וזהו שנקראת חיה שהוא מורה על זמן ההריון כמו כעת חיה ובזמן ההוא נגלה הדבר שהיא רואה ואינו נראה לזולתה. (הרב עיר גבורים פ' האזינו):

ו

נפילה כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא כי התרחקות תחלה התקרבות ע"כ נפל כדי שיעורר יותר להתקרב להש"ית ועצתו שיתחיל מחדש ליכנס בעבודת ה' כאילו לא התחיל עדיין כלל מעולם. וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכים ממש בכל יום להתחיל מחדש (ליקוטי מוהר"ן):

ז

נסים הנסים ונפלאות שעשה הקב"ה במצרים אע"פי שלא היו ישראל ראוים לכך היה בשביל הסיפור שיקיימו בניהם לדורי דורות זכו אבותינו בעת ההיא בשכר מצוה זאת להעשות להם נסים ונפלאות (פנים יפות פ' בא):

ח

נוגה קליפת נוגה א"א לתקנה כ"א בלשון תרגום שהוא דבר בין ל"הק לשאר לשו נות וכן קליפה זו היא עליונה שבקליפות ולפיכך קיימא בטיקלא ר"ל במשקל השוה בין הקדושה ובין הטומאה ומי שמרבה זכיות מכריעה לקדושה ומי שמרבה עוונות מכריע לטומאה וכל הפגם שפוגמים למטה הכל הוא בקלי' נוגה ששם כל העונות נרשמים באשר ששם הוא התיקלא כנ"ל. אספקלריא המאירה):

ט

נשמות ישראל שנכנסו בגלות מצרים היו הנשמות מגולגלות מדורות ראשונים מדור המבול והפלגה וסדום אותם שנשתעבדו בחומר ובלבנים היו מדור הפלגה ואותם שנידונו במי המבול ולא ניצול רק נח בתיבה הם אותם ילדים שהושלכו ליאור ולא ניצול רק משה בתיבה. ואנשי סדום שנאמר בהם הוציאם אלינו ונדעה אותם והוכו בסנורים הם אותם שמתו בג' ימי אפילה נמצא כל הגלגולים כדי לבררם ולצרפם הנשמות. כדי שיזכו לעו"הב:

שם :

י

נידה טעם שגזרה חכמתו ית' שיהיה דם נידות לאשה הוא כי נודע אם אירע לאדם היזק בגופו ע"י איזה פרי או מאכל מהראוי הוא שלא יאכל אותו פרי לעולם שלא יבא עוד היזק לגופו והנה חוה גרמא היזק לאד"הר בעלה שנגזר עליו מיתה והיה מהראוי להפרידה ממנו לגמרי שלא ישאנה כלל שלא תזיקהו עוד אבל דבר זה הוא מהנמנע שיהיה אדם בלא אשה כי לא תהו בראה לשבת יצרה וגם להיות לו עזר כנגדו לפיכך נתן הקב"ה כביכול תיקון וגדר גדול שתהיה האשה נזהרת ולא תגרום היזק לבעלה ושפך נידתה דוגמת היזק שגרמה לו ששפך דמו כדי שתראה זאת תמיד כל היום ותהיה זהירה מלהוסיף פשע ויהא בטוח בה לב בעלה שלא יבא לו עוד היזק על ידה (עמודיה שבעה משם הכותב בע"י):

יא

נידה מה שאסור ליגע באשתו נידה לאו העיקר הוא משום הרגל עבירה אלא משום דדמי נידות האשה באה מזוהמת הנחש שהטילה בחוה גרמה להאשה שתהיה טמאה ושתהיה נידה ומשם היא מקור דמיה. ומחמת שבאה מזוהמת הנחש הזהיר התורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כמובא בזו"הק פ' אחרי מות והטלת הזוהמא היתה בשעת שאמרה חוה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו פן תמותון ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון ודרשו חז"ל לפי שהוסיפה על הציווי ואמרה שהיא מוזהרת על הנגיעה דחפה אותה עד שנגעה ואמר לה כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה ובשעה שדחפה אותה הטיל בה זוהמא ומחמת שהטלת הזוהמא דמסאבותא היתה מחמת הנגיעה לכן אנו נזהרין מליגע אל אשה בנדתה בכדי לתקן הנגיעה מה שנגע הנחש (שער המלך ח"א דרושי יו"הכ פרק ג'):

יב

נח נולד מהול והוא אומרו זה ינחמנו שיתקן אד"הר שהיה מקלקל ומושך בערלתו וזה מעצבון ידינו ממה שעשה בידיו. (ילקוט דוד משם חן טוב):

יג

נח לא ניצול רק בזכות משה דכתיב בשגם הוא בשר וכן כתיב קץ כל בשר ונח קלקל במה שלא היה מוכיח דורו וזה תיקן משה שהוכיח דורו (שם בשם הנז'):

יד

נח היה יכולת בידו ית' להציל את נח בג"ע או בא"י שלא גושמה ביום זעם אלא לפי שלא התפלל על דורו לכך ציערו בבנין התיבה וז"ש צדיק לפני שהיה טוב לשמים ולא טוב לבריות (שם בשם הנ"ז):

טו

נח לא יפה עשה נח ששלח ליונה ועורב לראות הקלו המים כי היה לו להמתין עד שיאמר לו הקב"ה צא מן התיבה דוגמת מ"ת שנאמר ג' ימים אל תגשו אל אשה ולאחר מ"ת שובו לכם לאהלכם כי דבר שבמנין וכו' וכן כאן נמי מצינו שנאסר לו תשמיש ולסוף הותר לו. (שם בשם הנז'):

טז

נח למד תורה ממה שנ' הטהורה והא דקי"ל עכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה י"ל קודם מ"ת שאני. דוקא אחר מ"ת חייב מיתה ועי"ל דלמד תורה ע"פי הדיבור מהקב"ה דאמר לו מן הבהמה הטהורה תקח ואיך ידע נח מן הטהור ועי"ל דנח היה מהול דכתיב תמים והנימול מותר ללמוד תורה כמו שמצינו ביעקב ובניו וכן בשם בן נח דכתיב ותלך לדרוש את ה' לבית מדרשו של שם ושם בן נח נולד מהול כדכתב מוהרמ"א אבל קשה גבי אברהם וצ"ל כדשנינן מעיקרא (שם):

יז

נח היה מתיירא אחר המבול מג' דברים א' שירא נח שמא יחזור הקב"ה להביא מבול ויוליד לריק לכך נשבע הקב"ה שלא להבי' מבול ב' נתייר' מחיות רעות לכך אמר הקב"ה ומוראכם וחתכם יהיה וכו' ג' נתיירא שיהרג א' לחבירו כקין להבל לכך אמר שופך דם האדם י (שם בשם מפרשים):

יח

נשים ג' מצות באשה היא שפכה דמו של עולם וכו' קשה א"כ מצינו חוטא נשכר מצות וי"ל דאילו לא חטאה היה ג"כ ניתן לה הרבה מצות רק לא אלו דוקא דוגמת זהב המשכן יכפר על זהב העגל דאף אילו לא עשו העגל מ"מ היה נעשה המשכן דהא מתחילה נתאוה הקב"ה לתחתונים רק היה נעשה מדבר אחר ועי"ל לפי שחוה מסתמא עשתה תשובה ובעלי תשובה זדונות נעשים לו כזכיות רק מאחר שהעבירה היתה כ"כ גדולה שעשתה פירות תמיד לכך ג' מצות אלו לכפרה וא"ת אדרבה אין קטיגור נעשה סניגור דחוטא בל יתגאה קאמרינן ואשה אינה מתגאה ועי"ל דאינם דומים להדדי רק בשם דאין דם נידה כדם אדם ואין גר שבת כנר נשמה ועי"ל דאדרבא הסברא נותנת דע"י מצות אלו תזכור עצמה ותעשה תשובה מלחטא עוד כמ"ש היכי דמי ב"ת באותו מקום וכו' (שם בשם יפ"ת):

יט

נטילה מה שתיקנו נט"י לבד אף שאמרו דתפלה במקום קרבן כדכתיב ונשלמה פרים שפתינו וא"כ היה ראוי נט"י ורגלים כמו בקרבן אבל הענין הוא כי אינו אלא בדיבור ולא במעשה וכן שלחנו של אדם שהוא דוגמת הקרבן אינו אלא בדיבור ובמחשבה אבל המעשה הוא חול וידוע שבחינת הרגלים הם דוגמת עולם העשיה כי האדם מורכב מבחי' ד' עולמות ולכך נמנע מאתנו מעשה קרבנות מחמת פגם עולם העשיה כדאיתא בזו"הק בפסוק רגליה יורדות מות. ולכך לא תיקנו אלא נט"י בלבד (פנים יפות):

כ

נס בשעת הנס מלאך אחד עושה שתי שלחיות שכן מצינו ברז"ל כי בשעה שהשליכו לחמ"וע לכבשן האש שעמד יוקרקמי שרו של מים ואמר לפניו רבש"ע אלך ואקרר הכבשן ואמרו שם עמד גבריאל הממונה על האש ואמר אין כבודו של הקב"ה בזה אבל אני אלך ואצנן הרי שבשעת הנס מלאך אחד עושה היפך הדבר שנתמנה עליו באופן שעושה שתי שלחיות. (כתם פז):

כא

נדב נשמת נדב ואביהוא לא רצו ליכנס בפנחס בתור' עיבור מפני שכב' טעמו טע' מית' עד שהבטי' הקב"ה שפנחס יהיה חי וקים לעולם (ס' לב אריה משם תורת חכם פ' פנחס):

כב

נון השני נונין של ויהי בנסוע שהם הפוכות וכפופות לרמוז על גלות ישראל שהם כפופים בגלות וכן שני נונין באיוב ג"כ כפופים בפסוק ויען ה' את איוב מן הסערה נאמר ב' פעמים לרמוז על הגלות ובהקרב הגאולה בב"א הנונין האלו יקרבו הכפופים לב' הנונין ההפוכים שבויהי בנסוע קרוב אחד אל אחד כזה ננ ויעשה מהם שני מימין סתומים ואלו המימין יבאו למקומם בשני תיבות אחת בפסוק ולא יאמין בחיין (איוב) שראוי להיות בחיים ואחת בפסוק ותעמוד לגורלך לקץ הימין. ראוי להיות הימים הרי הב' מימין שנעשו מב' נונין יבאו להשלים בתיבות חיין וימין והנונין הפשוטין שבתיבות אלו יעמדו על מקומם בפסוק ויען ה' את איוב מן הסערה הנ"ל ויהיה הכל בשלימות ואז יתגלה אליהו פתאום (אספקלריא המאירה בשם ע"ח בתוכן הקיצור):

כג

נהרות ד' נהרות היוצאין מן העדן היינו כנגד ד' כתות הזוכות להם. כת ראשונה אותם שהם בעלי תורה ומצוה. שניה אותם שהם בעלי תשובה. שלשית אותם שהם רק בעלי מצוה בלא תורה רביעית אותם שהם בעלי תורה בלא מצוה וארבעתן נרמזו בפרשה זה"ש הנהר הא' פישון הוא לשון ריבוי ע"ד מה רב טובך אשר צפנת ליריאך והוא לאותם שהם בעלי תורה ומצוה וזה"ש הוא הסובב את כל ארץ החוילה ארץ היינו הצדיקים ע"ד שנאמר ואתם תהיו ארץ חפץ ואין חפץ אלא אותם שהם אדירים במצות שנ' ואדירי כל חפצי בם הנהר הב' הוא גיחון הוא לבעלי תשובה שתמיד מדת הדין רוצה לפגוע בהם לפיכך שם הנהר הוא גיחון שמנגח כשור ודוחה מהם מד"הד. וזה"ש הסובב את כל ארץ כוש. היינו בעלי תשובה שהשחירו בעו"הז פניהם ככושיים הללו מרוב תשובה כמשרז"ל כל המשחיר פניו בעו"הז הקב"ה מלבינו. הנהר הג' חדקל ההולך קדמת אשור והוא לאותן שהם תמימי דרך ההולכים בתורת ה' אע"פי שאינן בעלי תורה מ"מ יתקיים בם מה שנ' והלך לפניך צדקך כמשרז"ל כל מצוה שאדם עושה בעו"הז מקדמתו והולכת לפניו וזה"ש ההולך קדמת אשור שהולך להקדים לפניו. הנהר הד' הוא פרת לאותם שלא קיימו המצות רק עסקו בתורה הנקראת פרת וכמשרז"ל מה נטיעה זו פרה ורבה אף ד"ת פרין ורבין (הרב עיר גבורים פ' בראשית):

כד

נשמה הנשמה נקראת ראש שהיא חלק אוה ממעל והגוף שהוא בעולם השפל נקרא זנב ואם אדם עושה מצוה או נותן צדקה והוא במחשבה שהוא הנשמה בשביל התפארות בני אדם גנות גדול היא שאפי' אם היה מתפאר בעולם העליון היה ג"כ בושה וכלימה שמניח כבוד ה' ורוצה בכבוד עליונים וכ"ש אם הוא להתפאר בפני גופות בני אדם אין לך בושה וכלימה יותר מזה שתחשוב נשמתו ששורשה בעולם העליון להתפאר בפני גופי של עולם השפל (פנים יפות פ' כי תבא) ולענ"ד נר' שזה יהיה כונת מה שתיקנו לומר בליל ראש השנה נהיה לראש ולא לזנב דהיינו שאנו מתפללין שיהיה כל מגמתינו לראש דהיינו הנשמה להעלותה ולתקנה ולא לזנב דהיינו להנאת הגוף הנקרא זנב:

כה

ניגון עיקר הניגון וכלי שיר הביא לוי לעולם כמובא בזו"הק שעיקר הניגון מסטרא דליואי וזה"ש לאה הפעם ילוה אישי אלי שעתה שנולד לוי שעל ידו בא בחי' הניגון וכלי שיר לעולם הפעם ילוה אישי אלי בודאי כי התחברות שני דברים הוא ע"י ניגון וכלי שיר והבן וזהו הטעם כלי זמר שמנגנין על חתונה (ליקוטי מוהר"ן ח"א דס"ה ע"ב):

כו

נשים ג' מיני נשים הם אשה כשירה פלגש זונה הצדיקים הם מכונים בשם אשה כשירה עטרת בעלה. הבינונים מכונים בשם פילגשים שהם נוטים לשמוע ליצ"הר לפיתוי של פ' הרשעה והם נוטים ג"כ לצד הקדושה לשמוע ליצ"הט והם דמיון פלגשים דאין להם כתר בראשם וכמו שארז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם צדיקים דייקא ולא בינונים אבל מ"מ זונות לא נקראו ח"ו שיעשו מעשה איסורים ח"ו רק כמו פלגש שאינה מעשה ייחוס וכשבא עליהם או על אנשי ביתם או על שאר אנשי' צרה או שבאים ימים נוראים או ששומעים מוסר ויראה אז מתמלאים פחד ה' ובוכים ומתעוררים בתשובה ומרבים ברפואת הנפש:

ומעוררים לבעליהם הנשמות שיתעוררו עליהם רחמים וחסדים עליונים וכשיבא היום הוא יום המיתה הם ג"כ נצולים. האשה הג' היא זונה וחללה בת אל נכר הם רשעים שהם מכונים בשם זונה וכל מעשיהם כולם במסתרים כזונות והם אוכלים ושותים ואף שבא עליהם או לבני ביתם איזה צרה הם אומרים שהוא ע"פי הטבע ומכה מהלכת היא כמ"ש דהמע"ה כי אין חרצובות למותם אמר דוד שאינם חרדים ועצבים מיום מותם. (בית אהרן ד"ג ע"ב בהקדמת הספר וע"ש משל נחמד):

תוכן העניינים

וילקט יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה