אור ברסלב
וילקט יוסף מערכת למד

וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי

מערכת למד

מערכת כף

א

לוחות לא שיבר משה את הלוחות עד שנאמר לו מפי הגבורה והטעם שמשה לא התפלל להקב"ה שיחזור מדיבורו מלשברם כשם שהתפלל על ישראל אע"פי שאמר להשמידם ונשמע תפלתו הוא מפני שהבין משה שכוונתו ית' באמרו שישבר הלוחות הוא להטיל הכעס באבנים לוחות האבן ובזה יצולו ישראל כדרך חרבן הבית ולכך לא התפלל (מנחת אליהו דמ"ד ע"ד):

ב

לוחות הלוחות אורכן ו' טפחים וכל שני טפחים הם נגד כתר אחד דהיינו כתר תורה כתר מלכות כתר כהונה ולפיכך היו בידיו של הקב"ה כביכול שני טפחים והם כתר מלכות כי לה' המלוכה שאע"פי שנותן המלוכה לב"ו מ"מ אותה המלוכה שהוא נותן תמיד בידו ית' ליטלה ממנו בכל עת שירצה והב' טפחים שהיו בידו של משה הם כנגד כתר כהונה לפי שמשה היה ראוי להיות כהן כמו שפרש"י על פסוק הלא אהרן אחיך הלוי גם מצינו ששימש משה בכהונה גדולה כל ז' ימי המילואים וב' טפחים ריוח באמצע הוא כנגד כתר תורה מונח לכל הפקר כל הרוצה ללמוד יבא וילמוד (הרב עיר גבורים פ' יתרו וע"ש שהאריך ומפרש הי' דיברות בג' כתרים):

ג

לוחות קשה היאך משה שיבר הלוחות מכתב אלהים אלא ארז"ל שהכתב היה פורח באויר והיה כגוף בלא נשמה ולכך וישלך מידיו מחמת כובדן כי החי נושא את עצמו (ילקוט דוד משם חן טוב):

ד

לוחות היאך אפשר לשבור לוחות שעביין ג' טפחים אלא מ' וס' שבלוחות שהיו עומדים בנס נפלו וזה היה השבירה וזה מ"ס עובד שמקודם היו חירות ממלכיות ומן ס"ם המות שקודם היו חירות ממלאך המות עד שמתו ק' בכל יום מנין מ"ס עד שבא דוד והוקם ע"ז ק' ברכות (ש' בש' מפר'):

ה

לוחות ניתנו דוקא בהר סיני כי האותיות הם רוחני ולא מתדבקים באבן שהוא גשמי רק ע"י אמצעי הר קדוש שהוא גשמי ורוחני (שם בשם מוהרמ"א):

ו

לוחות משה שיבר הלוחות לטובתן של ישראל לפי שהיו הלוחות כמו עדות. ושטר חוב שקיבלו ישראל את התורה לקיים אותה לכן שיבר הלוחות ואז ביטל העדות (שם בשם מפרשים):

ז

לוחות שבירת הלוחות לדונן כפנויה וק' לא היה לו למשה להביאן משמים וממילא הויין כפנויה ולמה ליה לשברן וי"ל כיון דקבלן מיד הקב"ה הוי כשליח דידהו והוי כזכו בהן כולן וא"ת א"כ כי שיברן מאי הוי וי"ל דמ"מ דעתם שיבאו לידן שלימות וכל שלא היו שלימות פקע שלחותייהו (שם בשם כלי יקר):

ח

לוחות למה קרן פני משה בלוחות אחרונות ולא בראשונות לפי שבראשונות ראו כל ישראל הנסים גדולים שהיו בהר סיני לעיניהם ולא היה צריך הקב"ה ליתן אור על פני משה משא"כ לוחות שניות שעלה משה למרום ולא ראו ישראל מה שהיה במרום לכך היה צריך אות ועי"ל בראשונות ראה הקב"ה שעתידין לשבר לכך לא זכה משה לכבוד זה לקירון עור פניו משא"כ שניות שקיימין לעולם (שם בשם מפרשים):

ט

לימוד כשלומד דברי תנא שהלכה כמותו ירמוז להליכת האור הגדול והקדוש והשפע המתפשט בכל העולמות וע"כ נקרא הלכה ע"ש הליכת האור מעולם לעולם (אור הגנוז):

י

לימוד איש ישראל העומד לעסוק בתורה או להתפלל בד"ור יכול לגרום השפעות וברכות ופרנסות לכל העולם מצד הכוללות שהיו כל הנשמות כלולים באד"הר והם כלולים עדיין בתורה (שם).

יא

לימוד עבודה גדולה לומר תורה אפי' ליחיד כ"ש לרבים כי צריך ליזהר מאד שלא יאמר דבר שאינו ראוי לשכל המקבל כי הוא בחי' ניאוף שמשליך טיפי השכל באתר דלא אצטריך ונקרא לבטלה כי אינו מוליד אצלו כלום ולפעמים נקרא ניאוף ממש שמוליד ומוציא פסול ופגום היינו שהמקבל עושה עי"ז דבר שאינו צריך לו לפי מדרגתו וע"כ צריך ליזהר מאד כשאומר תורה ברבים שדיבוריו יתחלקו שלא ישמע כל אחד כ"א מה שצריך לו לא יותר ואף שאומר בפני רבים לכולם בשוה עכ"ז לא יכנוס בלב כ"א ואחד כ"א הנוגע וצריך לו וכמ"ש בזו"הק וישמע יתרו והלא כולי עלמא שמעו אלא יתרו שמע וכו' וזהו זכאה מאן דמליל על אודנא דשמע וז"ש כל הגדול מחבירו היינו שהוא גדול ועי"ז אומר תורה אזי יצרו גדול ממנו כי יוכל להתגבר עליו היצ"הר בתאות ניאוף כנ"ל וצריך להשמר ולפלס דיבורו (ליקוטי מוהר"ן):

יב

לימוד הלומד פרק אחד בכל פעם שלומד נברא מלאך קדוש אפי' שהוא פרק אחד שלומד וחוזר ולומד מ"מ בכל פעם נברא מלאך קדוש ואחד אינו דומה לחבירו ברוחניות כי בכל פעם שחוזר ושונה מעמיק יותר בעיון אותו פרק וע"כ ג"כ יותר רוחני מזה שלפניו כפי העומק העיון וז"ש אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד שאותו מלאך יותר רוחני כדאמרן (לב אריה בשם ס' נשמת אדם):

יג

לב ד' דברים נרמזו בלב היצ"הר כארז"ל בכל לבבך בשני יצרך ביצ"הט וביצ"הר. התורה שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך המקדש הוא באמצע העולם כמו הלב הנתון באמצע הגוף וכתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים. ישראל שנ' כחותם על לב וכתיב אך טוב לישראל אלהים לברי לבב (הרב עיר גבורים פ' תצוה):

יד

ל"הר בעבור שנשמרה אסתר מל"הר כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד זכתה להתלבש בלבוש העו"הב גם בהיותה בעו"הז וגם נשמרה מלהתגאל במאכלות אסורות כמ"ש בילקוט ע"פ וישניה וכו' וגם נזהרה מלטמא בביאה שהרי אחז"ל שהיתה משמשת במוך. (גבול בנימן):

טו

ל"הר אמרו רז"ל כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבנים הטעם הוא כי ידוע שהמספר ל"הר גורם לשכינה שתסלק למעלה וכמשרז"ל דאומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד ואם תתסלק השכינה ח"ו יש מקום לחילול שבת שהקב"ה משיב רוחות ומוריד גשמים כשאלת טרנוסרופוס הרשע עם התשובה שם שכל העולם כד' אמות שלו וזה לא שייך כשמסלק השכינה ח"ו והמחלל שבת חייב סקילה ע"כ המספר ל"הר ראוי לסוקלו באבנים (תפארת הגרשוני פ' מצורע):

טז

למד אות למד הוא מגדל עוז מגדל הפורח באויר שראשו למעלה מכל האותיות ועכשיו בגלות נפלה עטרת ראשינו שראש של למד הרכין ראשו למטה ואז מאות למד נעשה אות ה' ולכן בגלות מנחה לעשו אחיו שישראל צריכים לשלוח מנחה אבל בזמן הגאולה יהיה מאותיות מנחה מנחל שמאות ה' יהיה למד ואז מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש (שם שמואל):

יז

לוחות חרות על הלוחות חירות ממלאך המות אין הפי' שלא היו מתים כלל שהרי לא אמרו חורין מן המות אלא ממלאך המות ר"ל שלא היו מתים ביד מלאך המות כי ממנו נמשכה הטומאה על המת אלא היו מתים בנשיקה וע"י העגל שגרם שבירת הלוחות חזרה הטומאה למקומה (לב אריה משם הרב שפתי דעת):

יח

לוחות שבירת הלוחות היה כעין זווג החתן שא"א להיות בלא זה לשבר הבתולים ואילו לא נשתברו הלוחות לא היו ישראל יכולים לבא על תכונתה של תורה וסתריה ונמצא כי כל עיקר תשבע"פ וכל סתריה נתגלו כאשר שנשתברו הלוחות משא"כ אילו לא נשתברו הלוחות היתה התורה סתומה וחתומה וסגר ואין פותח (אספקלריא המאירה):

יט

לוחות שבירת הלוחות היה טובה גדולה לאהרן מפני שאמרו וירא אהרן שראה את חור זבוח לפניו והיה ירא שמא יהרגוהו ואיתא בסנהדרין דב"נ אינם מצווים על קידוש ה' נמצא בשבירת הלוחות היה זכות לאהרן דאינו חייב על קידוש השם דהרי דינם עתה כב"נ וממילא היה חוב לישראל דכיון שאינו מחוייב למסור עצמו לא שייך דברי הרב וכו' ונתחייבו הם דלגבי ב"נ לא שייך שליחות (פנים יפות:

כ

לוחות שבירת הלוחות גרמה שכחה משום דע"י שבירת הלוחות נפגמו אלו שני אותיות מ' וש' שמספרם מאה ושם שר של שכחה ג"כ עולה מאה ושם שלו אלו שני אותיות (כסף נבחר פ' כי תשא):

כא

לוחות מה ששיבר משה הלוחות כוונתו בזה היה כדי להציל לישראל לפי שהקב"ה אמר לו הרף ממני ואשמידם והשבועה שנשבעתי לאבותם אני מקיימה בך מה עשה שיבר הלוחות בכעסו והשוה עצמו לישראל דקי"ל המשבר כלי בחמתו כאילו עוע"ז ועכשיו היה צריך הקב"ה למחול לכולם כדי לקיים שבועת האבות שגם עם משה לא היה יכול לקיימה שגם הוא עשה כמעשיהם (מנחת אליהו דט"ז ע"ב):

כב

לוחות יש להקשות איך נכבדו ידיו של משה ונפלו הלוחות אלא דידוע שהתורה היתה כתובה ע"ג אש לבנה באש שחורה שנ' קווצותיו שחורות כעורב באופן שהאותיות היו של אש וצ"ל שאש האותיות היה יותר דק ורוחני מאש הלוחות עצמן בהיותם טפלות לאותיות וידוע שטבע האש לעלות למעלה וזהו הטעם שאע"פי שהיו כ"כ כבדות היה משרע"ה סובלן משום שהיו נושאין את עצמן בהיות האותיות של אש וטבע האש לעלות ונמצא שאותיות האש היו נושאין הלוחות אמנם כיון שחטאו וראה משה שפרחו האותיות כמ"ש השליכן מידו מסיבת שהכבידו משום שכיון שפרחו האותיות של אש אשר היו מקלים אותם נתגשמו הלוחות כאבן באופן שמונחים בארון ולא יכול משה לסובלן כי נתייקרו בידו והשליכן כלומר נפלו מאליהם מסיבת כובד משאן. (שם דמ"ה ע"ב):

כג

לחם הפנים הוא ב' מערכות של שש שש והוא מורה על נתינת העשיר בידו שהן ה' אצבעות והפרוטה היא ששית ומערכה ב' נגד עני המקבל בה' אצבעות והפרוטה היא ששית ובכללו הוא י"ב נגד מאמר רז"ל הנותן צדקה מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א והפיוס עצמו הוא בטוב עין יבורך הוי י"ב. (פתחי יה):

תוכן העניינים

וילקט יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה