אור ברסלב
וילקט יוסף מערכת כף

וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי

מערכת כף

מערכת יוד

א

כפיה ההר כגיגית היה על הע"ר שהם היו דבקים בע"ז במצרים והיה קשה להם לקבל עול תורה ואעפי"כ שלא יאמרו המינין מאן יאמר דילמא על ישראל היה הכפיה. לכך חזרו וקבלו בימי אחשורוש (ילקוט דוד בשם תוספות):

ב

כפיה מה שכפה הקב"ה על ישראל ההר כגיגית ללמד שגם שאינו חושק בתורה ועבודת ה' מ"מ אינו בן חורין ליבטל רק יעשה על כרחו וידמה כמו שכופין אותו לעשות בע"כ (כתר שם טוב):

ג

כפה עליהם ההר כגיגית עניינו הוא שהראה להם בכפיית ההר השכר והעונש והוא שרמז להם שאם לא יקיימו התורה אז יהיו גולין בין האומות ויהיו בצרה עצומה וזה נרמז בהר שנ' על ההרים דלקונו וכתיב על הר ציון ששמם ואם יקבלו התורה אז יהיו נגאלין ע"י הגואל הנקרא הר שנ' מי אתה הר הגדול וכו' וכתיב והיה ביום ההוא נכון יהיה הר ה' בראש ההרים גם רמז בענין ההר השכר הרוחני לעו"הב כענין שנ' מי יעלה בהר ה' שהוא מדבר בעו"הב הרי שהראה להם השכר והעונש (הרב עיר גבורים פ' יתרו):

ד

כבוד המכבד את הבריות אם הוא מכובד ומכבד ומשבח ומברך אז הוא משבח להש"ית שברא בריה נכבדת כזו וגם הוא מכובד מצד האחדות ואם מגנה שום נברא מלבד שנוגע בכבוד הש"ית אלא גם הוא מגנה את עצמו שהוא נקלה ונבזה מאד שנפרד מהאחדות וז"ש כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו מעצמם (אור הגנוז):

ה

כעס ראוי שכל ישראל יהיה להם ממון אך יש מידה אחת שמפסדת ומאבדת להם מהם הממון והיא מדה רעה מגונה שקשה מאד להנצל ממנה ואפי' אם ירצה להנצל ממנה:

בשביל תאות הממון כדי שלא תפסיד לו את הממון עכ"ז המדה הרעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו ועי"ז מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי לו והמדה הרעה הזאת היא מדת הכעס שעי"ז מפסיד ומאבד את הממון הראוי לו כי בבחי' ההשתלשלות שמשתלשל הממון ממקום שמשתלשל ויורד שפע אל האדם שיהיה לו ממון אזי יורד ומזמין לו כעס ובנקל מהפך לו ההשתלשלות שפע של ממון שהוא בחי' חומה לכעס שהוא היפך החומה ועושה לו מחומה חימה שמהפך הממון לכעס ודע שאפי' אם כבר הגיע לו השפע ונתהווה ממנו הממון וכבר יש לו הממון שהוא בחי' חומה עכ"ז לפעמים המקטרג מגרה אותו בכעס גדול כ"כ עד שמפסיד ומאבד ממונו אפי' הממון שהיה לו כבר אף שהיה ראוי שלא יוכל אז להפסיד לו הממון ע"י הכעס מאחר שכבר נתהווה מהשתלשלות השפע ממון ושוב א"א להתהפך לכעס ואדרב' הממון שיש לו שהוא בחי' חומה ראוי שיגין עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס שהוא היפך בחי' חומה. עכ"ז יש כח ביד המקטרג לקטרג על האדם בכעס גדול כ"כ שיפסיד ממנו אפי' הממון שיש לו כבר כי כשהממון יורד לאדם הוא בבחינ' טרף נתן ליריאיו והוא מהפכו לכעס ונעשה מזה טורף נפשו באפו ה' ישמרנו ויצלנו ממידה המגונה הזאת כיר"א (ליקוטי מוהר"ן) ולענ"ד נראה שעפי"ז יובן מאמרם ז"ל איזהו עשיר כל שיש לו נחת רוח בעושרו והוא האמור היינו איזהו עשיר בודאי דלא יתיב בהאי פחדא שינטל ממנו ממונו כל שיש לו נחת רוח ואינו כעסן. וכדכתב הרב ז"ל:

ו

כל מדה אחת יש להקב"ה שנקראת כל ועליה נאמר אני ה' עושה כל ומדה זו כל נתנה הקב"ה לג' אבות כאשר תיקנו קדמונינו אברהם בכל יצחק מכל יעקב כל (לב אריה משם שערי אורה):

ז

כיבוד אב ואם נאמר בו ה' אלהיך וכן בה' דיברות הראשונים משא"כ בשאר הדיברות לא נאמר בו ה' אלהיך מפני שג' שותפין יש באדם והקב"ה נותן נשמה ממילא כשמכבד אב ואם וחלק הנשמה שבהם אז ג"כ מכבד לשכינה שהנשמה חלק אלוה ממעל וז"ש ה' אלהיך לא כן שאר הדיברות שהם בין אדם לחבירו (ילקוט דוד בשם כלי יקר):

ח

כלב אין בכל החיות מי שיאמין בהקב"ה כמו הכלב לפי שמזונותיו תלוים בהקב"ה. שאין בריה מרחם עליו כדחז"ל וכדרך אוכלי המן שהיה יורד בכל יום כדי שיהיו תלוים בהקב"ה כמו כן הכלב בהיות תמיד מצפה מזונותיו מהקב"ה. אמונתו תלויה בו תמיד (מנחת אליהו ד"ך ע"ג):

ט

כלבים אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ובחטאיו נבראים מלאכי משחית והן הנה מזיקי עלמא שהם עצמם נגעי בני אדם והם הנפרעים מן האדם השחתה רבא ופורעניות גדולות ב"מ כ"א ואחד כפי עונו שנברא ממנו ומכל עון וחטאת אשר יעשה האדם נברא משחית אחד וכפי מספר עוונותיו כן מספר מלאכי משחית הקמים עליו לרעה ומצפים ומחכים על מיתתו לאמר מתי יבא לידינו וננתקה את אבריו. ונוקמים ממנו נקמות גדולות ב"מ הן חוץ לגהינם הן בגהינם עצמו המה בעוכריו והטעם שיש להם שנאה גדולה עליו הוא שאומרים המשחיתים אילו עשה מצוה בעת ההיא אשר עשה העון הזה אז הייתי נברא מהמצוה והייתי כולו בקדושה ואז היה נעשה ממנו מלאך טוב וקדוש ועכשיו נעשה מלאך רע וטמא וכל הדברים שלמעלה תאיבים לקדושה מאד באשר יודעין כי רוחות הטומאה כרות יכרתון במלכות שדי וגם כל זמן שגם הטומאה קיימת אין לה חיות בלתי הקדושה ובלעדי זה הלא ידוע כמה חביבה ועליונה הקדושה וכמה מאוסה ותחתונה הקליפה והטומאה וע"כ מייסרים אותו באכזריות אף ושטף חימה ומצפים על יום מותו והנשמה של אדם בצאתה יודעת מאד את כל אלה ואיך על משמרתם עומדים לכלותה ולהזיק גרמה ע"כ במרת נפשה היא הולכת ומשטטת עצמה במחבואים ונתיבות עקלקלות להשמט מאותן מלאכי משחית ולפיכך מה עושים אותן מלאכי משחית אשר ברא כאשר יגורו מדבר זה שלא תמלט מהם מניחים כלבים בכל הדרכים ונתיבות ואז אפי' שרוצה הנשמה להשמיט עצמה באיזה דרך מעוקם הרי שומעים הכלבים שעטת פרסותה אפי' בדממה דקה ומיד מתחילים לנבוח ושומעים המשחיתים הממתינים ובאים וחוטפים אותם ב"מ ומקלעים אותה בכל מיני השחתה. אך מי שעושה צדקה רבה ולא נת' עיניו בממון בעו"הז הרי הצדקה הולכת לפניו ומלפפתו ואז כשרואים הכלבים את פני האדון היא השכינה ההולכת בהדי צדקה כי כל צדקה שהאדם עושה הלא גומל חסד לשכינה הרי מתייראים ומתפחדים הכלבים ההם ונאלמים לא יפתחו פיהם:

ובין כך ובין כך ניצולת הנשמה וא"ת ואם השכינה הולכת עמה א"כ אף אם ינבחו הכלבים מה בכך שאף שיבואו המשחיתים הנוגעים אליה גם הם לא יוכלו לה כשיראו השכינה. אין זה תימה כי הקב"ה אלהי המשפט ב"ה וע"כ אילולי היו בעלי הדין לעין לא מצי כביכול ליטול מהם בכח כי יאמרו השופט כל הארץ לא יעשה משפט אבל כשאינם מרגישים והנשמה ניצולת מהם אז אין להם פתחון פה כלל כי היה להם לשמור את שלהם (אספקלריא המאירה) ולענ"ד נר' שעפי"ז יובן הפסוק מתן בסתר יכפה אף וכו' דהיינו מתן שהיא הצדקה כשהאדם הולך בסתר דהיינו שהנשמה מפני יראת המשחיתים הולך בדרך מחבואות ונתיבות עקלקלות ושם יש הכלבים המנבחים כדי שיבואו המשחיתים וכדכתב הרב הצדקה יכפה אף שהכלבים מפני אימת השכינה אינם מנבחים ולא יבואו המשחיתים לעשות לו אף. ושוחד בחיק חימה עזה דהיינו וא"ת כיון שהשוחד הוא בחיק א"כ למה צריך שילך האדם בנתיבות עקלקלות ילך בפרהסיא והצדקה ישמור אותו ולא יתן המשחית לבא לזה אמר חימה עזה כלו' אם המשחית רואה אותו לא יוכל השכינה לשמור אותו ממנו וכדכתב הרב:

י

כינויים חלה כינוי לאדם כמארז"ל אד"הר חלתו של עולם היה. מעשרו' כינוי לתורה הנכללה בעשרת הדברות:

ביכורים כינוי לעו"הב כי ביכורים הוא לשון בכורה ומטעם זה נקראו ישראל בכורים למקום כדכתיב בני בכורי ישראל לפי שנוטלין כדין הבכור פי שנים ויורשין העו"הז והעו"הב. (הרב עיר גבורים פ' בראשית):

יא

כלים בב"המק היה שלחן מגורה מזבח אחד בעזרה ושנים בהיכל ותועלתם שלחן היא מבוא השפע הגשמי ומקורו ועליו היו י"ב לחם הפנים י"ב חלות רמז כי י"ב מזלות שואבין ממנו מימיו ועל פיו יצאו וישקו הכל ותשת העדה ובעירם וג"כ היה נחלק לב' מערכות רמז כי מזונות ושפע האדם הוא על ב' חלקים להרע או להטיב לו וביום השבת יערכנו רמז כי יום השבת מרכז השבוע והיא תועלת הברכה העליונה בו מתרבה הרצון העליון מנורה היא מקור השפע הרוחני ומעיינות החכמה והיו בה ז' נרות נגד ז' חכמות והתורה היא נר האמצעי וממנה מדליק ובה מסיים הכל היא ראשית העולם ואחריתו וגם נקראת נר המערבי כי יום הלידה נקראת זריחת האדם ויום המיתה שקיעת האדם והוא בשכבו תשמור עליו ולכן נקראת נר המערבי ולכן היה גובהה של מנורה ח"י טפחים כקומת איש בנוני והיתה כולה מקשה לרמוז כי התורה נקנית ע"י היסורין. מזבח היה מגן ומכפר עונותינו ושני שיתין היה לו רמז על ג"ע וגהינם. יסוד הבריאה כי לולא העונש אין יראת אלהים ולעת קץ באו ג' זמנים תחית המתים להשלים בו חסרון הגשמי וחסרון השלחן כמ"ש המשורר תערוך לפני שלחן נגד צוררי ימות המשיח תתרבה הדעת נגד חסרון המנורה ע"ד קומי אורי כי בא אורך עו"הב נגד מזבח שם יתקשרו הנפשות בצרור העליון תחת כנפי השכינה:

(בתי נפש):

יב

כהונה מה שצותה התורה ליתן מתנות כהונה הזרוע והלחיים והקיבה שם רמז על נתינת הצדקה הזרוע היא כלי הנתינה והלחיים הם כלי הדיבור לפייסו בהם. והקיבה רמז ע"ד המשל כמו הקיבה מתעכל כל מאכל וע"י עיכולו הוא נותן חיות לכל האיברים ואל יאמרו הידים והרגלים אנו עמלים והוא אכל את כספינו כן כדמותו העני האוכל הצדקה באכילתו הוא מוסיף שפע ורצון (שם):

יג

כהונה למה הכהונה ניתנה לאהרן ולא למשה יש ד' טעמים בדבר. טעם א' הובא בס' חן טוב משום דמשה היה מוכרח לפרוש מאשתו וגבי כהן גדול תמן תנינן ומתקנין לו אשה אחרת ולכך לא היה יכול להיות כהן טעם ב' דמשה לא היה יכול להיות כהן משום דהיה גלגולו דאד"הר ואד"הר שפך דמו של עולם ודינו היה כמו כהן שהרג את הנפש שאל ישא כפיו טעם ג' דמשה לא היה יכול להיות כהן מטעם דהיה מלך ואסור להיות כהן ומלך כאחד טעם ד' דמשה לא היה יכול להיות כהן מטעם שהרג את המצרי ואל ישא את כפיו (צפנת פענח חדש):

יד

כוסות ד' כוסות שתיקנו חז"ל בפסח הם נגד ד' גליות כוס ראשון אומר עליו קידוש היום והוא נגד גלות בבל שכן בבבל נתקדש שמו ית' ע"י חמו"ע ודניאל. ובכוס שני אומר הגדה מתחיל בגנות הוא נגד מלכות מדי שכן במדי שמתחילה הלכו למשתה אחשורוש ואכלו ושתו וקלקלו ומסיים בשבח שעשו תשובה ונתקבלו וכשם שאומרים ההגדה כך קוראים מגלת אסתר שקריאתה זו היא הלילא כוס ג' מברך על מזונו והוא נגד גלות יון שמסרו עצמם על קדושת שמו ית' ובירכו את ה' על הנסים שעשה להם כוס רביעי גומר עליו ההלל הוא כנגד הגאולה העתידה שהיא גמר כל הנסים והנפלאות שיעשה ה' לעתיד:

(גבול בנימן):

טו

כיסוי הדם עכשיו שאין לנו לא מקדש ולא מזבח ולא קרבן הותר לנו השחיטה והכיסוי והמה במקום ארבע עבודות השחיטה והעפר שצריך ליתן למטה הוא במקום קבלת הדם ובדיקת הסכין אחר השחיטה הוא במקום הולכה והעפר שמכסה בו הדם למעלה הוא במקום זריקת הדם (שער המלך ח"א שער ה' פרק ט'):

טז

כוס ד' כוסות רומזים לגאולת מצרים ולגאולת העתיד כי הנה כל כוס צריך להיות בו רביעית ובכל מקום שנ' רביעית מרמז על רביעית השם שהיא ה' אחרונה ושיעור רביעית הוא ביצה ומחצה ואמרו בזו"הק שביצה היא יוד ביצה ומחצה היא י"ה הרי כל זה בגי' עשרים נמצא ד' כוסות ד"פ עשרים בגי' פ' וזהו זכר לגאולת מצרים דרז"ל פ"פ היא גאולת מצרים כדכתיב פקוד פקדתי והנה ארז"ל כל האצבעות ע"ש הגאולה וצריך ליקח הכוס בשני ידיו בעשר אצבעות ונמצא נעשה מפ' צ' והוא רמז לגאולה העתידה שהיא בצדיק כדכתיב צמח צדיק וכו' ועוד כל כוס רמז לשם הוי"ה ב"ה שרביעית היא ה' אחרונה שבשם ושיעור רביעית היא ביצה ומחצה שהיא י"ה כנ"ל והכוס עצמו ארוך כמו ו' הרי השם מלא (אספקלריא המאירה):

יז

כעס כשהק"בה כ"י הוא בכעס מפליג לדבר אז ביותר שמפליג לדבר אהרוג ואשמיד הוא מטיל כעסו בדיבור וזש"ה וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו שהטיל כעסו בדיבור אמנם כשהכעס הוא בלב אז העונש הוא גדול מאד כשאינו מוציא בשפתיו הכעס (ס' לב אריה משם מוהרמ"א):

יח

כתר כהונה ומלכות בזכות הקדמת נעשה לנשמע נקשר לכל אחד מישראל שני כתרי ההוד וכשחטאו בעגל ופרקום נשאר רושם שלהם ומרשומם זכו לכתר כהונה ולכתר מלכות (עמודי שש):

יט

כהן גדול היה נכנס ביו"הך בד' בגדי לבן ולא היה לובש החשן ומעיל שהיה בהם זהב וארז"ל לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ואין לפרש לפי שנעשה העגל מזהב שלפי זה אדרבה היה לו ללבוש בגדי זהב לכפר על העגל כמו שהתנדבו בזהב התנופה לכפר על מעשה העגל אלא נר' שהזהב הוא אדום והוא רמז לחטא האדום שנאמר ואם יאדימו כתולע וכו' ועתה הכהן בא לבקש מחילה על החטא לפיכך הוצרך ללבוש בגדי לבן שהוא רמז למחילה שנאמר כשלג ילבינו וזה"ש אין קטיגור וכו' (הרב עיר גבורים פ' אחרי מות):

כ

כתיב וקרי תרין מתיבתאן אית ברקיע בחדא הולכים בתר הכתיבה והיא נקראת מתיבתא עילאה ומתיבתא דמ"ט הוא מתיבתא תתאה ובמתיבתא תתאה הולכים בתר הקריאה ובמס' פסחים איתא מ"ד וידי אדם פרושות תחת כנפיהם וידו כתיב מלמד שידו של הקב"ה פרושה מתחת כנפי החיות לקבל השבים וא"כ אם הולכים בתר הכתיבה ודאי מוכח דהקב"ה מקבל שבים בתשובה ותשו' מועלת אבל אי הולכין בתר הקריאה א"כ קרינן וידי אדם דקאי על המלאכים ואין להוכיח דהקב"ה מקבל שבים ובמתיבת' תתא' הולכים בתר הקריא' לכן שרו של עולם שהוא מ"ט מתנגד לקבל תשובה ובזה מיישב הפסוק סוף פ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך פי' זה מ"ט וכתיב השמר בו כי לא ישא לפשעכם משום דהוא ממתיבתא תתאה ושם הולכין בתר הקריאה ואם אזלינן בתר הקריאה קרינן וידי אדם ואז אינו מוכח שהקב"ה מקבל השבים לכך אמר הכתוב כי לא ישא לפשעכם (כסף נבחר פ' בראשית):

כא

כרובים במקדש ה' היו על צדדי הארון מזה ומזה המה כרובים שתים ודמות פניהם פני אדם והפני אדם שלהם היו כאדם קטן כנער וכנערה זכר ונקבה כידוע ממאמרם ז"ל והטעם בכל אלה אף כי יש בו דברים העומדים ברומו של עולם אבל לפי פשטיותן של דברים הוא ששני הכרובים הם מרמזים על ב' בתי ישראל בית לאה שהוא יהודה ובית רחל שהוא אפרים שהיו מחוברים יחד כמער איש ולויות כמשרז"ל להורות ששני הבתים הללו הם בית אחד בית נאמן לה' בית יעקב או בית ישראל רק שבית יהודה נמשלים לזכר שהוא המשפיע כן בית יהודה הם המשפיעים והמושלים בכל בית ישראל ובית רחל שהוא אפרים נמשל לנקבה שהיא המקבלת השפע והנכנעת להזכר כן בני ישראל הם המקבלים השפע ונכנעים תחת בית יהודה בכל מקום בתורה ובנביאים ובכתובים יהודה יעלה תחלה ומהם השתלשלות המלכות העיקרי לבית ישראל בזמנים שעברו ולעתיד משיח צדקנו מזרע דוד הע"ה לא יסור שבט מיהודה:

והארון שבו התורה הוא מחברם לב' הבתים הנ"ל והיו לאחד כי תורה אחת ומשפט אחד לכולם וע"י זאת התורה הם אומה אחת ומקרה אחד לכולם ב"המק אחד לכולן וכ"הג אחד לכולן ודת אחת לכולן וכולן נקראין נפש אחת והיו פניהם פני אדם להורות כי ע"י התורה נעשינו אדם וכמאמרז"ל אתם קרויים אדם הרמז בו שתכליתן ופנייתן של השני הכרובים שהם השני בתים הנ"ל היה תהיה אל הכפורת שהוא אל הארון ששם התורה חמדה גנוזה והיו פני הכרובים כפני אדם קטן כנער לרמוז למה שאמר הושע כי נער ישראל ואהבהו והוא כי הנער בין יתנהג כשורה ובין שלא כשורה יאהבהו אביו ויליץ אשם בעבורו כי נערותו גרמה לו כן אנחנו בני ישראל אף כי אם אנו חוטאים לפני הקב"ה אוהב אותנו ומליץ בעדנו כי שאור שבעיסה גורם ולזה היו פני הכרובים כפני נער קטן (מאמר אסתר דרוש ד' מאמר ד'):

תוכן העניינים

וילקט יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה