וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת טית
א
טל הקב"ה נמשל לטל שנאמר שראשי נמלא טל ובוטח בתשועת הקב"ה אף הוא נמשל לטל שנאמר אהיה כטל לישראל והנשמה שנמשלה להקב"ה נמשלה ג"כ לטל ועתיד הקב"ה להחיותה כטל שנ' כי טל אורות טליך (הר' עיר גבורי' פ' האזי'):
ב
טובה כשהקב"ה כביכול עושה טובה עם העולם עושה אותו לבדו ואינו מתיעץ עם פמליא של מעלה וכשח"ו להפך מתיעץ עם פמליא של מעלה ובזה פירשו ה' נתן וה' לקח ר"ל בענין הנתינה ה' נתן הוא לבדו דוקא אבל בלקיחה וה' שהוא וב"ד (זכות הרבים משם המפרשים דל"ג ע"א):
ג
ט"ב חומר האיסור שיש לשותה יין בסעודת המפסקת של ט"ב הוא דכבר ידוע שס"מ שולט בגיד הנשה והגידים מספר ימות השנה וגיד הנשה הוא כנגד ט"ב וידוע שבעון ששתה חוה מהיין שסחט ס"מ ונתן לה גרם המיתה וחירוב המקדשות כנודע באופן שהיין גרם בחרבן המקדש שנחרב בעון ע"ז וג"ע וש"ד וכ"ז נמשך בעבור אותו יין שהשקה ס"מ לחוה ולאדם ולכן השותה יין בסעודה המפסקת של ט"ב שבעבור היין נחרב נמצא שנותן כח לס"מ לגבור ולכן אסרוהו חז"ל (מנחת אליהו ד"ז ע"א):
ד
טובה האוצר הטוב הוא אחדות גמור להשפיע טובה לישראל והוא טובה כוללת והשמים מקבלין אותה טובה כוללת ומתחלקת הן לגשמים הן לשאר הברכות וז"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב להשפיע טובה כוללת ומתחלק מן השמים לתת מטר ארצך ולברך את כל מעשה ידך דהיינו כ"א כפי ברכתו הצריך לה (פנים יפות פ' כי תבא):
ה
טובה תכלית עבודת האדם היא הקדמת הטובות של השי"ת כי הקדמת כל הטובות שעושה ה' לאדם הוא מה שנותן לו החיים ובימי חיותו מטיב עמו כפי הטוב אשר יעלה על רצונו הרי שהחיות היא הקדמה לכל הטובות ועבודת אדם לה' היא שימסור נפשו למיתה למען קדושת שמו ית' הרי שתכלית עבודת האדם היא הקדמת הטובות של הש"ית. (שם פ' נצבים):
ו
טל יצחק א"עה בירך את יעקב ויתן לך האלהים מטל השמים והכוונה הוא כלומר יתן לך ברכה זאת שלא יסור מזרעך היחוד שהוא ה' אחד העולה ט"ל שמו ית' הנקרא שמים ויחוד ההא שהיא השכינה הנק' משמני הארץ שהיא מלכות (מנחת אליהו ד' נ"ג ע"ג):
ז
טל הטעם שברכו יצחק ליעקב בטל הוא שידוע שאותו היום פסח היה ולכן צותה לו רבקה ליקח שני גדיי עזים אחד לקרבן פסח ואחד לחגיגה כמאז"ל ולכן ברכו יצחק ליעקב בטל שבפסח שואלין על הטל. (שם ע"ב):
ח
טל הטעם שהמיתם הקב"ה בסיני כששמעו אנכי והוריד טל של תחית המתים והחיה אותם לרמוז להם אם יעסקו בתורה שנמשלה למים יזכו שיתברכו בטל של תחית המתים כמו שנתברכו עתה ובעינים ראו ואין כל חדש (שם):
ט
טל ידוע תדע כי החוטא ביום שחטא יצא מכלל ברוך ונכנס בכלל ארור כי כל התורה באלה ובשבועה קבלנו כדכתיב ארור האיש אשר לא יקים וכו' וזהו הטעם שקילל הקב"ה בחטא אד"הר והקללות היו עשרה לאדם עשרה לנחש וט' לארץ שכולם ל"ט מלאכות והחוטא הוא ארור ונקרא מת אפי' בחייו וצריך לחיותו במלקות שכנגדם הכה הקב"ה לדור המבול לפי שלא חזרו בתשובה מ' יום שנאמר כי לימים עוד שבעה ומי שחוזר בתשובה ומקבל מלקות חוזרים לו ל"ט שהם הקללות של אדם והמיתה לטל שהוא הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים והטעם שקודם החטא נפרד מהקב"ה שהוא ה' אחד ונתדבק בכוחות הטומאה שנקרא אלה עכשיו חזר וברוח נמוכה להתדבק בה' אחד שעולה טל ויש סוד עמוק כי החוטא בפעולותיו הרעים הוא מקצץ בנטיעות שמפריד מן הויה ב"ה ההא אחרונה הנקרא שכינה והוא סוד גלות השכינה ונשאר ה' חסר יה"ו לבדו וה"א לבדה וכביכול השם אינו שלם עד שיתקן את אשר עיות וז"ס ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' ותיקונו במלקות לקבל ט"ל רצועות שהם כנגד יוד הא ואו ליחדם עם ההא שיהיו ה' אחד (שם בש' ס' היכל ה'):
י
טורים ד' טורים אבן שהיה נושא הכ"הג הם כנגד ד' דברים שנקראו אבן דהיינו התורה והיצ"הר וישראל והמקדש טור הראשון אודם פטדה וברקת הוא כנגד יצ"הר הנקרא אבן כי האודם הוא ע"ש החטא האדום הבא מצידו ולפיכך היה ניתן לראובן שלא כבש יצרו בחטא בלהה והאדימו פניו באותו חטא פטדה ג"כ מורה על החטא כמו שפירש רבינו בחיי שהוא אבן ירוק וניתן לשמעון ע"ש שהוריקו פניהם בבנות מואב כמשר"זל סימן לעבירה הדרוקן וכן אמרו שכל מי שחטא שם הוריקו פניהם וכן האדימו פני שמעון בחטא מכירת יוסף ושכם. וברקת ע"ש היצ"הר שיורה באדם כחץ וע"ד ויצא כברק חצו וכתיב חץ שחוט לשונם וכן הוא אומר אצל לוי כלי חמס מכרותיהם וכתיב וישטמוהו בעלי חיצים ולפיכך ניתן זה ללוי ולפי שג' שמות אלו מורים על יצ"הר והם היו כנגד שמעון לוי ע"כ לא מצינו שברכם יעקב רק היה מקנטרם:
הטור הב' נופך ספיר ויהלום והוא כנגד הלוחות שהוא התורה כי הנופך פירש רבינו בחיי שהיה מבהיק ביותר והוא ע"ש חכמת אדם תאיר פניו ופירש עוד שיש סגולה שאויביו הופכין לו עורף והוא רמז לתורה שבזמן שהאדם עוסק בה אז האויב הגדול דהיינו היצ"הר פונה עורף כמשרז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"המד ולפיכך ניתן ליהודה שנ' בו ידך בעורף אויבך היינו התורה הניתנה מיד אל יד היא בעורף היצ"הר וכן מצינו שהגואל האחרון שיבא מזרעו יבטל היצ"הר לעתיד ואז יהיה ומלאה הארץ דעה וכשם שנ' ביהודה יודוך אחיך כמו כן נאמר במתן תורה יודוך ה' כל מלכי ארץ וספיר רמז ללוחות שאמרו רז"ל שהיו סנפרינון וניתן ליששכר ע"ש שנ' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ויהלום פי' הרב שניתן לזבולון ורמז בו לעשרו והוא ע"ד שמח זבולון בצאתך לפי שנתן לתוך פיו של יששכר הרי כאילו הוא למד תורה שנאמר בה עושר וכבוד אתי וכו'. ומראה האבן ההיא לבנה רמז למה שארז"ל כל המשחיר פניו על ד"ת בעו"הז הקב"ה מלבינו לעו"הב:
הטור הג' לשם שבו ואחלמה כנגד ישראל שנקרא אבני נזר כי לשם הוא אבן שיש בו צורת אדם והוא רמז לישראל הנקראו אדם. שבו הוא אבן שהפרשים מתמדין לנושאה ומצליחין ברכיבתם והוא רמז לישראל שנאמר אצלם רוכבי אתונות צחורות וכתיב והרכבתיך על במותי ארץ ואחלמה פי' רבינו בחיי שהוא מרמז על הרבוי ע"ד שנ' יחלמו בניהם ירבו והוא רמז למה שנאמר בישראל הרבה הרבה אח זרעך וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים:
הטור הד' תרשיש שוהם וישפה הוא כנגד ב"המק הנקרא אבן שתיה ושם שער השמים שמלאכי אלהים עולים ויורדים בו והמלאך גויתו כתרשיש לפיכך נקרא המקום ההוא תרשיש ונקרא ישפה ע"ש שנאמר אכן יש ה' במקום הזה וזהו יש פה יש מקום אחד מיוחד לשכינה כי שם שער השמים והשוהם נותן חן והוא ע"ש שנ' ושפכתי על יושבי ירושלים רוח חן ושוהם הם אותיות שמה ע"ש שנ' ושם העיר מיום ה' שמה וענין היות ד' טורים משולשים בכל טור ג' אבנים רמז לד' אלו שאמרנו כי האבן התורני משולש שנ' הלא כתבתי לך שלישים וכמארז"ל אוריין תלתאי ישראל ג"כ משולשים כמשרז"ל לעם תלתאי והמקדש רמז לג' מקדשים. והיצ"הר המשלים פעולותיו ע"י ג' סרסורים דהיינו ב' העיניים והלב וע"ד שנ' על שלשה פשעי ישראל והושמו ד' טורי אבן אלו בחשן ובכל טור ג' אבנים כנגד ד' אלו שהם משולשין והושם בניהם אף הג' אבנים המרומזין ליצ"הר היינו שיכפר על היצ"הר המתנגד לישראל ולמקדש ולתורה לישראל כמשרז"ל כי הגדיל לעשות כי מניח האומות ומתגרה בישראל ולתורה כמשרז"ל ובת"ח יותר מכולם ולב"המק כמשרז"ל ופניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו ונתחברו בחשן כולם יחד כענין שנ' ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו היינו היצ"הר וזהו שהיה החשן נתון על הלב לכפר על היצ"הר המגרה בלב דוקא לפי שכל האיברים נשמעין אל הלב (הר' עי' גבו' פ' תצ'):