אור ברסלב
וילקט יוסף מערכת חית

וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי

מערכת חית

מערכת זין

א

חנניה הטעם שהפילו לחמ"ו לתוך כבשן האש משום דישראל בשעה שנחרב ב"המק ונשרף נתייאשו מן הגאולה וסברו שאבד סברם ובאמת ב"המק לא נשרף רק למראית העין והם לא האמינו לכן הפילו חמ"ו לתוך כבשן האש ולא נשרפו וכשם שזאת אפשר שהרי בעינהם ראו כך ב"המק אע"פי שראהו שנשרף אעפי"כ לא נשרף אלא למראית העין (ס' חסד שמואל משם הרב עשרה מאמרות):

ב

חודש ניסן הוא ראש חדשים שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים וקשה שתשרי היה ראוי להיות ראש חדשים שבו נברא העולם ואנן קי"ל בתשרי נברא העולם וכן אנו אומרים בר"ה זה היום תחלת מעשיך אבל הענין הוא שאף שבתשרי נברא העולם מ"מ תחלת הבריאה היה בשביל התורה ועיקר התורה התחילה בניסן כמו שדרש רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש וכו' שאז התחיל לצוות לעמו תורה ומצות ובשביל זה נברא העולם מעיקרו ונמצא יחוס עיקר בריאת העולם הוא מניסן. (אהבת ציון):

ג

חודש תמוז הוא כולו של עשו כדאיתא בזו"הק פ' יתרו והמלאך של חדש תמוז הוא תענב"ן ובשמו רמוזים ה' עבירות שעשה באותו יום עשו הרשע ואלו הם בא על נערה המאורסה הרג את הנפש כפר בתחיה כפר בעיקר וביזה את הבכורה והם רמוזים בה' אותיות שמו של המלאך תענב"ן תחיה עיקר נפש בכורה נערה והענין פלא (מדרש לפירושים):

ד

חולה החולי נמשך משם מ"ט שהוא שם מ"ה וד' אותיות בגי' חולה והוא לפי שחסר ממנו השער הן' לזה אירע לו החולי והכוונה תהיה להמשיך בו שער הן' ועי"ז יתרפא והוא כללות שם מ"ה וד' אותיות ועי"ז ישתלמו הן' שערים ויתרפא. (מעשה רב בשם האר"י זלה"ה):

ה

חולי יעקב ביקש רחמים על החולי קודם מיתה כדי שיעשה אדם תשובה ועוד טעם אחר לסלק קטרוג וערעור מן אד"הר שיאמרו לו הבריות אתה גרמת לנו מיתה אבל עתה מחמת קושי החולי רוב אדם מתירין עצמן למיתה ולמה לא אברהם ויצחק לפי שיעקב היה סוף גלגולו ותיקונו של אד"הר. (ילקוט דוד משם ש"ך):

ו

חולי הטעם שביקש יעקב רחמים על החולי כדאיתא ברז"ל הוא לפי שצריכין שיהיה מיתת האדם נחשב לקרבן ואין מביאים קרבן רק על השוגג ולא על המזיד ואם לא היה חולשה תחלה שימרקו העונות כי היסורין ממרקין את העונות לא תהיה מיתת האדם נחשב לקרבן לכן ביקש רחמים שתהיה חולשה תחלה בכדי שהיסורין ימרקו העונות ולא ישאר רק החטא הוא השוגג ואז תבא המיתה ותכפר כמו הקרבן (שער המלך ח"ב שער ה' פרק ג'):

ז

חסרון כל החסרונות שבאים לאדם הן באים מחמת השבירה שנפלו נצוצות ונחסרו מהשכינה כידוע והתיקון הוא ע"י שמשמח את עצמו באלהיו אזי נשלמו כל החסרונות מהשבירה ונתעלה כל הנצוצות וזה אנכי אשמח בה' ובזה יתמו ונשלמו חטאים דהיינו כל החסרונות מן הארץ ארץ העליונה בחי' השכינה. (ליקוטי מוהר"ן):

ח

חסרון כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות הכל הוא מצד האדם עצמו כי אור הש"ית שופע עליו אך האדם ע"י מעשיו הרעים עושה צל לעצמו שאין מגיע עליו אור הש"ית ולפי מעשיו כן נעשה הצל המונע אור הש"ית ומגיע לו החסרון לפי המעשה שעליו נעשה הצל. (שם). ולענ"ד נר' שעפי"ז יובן פסוק ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש היינו ימי שהם אותם הימים שאני חוטא בהם שאינם ימי הקב"ה אלא ימי נעשים כצל נטוי ואינם נותנים להגיע עלי אור הש"ית ועי"ז ואני כעשב איבש ע"י החסרונות אבל ואתה ה' רחמיך ושפעך לעולם תשב שלא יש הפסק:

ט

חן ג' נושאין קילוס החן על עצמם ונותנין מחן שלהם להנדבקים בהם ואלו הן א' התורה נושאת חן עליה שנ' אילת אהבים ויעלת חן ב' החכמה שנ' שפתי פי חכם חן ג' הקב"ה שנ' הוצק חן בשפתותיך ודרשו רז"ל מקרא זה על השכינה ונותנין מחן שלהם להנדבקים בהם. א' הקב"ה נותן מחן שלו להמתהלכים בתמים שנ' חן וכבוד יתן ה' להולכים בתמים ב' התורה נותנת מחן שלה להנדבק בה שנ' כי לוית חן הם לראשיך. ג' החכמה נותנת חן שנ' שכל טוב יתן ה' (הרב עיר גבורים פ' נח):

י

חכמים מה שנקראו חכמי התלמוד חכמי האמת הוא כי כמו שהאמת יורה דרכו וכל העולם כולו לא יוכלו להשליך אמת ארצה כן התלמוד לפי שהוא אמת מצד עצמו יש לו קיום ואע"ג שכל האומות מלעיגין עליו אפ"ה הוא מקובל וטוב ויפה הדבר עלינו ועל זרעינו אחרינו לעשותו עד עולם ולפי שהתלמוד אינו מהודר רק אצל ישראל וכן ישראל אינו מהודר לפני הש"ית רק בשביל התורה שבע"פ. שהוא הסימן המובהק המבדיל בין ישראל לעמים ע"כ אנו נוהגים לומר בכל סיום מסכתא הדרן עלך והדרך עלן וגם אין מי שנותן דעתו על התורה שבע"פ שלא תשכח ח"ו רק אנו ע"ז אנו אומרים דעתן עלך וכן התורה שבע"פ היא המגינה על ישראל ולכך נקראת גמרא שהוא ר"ת גבריאל מיכאל רפאל אוריאל לומר כי העוסק בגמ' חונה מלאך ה' סביב לו להצילו ממנו מיכאל מימינו ומשמאלו גבריאל ומלפניו אוריאל ומאחריו רפאל ועל ראשו שכינת אל הבוחר בדברי חכמים וזהו דעתך עלן כלומר השגחתך עלן והואיל והתורה וישראל והתורה שבע"פ הן שני תאומי צביה ראוי שלא יתנשו זה מזה לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי (ספר החיים):

יא

חטא מזיד הוא כינוי ליום כי דומה לו לעשות מעשיהו כך העובר במזיד רואה בעין שכלו שלא נכון הדבר לעשות כן רק שיצרו תקפו ושוגג כינוי ללילה שהוא כעיור המשמש באפילה ואינו מרגיש בשעת מעשה מה שעושה והוא מבואר. (בינת יששכר):

יב

חטא בחטא ראשון שחטא אדם נזדמן לו חטא אחר כדי שישוב ממנו עי"ז יהיה כפרת חטא ראשון וכשרואה היצ"הר כך מתגבר עליו בחטא ב' ומ"מ הש"ית מליץ בעדו על ג' פשעי ישראל וכאשר חטא ג"פ אז נתלבש נר"ן שלו בקליפה ועבירה גוררת עבירה ודרכי תשובה נמנע ממנו עד שירוחם משמים (כתר שם טוב):

יג

חידוש ע"י חדושים בתורה נעשה נהרות כי כשהתחיל לחדש בתורה אזי מתחיל לנבוע מעין בבחי' ומעין יוצא מבית ה' שהוא השכל כמ"ש בחכמה יבנה בית וזה המעין בתחלה הוא צר וקטן ואח"כ מתרבה ומתפשט יותר ויותר עד שנעשה ממנה נהרות והכל באים לשתות מאלו הנהרות ע"כ מי שרוצה לחדש חדושין דאורייתא שיש בהם ממש הוא צריך לבכות מקודם כי כשנעשין נהרות הנ"ל והכל באים לשתות מהם אזי יבאו ג"כ הקלי' וס"א ח"ו לשתות ג"כ משם ע"כ צריך לבכות מקודם ואזי עושה ע"י הבכי נהרות ומשם שותים די ספוקם כל הקלי' וס"א ואח"כ כשעושה נהרות מחדושין דאורייתא שמחדש אח"כ אזי יכול להמשיכם רק למקומם שצריך שלא ישתו ממנו זרים וע"כ חיבור ההלכות והחידושין נקרא מסכת בבחינ' ושיקווי בבכי מסכתי שצריך למסוך המשקה בבכי כי צריך לבכות מקודם וזה בחי' על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו זה תלמוד בבלי שנעשה אצל הישבות שמהם נעשין נהרות הנ"ל וזהו גם בכינו כי צריך לבכות מקודם כנ"ל (ליקוטי מוהר"ן):

יד

חיים שנותיהם של אדם לאחר החטא ע' שנה שהרשעים ע"י חטאם גרמו שנסתלק הראש שהוא במספר ג"ר של עשר ספירות ואין להם יניקה יותר רק משבעה ימי הבנין שכ"א כלול מעשר לכן שנותיהם שבעים שנה אבל מי שהוא ירא את ה' שיהיה כל השם כאשר ידוע שג"ר שהוא הראש המה כלולים בשם י"ה והרשעים שמסלקים שם י"ה ע"י הגאוה נשאר רק ז' ימי הבנין אבל מי שהוא ירא את ה' אינו מסלק שם י"ה ויש לו יניקה מכל י"ס כ"א כלול מעשר יחיה מאה שנה וזהו הנה כי כן הוא מאה יבורך גבר ירא את ה' (שם שמואל). ולענ"ד נר' שזהו כוונת הפסוק יראת ה' תוסיף ימים וכו' דהיינו יראת ה' שהוא ירא את ה' בזה תוסיף ימים שהוא בגי' מאה שיש לו יניקה מהשם מלא אבל ושנות רשעים תקצורנה שהם הולכים בגאוה ובוז ומסלקים הראש בזה תקצורנ' שאין להם יניק' רק מז' ימי הבנין:

טו

חן הוא כינוי לגאולות כי בגאולת מצרים כתיב מצא חן במדבר ולעתיד נאמר ושפכתי על בית דוד רוח חן ותחנונים (הרב עיר גבורים פ' בראשית):

טז

חמץ ג' בחי' יש בביעור חמץ והם שריפה או מטיל לים או זורה לרוח והם כנגד ג' דורות שבאנו לתקן בגלות מצרים דור המבול דור הפלגה סדום כנגד סדום הוא בחי' שריפה. כנגד דור המבול הוא או מטיל לים כנגד דור הפלגה הוא בחי' זורה לרוח כדכתיב בדור הפלגה ומשם הפיצם ה':

(פנים יפות):

יז

חוצות תורה תפלה צדקה נקראו חוצות הצדקה שנאמר בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח תורה שנ' חכמות בחוץ תרונה תפלה שנאמר קומי רני בלילה וכו' שאי אליו כפים וכו' בראש כל חוצות וקאי בראש כל חוצות על שאי אליו כפים. (הרב עיר גבורים):

יח

חצות הוא מסוגל כמו פדיון כי הוא המתקת הדינין כי צדק דינא ומשפט רחמי וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך דהיינו כשצדק גובר על משפט התיקון לזה חצות לילה אקום ועיקר חצות תמיד אחר ו' שעות מתחילת הלילה הן בקיץ הן בחורף ואז מתחיל זמן לחצות ונמשך עד גמר אשמורת שניה דהיינו שני שעות ובבקר טוב להסתכל בשמים ועי"ז נמשך הדעת. (ליקוטי מוהר"ן):

יט

חרבן ב"המק יש להקשות הצור תמים פעלו למה בחרבן ב"המק גבה פרעון מתרוייהו האבות נדדו הלכו בגולה וסך עצום מתו ברעב ובחרב וניטל בית מאויינו וכל בתי משכיות שלהם נשרפו וגם הבנים נלקו כדכתיב ידי נשים רחמניות וכו' לקתה מד"הד ח"ו דשניהם ישלמו הלווה דהיינו האבות והערב דהיינו הבנים כמאחז"ל דהם ערבים עלינו ולא מצינו דוגמתו ויתורץ על ג' אופנים א' י"ל דלא העמידו ערבות רק על קיום מ"ע אבל שלא לבטל מ"ע לית דין צריך ערבא ונמצא האבות נלקו על שעברו כמה לא תעשה ועבדו ע"ז והבנים נלקו על ביטול מ"ע:

אופן ב' דבאמת האבות לבד פרעו החובות שלהם והא דנלקו גם הבנים הואיל שעבדו ע"ז הרבה וטבע של חטא זה הוא להמשיך הפורענות על כולם בהדי הוצא לקי כרבא כדמצינו בעיר הנדחת:

אופן ג' שלא היה די בפרעון הלווים לחוד לפי שחטאנו הרבה זולת אם ח"ו היה עושה בנו כליה ח"ו לגמרי לכך עשה לטובתם ונפרע נמי במקצת מן הערבים והוא דרך משל המלוה לחבירו מנה ע"י הערב ולזמן הפרעון אין לו ללוה רק נ' נוטל אותם הנ' ממנו ונ' נוטל מן הערב כן הדבר הזה (בינת יששכר):

כ

חטא האדם בחטאו עושה פגם בשלשה והאחד מעניינ העו"הז והוא שממעט השפע הב' מיעוט הקדושה. הג' מניעת הגאולה והתמורה (ס' בתי נפש):

כא

חילול המחלל שבת הוא סיבה שיקום הקב"ה כביכול ממ"הר למ"הד ח"ו וזהו אל יצא איש זה הקב"ה ממקומו ממ"הר למד"הד ח"ו (ילקוט דוד בשם המקובלים):

כב

חלב טמא אינו סותם לפי שבא החלב מסטרא דדינא ואין מנין מן הפורענות לפי שאינו מסטרא דימינא זה אברהם ולכן היו מקרבין ע"ג המזבח דוקא חלב טמא לעקור ולכפות ס"א מד"הד זה פחד יצחק ע"י כהנים מסטרא דאברהם. (ילקוט דוד בשם ריקאנטי). וכתב עוד ושמעתי מהמקובלים שבשעת אכילה שהיא כמזבח ידלק דוקא נר של חלב טמא ולא כשר וכן בעת הלימוד שהוא כעולה כמאז"ל כל העוס' בתור' עול':

כג

חלום השבטים חשבו שהחלום של יוסף של שמש וירח אינו לפי טבעו ועוד שהרי אמו כבר מתה אלא חשבו השמש הוא עשו המונה לחמה וירח ישמעאל העובד ללבנה עליהם ימלוך יוסף ויניח לאביו לעת זקנתו ממילא החזיקו אותו כבן סורר ומורה לכך חשבו ימות זכאי ואל ימות חייב (שם ב"מ):

כד

חיות יש להם שש כנפים כמש"ה שש כנפים שש כנפים לאחד ובזמן הגלות נתמעטו ב' כמ"ש בגמ' דחגיגה פ' אין דורשין ד' י"ג ע"ב והם כנפים האמצעים והפ' ברוך שם כבוד מלכותו וכו' יש בו ו' תיבות והיה כתוב על הכנפים כסדר מלמעלה למטה ע"כ כנף תיבה א' נמצא על כנפים האמצעים היה כתוב כבוד מלכותו לכך אנו אומרים גלה כבוד מלכותך עלינו דהיינו ב' הכנפים האמצעיים וישלח לנו אליהו ז"ל ומשיחנו בב"א (חידושי הגאון אליהו ווילנא):

כה

חותם חותמו של הקב"ה הוא אמת הטעם כדי להודיע שהוא אחד כי מאלף ועד מ"ם הם י"ג אותיות שהוא כמנין אחד וממ"ם ועד תיו ג"כ י"ג אותיות כמנין אחד וחותם אמת הוא הצלם אלהים שבפני אדם ובחטאו נסתלק האמת מעל פניו ונשאר רק רושם שהיה בו קדושה ושורה בו טומאה וכן לענין טומאה אע"פי שנסתלק הטומאה נשאר הרושם אבל לעתיד יעביר הקב"ה הטומאה מהארץ וישרש אחריה אפי' רשומה שלא יהיה ניכר (ס' לב אריה פ' בראשית):

כו

חלב מחלב האשה שהוא דם נידות שעולה לדדים ונעשה חלב מזה נלמד אחדותו ית' שאם איתא שהן שתי רשויות ח"ו איך מניח אהורמיז לעבור דם הנידה ממטה למעלה לדדים לעשות מזה חלב אלא מהאי מוכח שהכל אחד ואל אחד בראנו וזהו כוונת עשו הרשע שעד שהוא במעי אמו שתה דם נידתה כדאיתא במדרש אבכיר דהוא כיון שראה שהדם נידה עולה למעלה ונעשה חלב מוכח אחדותו ית' והוא במעי אמו היה רץ אצל ע"ז כמשרז"ל לפיכך שתה דם נדתה כדי שלא יעשה חלב ואינו יכול ללמוד אחדותו ית' (שם פ' תולדות):

כז

חרבן ב"המק יש להבין כיון שהקב"ה כ"י שפך חמתו בעצים ובאבנים למה הגלה את ישראל אח"כ הלא שפך חמתו ולא נשאר חימה והענין הוא שכשחטאו ישראל היה הכל במזיד במרד ובמעל ונתחייבו הריגה למקום ח"ו וע"י חרבן הבית נסתלק מהם חלק המזיד ונשאר בהם חלק השוגג ולכן נתחייבו גלות כדין שוגגין. (שם בשם הרב קול בוכים):

כח

חרבן בשביל ד' עונות נחרב ב"המק א' בעון העגל כמ"ש בז"ח בפסוק על אלה אני בוכיה על שאמרו אלה אלהיך ישראל ב' בעון המרגלים באומרם ז"ל אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני קובע לכם בכיה לדורות. ג' בשביל שעברו ישראל עמ"ש בתורה וגונב איש ומכרו והם גנבו את יוסף כמו שאמרו בזו"הק איכה ובפ' וישב שעברו וישנאו אותו שנאת חנם עון ד' בשביל שהזהירם הקב"ה ומעץ הדעת ט"ור לא תאכלו ואמרו בזו"הק דרמיז להם דלא יקבלון ערב רב וביום אכלך ממנו מות תמות שתי חרבנות והטעם כי כל הנשמות היו תלוים באדם הראשון כנודע והזהירם אז הקב"ה והם קבלו ערב רב בצאתם ממצרים (מנחת אליהו ד' א' ע"א):

כט

חשדא החושד בכשרים לוקה בגופו ואמאי דוקא בגופו מאי שנא מכל עבירות שיעמדו בדין גוף ונפש יחד אבל הטעם הוא כי הנשמה טרם בואה לעו"הז תוך הגוף החומר הזה הנה אורה מביט וצופה מסוף העולם ועד סופו:

ויודעת ומשגת ברוחניות שלה לדעת כל אשר ימצא מהטמונים ונסתרים לפניה גלוים כנודע אך אחר ביאתה בתוך הגוף החומר העב והוא מסך המבדיל ומאפיל אורה שאינה בשלימות ידיעתה כאשר היה ואינה משיגה רק מהנראה ולא מה שהוא נסתר והוא רק מגיריה דיליה של הגוף המעכב אור ידיעתה ולסיבה זו בא לידי חשד לחשוד חבירו דאילו היה נשאר על מעמדה הראשון כאשר היתה באמנה אתו ית' היה בכח השגתו להשיג נסתר לא היתה באה לידי סיבה זו לחשוד חבירו מה שאין בו וא"כ הדין נותן מסברא שרק גופו ילקה כי יש התנצלות טוב כזה לנשמה לתלות הקלקלה בקלקול החומר המעכב ידיעת אמיתתה וע"י באה לחשדא. ובאר שבע עמוד התשובה ד' כ"ח ע"א):

ל

חנוך הוא מלאך מ"ט והיה חסיד ודבק נפשו עם השכינה אבל לא היה יכול ליכנס בהיכל מלך מפני שלא היה מהול והמתין עד אברהם שנצטוה על המילה ובא באליעזר עבד אברהם וקיים מצות המילה וכדי לקיימה לשמנה ימים חזר לבא במרע"ה כי לא רצה להמתין כמה זמן עד משה להיות ערל אלא נתקן מיד באליעזר להיות מהול ואח"כ השלים המצוה עד משה. (מנחת אליהו ד' י"ג ע"ג משם הרב עמודיה שבעה שהביאו משם המקובלים):

לא

חכמה החכמות הם ג' טבעיות שכליות אלהיות ונמשלו לדבש ולחם ושמן הטבעיות אין מוסרין אלא לתינוקו' ונמשלו לדבש שהחיך מרגיש מתיקותו כמו כן הטבעיות קרובים להשיג השכליו' אין מוסרין כ"א לנער הבא בימי' ונמשלו ללחם שאין התינוק אוכלו עד אשר יבא בשנים והוא רמז לקצת ריחוק ההשגה. האלהיות אין מוסרין כי אם לזקנים ונמשלו לשמן טוב רמז לתורה אור כמו השמן המביא אורה לעולם (הר' עי' גבורי' פ' בשל'):

לב

חנון ורחום כשהיינו עושין רצונו של מקום והב"המק קיים הקב"ה נקרא חנון ורחום ולא היה כלל חרון אף בעולם ובשעת החרבן נאמר אשר הוגה ה' ביום חרון אפו והקלקול היה גדול כ"כ מאתנו אשר נאמר אצל השם הוי"ה ב"ה כביכול חרון אפו ונחלקו תיבת רחום וחנון דהיינו ח"ר מן רחום נתחברו עם ו"נ מן חנון ונעשה חרון נשארו אותיות נ"ח מן חנון ואותיות מ"ו מן רחום ולזה מרמז נחמו נחמו ר"ל בזה תנחמו שיחזרו אותיות נ"ח מ"ו למקומם ותתחברו ו"מ לר"ח שיהיה רחום ויתחברו ח"ן לו"ן שיהיה חנון ויסיר חרון אף מן העולם (שער המלך ח"ב שער ו' פרק א'):

לג

חיים ד' מיני חיים הם האחד הם החיים שבני אדם חיים בהמשכת הזמן והנפש מתקיימת בגופם בהתמדת בריאותם ב' החיים שאחר החולי שבחליו הגיע עד שערי מות והוא כדמיון הכלי הבלוי שנתחדש וחוזר לקדמותו ג' חיים של סליחה אחרי היותו רשע חשוב כמת שנאמר כי לא אחפוץ במות המת כ"א בשוב מרשעו וחיה. ד' חיים שאחר המות והוא תחית המתים וכנגד ד' חיים אלו מצינו בפ' אחרי מות ד' מיני חיים א' שנ' ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת. ב' וכסה ענן הקטרת ולא ימות ג' וד' הוא שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם והזכיר ב"פ זו ד' מיני חיים אלו לפי שפרשה זו מדברת ביום מחילה וסליחה ובו גמר החתימה על כל ד' מיני חיים אלו הן על חיים הפשוטין הן על החיים הבאים אחר החולי הן על חיים של מחילה וסליחה ואף של עו"הב וכנגד ד' אלו הוצרך הכהן שיזכור לו הקב"ה ד' זכות הנרמז בד' בגדי בד אלו לרמוז שיזכור הקב"ה לישראל ד' דברים הנקראים בד שהוא לשון יחיד א' הקב"ה הנקרא אחד ושמו אחד והוא הנרמז במלת בד הרומז לאחדותו והוא לזכור זכות שישראל מייחדים שמו בכל יום ואומרים ה' אחד. ב' כנסת ישראל נקראו אחד כדכתיב אחת היא יונתי וכתיב ישראל גוי אחד והם לבנים שנאמר מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה והוא להזכיר את ישראל שבחר אותם הקב"ה לעם סגולה מכל העמים ג' התורה נקראת אחת שנאמר תורה אחת יהיה לכם ונקראת לבנה כמארז"ל שהתורה היתה כתובה אש שחורה על גבי אש לבנה והוא לזכור את ישראל זכות התורה שקבלו. ד' הנשמה נקראת יחידה שהיא אחת מה' שמות שיש לנשמה ונקראת לבן לפי שהיא מלבנת מעשיו של אדם והוא לזכור את ישראל זכות הנשמה שהיא אצולה ממקום קדשו ולכך הזכיר ד"פ בד שהוא לשון יחידי וכן חוט שלו יחידי ולבן והוא לזכור את ישראל ד' דברים אלו שהזכרנו ובזכות ד' אלו יזכרם לד' מיני חיים שהזכרנו כי ארבעתן נקראו חיים א' הקב"ה שנא' והוא אלהים חיים ב' התורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ג' הנשמה היא חיה בטבע ומתה במקרה שכן נקראת הנשמה חיה ד' ישראל נקראו חיים שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (הרב עיר גבורים פ' אחרי מות):

לד

חטא החטאים נחלקים לב' חלקים אחד מה שאדם חוטא חטא שאין בו מטבע התאוה וחימוד גוף כלל. כי מניח תפלין ואינו מניחם כדבעי ובכוונה ובשמחה לרצון קונו ומה חימוד יש בזה אם מניחן כראוי או לא וכהנה מצות רבות דאינם עושים כדקא יאות והרבה עבירות כמו ל"הר מה יתרון לבעל הלשון ומה נחת רוח יש בו וכן לעשות רע לחבירו מתפלל ודעתו דברים בטלים לבוש בגדים שעטנז מה תועלת יש בהם ומה חימוד שייך בהם ועבירות כאלה אינם מפאת חימוד ואדרבא השכל נותן לשמרם בתכלית השמירה היותם רצון הבורא אמנם היצ"הר אשר באדם הוא מסיתו להביאו לירכתי שאול ואף כי האדם בשכלו מנגד לו הוא מתגבר עליו וזה החלק הוא בא מצד התגברות היצ"הר על האדם החלק השני הוא דבר תלוי בחימוד ותאוה אשר נפש האדם נוטה לנפש בהמי וחומרי מתאוה כמו אכילה לרוב ומשגל נשים וכהנה דברים החמדה והתאוה אשר נודע לכל וא"צ לספרם ובאמת א"צ לזה פעולת היצ"הר כלל כי נפש החומרי עושה מעצמו אבל מה שעושה היצ"הר הוא כי הלא נודע לכל הוא כי טבע בני אדם במה שהורגל בו תמיד יקוץ בו אם יאכל בכל יום מעדנים טובים למאד לסוף יקוץ בהם אם ישמע קול שיר ערב תמיד לסוף יקוץ בו וכיוצא כי כך הטבע במה שאדם מורגל בו לא יערב לו כ"כ וא"כ אם יש לאדם אשה יפ"ת מאד הואיל ורגיל בה לא יהיה כ"כ חביב עליו עד שכמעט קץ בה ואם יהיה לו זונה באיסור ערוה מדי יום ביום יוסיף תאוה עד שיהיה קשה לו לפרוש הימנה וקשור בה ר"ל ככלב וכן במאכל היתר יקוץ ומאכל איסור בכל יום יוסיף עליו חימוד וכל זה הוא מלאכת היצ"הר כי הוא עושה לו כאילו היום נתחדש לו וכאילו מעולם לא טעם זה האכילה ובעילות איסור והוא בעיניו דבר חדש ולכך יערב ויבושם לו וזהו יצרו מתחדש לו כאילו הוא דבר חדש והסגולה לחלק הראשון הוא הק"ש דהיינו למסור נפשו לה' ולהיות נהרג על קדושת המקום וקדושת שמו ית' וכאשר יהיה זה תמיד רגיל אצלו וחקוק במחשבתו לא יהיה כח ביד יצ"הר להתגבר עליו לפתות לעבור רצון קונו לשום סיבה. כיון שחקוק בלבבו להיות מוסר כל נפשו וגופו וקנינים עבור השם ותורתו ואיך בשביל שום דבר בלי שום הנאה יעשה הרע בעיני השם ותורתו ועל החלק השני לבטל חמדה והתחדשות היצ"הר אין לזה תקנה אלא תורה ולכך אמרו שיהיו ד"ת חביבים בעיניך כל היום כאלו היום נתנה וזה לעומת זה שזה מתחדש עליו בכל יום ולכך יהיה התורה ג"כ כאילו היום ניתנה וחביב לבטל התחדשות היצ"הר והעושה כן יצליח (יערות דבש ח"א):

לה

חנוכה היונים רצו לבטל מהם שבת ר"ח מילה שנרמזו במים כי מ' ראשונה רמז לשבת שבו נאסרו ל"ט מלאכות והם ארבעים שכן מונה רבי יהודה אף השובט כמ"ש בגמ'. והיוד היא המילה שבה מתגלה י' של שדי ומ' אחרונה סתומה רמז לר"ח שכן הלבנה כשהיא במילואה דומה למ' סתומה:

ולפי שהשמן עולה על כל המשקים נמשלו ישראל לשמן שגברה ידם עליהם ונצחום ע"י חשמונאי שבו אותיות שמן ונשאר חואי גי' כ"ה שבכ"ה בכסלו היה הנס וכן מתתיה הוא כמנין נקנור בגריס אנטיוכוס ע"ה (גבול בנימן):

לו

חנוכה הטעם שהיונים רצו לבטל מהם שבת ר"ח ומילה מכל שאר המצות הוא שאלו הג' שקולים ככל התורה וכל אחד מהם נק' חק המילה נקראת חק כמו שאנו אומרים וחק בשארו שם לפי שהיא חקוקה בגוף וכן אמרו רז"ל ופערה פיה לבלי חק למי שאינו חקוק במילה. שבת ור"ח נקראים חק שכן אמרו רז"ל בש"ר חוקיו ומשפטיו לישראל אלו קדושי החדשים שיש בהם חוקים ומשפטים וכו' וכן כתוב כי חק לישראל הוא ר"ה שהוא ר"ח וכן אנו אומרים בברכת הלבנה חק וזמן נתן להם וגם על השבת כתוב שם שם לו חק ומשפט וארז"ל שבת ודינין במרה איפקוד. וחמורה שבת שכל הכופר בה ככופר בכל התורה כולה. ר"ח ג"כ שקול ככל התורה שכמה מצות תלוים בחקי החדשים. והמילה תלוים בה כל המצות שכ"כ מגיד דבריו ליעקב ואיתא במדרש שהנואף והנואפת עוברים על עשרת הדברות:

ובזו"הק איתא בגין דכל פקודי אוריתא מתקשרים בנטירו דברית קדישא ועוד כיוונו לבטל מהם ג' מצות אלו כדי שלא יגינו על ישראל וימסרו בידם כי על השבת אז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין ובזכות המילה נגאלו ממצרים כדכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וגם בשמירת ראשי חדשים ומועדות יגאלו ישראל כי כולם הם זכר ליצ"מ שהיא רמז לגאולה העתידה ועוד שרצו לבטל ג' מצות שיש בהם כדי לכפר על העגל כי השבת אז"ל כל המשמר שבת אפי' עוע"ז כדור אנוש מוחלין לו והמילה היא אות כי הם מצויינים לו ית' כמ"ש ז"ל בנים המצויינים לי במילה ור"ח שכן אמרו בפרק"א שהנשים לא רצו ליתן נזמיהם לע"ז ונתן להם הקב"ה שכרן בעו"הז שהן משמרות ר"ח יותר מן האנשים. ולפי ששבט לוי לא חטאו בעגל לכן היתה התשועה ע"י הכהנים הלויים כי הם שמרו הג' מצות הנ"ל יותר מכל ישראל כי שמרו אמרתך במצרים ובמדבר שמלו עצמם וגם השבת היה ע"י משה משבט לוי ובלי ספק ששמרו הלויים את השבת במצרים ור"ח שכן כתוב יורו משפטיך ליעקב ובהם תלויים הר"ח ולכן נעשה הנס בשמן שר"ת שבת מילה נר כי הלבנה שהיא מאירה כנר היא בר"ח שאז מולד הלבנה להאיר והשבת נרותיה הם כבודה ועל המילה איתא בסנהדרין שכן נהגו להדליק נרות ביום המילה ונעשו הנסים ע"י בני חשמונאי שהם באותיות שמן באמצע והיה זה כנגד מה שמלכות יון נקראת חשך שהחשיכה עיני ישראל בגזרותיה ובמפלתה היתה לישראל אורה ושמחה:

(גבול בנימן):

תוכן העניינים

וילקט יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה