וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת זין
א
זכות שרה היתה גדול מזכות אברהם דשנותיה היו נקיים בלא חטא משא"כ אברהם דהיה לו מקצת חטא במ"ש במה אדע ובמה שעשה אנגריא בת"ח (צפנת פענח חדש):
ב
זכות נשים צדקניות גדול מאנשים מטעם דגבי נשים הוי כמו שאינו מצווה ועושה דלא נצטוו אלא רק ג' מצות נדה חלה הדלקת הנר משא"כ גבי אנשים הוא מצווה ועושה ואתיא כמ"ד גדול מי שאינו מצווה ועושה יותר ממי שמצווה ועושה (שם):
ג
זוגות אם שותה ב' כוסות מתגברים קליפות אלו כי כוס מלא באלף כזה כף ואו סמך גי' רגל ושני כוסות אלו ב"פ רגל הרי תס"ו ועם יין במילוי כזה יוד יוד נון בגי' קמ"ו ונעשה הכל גי' ס"מ ולילית ע"ה ולכן יש להם שליטה אבל כוס אחד שסודו דוד פי' במספ"ק י"ד הוא דוד המחובר עם יוסף פי' כוס יין גי' יוסף מבטלין זה וגם כי דוד מרכבה אל השכינה שבמילוי שין כף יוד נון הי בגי' תר"א ועם יוד שבה הרי תרי"א ומבטל לתרי"א דס"א. (פרשת אליעזר):
ד
זווג ונתתי עשב בשדך לבהמתך הבנים נקראו עשב כמ"ש וצאצאיך כעשב השדה אימתי יהיה לך בנים חיים וקיימים כשיהיה הזווג בקדושה ותשבר נפש המתאוה שלך היינו נפש הבהמית וידמה לך כאלו כפאך שד עי"ז יהיו לך בני קיימא כי מיתת הבנים מחמת נשמות העשוקות בטיקלא כידוע כי הטיקלא היינו הקלי' נוגה והיא קרובה אל נפש הבהמית גם צריך שיהיה עיקר זווגך בליל שבת שאז נכללת בקדושה ויתפרדו ממנה כל פועלי און וזה ואכלת ושבעת זו רמז על שבת שאז השביעה. שממנו מתברכין ו' ימים (ליקוטי מוהר"ן). עפי"ז יובן פסוק ראית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב דהיינו אם ראית איש שהוא מהיר במלאכתו דהיינו הזיווג כמד"א ויבא הביתה לעשות מלאכתו ודרז"ל זו תשמיש ודומה לו כמי שכפאו שד ומתוך זה נוהג בקדושה לפני מלכים יתיצב לפני היינו לבני כלומר לבנו מלכים מאן מלכי רבנן יתיצב הוא מעותד:
ה
זריעה כל צדקה וצדקה שעושה האדם הקב"ה זורע אותה הצדקה ברקיע ערבות ושם עושה פירות כל צדקה כדמיון התבואה כשזורעין אותה בקרקע ועושה ריבוא רבואות כפלים ממה שעשה וכשעושה צדקה אחרת אז לוקחים הראשונה מאותו מקום וזורעים שם צדקה השניה והראשונה זורעים אותם רבואות כולם במקום אחר והם נושאים עוד פירות אחרות כפלי כפלים עד אין קץ ואין ערך וכן עושה לכל צדקה וצדקה כשבאה השניה תחתיה זורעים הראשונה עם פירותיה באין סוף ועושים גנזי אוצרות הרבה וכשהצדקה מראה לאיש הזה כל הנהו גנזים הוא שואל של מי זה הצדקה משיבה ע"כ פעם ופעם שעשה צדקה איזה פרוטה או שנתן לעני לאכול מזה נעשה אוצר זה ומזה נעשה אוצר זה (אספקלריא המאירה):
ו
זכות בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים וכנגדן ד' כוסות כי הנה כוס ראשון אומרים עליו קידוש כהזכיר זכות שרה אמנו שקדשה שמו ברבים כשהניקה בנים שרה וגם כשנלקחה לבית פרעה ואבימלך שלא רצתה להשמע אליהם רק עמדה בנסיון וכן כשבא ס"מ לומר לה על עקידת יצחק אמרה הקב"ה יעשה רצונו מבני. כוס שני אומרים עליו הגדה ושם מתחיל בגנות כנגד רבקה שהולידה תחילה לעשו הרשע ומסיים בשבח שהולידה את יעקב ומתחיל מארמי אובד אבי שכוונתם בברכת רבקה את היי לאלפי רבבה היה לרעה שתוליד לעשו ולא ליעקב הצדיק. כוס שלישי מברך על מזונו זו היא לאה שאמרו עליה בפ"ק דברכות מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה והודה לו כוס רביעי גומר עליו את ההלל כנגד רחל שעליה נאמר קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וכו' כה אמר ה' מנעי וכו' כי יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות שותה בין שלשי לרביעי לא יפסיק לפי שלאה ורחל שתיהן נשי יעקב ונישאו יחד (גבול בנימן):
ז
זמרי לפי שנתעצל מרע"ה במעשה זמרי נתעלמה ממנו הלכה ועבור זה שנתעלמה ממנו הלכה חטא זמרי עם המדינית וישראל חטאו ג"כ בזנות ועבור זנות בא מעשה פעור כדברי רז"ל שאמר לה השמיעי לי והיא הוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוי לזה ועבור מעשה פעור נתחייבו ישראל שיהיו או"הע שולטין בישראל להרע ולהצר להם וכן איתא בילקוט תהלים ולכך הוה מוכרח מרע"ה למות בח"ל דאלמלא בא מרע"ה לא"י היה מבטל שעבוד מלכיות ובאמת הם נתחייבו שעבוד מלכיות:
(לב אריה פ' פנחס):
ח
זאת ד' נקראו זאת א' השכינה נקראת זאת כמבואר ליודעי בינה וכן פי' רבינו בחיי פ' אחרי מות ב' התורה נקראת זאת שנאמר וזאת התורה ג' כנסת ישראל נקראת זאת שנ' וזאת אשר דבר להם אביהם ד' הנשמה נקראת זאת שהיא נקראת תרומה שנתרמה ממחצב עליון וכתיב וזאת התרומה (הרב עיר גבורים פ' אחרי מות):
ט
זאת גי' קול צום ממון ובהני תלתא יפרה ישע הגאולה. וזה אמרו שהוא כוונת הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקדש וגם מש"ה בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו (מפרשים) ולענ"ד נר' שזהו כוונת רבינו בחיי בפ' האזינו שכתב למו סימן ורמז לגאולה והרב הקדוש מוהר"ש מאוסטורופלי זלה"ה כתב בס' ליקוטי שושנים שבסוף ס' קרנים שהכוונה הוא למו נוט' למועד מועדים וחצי והוא פסוק בדניאל ולע"ד בעקבותיו הקדושים נר' שלמ"ו הם אותיות שלשיות מקול צום ממון וזהו אומרו סימן ורמז לגאולה דבהני תלתא תליא גאולתינו ופדות נפשינו בב"א ובא הרמז באותיות שלשיות שהיא גאולה שלשית:
י
זקן הוא נוט' זה קנה חכמה כדחז"ל וקשה היכן רמוזה החכמה בלשון זה קנה כי לא פורש מה קנה אבל הענין הוא כי כל חמדות העו"הז שייך בו לשון העדר ולא יפול בהם לשון קנין כלל כי לשון קנין אינו שייך כי אם בדבר שיש בו ממש והויה נצחית כמאמר רז"ל חמשה קנינים קנה לו הקב"ה וכן אמר שלמה ובכל קנייניך קנה בינה ש"מ שאין לשון קנין שייך כי אם בקנין החכמה א"כ ודאי לשון זקן שהוא נוט' זה קנה מדבר בקנין החכמה שהרי אין לשון קנין שייך כ"א בחכמה וע"כ אמרו קנה לשון זה בא למעט כל הקנינים כאילו זה קנה ולא אחר. (עמודי שש):
יא
זכות מה שארז"ל שלכ"א ואחד יש לו חלק בג"ע וחלק בגהינם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וכו' הענין הוא בהיות שכל הנשמות מושבעות מסני לעסוק בתורה ולחדש בה חדושים כפי כח שורש נשמתו ועי"ז נוחל מקומו בג"ע והנה הרשע שמאס בתורה אותן החידושים שלא חידש הוא נותן הקב"ה חכמה יתירה לצדיק אחר שהוא בן גילו של אותו רשע שיחדשם משום שאי אפשר לעולם בלא זה לפי שקיום העולם א"א בפחות מששים ריבוא מישראל עם החדושים שיחדשו כולם בתורה וכיון שאחד אינו חפץ בתורה אותם החדושים מחדשם חבירו כי א"א קיום העולם בלא זה ולכן נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע על שהוא היה בן גילו ועכ"ז עסק בתורה וחידש מה שהוא היה יכול לחדש לקנות מקומו בג"ע לכן ראוי לירש מקומו בג"ע כי הוא קנה לו עם מה שעסק בתורה ובחידושים (מנחת אליהו די"ז ע"ג):
יב
זווג כל הנשמות מששת ימי בראשית מצויירות הם בפרגוד ששמו גוף והוא כיריעה פרוסה ומצויירות בו נפשות ישראל אנשים לבד והנשים לבד ועבדים כנענים לבד ושפחות לבד והגוים הזכרים לבד והנקבות לבד וגם מצאתי בשם גדול אחד לא נתפרש שמו שהנשמות מצויירות באותו פרגוד ושמו גוף באותה צורה בדיוק שעתיד הגוף להיות נוצר ונבראת מזרע האיש והאשה ופרצוף של נשמות מצויירות זו עג"ז בפרגוד לששה טורים הטור העליון נשמות של זכרים מישראל והטור השני נשמות של נקבות מישראל הטור הג' נשמות העבדים כנענים טור הרביעי נשיהם הטור הה' גויים זכרים הטור הששי נשיהם ואם אין ראיה לדבר זכר לדבר בראשית ברא אלהים את השמים השמים בגי' נשמה ואת הארץ כלומר ואח"כ ברא את הגוף מן הארץ בדמות וצלם כמו שהם מצויירות בפרגוד והנשמות הם רוח מכינות ליוצר נשמות ישראל והזכרים מישראל מלמדים לנשים כל המצות חוץ ממצות עשה שהז"ג שהן פטורות וכן לעבדים ולשפחות ולגוים מלמדים להם מצות שנצטוו בני נח ופירושם ובהעלות רצון האל לעבר את האשה אז קורא אל המלאך הממונה על ההריון ואומר לו לך ראה בפרגוד והסתכל בצורת פלונית ונותן אות ומופת בה וע"ז אמרו ז"ל בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני כי כך הם למעלה מצויירות זכר ונקבה כולם הם זוגים זוגים ומזה תוכל להבין סדר העיבור הפנימי. (מדרש האיתמרי בשם מוה"ר אליעזר מגרמיש זלה"ה):