אור ברסלב
וילקט יוסף מערכת ואו

וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי

מערכת ואו

מערכת הא

א

וידוי מכפר מדין קנס מודה בקנס אמנם היא גופא טעמא בעי דאם עבר עבירה במזיד א"כ נתחייב מדין חוב גמור ולמה קנסא יקרא והענין הוא כך משום דהאדם כשעבר עבירה הוא מזיק בפמליא של מעלה ודינו כמו שור תם שהזיק דפלגא נזקא משלם וקנסא הוא וזהו ענין דמודה בקנס אמנם האי סברא לא שייך אלא כי אם גבי שוגג משא"כ במזיד דממונא הוא ואדרבא מחייב עצמו בהודאתו דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ צריכין אנו ליישב דהיאך אנו אומרים וידוי על הזדון ועל השגגה הא גבי זדון לא שייך האי סברא דמודה בקנס ואי אפשר לשנויי בענין אחר אם לא שנאמר דאתיא כדעת רבי יהודה דסבר דאף במועד צד תמות במקומו עומד וא"כ משכחת לה דוידוי מכפר על חציה במזיד היינו על צד תמות שבו. (צפנת פענח, חדש):

ב

וידוי עיקר התשובה הוא וידוי דהוי כמו מודה בקנס ופטור וקשה תינח אם אדם זוכר כל העונות ומתודה עליהם אך אדם הוא עלול לשכחה ואם שכח איזה עונות להתודות עליהם ח"ו אבד תקותו אבל הענין הוא דאלו העונות אין מעכבים את התשובה כי אמרו רבנן גבי בדיקת חמץ חורי בתי העליונים אינם צריכים בדיקה אלא בודק עד מקום שידו מגעת כך כל העונות שאדם זוכר צריך להתודות עליהם לאפוקי הנשכחים ממנו וכן הוא מבואר בזו"הק. (כסף נבחר פ' בראשית):

ג

וידוי כשאנו עושים רצונו של מקום ואנו שרוים על אדמתינו אז הקב"ה מאיר לנו ומשפיע לנו ממידת בינה וה' שוכן בציון ואז אין שום מלאך או ממונה מבדיל ומפסיק בנינו לבין אבינו שבשמים והוא שומע תפלתינו ואין אנו צריכים להתעורר אותו רק במחשבתינו הטהורה כי היא מגיע למקום בינה הנקראת מחשבה ושתיקה כהודאה דמיא שאין אנו צריכין לוידוי שפתים כי הוא היודע מחשבות ורחמנא לבא בעי' לא כן עתה שאנו בהגלות המר וה' עומד מרחוק ואנו מסורים תחת יד עבדות המלאך הממונה ואנו מתפרנסים ע"י שליח וגם כל התפלות שאנו מתפללין מתקבלין ע"י שליח והמלאך אינו בוחן לבות וצריכין אנו להרבות בתפלה ובתחנונים ונשלמה פרים שפתינו שצריכין אנו לוידוי דברים בניב שפתים (שער המלך ח"א שער ה' פ' א'):

ד

וידוי נוסח אשמנו תיקנוהו הקדמונים והמה כיוונו יפה שכוונתם היה שיתודה האדם מה שפגם בכל הכ"ב אותיות הקדושים אשר המה שורש כל התורה והמה כמו איברי האדם שהאדם הוא איברים אבר על אבר והוא חד גופא כמו כן המה כל הכ"ב אותיות מתחברין זה לזה ומי שפוגם באות אחת כמו שפגם בכל האותיות וכמובא בזו"הק בהרבה מקומות נמצא שכל האותיות מתחברים ומתאחדים זה בזה והנשמות של ישראל מתלבשים באותיות של הכ"ב אותיות הקדושים המאירים להם וכאשר האדם פוגם באות אחד המאיר לו אז נשאר ערום ערטילאי מכל וכל הרי שאנו צריכין תיקון מה שפגמנו בהאותיות הקדושים בכדי שנתלבש בהם ויאירו לנו ליום הדין לכן תיקנו קדמונינו לומר אשמנו בגדנו וקאי הכל ע"מ שפגמנו בהאותיות כי אם פגם באות א' נוגע בכל האותיות ולכן תיקנו לומר בלשון כלל ולא בפרט דהיינו אשמנו ולא פירש מה האשמה ואת מי אשם וכן בגדנו גזלנו ולא פירשו את מי בגד ואת מי גזל וכן כולם דרך כלל ולא בפרט כי הכל קאי אל האותיות של הא"ב (שם פ' ו'):

ה

והיה אין והיה אלא לשון שמחה הענין הוא כי ידוע שעתה שאנו בגלות השם הויה ב"ה חסר ו"ה מהשם ובעת הגאולה אנו אומרים מחציו תתמלא תיבתו ר"ל שמחצי השם יתמלא כל השם ועוד מן שם אלהים חסר י"ה ועתה בגלות הוא שם אל"ם כדאיתא בכתבי האר"י זלה"ה שיש לכוין באיש"ר ששם אלהים יהא רבא ר"ל שמיה שם י"ה מאלהים כי בזמן הגלות נקראו ישראל יונת אלם ובזמן שישתלמו אלו השמות אזי יהיה שמחה וזהו והיה שהוא אותיות ו"ה י"ה כשיתחברו כ"א עם השם שלו אזי יהיה שמחה (אור חדש על דיני ברכות בסוף הספר):

ו

וידוי עונותיו של אדם הם חקוקים על עצמותיו כמש"ה ותהי עונותם חקוקים על עצמותם וכל עבירה יש לה צירוף אותיות וכשעבר איזה עבירה אזי נחקק צירוף רע על עצמותיו למשל אם עבר על הדיבור של הלאו לא יהיה לך אזי מחריב הצירוף הטוב של הדיבור ובונה צירוף רע ונחקק הצירוף הזה על עצמותיו ונוקם בו כמש"ה עוונותיכם הטו אלה וע"י וידוי דברים יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם ונעשה מהם הדיבור של הוידוי כי הדיבור יוצא מעצמותיו כמש"ה כל עצמותי תאמרנה ומחריב הבנין והצירוף הרע ובונה מהם מלכות דקדושה וזהו לשון עבירה שהצירוף של עבירה עובר בתוך עצמותיו מעבר אל עבר ומצוה לשון התחברות כשעושה חבילות חבילות מצות נתחברו שברי עצמותיו כמ"ש שומר כל עצמותיו (ליקוטי מוהר"ן חלק א' דף ב' עמוד ג'):

תוכן העניינים

וילקט יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה