וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת השין · ל
שכר מצות בהאי עלמא ליכא ויש להקשות והלא יש לאדם דין שכיר יום לפני הקב"ה והיאך עובר הקב"ה משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ויבואר בט' אופנים
אופן הא' משום דפסקינן בח"מ דהנותן כלי לאומן לתקנו ותקנו ושהה אצלו אפי' לאחר עשרה ימים אין הבע"הב עובר משום לא תלין וגם האדם יש לו דין אומן שקיבל עליו לתקן הנשמה ע"י קיום התורה והמצות וכל זמן שלא החזיר הנשמה דהוא הכלי ליד הבע"הב דהיינו הקב"ה אין עובר הקב"ה משום לא תלין משא"כ בשעת מיתת האדם ומחזיר הנשמה ליד הקב"ה אזי חייב ליתן לו שכרו:
אופן הב' משום דיש לאדם דין אומן להקב"ה ופסקינן בש"ס באומן אין בו משום לא תלין מטעם דאומן קונה בשבח כלי ומקרי זבינא ולא שכירות והטעם דיש לאדם דין אומן משום שקיבל האדם על עצמו לעשות הנשמה לכלי ע"י התורה והמצות:
אופן הג' משום דאמרינן בגמ' לדעת אחד דקבלן אינו עובר משום בל תלין דדוקא שכיר יום הוא דעובר והאדם יש לו דין קבלנות עלינו לקיים כל תרי"ג מצות דאם לא קיימם כולם ומת צריך נפשו להתגלגל באיזה גוף עד שמקיים המותרים ואז נפשו יצא מן הגוף כמ"ש המקובלים:
אופן הד' כמו דאמרינן במד' דכל מה שסוגלין בתורה ובמצות די להם מה שמזריח עליהם השמש וירח וכל השכר שנותן הקב"ה אינו מן החיוב כ"א לפנים משורת הדין נמצא דאינו עובר משום בל תלין דהא יהיב להם השכר מצות בהאי עלמא דהיינו זריחת השמש ביום וירח בלילה:
אופן הה' משום דאדם הוא כדמיון פועל להקב"ה כל ימי חייו והסוף מקרי לאחר מותו ואתיא כמאן דאמר בגמר' דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף:
אופן הו' משום דיש לאדם דין שומר חנם להקב"ה ומה שהקב"ה נותן לאדם שכר מצות אינו אלא לפנים משורת הדין וכמו דאמרינן הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס וא"כ אין שייך כאן לא תלין פעולת שכיר:
אופן הז' משום דהקב"ה שכר אותנו ע"י משרע"ה ואמרינן בש"ס השוכר את הפועל ע"י השליח אינו עובר הבעל הבית משום לא תלין:
אופן הח' דכתיב ביומו תתן שכרו מ"מ לא קשה מידי דיומו של הקב"ה הוא אלף שנים וא"כ מצד הדין אינו עובר על לא תלין ומה שנותן הקב"ה לאדם קודם כלות האלף שנים זהו לפנים משורת הדין:
אופן הט' משום דכל העולם הוא כדמיון לילה אחד והעו"הב הוא כדמיון יום אחד ואתיא כמ"ד שכיר לילה אינו עובר עליו בלילה כ"א ביום שלאחריו (צפנת פענח חדש):