וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת הריש · יא
רשע דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמש"ה וידע אדם את חוה אשתו וכתיב וכל אשה יודעת איש אך יש שני מיני זווגים דהיינו זווג דקדושה הוא התקשרות לצדיקים ואל התורה ואל הש"ית וזה נמשך מדעת דקדושה וזווגים דעבירה נמשכים מדעת דקליפה והדיבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת אלא ע"י הדיבור וכמש"ה ולילה ללילה יחוה דעת. יחוה מלשון דיבור שהדיבור מדבר מה שבדעת וכשהרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים ולפיכך בבלעם שהוא בחי' דעת דקליפה כדחז"ל על פסוק ולא קם נביא וכו' בישראל לא קם אבל באו"הע קם ומנו בלעם כי משה הוא דעת ולזה נק' דורו דור דעה ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין אמרו להם אין כוחו אלא בפיו כי הפה הוא התגלות הדעת אמר מואב אף אנו נביא עליהם באדם שכוחו בפה שהוא ג"כ דעת דקליפה נמצא שבלעם דעת דקליפה וע"י דיבוריו הוליד אוירים ארסיים של ניאוף לזה כשבאו ממלחמת מדין נאמר ויקצוף משה על פקודי החיל ויאמרו החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם בדבר דייקא כי ע"י דבוריו שהוא התגלות דעת שלו הוליד ניאוף במדין ולפיכך כשבאו ממלחמת מדין כתיב ויקרבו אל משה ראשי הפקודים וכו' ויאמרו ונקרב את קרבן ה' לכפר על נפשותינו לפני ה' ודרז"ל שכך אמרו אע"פי שמידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו (ליקוטי מוהר"ן). ולעד"ן שעפי"ז יובן פ' במשלי בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו דהיינו בפה חנף שהוא רשע כלומר בדבוריו שהוא מגלה דעת דקלי' מזה יבא ישחית רעהו דהיינו ניאוף באשת רעהו וכן השחתה היא זנות כדכתיב כי השחית כל בשר וכו' אבל ובדעת צדיקים דהיינו דבורים של הצדיקים יחלצו שלא יבא לידי ניאוף הבא מן הדעת. גם זה נר' כוונת הפ' לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה כלומר אם תרצה לשמור עצמך מאשת רעך רע קרי ביה ריע תשמור עצמך מחלקת לשון נכריה דהיינו מדבוריו של אדם רשע שכל דבריו הם מסטרא דס"א הנק' נכריה וזהו נראה ג"כ מאמרם ז"ל וישמע משה ויפול על פניו מלמד שחשדוהו באשת איש והנה קודם לכן שם כתוב דבוריו של קרח במשה וכתיב בתריה וישמע משה. ישראל שראו ששמע דבוריו של אדם רשע שהוא קרח חשדוהו באשת איש שכל השומע דבורים של אדם רשע יבא לידי ניאוף וכדכתב הרב. והוא אומרם וישמע משה ומשום דשמע מלמד שחשדוהו באשת איש אבל הם לא ידעו שמה שמזיק הוא לאדם אחר אבל למשה שהוא עצמו דעת דקדושה לא יזיק: