אור ברסלב
וילקט יוסף מערכת הריש

וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי

מערכת הריש

מערכת הקוף

א

רבקה היתה רוכבת על הגמל דאיתא בזו"הק השטן דא איהו ס"מ איהו נחש רוכב בדמות גמל ושרה מתה מאימת השטן ונשמת שרה באה לרבקה לכך היתה צריכה רבקה לרכוב על הגמל שיהיה לה מעלה על השטן שרצה לכבוש נשמת שרה (מאמר מרדכי בשם הש"ך):

ב

רחל ולאה הטעם שלאה ילדה ששה בנים לא פחות ולא יותר ורחל אמרה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי הוא שיעקב הוא סוד הבל המציל צאנו מקין שהרגו ולקחן ממנו ולבן הוא קין ואף לאה ורחל האחיות הן הנה תאומות של הבל ולכך אמרו נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ולא נגע בנו לא האידנא ולא מקדמת דנא לולא זאת לא היה היתר לאיסורן לחזור לבעלה הראשון אחרי אשר הוטמאה ולאה היתה חשודה בעיני יעקב שנטמאה יותר מרחל מפני שרחל היתה יפת תואר ולאה עיניה רכות וכשם שהאשה שעיניה יפות כל גופה אין צריך בדיקה כן הוא ההיפוך בהיפך ואמר יעקב אין זה כי אם אות ומופת על כי נטמאה לאה מקין והיכי דזינתה וליכא מים המאררים מתנוולה והולכת ולכך ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה:

ולאפוקי מזה הרבתה לאה בבנים כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה וכתיב ונקתה ונזרעה זרע אם היתה יולדת אחת יולדת שנים כפל עבור בושתה ולאה היתה חשודה בעיני יעקב כי נטמאה ולא רחל מטעם שביארנו ולכך אמר יעקב אעבדך שבע שנים ברחל ולא בלאה בסוברו שנטמאה אבל לבן ידע בנפשו שלא נגע בה ולכך מסר את לאה תחלה ליעקב וה' הסכים על ידו ולהגיד עליה יושרה ילדה ששה בנים דיעקב הוציא תולדות שנים עשר שבטים מארבע נשים מגיע לאחת ג' שלא להטיל קנאה ביניהם אכן ונקתה ונזרעה זרע אם היתה יולדת אחת יולדת שנים כפל מהנגזר עליה תחלה לכך הוכפלו הבנים ללאה להיות לה ששה בנים והשאר חלקו השלשה נשים בניהם. ומש"ה כשילדה הבן הד' קראה שמו יהודה לאמר הפעם אודה את ה' דבהולידה הבן הד' אז ענתה בה צדקתה שטהורה היא כי רק שלשה הגיע לחלקה והיא מוספת והולכת לכך הפעם אודה את ה' שאין מקפח שכר כל בריה מעתה הודיע ה' צדקתי לעיני כל וקראה הששי זבולון הפעם יזבלני אישי כי עד השתא לא נתברר עדיין הדבר כ"כ עד גמר התשלומין תשלומי כפל אשר שילם לה ה' עתה יזבלני אישי כי טהורה אני ורחל אמרה הבה לי בנים וכו' פיה פתחה בחכמה לאמר עתה יאמרו דודאי אני נטמאתי הואיל ולדעת המון העם שאינם יודעים בנסתרות דשנינו נקיים משכיבת קין רק דעתם הוא דתאומה יתירה נטמאה מקין ואחותי שהיתה חשודה יותר ממני כבר נתפרסם זכותה לעין כל שטהורה היא עתה כל מחשבותם עלי אחרי כי עצור עצר ה' בעדי וסגר רחמי היפך מונקתה ונזרעה זרע לכך הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי הריני כמתה דבחייה קרויה מתה (נחלת בנימן מצוה מ"ו):

ג

רגלים בכל רגל ורגל מתגלה אור עליון מעין אותו רגל והוא רמז בפ' והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמה ודעת יראת ה' היא אוצרו דהיינו חוסן ישועות הוא כנגד האור המתגלה בפסח וחוסן הוא מלשון ירושה מן הישועה כמש"ה ויהי לי לישועה חכמה ודעת הוא האור המתגלה בעצרת והוא השפע שמקבלים ישראל בעצרת יראת ה' הוא האור המתגלה בסוכות וימים נוראים (פנים יפות פ' בשלח):

ד

רגלים בקדושת ג' רגלים מתבטלים ג' מדות רעות דהיינו הקנאה והתאוה והכבוד בפסח משתבר כח התאוה שלכך נצטוינו שלא לאכול חמץ ושאור אלא מצה כדי שלא יתאוה לתאוה גפנית והוא תיקון השכל. והוא בחי' תקון דור המבול שהיה עיקר חטאם בתאוה. בעצרת נשבר כח הכבוד ע"י כבוד התורה שנתגלה במ"ת שקבלו כולם ואמרו מי זה מלך הכבוד וכו' והוא תקון דור הפלגה שעיקר חטאם היה הכבוד והגאוה ע"ד שאמרו הבה נבנה לנו עיר וכו' ובסוכות משתבר כח הקנאה והמחלוקת והם נכנעים בכח הסוכה וד' מינים שהוא התקשרות כל ישראל בלב שלם יחד. (פנים יפות פ' בשלח):

ה

ראש השנה יש לו ב' שמות חדש וכסה כמש"ה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו הרמז בזה דאותיות הקודמות לתיבת חדש הוא גזר ואותיות הקודמות לתיבת כסה הוא דין רמז לגזר דין שביום ראש השנה ואותיות שקודם שופר הוא קרע רמז ששופר קורע גזר דין כמו שאנו מבקשים קרע רוע גזר דינינו (שם פ' אמור):

ו

רגלים ג' רגלים בכ"א נתקן מדה אחת בפסח נתקן תאות הממון כמ"ש וה' נתן את חן העם הזה בעיני מצרים וישאלום בע"כ כי הם לא רצו כלל כי אז נתקן תאות הממון. בשבועות נתקן תאות המשגל בבחי' דם נעכר ונעשה חלב בסכות נתקן תאות אכילה כי סוכות נקרא חג האסיף שאוסף כל מיני מאכל וזהו בחי' תקון כל מיני מאכל כי אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו וזש"ה קרואי מועד אנשי שם זה בחי' ג' מדות הנז' שכ"א ואחד נקרא בחי' שם ממון כמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך ברכת ה' היא תעשיר אכילה כמש"ה וקרא שם בבית לחם. משגל כמש"ה כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם. (ליקוטי מוהר"ן):

ז

רגלים ג' רגלים מורים על ג' בחי' ילדות בחרות וזקנה חג הפסח כנגד זמן הילדות שהרי כשיצאו ישראל ממצרים מטינוף הע"ז שהיו משוקעין בה כקטן המשתקע בטיט וחג שבועות כנגד זמן הבחרות שקבלו התורה ונתחייבו בעול מצותיה ככח הבחור לסבול עול. וחג הסוכות זמן האסיף נגד זמן הזקנה שאז האדם נאסף אל עצמו מלהלוך אחר תאוה הזמן והוא רמז נכון. (מדרש האיתמרי):

ח

רשע בזמן שיבא הקץ אז מאותיות רשע יהיה אותיות ישע שאז יחסר מרשע מנין קץ ואז מאות ריש יהיה יוד ונעשה מרשע ישע א"כ כשאנו עוזבים דרך רשע אז יחיש לנו ישע. (שם שמואל):

ט

רשעים לעתיד לבא יוגמר רע מרשעים ומאלו ב' פעמים רע יהיה תק"ם שאז אתה תקום תרחם ציון ואז פנה אל תפלת הערער שאז יהפך הערער שהוא ב"פ ר"ע שהוא מד"הד ויהיה תקום תרחם ואז ועם נברא יהלל י"ה שלא יהיה ח"ו פרוד בין שם י"ה מפני שהרשעים עושים מד"הד ומרחקים השם ומכניסים רע בין י"ה ונעשה עריה ובין ו"ה מכניסים ר"ע ונעשה ערוה (שם):

י

רחל סברה הואיל שאין לה בנים א"כ מזה נר' שהוא איסור מוסיף שלקח יעקב שתי אחיות ולכן בקשה ממנו שיתפלל יעקב להיות לה בנים לצאת מהחשד הזה והנה חרה אף יעקב עליה ולא התפלל עליה ואמר התחת אלהים אני ר"ל הלא אני בח"ל שהוא תחת ממשלת הקב"ה לבדו וא"כ שאני בח"ל ובא"י הוא דאסור ליקח שתי אחיות ולא בח"ל א"כ יש לי תירוץ על לקיחת שתי אחיות ואין זה הסיבה אשר מנע ממך פרי בטן. (לב אריה פ' ויצא):

יא

רשע דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת מולידים ניאוף בהשומע כי הזווגים נמשכים מהדעת כמש"ה וידע אדם את חוה אשתו וכתיב וכל אשה יודעת איש אך יש שני מיני זווגים דהיינו זווג דקדושה הוא התקשרות לצדיקים ואל התורה ואל הש"ית וזה נמשך מדעת דקדושה וזווגים דעבירה נמשכים מדעת דקליפה והדיבור הוא התגלות הדעת כי אין יודעים מה שבדעת אלא ע"י הדיבור וכמש"ה ולילה ללילה יחוה דעת. יחוה מלשון דיבור שהדיבור מדבר מה שבדעת וכשהרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים מוליד אוירים ארסיים של ניאוף והשומע ממנו הדיבורים ונושם נשימות מכניס בגופו אלו האוירים ולפיכך בבלעם שהוא בחי' דעת דקליפה כדחז"ל על פסוק ולא קם נביא וכו' בישראל לא קם אבל באו"הע קם ומנו בלעם כי משה הוא דעת ולזה נק' דורו דור דעה ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין אמרו להם אין כוחו אלא בפיו כי הפה הוא התגלות הדעת אמר מואב אף אנו נביא עליהם באדם שכוחו בפה שהוא ג"כ דעת דקליפה נמצא שבלעם דעת דקליפה וע"י דיבוריו הוליד אוירים ארסיים של ניאוף לזה כשבאו ממלחמת מדין נאמר ויקצוף משה על פקודי החיל ויאמרו החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם בדבר דייקא כי ע"י דבוריו שהוא התגלות דעת שלו הוליד ניאוף במדין ולפיכך כשבאו ממלחמת מדין כתיב ויקרבו אל משה ראשי הפקודים וכו' ויאמרו ונקרב את קרבן ה' לכפר על נפשותינו לפני ה' ודרז"ל שכך אמרו אע"פי שמידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו (ליקוטי מוהר"ן). ולעד"ן שעפי"ז יובן פ' במשלי בפה חנף ישחית רעהו ובדעת צדיקים יחלצו דהיינו בפה חנף שהוא רשע כלומר בדבוריו שהוא מגלה דעת דקלי' מזה יבא ישחית רעהו דהיינו ניאוף באשת רעהו וכן השחתה היא זנות כדכתיב כי השחית כל בשר וכו' אבל ובדעת צדיקים דהיינו דבורים של הצדיקים יחלצו שלא יבא לידי ניאוף הבא מן הדעת. גם זה נר' כוונת הפ' לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה כלומר אם תרצה לשמור עצמך מאשת רעך רע קרי ביה ריע תשמור עצמך מחלקת לשון נכריה דהיינו מדבוריו של אדם רשע שכל דבריו הם מסטרא דס"א הנק' נכריה וזהו נראה ג"כ מאמרם ז"ל וישמע משה ויפול על פניו מלמד שחשדוהו באשת איש והנה קודם לכן שם כתוב דבוריו של קרח במשה וכתיב בתריה וישמע משה. ישראל שראו ששמע דבוריו של אדם רשע שהוא קרח חשדוהו באשת איש שכל השומע דבורים של אדם רשע יבא לידי ניאוף וכדכתב הרב. והוא אומרם וישמע משה ומשום דשמע מלמד שחשדוהו באשת איש אבל הם לא ידעו שמה שמזיק הוא לאדם אחר אבל למשה שהוא עצמו דעת דקדושה לא יזיק:

יב

רשעים כשיש רשעים בעיר או מדינה המנהיגים בשקר ויש בניהם צדיק המתנהג באמת כאשר עוסק בתורה או בתפלה ומדבק עצמו אל האמת אז יתפרדו כל פועלי און ושקר (כתר שם טוב):

יג

רב כשאדם לומד מרב הגון בתורה הוא פרה ורבה אצלו וכשלומד מרשע אזי אינו פרה ורבה אלא נשאר כפשוטו כמו שלמד ממנו (שם):

יד

רב כשלומד מרב ששורש נשמתו מן עולם האחדות אז הוא בתיבה אחת נכלל כל התורה כמ"ש רב סעדיא גאון כי בעשרת הדברות נכלל כל התורה כולה וכמו שנכלל כל התורה בעשרת הדברות כך נכלל כל התורה בתיבה אחת משא"כ אם לומד מרב ששורש נשמתו מעולם הפירוד גם התלמיד הלומד ממנו מקבל ממנו דברים נפרדים (שם):

טו

רפואות בשעה שאומרים וכל צבא השמים לך משתחוים ראוי להתפלל על כל דבר כי כל הרפואות ע"י כוחות הגלגלים שהם צבא השמים וכל אחד נותן כח באיזה סם ועשב השייך לו ומהם מקבלים הסמים ועשבים כח לרפאות. וכשצריכים רפואה מתחברים כמה כוחות מהגלגלים שזה נותן כח בעשב זה וזה בעשב זה וכיוצא ומתחברים כולם ועושים מהם הרכבה לרפואה ע"כ טוב לבקש מהש"ית בעת שאומרים וצבא השמים וכו' שאז באים כולם ומשתחוים ונותנים שבח להש"ית והודיה שיצוה להם הש"ית שימשיכו או הכוחות הצריכים לרפואתו בתוך חתיכת לחם או בדבר אחר ויתרפא ממילא (ליקוטי מוהר"ן):

טז

ראובן ידע שהבכורה אינה שלו שכוונת יעקב היתה ברחל וסוף הבכורה שתנטל ממנו ויהיה הסרחון לאמו שהיא עשתה שנכנסה תחת אחותה ורימה בה אמר ראובן אני אעשה פעולה זו שאבלבל יצועי אבי כדי שאם תנטל הבכורה יאמרו על שבלבל יצועי אביו טוב שיהיה הסרחון תלוי בי ולא על אימי ולזה אמר וישמע ישראל ר"ל שהבין כוונתו (לב אריה משם הרש"ך):

יז

רחל נקברה בדרך בחלק יוסף בנה וזה היה לה יותר כבוד ממה שנקברה במערת המכפלה שהיה חרפה ליעקב ליקבר עם ב' אחיות (ילקוט דוד בשם הרמב"ן זלה"ה):

יח

ראש השנה צריך לזכור

חרבן בית קדשינו ותפארתינו:

תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי ר"ל ביום ר"ה דהנה אחז"ל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו כן בכל שנה אם לא נבנה באותה שנה כאילו נחרב באותה שנה גם צריכים אנו לזכור ביום הדין הגדול קבלת התורה הקדושה שהחזירה הקב"ה ע"כ האומות ולא רצו לקבלה ואנו קבלנו אותה בשמחה ובטוב לבב ובחיבה ואמרנו נעשה ונשמע לכן אנו מבקשים ביום הדין את התורה הקדושה שתבא ותעיד בנו ביום הזה גם צריך לזכור יציאת מצרים וכל נפלאותיו אשר עשה עמנו וכמו כן אנו בטוחים בו ית' שיוצאנו מן הגלות המר הזה גם צריך להתפלל שיזכור לנו הדביקות שאנו דבקים בו ית' כדכתיב ואתם הדבקים וכו' אף שאנו בגלות המר דווים וסחופים בכל זאת שמך לא שכחנו (שער המלך):

יט

ר"ה הטעם שנעלם בתורה טעם ר"ה ונאמר סתם יום תרועה יהיה לכם ולא נאמר בו טעם כי ישב אלהים למשפט כאשר נאמר טעם ביו"הכ ויותר חגים זהו לטובת ישראל כי ידוע עה שארז"ל הטעם דברח יונה וביקש לכבוש נבואתו לננוה משום דאמר גוים נוחי תשובה הם ובזה מעוררים חימה על ישראל דהם מקשים ערפם לשוב ולכך היה מוסר נפשו למות בשביל ישראל וכן הדבר הזה אילו הגוים היו יודעים ומרגישים כמונו שראש השנה יום הדין ופקידה לכל השנה היו חוזרים בתשובה למאוד והיה נפלא מעשיהם בכל ענינים ועי"כ היה לישראל קטרוג משטן והיה חימה על ישראל ולכך אילו היה כתוב בתורה היה הדבר נתוודע להם כי רוב האומות מאמינים בתורה שבכתב ומודים כי הוא מ"ה ולכך העלים ה' ומסרו בתשבע"פ כי הוא יום הדין והאומות פוקרים בתשבע"פ וזה לטובתינו. (יערות דבש ח"א):

כ

ר"ה מה שאנו מעוררים בבכי אף שהוא יו"ט הוא שהרי ע"פי שורת הדין מותר להתעורר בבכי אפילו בשבת ויו"ט ואי משום בטול עונג או שמחת יו"ט הלא מצינו שמילה דוחה שבת ויו"ט ואם מילה ערלת בשר דוחה שבת ויו"ט כ"ש מילה ערלת לב כדכתיב ומלתם את ערלת לבבכם אך מפני שהיה ראוי למול לבנו קודם לכן הוי מילה שלא בזמנה שאינו דוחה את השבת והא דמילה שלא בזמנה אינו דוחה שבת משום שאפשר להימולו אח"ך. כיון שבלא"ה כבר עבר זמנו וזה שייך על כל שבתות השנה ויו"ט משא"כ בר"ה ויו"הך דאם לא עכשיו אימתי כבר הוא עומד בדין (אור לישרים משם הרב יואל מוכיח):

תוכן העניינים

וילקט יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה