וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת הקוף
א
קנינים ה' קנינים קנה הקב"ה בעולמו תורה וב"המק וישראל ואברהם ושמים וארץ המנויין בפרקי אבות וחמשה קנינים לו נעדרים בזמן הגלות התורה שנ' ואבדה חכמת חכמיו:
הב"המק חרב. ישראל הלכו שבי לפני רודף. אברהם מתאבל על החרבן כמ"ש ז"ל ממה שנ' מה לידידי בביתי. שמים וארץ שנ' ראיתי הארץ והנה תהו ולעתיד יחזרו הה' קנינים אלו ויוסיף הקב"ה לקנותם כבראשונה שנ' כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וכו' וכן כולם ובזה פי' וחמישתו יוסף עליו והוא ע"ד שנ' יוסיף ה' שנית ידו לקנות שהוא רמז על ה' קנינים אלו שיהיו נקנין להקב"ה כבראשונה (הרב עיר גבורים פ' ויקרא):
ב
קישוט אם מקשט עצמו יש לרמוז לקישוט השכינה ושיופי שלו הוא מזיו השכינה וכן יש לו לחשוב כשרואה אדם יפה ומקושט שהרי האדם הוא בצלם אלהים א"כ יחשוב כאלו רואה יופי וקישוט דיוקנא דמלכא וכן היה כל כונתה של שרה בקישוטה ויפיה. (אור הגנוז):
ג
קליפה מה שנקראו קליפות הוא כי כמו שהקליפה של פרי אין בה צורך לעצמותה כי היא אינה רק לשמור את הפרי שהיא בתוך הקליפה כדי שתתקיים הפרי ולא תקלקל הפרי כמו כן הקליפות אינם לצורך עצמן רק הם נבראו להיות שבט מוסר לישראל כדי שילכו בדרכי תורה ומצות וישובו אל ה' באופן שיזכו להיות להם קיום והעמדה בעו"הב שלא יאבדו בחטאם ח"ו את העו"הב. (שפע טל דפ"א ע"א):
ד
קרח מחמת מחלוקת קרח זוהי סיבה שנתעורר חטא העגל באומרו שכולם שמענו בסני אנכי ולא יהיה לך ובזה נסתם הסניגוריא של משה רע"ה באומרו לי צוית ולא להם וזהו וחצרות שמחמת מחלוקת קרח נתעורר ודי זהב דהיינו מעשה העגל (לב אריה בשם הרב יעקב מלובלין זלה"ה):
ה
קרח הטיל דופי במצות ציצית ומזוזה כמ"ש רז"ל הטעם הוא כי ב' מצות אלו היו מתנגדים לענין מחלוקתו כי בם רמז הקב"ה שאע"פי שכל העם כולם חכמים ונבונים מ"מ צריכים לראש אחד שכולם סרים למשמעתו. כי בזמן שהרבה ראשים משתררים אי אפשר שלא יבאו לידי ריב ומחלוקת וכן הוא אומר לעתיד ולא יחצו עוד לשתי ממלכות וכמו כן אף בזמן שהבית מלא ספרים והטלית כולו תכלת מ"מ צריך למזוזה ולחוט של תכלת הרמז לראש ולקצין הנמשל למזוזה העומדת זקופה וכל הקורות שוכבות זולת המזוזה עומדת בקומה זקופה והוא רמז לשררת מנהיג הדור וכמו כן החוט של התכלת רמז לכבודן של חכמים שהשוה אותו הקב"ה לכבודו שנ' את ה' אלהיך תירא וכמו שדרז"ל ולזה בא החוט של תכלת אחד לרמוז על יחידי הדור והנה התכלת דומה לים ע"ש החכמים המלאים דעה שנ' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וים דומה לרקיע ע"ש החכמים שנקראו אורו של עולם וידוע שהרקיע נקרא אור כמשרז"ל השמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה וכו' ורקיע דומה לכסא הכבוד הוא רמז לנשמות הצדיקים הגנוזות תחת כסא הכבוד ולכך חלק קרח על ב' מצות אלו לפי שהוא חפץ שלא יהיה שום משתרר על העם גם מטעם אחר היה קרח מלעיג על ב' מצות אלו דוקא לפי ששניהם עשוין לזכרון כי בציצית כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכמו כן מצות מזוזה באה לזכרון לאדם שיזכור בה ה' בצאתו ובבואו וקרח אמר שכיון שכל העדה כולם קדושים וצדיקים לא יצטרכו לדבר המזכיר להם ביראת חטא כי מעצמם הם נזהרים ובטענות אלו היה מחניף כדי שיסכימו אותו במחלוקתו (הרב עיר גבורים פ' קרח):
ו
קין כשחטא ועשה תשובה כתיב וישם ה' לקין אות ודרז"ל שהיא אות וי"ו והטעם שניתן לו אות וי"ו מפני שאמרו בגמ' מי כתיב חוטאים חטאים כתיב נמצא שאם היה כתוב חוטאים לא היה תשובה לרשעים והנה קין כיון שעשה תשובה ראוי שלא ישלוט בו שום בריה לכן נתן לו אות וי"ו לאות כדי שלא יאמרו אין ראוי לקבלו שהרי כתיב יתמו חטאים אבל בהראות להם הוי"ו דלא כתיב חוטאים בוי"ו אלא חטאים א"כ רצונו של הקב"ה שישובו ולא יאבדו (מנח' אליהו די"ט ע"ב שכן שמ'):
ז
קין כשחטא ועשה תשובה איכא למ"ד כלב מסר לו והטעם הוא שהבל היה משיח ואם לא היה הורג אותו קין לא היה גלות בעולם גם ידוע מארז"ל משגלו ישראל גלו מן התורה שהגלות גורם בטול התורה והכלבים מצינו שהשתדלו שיקבלו ישראל את התורה משום דכתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ותכלית יציאתם ממצרים היתה לקבל התורה והם לא עכבו בקבלתה על שלא צעקו והמבטל את התורה הכלב נפרע ממנו לכן קין שביטל את התורה בהרוג את הבל שהיה משיח וגרם גלות שאז יש בטול תורה הכלב צריך שיפרע ממנו ולכן נתן כלב לשמרו שבראותם הכלב עמו אין שום בריה יכול לשלוט בו באמרם מה לנו ולצרה בהריגת קין שהרי הכלב עמו ויהרגהו כשירצה שעליו מוטל החובה ואם הוא שהוא מחויב בהריגתו אינו הורגו מה איכפת לנו ונמצא שנתן לו אות עם הכלב לבלתי הכות אותו כל מוצאו שבראותם הכלב עמו בדלים ממנו (שם):
ח
קטרוג השטן עומד עם המקטרגים בחודש אב שיש להם שליטה והוא בא בדלטוריא על ששה דברים האחד על חרבן ב"המק כי כל מי שלא נבנה ב"המק בימיו כאלו נחרב בימיו וכן בכל שנה ושנה שלא נבנה כאלו נחרב באותה שנה:
וע"ז הכסא כבוד שהוא ב"המק הוא מלא סיגים שאין הקב"ה נכנס לירושלים של מעלה זהו הקטרוג האחד ולכן יש לנו באלו הימים לכנוס אל ב"המק מעט המה בתי כנסיות ובתי מדרשות שיש לנו ולשפוך שיחה ולבכות והקב"ה יכנוס ג"כ למעלה במקדש וירחם עלינו שנשארנו מעט מהרבה ויסתום פי המקטרג הקטרוג הב' על שאין אנו עושין תקונין ותכשיטין להשכינה שתעלה למעלה בכסא ליום חגינו שהוא קרוב ובפשעינו שולחה אמנו. קטרוג הג' שהשטן יש לו שליטה באלו הימים והוא דוחה את המלאך מיכאל שהוא אפוטרופא רבא דישראל והוא דוחה אותו בטענותיו עד שהוא משתתק. הקטרוג הד' שזוכר את מעשה העגל שאמר הש"ית וביום פקדי ופקדתי. הקטרוג הה' באומרו שאנו מעלנו בקדש כי הנה הרבה אלפים מישראל שנהרגו ונשפך דמם והרבה תנוקות של בית רבן ואין איש שם על לב ומפני רעתם נאבדו והמה מעלו בקדש הקטרוג הו' הוא שבכל שנה בימים הללו הולך אברהם בהתעוררות מן מערת המכפלה ומתעורר את כל האבות ומתעוררין את כל הנביאים ואת משה ואהרן מקבריהם והולכים אל כותל מערבי של ב"המק ובוכים שם בבכיה רבא. ואומרים עד מתי לא תרחם את ציון וירושלים שממה תהיה עד מתי לא תרחם את בנינו והמקטרג אומר נאמר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור את דרך ה' וישראל אינם הולכים בדרכי אבותיהם ואינם כדאי שתמליצו בעבורם וכזאת וכזאת המה עושים ואומר תמה זכות אבות:
וכשהקב"ה בא לשם ורואה את אברהם עם כל האבות ומחמת טענות של המקטרג המשתק את כולם אומר הקב"ה לאברהם מה לידידי בביתי והמה נפטרים משם למקום מנוחתם בבכיה רבא ובדאגה וציון במר תבכה וירושלים תתן קולה. לכן צריכים אנו לבא באלו הימים בקולי קולות ולהקדים בדמעות לסתום פי המקטרג ובראשון לבכות על חרבן בית מקדשינו ותפארתינו. דמעות לעשות תקונין ותכשיטין להשכינה להעלות למעלה ליום הכסא. ולפייס את האפטרופוסא רבא הוא המלאך מיכאל שהוא אפטרופוס היתומים ולהחזיקו ליתן לו כח והרשאה שיעמוד בב"ד של מעלה בעדינו ושירחיב טענותיו וידחה את הדחוי מעיקרא הוא המקטרג ויאמר בעלי חיין אינן נדחין כי אין דחוי אצל המצות ואלה המצות אשר המה עושים. ולבכות על האבידות שאבדנו המה דם נפשות נקיים ואביונים שנשפך דמם ולהתעורר את האבות להודיעם שאנו הולכים בדרכיהם כמו שהמה מדובקים בה' יתברך כן אנו דבוקים בו יתברך בקשר חיבה והמה יבקשו בעדינו חנינה שאם ח"ו לא נקדים לסתום פי המקטרג אז יחייב אותנו ח"ו בששה דברים הנז"ל (שער המלך ח"ב דרושי לחודש אב דרוש ד'):
ט
קוף הוא שמו של הקב"ה כי קו"ף עולה מנין מקום שהקב"ה מקומו של עולם וקו"ף מפסיק בין צד"י לרי"ש שאם יתחבר צדי לריש אז נעשה ח"ו צר אבל הקוף מפסיק בניהם וזהו צופה רשע לצדיק שהיו רוצים לחבר הריש והצדי שיהיה צר אבל ה' לא יעזבנו בידו שהקוף מפסיק בין צדי לריש וזהו אתה סתר לי מצר (שם שמואל):
ולעד"ן שעפי"ז יובן פסוק יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר דהיינו יאמרו גאולי ה' שכל הגאולות הוא מחמת שה' גאלם והוא מיד צר שה' אינו נותן שיחבר הצד"י והרי"ש ושלא יהיה צר ח"ו:
י
קליפה עורב הוא קליפת עשו והוא ס"מ הוא אל אחר והוא שורש הרע ולכן בהיפוך אתוון רע בו ואמנם עיקרו רע ושני אותיות וב' שבו הוא אחיזתו מן הטוב ובזה האופן כי מאות ב' נאחזים תמיד כי צריכים חיות והאלהים עשה שייראו מלפניו עד יהיה הזמן גרמא ויקויים ובלע המות לנצח. ואות ו' הוא ממוצע והוא תלוי במעשיהם של ישראל אם ח"ו אין עושים רצונו של מקום נאחז העורב גם מן אות ו' של טוב ויש לו חיות משני אותיות של טוב ואם עושים רצונו של מקום נלקח חיותו מן אות ו' ולא נשאר לו רק אחיזת מעוטה מן אות ב' בלבד ואז בנקל אפשר לבטל אחיזתו אחר שנלקח עיקר חיותו שהוא אות ו'. (פרשת אליעזר)
יא
קליפות עיקרי ושרשי הקליפות הם י"א והסימן עשתי עשרה יריעות עיזים וכן י"א סממני הקטרת היו לבטל הקליפות ולפיכך חלבנה בניהם והיינו טעמא שהקטרת מבטל המגפה כי כל טומאות ופורעניות הכל תלוים בי"א שרשי הקליפות ולפיכך לא היה עבודה חביבה כקטרת כי כשמבטלים אותה כל צרה בטלה (אספקלריא המאירה בשם המקובלים):
יב
קליפה ב' קליפות יש מחלת ולילית מחלת מחטיאה את האדם מתוך שמחה ולילית מחטיאה את האדם מתוך עצבות ובשמחה של מצוה מכניע את הקליפה המחטיא מתוך שמחה ובעצבות של עבירה מכניע את הקליפה המחטיאו מתוך עצבות ואם ח"ו מהפך השיטה להיות שמח לעבירה והמצוה עושה שלא בשמחה הוא יותר מעורר ב' הקליפות הנז' (הרב חוות יאיר חדש):
יג
קשר כשמתקשרין בקשר איזה אנשים על איש אחד אפי' אם הוא אדם חשוב יותר מהם עכ"ז יכולים להפילו כי נתקבצים חלקי הכבוד שיש לכ"א מהם ועי"ז נתבטל חלק כבוד שלו ונופל עי"ז כמש"ה ראוני נערים ונחבאו שהקטנות בטל לפי הגדלות כי חלקי הכבוד שלהן כשנתקבץ ונתקשר יחד הוא גדול מחלק כבוד שלו לבדו אם לא שזה האיש שחולקין עליו הוא גדול במעלה מאד עד שחלק כבודו גדול יותר מכל חלקי הכבוד שלהן ביחד אזי אדרבא נתבטלים הם לפניו אבל אם אין גדול כל כך יכולים להפילו ע"י הקשר אפי' אם כ"א מהם נמוך ממנו רק שלא יהיו רשעים כי קשר רשעים אינו מן המנין כי רשעים אין להם חלק בכבוד וע"ז התפלל יעקב שלא יזיק מחלוקת קרח על מרע"ה ואמר בקהלם אל תחד כבודי דהיינו שלא יתייחד ויתקשר חלקי הכבוד שלהם שיש לכ"א מהם כי הם היו אנשי שם קריאי מועד חשובים וכשלא יתייחד ויתקשר חלקי הכבוד שלהם בודאי יוכל משה לעמוד נגדם להפיצם ומה שאמר כבודי כי יעקב הוא בחי' הכבוד כי הוא בחי' הנפש כמש"ה הנפש הבאה לבית יעקב וכשמפילין איזה אדם עיקר הנפילה שנופל הוא לתאות ניאוף ה' יצילנו (ליקוטי מוהר"ן):
ולעד"ן שעפי"ז יובן מאמרז"ל בסנהדרין ד"ק וישמע משה ויפול על פניו מלמד שחשדוהו באשת איש דהיינו כשראה הקשר אמיץ של קרח וכל עדתו שכולם חשובים ובאו לחלוק על משה ישראל הבינו שבודאי יכולים להפילו ועיקר הנפילה היא תאות ניאוף וזה אומרם מלמד שחשדוהו באשת איש והם לא ידעו מתפלת יעקב אע"ה וכדכתב הרב:
יד
קרח כשתכתוב קרח במילואו דהיינו קו"ף רי"ש חי"ת סוף המילוי הוא ר"ת שפת דהיינו קרח שאומר בתוך הבקיעה משה אמת שהוא שפת אמת תכון ובא הרמז בסוף לרמוז שלבסוף יהיה קרח מתוקן וכמ"ש המקובלים (שם שמואל):
טו
קרח בראותו שהקב"ה הזהיר על מצות ציצית החזיק במחלוקת באומרו כי כל העדה כולם קדושים דהנה מצינו שמצות ציצית מצלת מן העריות כמעשה דההוא גברא ששמע שהיה זונה בכרכי הים וכו' והיה זהיר במצות ציצית וגם מצינו שאמר להם בסוף פרשת ציצית והייתם קדושים וארז"ל כל מקום שאתה מוצא קדושה שם אתה מוצא גדר ערוה להזהיר על הערוה זהו היה המחלוקת כי כל העדה כולם קדושים וגדורים בעריות ומדוע תתנשאו אתם על קהל ה' ליתן להם ציצית להיות להם תיקון על עריות ולעשות להם לנחשדים בדבר עריות והלא הם בלאו הכי קדושים וגדורים מן הערוה אלא אפשר לומר שדעתך הוא ליתן להם ציצית בשבילך שאתה נחשד בדבר. ובזה פירש מלמד שחשדוהו באשת איש (לב אריה פ' קרח וע"ש שהאריך ופירש כמה מאמרים):
טז
קרח עדת קרח היו גלגול דור הפלגה ודור הפלגה היו מתייראים ממבול אש שידעו שכבר נשבע הקב"ה שלא להביא מבול מים אבל ממבול אש נתייראו. ולכך אמרו נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה לרמוז שצורך בנין זה הוא לצורך שרפה שלא יוכל לדונם במבול אש והקב"ה בוחן לבבות ומחשבות והפק זממם הרע בפועל שבהיותם בגלגול סדום נדונו בשריפה כמש"ה וה' המטיר על סדום אש וגפרית מן השמים ונדונו בשריפת גוף לבד אבל עכשיו בהיותם בעדת קרח נדונו בשריפת גוף ונפש להיות מן השרופים בנפשותם שלא יבאו יותר בגלגול ונאבדו לגמרי מתוך הקהל כנר' מדברי רז"ל שלקרח לע"ל יהיה חלק לעו"הב להבלועי' אבל לא להשרופי' שנכרתה נפשם מן השמים לעלמין (שם):
יז
קרח חלק על משה על מצות ציצית ועל מצות מזוזה כנר' מדברי רז"ל והטעם הוא דציצית מורה על אחדות הש"ית ומציאותו שהוא חידש את העולם ומורה על התורה שהיא מן השמים ומורה על שכר ועונש כי גבי ציצית כתיב וראיתם אותו וזכרתם שהראיה מביא לידי זכירה שכן יש ח' חוטין למטה מהגדיל וח' חוטין למעלה מהגדיל התחוב בכנף ואח"ך ה' קשרים כל קשר כפול הרי הם עשרה והכל ביחד עולה כ"ו כמנין שם הוי"ה ב"ה שהוא מורה היה הוה ויהיה וכן מזוזה ג"כ שהיא פרש' שמע שהיא אחד והוא שחלק קרח שרצה לבטל מצות ציצית בטענה זו כי ראיה מביא לידי זכירה וזכירה מביא לידי עשיה ואם נתבטל ציצית נתבטל הזכירה והעשיה לז"א כי כל העדה כולם קדושים כולם שמעו בסני מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך ובתוכם ה' ר"ל שבלבם תקוע ה' ומדוע תתנשאו ליתן להם ציצית להחזיק אותם לשאינם מאמינים בכל עת בהקב"ה כדי שע"י ציצית יזכרו את כל מצות ה' ולמה אתה מחזיק לקלים בעיניך ועשה הבין שמחלוקתו על הקב"ה בכבודו ובעצמו ומכסה הענין בפני העולם שחולק על ציצית לזה אמר בקר שהוא זמן ציצית אז ויודע ה' את אשר לו השייך לו כי הוא יודע נסתרות ויודע כל מצפוני לבכם ולכן בחר מרע"ה ליתן להם קטרת דוקא יותר משאר קרבנות מפני שהוא חלק על ציצית שהוא בגי' תרי"ג כדפרש"י בפרשת נשא כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת קטרת בגימ' תרי"ג ובלבד שתחליף קוף בדלת ע"י א"ת ב"ש לכן בחר בקטרת שיודע ע"י הקטרת עם מי הוא האמת ומי הוא הקדוש. (שם וע"ש שהאריך):
יח
קטרת מתנה זו נתן מלאך המות למשה שמסר לו רז זה שהקטרת הוא סגולה לעצור המגפה שלא להשחית אותם הטובים שלא נגזרה גזרה עליהם ואינם נהרגים אלא הרעים אבל שלא להרוג גם את הרעים איך יהיה כח בקטרת במה שכבר נגזרה גזרה לענוש הראוי לעונש פשיטא שאין כח זה בקטרת בלתי הקב"ה לבדו (אספקלריא המאירה):
יט
קטרת הוא מגן על המגפה ורז זה גילה לו למשה המלאך המות כדרז"ל והטעם שלא נכתב בתורה שהקטרת הוא סגולה למגפ' הוא לפי שאילו יודע הדבר לא תהיה לעול' המגפ' ויגרע כוחו של מלאך המות והקב"ה אלהי המשפט רוצה לייסר החוטאים ולכן לא גילה זה למרע"ה אלא מלאך המות מסר לו הדבר לפי שבמתן תורה נעשו חירות ממ"ה. והמ"ה לא חשב שיחטאו ישראל ויחזור לשלוט עליהם כי הוא מלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד ולפי זה מסר סודו למרע"ה (גבול בנימן):
כ
קטרת דיו"הכ הוא מפני שאחז"ל השטן בגי' שס"ד שאין רשות לקטרג ביו"הכ ויו"הכ הוא כולל כל הימים כדפרש"י בתהלים על פ' ימים יוצרו וכו' רמז לדבר יום כפור מספרו שס"ד והקטרת מבטל כל השטן והוא שאותיות קטרת הוא אותיות קודמין לאותיות ישראל דהיינו לפני היוד ט' לפני השין הוא ריש לפני הריש הוא קוף ולפני אלף הוא תיו אלא שחסר הכף שלפני הלמד והוא מרומז בכף שנתנו בו הקטרת ומספר קטרת וכף הוא תשכ"ט והוא מכוון למספר שם קר"ע שט"ן וזה הכונה ביו"הכ שהקטרת גורם לבטל כח השטן וידוע שישראל הוא מספר יעקב שטן שהוא מחזירו למוטב וכן שם קר"ע שט"ן כוחו הוא לבטל השטן לכן באו שני שמות הנזכרי' מרומזים בקטרת. (פנים יפות פ' אחרי מות):
כא
קדושה בקדושה יש חמשים שערי קדושה ובקליפה ן' שערי טומאה וזהו מי יתן טהור מטמא לא א' כי נרגן מפריד אלף כי אותיות מ"י הוא חמשים ואותיות טמא ג"כ חמשים רק שהרשעים מפרידים אלף ג"כ מאותיות מ"י נעשה אותיות טמא שהם מפרידים מיוד האלף א"כ מאות יוד של מי נעשה ט' וא' ונעשה טמא אבל הקב"ה אינו כן שהוא רוצה באחדות ולא בפירוד וזהו מי יתן טהור מטמא שהקב"ה עושה מטמא טהור שעושה מאותיות טמא מי שהוא נמי ן' לא א' שלא יהיה נפרד אות האלף שלא יהיה אות בפני עצמו רק יהיה מי בשלמות. (שם שמואל):
כב
קירון משה זכה לקירון פנים שכשכתב משה את התורה כתב ומשה ענו מאד בוי"ו זעירא הניתן לידרש עני מאד שהקטין את עצמו ולא חשב א"ע למאומה וכן בויקרא אל משה כתב אלף זעירא שהקטין משה א"ע ומיעט בכבודו בהיותו קרוא לשכינה ואלף וויו שהקטין משה מדעתו נתעלו וישבו על קרני הוד א' בימין וא' בשמאל וזה היה הקירון פנים (לב אריה בשם עש"מא):
כג
קין עבר על ג' עבירות ע"ז ג"ע ש"ד ע"ז שפקר בהקב"ה. על ש"ד שהרג את הבל ועל ג"ע מה שלקח תאומתו של הבל בזרוע ונתקן ע"י יתרו שהוא גלגול קין. ע"ז במה שהודה יתרו בה' באומרו עתה ידעתי כי גדול ה' וכו' וג"ע תיקן במה שנתן בתו לצפורה שהיא התאומה יתירה למרע"ה שהוא הבל. וש"ד תיקן במה שהרג משה את המצרי והוא הסכים בהריגת המצרי (לב אריה פ' ויצא):
כד
קללות יש בקללות אחרונות שבמשנה תורה אותיות תרע"ו כמנין צרות רעות וכנגדן הזכיר כ"ו פעמים השם בקללות אחרונות שג"כ עולה מספר תרע"ו למתק ולהפך את הקללות וזהו כונת רבות רעות צדיק וכו' ר"ל רעות רבות צדיק כלומר משרע"ה שהוא צדיק אמר כמנין רעו"ת ומכולם יצלנו ה' כנגדן אמר כ"ו פעמים ה' (שם משם גדול אחד פ' נצבים וע"ש שפירש כמה פסוקים ומאמרי רז"ל בהקדמה זו):
כה
קרבנות העולה באה זכר והחטאת נקבה והשלמים בין זכר בין נקבה כי ידוע שהעולה באה על חטא ההרהור כמ"ש רז"ל ממה שנ' העולה על רוחכם וכתיב באיוב והעלה עולות מספר כולם וכו' נמצא שזה היה מהרהר בעבירה ולא עשה מעשה הרי בודאי התגבר על יצרו כאיש מאחר שלא היה יכול היצ"הר להוציא מחשבתו אל הפועל שכן דרך כל מעשה שהמחשבה קדמה לו וזה הרהר ולא עשה ודאי לבש גבורה ועוז כנגד יצרו לפיכך הוא מביא קרבנו זכר דוקא לפי שעשה גבורה כאיש. ועוד טעם אחר למה זכר כי ידוע שהרהור הוא בנפש השכלית דוקא כי הנפש הבהמית אין בה דעה להרהר בעבירה זולת השכל כמו הבהמה שאין בה דעה להרהר בעבירה נמצא שהחטא היה מצד הנפש השכלית הנמשל לזכר ומטעם זה העולה כולה כליל לפי שהרהורי עבירה קשים מעבירה ואחר ההרהורים נמשכו כל האיברים. החטאת באה על חטא המעשה נמצא שזה שעשה מעשה נמשל כנקבה לפי שתשש כחו כנקבה מלהתגבר על יצרו ונפל על החטא מחולשת כח הנפש השכלית שלא היה בו כח להתגבר על החומר לפיכך קרבנו נקבה. ועוד טעם ב' לפי שהמעשה בא מכח החומר והיצ"הר היורד ומטעה עד שהאדם נופל על החטא והחומר כבר הזכרנו שנמשל לנקבה לפיכך קרבנו נקבה ואין מקרבין ממנו אלא חלבו ודמו כי כל עיקר החטא בא מצד הנפש המתאוה והתאוה באה מחלב ודם והשלמים אינן באים על החטא כ"א נדבה ואז החומר והצורה משלימין זה לזה ושלום בניהם ולפיכך נקראו שלמים לפי שמאחר שהוא נדיב לב הרי אין שטן ואין פגע רע בין החומר והצורה ושניהם מכוונין לתכלית אחד לאביהן שבשמים ואז שלום בין הזכר והנקבה דהיינו בין חומר לצורה לפיכך קרבנו בין זכר בין נקבה:
(הרב עיר גבורים פ' ויקרא):
כו
קרבנות עשרה בהמות טהורות יש מן הג' דהיינו שור צאן ועזים צוה הקב"ה להביא מהם קרבן ומן הז' לא והוא כי בזמן שהאדם עוסק בתורה אינו צריך לקרבן כי התורה עומדת במקום קרבן לפיכך לא צוה להביא קרבן מז' בהמות אלו לפי שהם מורין על התורה שנ' בה חצבה עמודיה שבעה וז' בהמות אלו מורין על התורה ואלו הן איל שנ' בתורה אילת אהבים ויעלת חן וצבי ע"ש שארז"ל הוי רץ כצבי בעבודת הש"ית וכענין שנ' דרך מצותיך ארוץ וזמר ע"ש שנ' זמירות היו לי חוקיך ודישון ע"ש שנ' דשנת בשמן ראשי והוא התורה הנמשלה לשמן שמביא אור לעולם ויחמור ע"ד שאז"ל לעולם ישים אדם עצמו על ד"ת כחמור למשאוי וכתיב יששכר חמור גרם ואקו מתרגמינן יעלה ע"ש שנ' ויעלת חן. ותאו פי' שור הבר ע"ד שאז"ל לעולם ישים אדם עצמו על ד"ת כשור לעול וכו', וכתיב ורב תבואות בכח שור וזהו שור הבר כי בר הוא לשון תבואה ורמז לתורה שנ' מונע בר יקבהו לאום וארז"ל אין בר אלא תורה הרי שז' שמות אלו של הבהמות הטהורים מרמזים על שבח התורה הנמשלה בז' דברים אלו ולכך לא צוה הקב"ה להביא מהם קרבן להורות שבזמן שעוסקין בתורה אינן צריכין לקרבן כי התורה במקום כל הקרבנות אבל הג' בהמות בקר צאן ועיזים המורים על ג' נפשות שבאדם צוה להביא מהם קרבן כדי לכפר על ג' נפשות כי שור מרמז על הנפש השכלית וצאן מרמז על הנפש הבהמית ועיזים רמז לנפש החיוני וג' אלו כוללים כל פעולות האדם ועל פיהם כל ריב וכל נגע ומשפט האדם ומעשהו (שם):
כז
קין מה שקם קין על הבל ויהרגהו הוא להתכהן עי"ז ולהיות הריגה זו חנוכו כשם דנתכהן פנחס בשביל שהרג לזמרי וקינא על הברית דמעלת מקנא על הברית ברית קדישא להיות הוא ית' מוסר לו ברית שלום ומעמידו לכהן לפניו כן אמר קין אעמוד על אחי ואהרגהו בשביל קנאת הברית כי חילל בריתו בתאומה יתירה שלקח דאותה תאומה היא אצלו בזנות דבני נח אסור באחותו רק משום עולם חסד יבנה הותרה אחותו היינו אחת משום קיום המין אבל השניה היא ערוה אצלו ומטמא בריתו אלך ואהרגהו ובזה אזכה לכהונה. (נחלת בנימן מצוה ה'):
כח
קרח ג' מיני מיתות היו בענין קרח. ישראל במגפה:
ור"ן אנשים באש. וקרח בבליעת הארץ. ישראל במגפה לפי שאמרו למשה ולאהרן אתם המתם את עם ה' לכך מתו הם במגפה להודיע כי לא הם הממיתים רק החטא ממית. ור"ן אנשים באש לפי שקנאו בכהונת אהרן ולכך נדונו באש שנ' קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש. כי מדת הקנאה בוערת באדם כאש ולכך נדונו באש אבל קרח שהתחיל במחלוקת אף הוא מצד הקנאה שבו ורמז לדבר מלת קרח נוטריקון קנאי רשע חוטא ועליו מפורש בקבלה הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא שאפי' הצדיק אם הוא נוטה קצת מן הדרך אז הקב"ה משלם לו שמורידו לארץ קודם זמנו וז"ש בארץ ישולם אף כי חוטא ורשע כמו קרח שנקרא חוטא ורשע שנא' סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכתיב את מחתות החטאים האלה ולכך נדון הוא בבליעת הארץ (הרב עיר גבורים פ' קרח):
כט
קרי ע"י רבנים ודיינים שאינם כשרים שעושין עוות הדין עי"ז בא טומאת קרי כי ע"י עוות המשפט שהוא בחי' כסאות למשפט נופלין בחי' אהבות מן המרכבה כי כסאות למשפט שהוא בחי' המרכבה שם הוא בחי' אהבה קדושה כמש"ה מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים וכשנפגם המרכבה בחי' כסאות למשפט ע"י עוות הדין אזי נופלין משם אהבות ועל ידי האהבות הנופלות בא החימום ח"ו והטומאה הנז"ל. (ליקוטי מוהר"ן ח"ב ד"ז ע"ד):
ל
קרי יש בו ע"ז ג"ע ש"ד ע"ז מחמת שע"י שמדבק עצמו בס"א פ' הרשעה אגרת בת מחלת ועי"ז בא לו הרעה הזאת והוא כעוע"ז. וג"ע על שבא מהרהורים רעים והרהורי עבירה קשים מעבירה ודומה לו כמו שבא על איזה ערוה מן העריות:
וש"ד על שהוא משחית זרעו (שער המלך ח"א שער ה' פ' א'):
לא
קרי תקון למקרה לילה ח"ו לומר עשרה קאפיטול תהלים והם עשרה מיני נגינה ויש להם כח לבטל כח הקלי' והפגם הנ"ל כי הם היפך הקליפה והפגם הנ"ל ואלו הם המזמורים שצריכים לאומרם באותו יום שאירע לו מקרה בלתי טהור ח"ו מכתם לדוד ט"ז. לדוד משכיל ל"ב. אשרי משכיל אל דל מ"א. כאיל תערוג מ"ב למנצח אל תשחת נ"ט. למנצח על ידותון ע"ז. תפלה למשה צ' הודו לה' קראו בשמו ק"ה על נהרות בבל קל"ז. הללו אל בקדשו ק"ן. ואלו העשרה מזמורים הם תיקון גדול מאד מאד לענין הנ"ל ומי שזוכה לאומרם באותו יום אין צריך לפחוד עוד כלל מפגם המורא של המקרה ח"ו כי בודאי נתקן עי"ז ובזכות תיקון חטא זה יבא משיח צדקנו לקבץ נפוצותינו כמ"ש בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס בב"א (ליקוטי מוהר"ן):
לב
קנאה ג' מיני קנאה הם הא' הוא קנאת האומות בישראל בהיות ברכת ה' עליהם בארץ הקדושה והקנאה ב' הקשה מזה הם הקליפות הסובבים את האדם כמ"ש דקיימי עלייהו ככסלא לאוגיא הקנאה הג' קשה יותר מזה שהוא מלחמת היצ"הר השורה בלב אדם ומטה אותו במתיקות העבירה לפי שעה (פנים יפות פ' נשא):