וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת הפא
א
פרעה גבי פרעה נאמר ויקח שש מאות רכב ר"ל שאם תקח שש מאות רכב א"כ ישאר מאותיות רכב רי"ו ופרעה היה רוצה לעמוד נגד הקדושה שהוא נגד שם ע"ב פסוקים ויסע ויבא ויט שיש בהם רי"ו אותיות אבל הקב"ה אימעיט א' מחילו ונעשה מרי"ו יר"ה ואז ירה אותו בים (שם שמואל):
ב
פרעה כשנטבע בים סוף נדון בארבע מיתות ב"ד ונרמז בפסוקים ירה בים הוא סקילה כמ"ש ירה יירה. טובעו בים סוף הוא חנק כמשרז"ל מי שנתחייב חנק נטבע בנהר. ומ"ש ימינך ה' תרעץ אויב הוא ענין הרג כמ"ש רז"ל זרוע הנטויה זו החרב. ישלח חרונך יאכלמו כקש הוא שריפה והענין שנתחייב בארבע מיתות ב"ד הוא שפרעה אמר לא ידעתי את ה' והאר"י ז"ל כתב שד' מיתות ב"ד הוא לתקן הפוגם בשם הוי"ה ב"ה (פנים יפות פ' בשלח):
ג
פורים ג' מצות צוה מרדכי בו ביום א' לעשות אותם ימי משתה ושמחה והוא לכפר על מה שהתענו ביו"ט:
ב' משלוח מנות איש לרעהו והוא כדי לתקן הפירוד שביניהם ובזה יתאחדו בשלום יחדיו. ג' מחנות לאביונים הוא לפי שהיה ראוי שיזבחו זבחי תודה לה' על הניסים שעשה להם והב"המק חרב שאין להקריב קרבן לכן תיקן ומתנות לאביונים כי עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח ועוד כתיב והיה מעשה הצדקה שלום (גבול בנימן):
ד
פורים מה שחייב איניש לבסומי בפוריא ולשמוח ביין הוא דבהיות לעתיד בימות המשיח עתיד הקב"ה לשמחנו בשמחת היין כמ"ש הנביא בתרי עשר ומגילת אסתר אינה בטילה לעתיד לכן חייב אדם לבסומי ולשמוח ביין מעין דוגמא מהשמחה העתידה בימות המשיח ולכן גרם מיתתו אסתר במשתה היין לפי שלעתיד מגילת אסתר אינה בטילה ואז ישמחו ישראל בשמחת היין והמן הרשע רצה לאבד אומה העתידה לשמוח בשמחת היין לכן יבא מיתתו מתוך היין (מנחת אליהו ד"ן ע"ג):
ה
פרנס כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור מוחלין לו כל עונותיו והטעם הוא כי כל ישראל מתנהגים על פיו יצאו ועל פיו יבאו ע"כ צריך הוא להתקדש ולהכנע יותר מכל ישראל כמ"ש לבלתי רום לבבו מאחיו ואם היה לו איזה עון מקודם כיון שעבירה גוררת עבירה היה החטא ההוא שהיה בו מקודם ממשיכו לאיזה חטא ע"כ מוחלין לו כל עונותיו להיות נקי מן החטא (פנים יפות פ' ויקרא):
ו
פנחס ויקח רמח בידו ר"ל שנזכר ההלכה ע"י רמ"ח תיבות שבק"ש הרומז לרמ"ח איבריו של אדם ודקר את שניהם ועצר את המגפה ולכך זכה פנחס להיות מלאך ה' חי וקיים לעלמין הואיל ובא עם רמ"ח תיבות שבק"ש והיה מיחד שתי שמות שם הוי"ה ואדנו"ת שעולים מלאך שהוא צ"א לכך זכה ע"י כונתו להיות כהן ומלאך ה' צבאות תחת אשר קנא לאלהיו הוא אותיות לאליהו כי פנחס הוא אליהו (לב אריה פ' פנחס):
ז
פנחס השכר שניתן לו במעשה דזמרי הוא הברית שהיה ביד מרע"ה עכשיו צוה הקב"ה למשה שיחזור ויתן זה הברית במתנה לפנחס וכה יאמר בפומבי הנני נותן לו את בריתי שהיה בידי כה יהיה דברי מרע"ה לפנחס וזה הברית היה מה שראוי היה מרע"ה להיותו חי וקים לעולם זה ניתן לפנחס ולפי שנתעצל מרע"ה במעשה זה מוכרח היה לכפר אחר מותו על ישראל במה שנקבר מול בית פעור ועי"ל שהברית שניתן לו היינו אותו הברית הניתן למשה בקבלת התורה שנ' שם כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וכו' והיינו פלפולא דאוריתא ניתנה למשה ועכשיו ע"י מעשה זה שהעמיד פנחס עמוד התורה שלולי הוא כבר ניטלה התורה מהם וכן אמרו בגמ' שאמרו להם בנות מואב איני שמעה לך עד שתכפור בתורת משה רבך ונמצא פנחס החזיר העטרה ליושנה וזכה ע"י כן לזה הברית שנעשה תלמיד חבר למשה שהוא עתיד לתרץ כל הספקות כי תשבי יתרץ קושיות והויות והואיל וניתנה לו פלפולא דאוריתא ניתנה לו ג"כ אור הגדול שהוא קירון אור הפנים (שם בשם הזו"הק וזרע בירך). ולעד"ן שזהו כונת רז"ל במדרש הנני נותן לו את בריתי שלום בדין הוא שיטול שכרו דהיינו בדין דהוא פלפולא דאוריתא כידוע דע"י הפלפול יוצא הדין לאורה הוא שיטול שכרו דהיינו שיזכה לזה וכדכתב הרב ודוק:
ח
פנים כמו כשהש"ית מראה פנים שוחקות חיים וטובה בעולם ולהיפך ח"ו להיפך כן הצדיק כשמראה פנים שוחקות טובה וחיים בעולם ולהיפך ח"ו וז"ש מש"ה ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב וכו' היינו לפנים שלכם (ליקוטי מוהר"ן):
ט
פסח צוה הקב"ה לקיחתו ד' ימים קודם שיום הקב"ה הוא אלף שנים ובאותו זמן כבר עברו ב' ימים היינו ב' אלפים לזה צוה הקב"ה לשחוט הפסח ע"ז שר של מצרים שהוא ראש לכל שרי האומות המקטרגים על ישראל ד' ימים לזכור שלא נשארו עוד רק ד' אלפים שאז ישחט הקב"ה השטן המקטרג עצמו כדכתיב ביום ההוא וכו' (ילקוט דוד בשם חן טוב):
י
פרנס כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור מתגאים אזי הקב"ה מקים עליהם בני אדם שיחלקו עליהם וידברו עליהם כדי שלא יזוחו דעתם עליהם כמשחז"ל אין ממנים פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים תלוי מאחוריו וזה פי' סוד שמובא בע"הח שער אריך אנפין פרק י"ב אחוריים דמ"ה תסיר מה נשאר פ"ה פי' ע"י קופה של שרצים שתלוי מאחוריו עי"ז מחזיק עצמו בבחי' מה ואפס ואין וכשמסיר ממנו מה שאין מחזיק א"ע בבחי' מה אלא שהוא מתגאה אזי נשאר פ"ה היינו שבני אדם פותחים את פיהם ואומרים חזור לאחוריך ומבזים אותו (שם):
יא
פרעה נלקה בעשרה מכות מפני שהוא הכחיש בחידוש העולם ושיש סיבה ראשונה כמו שאמר מי ה':
ולפיכך היה מן הצורך להראות לו אות ומופת על כל מאמר שבעשרה מאמרות נברא העולם וכל מכה היא מכוונת כנגד מאמר אחד שבו נברא העולם וכדרך שגלתה התורה בחידוש כל המאמרים כן מחייב ההכרח להראות למכחיש ראיה על כל העשר מאמרות וכשיראה כי עושהו יגיש חרבו על כל מאמר להחריבו ולהפכו אז נודע כי הוא אשר יצר כל בחכמה ואין בלתו ואין בידו ית' מעכב. מכת הדם לברר בריאת המים שבמאמרו יתבר' נהפכו המים נגד ישרצו המים שרץ נפש חיה היה המכה ושרץ היאור צפרדעים נגד בריאת הארץ היה מכת הארץ שהוא הך את עפר הארץ והיה כנים. נגד מאמר תוצא הארץ נפש חיה בהמה וכו' היה מכת ערוב. נגד בריאת השמים היה מכת דבר שכן כתב הרמב"ם במורה נבוכים כי נפש הבהמות השמים מכינים אותה. נגד בירור בריאת אדם היה מכת שחין שהוא גוף האדם. נגד מאמר יהי רקיע שהוא מקום התהוות הגשם והברד היה מכת ברד. נגד מאמר תדשא הארץ דשא עשב היה מכת ארבה שהשחית כל ירק עשב נגד מאמר של בריאת המאורות ותלייתן היה מכת חשך דכיון שהוא שולט להעדירן מכל וכל הרי הוא העושן והתולאן. ונגד מאמר פרו ורבו שהוא מה שנתן כח המוליד בדומה היה מכת בכורות להורות כי הוא המבחין בין טיפה של בכור והוא הנותן כח המוליד בדומה שאין אפשרות להבחין רק להנותן כח המוליד (מעשה נסים):
יב
פה אדם נחלק לג"פ י"ה וחוה כשאכלה מעץ הדעת פגמה פיה וניתוספו לכל ג"פ י"ה פ' ונעשה שלשה פעמים פיה וזה היה עיקר פגימתה שהביאה שלשה פיפין וצריכה כל פ' לי"ה ואלו הג' פיפין שקלקלה חוה היינו לנגד שלש עוונות שעשו כמשרז"ל אד"הר עבר על ע"ז ג"ע ש"ד וכל אחד נתן כח לפ' א' להגביר בחיצונים ולפיכך נתעוררו שלש פיפין והנה ישראל במצרים תיקנו ב' פיפין ומשה תיקן א' ונר' שמשה תיקן אותה פ' של ג"ע והיינו דאמר ליה הקב"ה מיד בגילוי הסנה של נעליך ודרשו בזו"הק שציווי זה קאי על פרישת האשה ולא היה יכול משה להוציא את ישראל ממצרים עד שיתחיל לתקן תחלה פ' של ג"ע כי השני פיפין אחרים שהם ע"ז וש"ד כבר תיקנו ישראל בעבודת פרך דכתיב שני פעמים בקרא בפרך ושניהם סוף פסוק ולא נזכר עוד תיבה זו בכל המקרא ודרשו חז"ל אל תקרי בפרך אלא בפה רך רמזו לנו הסוד הזה שעשו הפה רך והמתיקו הפיפין כי לעומת ע"ז עבדו בהם בעבודה קשה וכו' ולעומת ש"ד השליכו כל זכוריהם ליאור ושחטו הילדים אך הפ' הג' שהיא לעומת ג"ע לא הותקנה לפיכך הוצרך משה לתקן בפרישתו מן האשה כנ"ל. ולעומת אלו הג' פיפין שקלקלה חוה הם ג' פיות לגהינם וכל פתח נתקן לעומת אותו המיועד לו דהיינו לנגד ע"ז הרי אותו הפה גי בן הנם אשר הוא סמוך לירושלים כמו שדרשו רז"ל על פסוק ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנם לישרף את בניהם ואת בנותיהם באש ודרשו רז"ל באש שרפו בניהם באש והיינו ע"ז. ואותו פה אשר במדבר מקום הפקר היא כנגד ג"ע שכל הנואף ומנאפת עושים עצמם הפקר כמש"ה ותפשקי את רגליך לכל עובר ואותו פה אשר בים היא כנגד ש"ד מאותן ששופכין דמם כמים (אספקלריא המאירה וע"ש בפ' שמות ובפ' קרח ותראה נפלאות מתורתו):
יג
פרנסה הבהמות מתפרנסין שלא בצער מפני שהם מעלים את מאכלם מבחינת צומח לבחינת חי לכך הפרנסה רודפת אחריהם כדי להעלותם והיה ראוי יותר כאדם שהוא בחי' מדבר שתהא הפרנסה רודפת אחריו אלא שאם האדם אוכל שלא בכוונה הוא מתקלקל יותר ממה שהיה משא"כ בבהמה (פנים יפות פ' בראשית):
יד
פורענות קודם כל גז"ד שבעולם ח"ו מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין ח"ו שואלים אותו אם מסכים אזי נגמר הדין ח"ו והענין כי בודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כך אך מטעים ושואלין לו על כיוצא בו והוא פוסק הדין ואזי נגמר הדין וכענין שמצינו בדוד המע"ה בבוא אליו נתן הנביא וכו' וסיפר לו מעשה האורח ענה ואמר חי ה' וכו' ואת הכבשה וכו' אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו וזהו נפרעין מן האדם מדעתו כלומר ששואלין דעתו ואעפי"כ הוא שלא מדעתו כי אינו יודע שהדין הוא עליו והענין הוא עמוק מאד איך שואלין לכל אדם כי בכל דבורים וספורים שאדם שומע ימצא שם דברים גבוהים ורמים וצריך ליזהר בזה מאד לבלי לגמור הדין עד שישנה וישלש כי הוא סכנת נפשות והדברים עתיקים כי יש בזה ענין ספורי דברים ענינים גבוהים (ליקוטי מוהר"ן):
טו
פרה עיין מה שכתבתי באות י"ב שחוה שאכלה מעץ הדעת צירף ג' פיפין לג' י"ה ולזה הסוד היתה פרה אדומה כי בהצטרף ג"פ פ' לג"פ י"ה הרי ג"פ צ"ה והם בגי' ממש פרה ולסוד זה היתה פרה לטהר זוהמת הטומאה ראשונה הנ"ל והרי גם צריך ליתן בה ג' מינים עץ ארז ואזוב ושני תולעת עם פרה הרי רפ"ח לתת כח להוציא רפ"ח נצוצות הקדושה שהטביע אד"הר בחטאו יותר מכל הקליפות שכל עיקר בריאת מעשה בראשית היה כדי לתקן רפ"ח נצוצין הנ"ל בסוד ורוח אלהים מרחפת כנודע לחכמי האמת וענין הפה שצירפו בחטאם זה היה עיקר הפגם שהפרידו יסוד מן מלכות כנודע והרי יסוד בגי' פ' ע"כ פגמו ב"פ וגרמו להעלות אותן פיפין א"ף קצ"ף שצ"ף ועי"כ גרמה מיתה לעולם וזש"ה ומוצא אני מר ממות את האשה די"ל אמאי אמר לשון מר שהרי בכל מקום שמזכיר בקרא טובה והפכה הרי רעה בא כנגדה שבמלת רע כלול כל צרה שבעולם אבל מר אין מקום לומר כלל אבל סוד הענין שחוה בחטאה הוציאה ג' פיפין מהחיצונים שהם עיקרם מות וזהו קדושת הלשון שאמר ומוצא אני מר ממות ר"ל ג' פיפין אלו שהן בגי' מר הן המוצאת ממות את האשה היינו שבאו ע"י אשה היא חוה שהביאתן לעולם (אספקלריא המאירה):
טז
פרה סוד פרה אדומה לא נגלה אלא למשה רע"ה כי אילולי חטאו בעגל היו מקבלים לוחות ראשונות ששם היה כתוב כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה וכשנשברו הלוחות ראשונות נגזרה גזרה על ישראל שילמדו תורה בטורח גדול ולכן הפרה שבאה לכפר על העגל אין טעמא נודע אלא למשה שקבל את הלוחות ואח"ך שברן אך למי שהיה לו עסק בעגל כאהרן קדוש ה' שאע"פי שכל כוונתו היתה לשמים עכ"ז כתוב אשר עשה אהרן ולכן טעם הפרה נעלם ממנו וזהו שאמרו בפסיקתא ויקחו אליך רמז שכל פרות כלות ושלו קיימת לפי שהיו צריכים ליתן בכל פרה מאותה של משה כי לו לבדו נגלה רז זה אבל לעתיד שיכופר עון העגל לגמרי יתגלה לכל טעמא ולא תהיה נעלמה. (גבול בנימן):
יז
פריה ורביה הנשים פטורות מפריה ורביה מפני שהאדם נברא ממקום המזבח. ומשם נעשה גופו והאי עפרא היה ממקום מקודש מקום המזבח אשר הוא קדש קדשים כי עליו יקרבו בני ישראל את זבחיהם לה' ומה נורא המקום הזה דנתקדש קודם בריאת העולם א"כ עליו על האדם לשלם הקרן והחומש כי מעל בהקדש וגזילה גבי איתיה ואשר חטא מן הקדש ישלם וחמישתו יוסף עליו שיהא הוא וחומשו חמשה לכך צוה ה' לפרות ולרבות ולהעמיד תולדות לעבודת מלך מלכו של עולם והמה הוספת חומש שמוסיף ולכך ס"ל לחד מ"ד דמצות פריה ורביה הוא ב' זכרים וב' נקבות והאדם עם אשתו הוא גוף אחד נמצא הם חמשה ואף דלכאורה החומש מרובה על הקרן אכתי הבנים טפלים להאבות והאי עפרא שהיה ממקום המזבח אין לו רק קדושת בדק הבית כמו שהקדיש עצים ואבנים לבדק הבית כן הדבר הזה שהקדיש הקב"ה המקום ההוא לבנות עליו בית הבחירה ואנן קי"ל דאין מועל אחר מועל אלא בבהמה וכלי שרת ולכן נשים פטורות מפריה ורביה כי מאיש לוקחה וביצירת האדם בשר ודם מאדמה כבר יצא לחולין ועליו לשלם להקדש ולא האשה ומש"ה נשים פטורות מפריה ורביה (נחלת בנימן):