אור ברסלב
וילקט יוסף מערכת העין

וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי

מערכת העין

מערכת הסמך

א

ענוה כמו דכבר נודע דע"י שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן עי"ז היה יציאת עולם התיקון כן האדם שהוא עולם קטן דאם אע"פי שהוא עושה מצות ומע"ט ובונה עולם קטן שלו ואעפ"כ מרוב ענותנותו אינו מחשב מע"ט שלו לכלום ואומר מה מעשי ותורתי נחשבים נגד תורת ומע"ט של הראשונים וזה הוי כבונה עולמות ומחריבן עי"ז הוא התיקון שלו משא"כ כשאומר שכבר הוא שלם ואנא אמלוך זהו סיבה חרבן עולמו (אור הגנוז):

ב

ענוה כשחושב את עצמו לאין אז הקב"ה שורה אצלו ע"ד משל אב עם בנו קטן שמצמצם האב שכלו לדבר דברי קטנות בשביל אהבת בנו הקטן אבל כשהבן גדול אז הוא עוסק עמו בגדלות וגדלות הבורא אין מי שיסבלנו ע"כ אין הקב"ה שורה אלא במי שמקטין עצמו ע"כ נקרא הצדיק בלשון כלי כמו אלפים בת יכיל לשון סבלנות שהוא סובל אלהותו ית' בתוכו. (שם):

ג

עבירה אם נזדמן לאדם שראה דבר ערוה או שמע על אחר יבחין שיש בו שמץ עבירה זו ושירגיש לתקן א"ע ותחבושת לזו שינצור לשונו סור מרע ועשה טוב ואז גם הרשע חוזר בתשובה אחר שיכלול אותו עמו ע"י אחדות שכולם אדם אחד וזה תגרום שיהיה מכלל ועשה טוב שתעשה את הרע טוב ואז תבא למידה בקש שלום ורדפהו (כתר שם טוב):

ד

עבירות כל פרטי עבירות שבדור המבול מצינו אותם בפרטות שבעבורם גלו ישראל מעל אדמתם כי כמו שנאמר אצל דור המבול ותמלא הארץ חמס כמו כן כתיב בעון ישראל מחמס בני ישראל וכמו שנחתם גזר דינם של דור המבול על הגזל כמו כן כתיב בעון ישראל גזלת העני בבתכם וכמו שמצינו בדור המבול זנות כמו כן כתיב אצל בנות ישראל וברגליהם תעכסנה וארז"ל שהיו מטילות ארס בבחורי ישראל וכמו כן היתה ע"ז הנק' השחתה וזה"ש הנני משחיתם את הארץ היינו מן ארץ ישראל. (הרב עיר גבורים פ' נח וע"ש):

ה

עבירה במעשה העבירה נותן כח ליצ"הר והוא מכח הקדושה אשר יש באדם כי הרע בעצמו מאפס ותוהו ואין בו כח אלא מניצוץ הקדושה שבו ובזה הכח הוא בא להחטיא שנית את האדם ואם יתגבר על יצרו ושב מן החטא אז מעלה זה הכח שנפל מתחילה וחוזר ומתקרב אל הקדושה ונמצא שמה שבורח מן העבירה הוא מרויח עבירה ראשונה שעשה וז"ש הוי בורח מן העבירה כי הכח שבא עליו הוא מכח העבירה שעשה כבר ואם יברח הוא משתכר עבירה ראשונה וזש"ה אם תטיב שאת. (פנים יפות פ' בראשית):

ו

ענוה ע"י ענוה ניצול מניאוף וזוכה לשמירת הברית כמשרז"ל כל המתגאה לסוף נכשל באשת איש שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד (ליקוטי מוהר"ן):

ז

עבירה ה' עבירות חמורות וגדולות והן ע"ז ג"ע ש"ד דפסקינן בהו יהרג ואל יעבור ועוד יש שנים השקולים להם דהיינו ל"הר וחילול שבת מן חמש עבירות הללו מסתעפים חמש קליפות הנקובים בשמותם סימנם נג"ע ר"ע נפלים גבורים ענקים רפאים עמלקים. דהיינו מן ג"ע מתגברים הנפלים שנ' הנפלים היו בארץ אשר נתנו עיניהם בבנות הארץ ומצא מין את מינו וניעור מן ש"ד מסתעפים הגבורים דעיקר עון זה בא מצדם שמתגבר אדם על חבירו והורגו שפיר יש להם שייכות להדדי. מן חילול שבת מתעוררים עמלקים כמשחז"ל אלמלא שמרו בני ישראל שבת ראשונה וכו' דמיד כתיב ויבא עמלק אלמא דעל עון זה עונשו מלחמת עמלק מן ע"ז מסתעפים הרפאים דעל עון ע"ז כתיב ברפאי עון אפרים וכו'. מן ל"הר נולדו ענקים דקול ודיבור מקורם מגרגרת וכתיב וענקים לגרגרותיך דאם משתמש הקנה שלך לדבר זרות ול"הר אז ישלטו ענקים בך. ולחלוש קליפות אלו נתן לנו התורה כדי לזכותינו חמש מצות יקרות כנגדם המבטלים אותם ומכפרים על ה' עונות הנז"ל והם ג' עמודי עולם הנז' במתני' דאבות ועוד שנים תעניות וטבילה ונכללי' בג' קצ"ם צום שהו' התעני' וטביל' נכלל' בו. קול של תורה ותפל'. ממון הוא צדקה הם מעבירי' את רוע הגזירה ולכוונה זו קבעו חז"ל ה' חלקי בטולי איסור דהיינו רוב איסור תורה בטלים בששים כחל ביטולו בנ"ט. ביצה צריך ס"א לבטלו. תרומה עולה במאה. ערלה וכלאי הכרם שיעורם במאתים והעמידו ה' בטולים הללו נגד ביטול ה' קלי' החזקות נג"ע ר"ע וראיה לזה שאם נצרף כל השיעורים יחד דהיינו ס' נ"ט ק'. ס"א. ר'. עולים יחד כמנין ת"ף והוא גי' לילית ות"ף מחנות שיש לה שהיא ובעלה ס"מ הם ראשים לכולם כידוע ובטולים הללו הם בקדושה מכוונים לבטל ה' קלי' הנז' ע"י ה' מצות חביבות שהצגנו לעיל דהיינו תורה נגד בטול רוב איסורים בס' דאיתא בילקוט משפטים ג' פרשיות בתורה שכ"א יש בה ס' מצות והם פ' נזיקין פ' פסחים פ' קדושים ע"ש וכן תורה שבע"פ יש ס' מסכתות זולת הבבות גם יש בתורה ס' ריבוא אותיות. תפלה היא נגד ביטול ס"א דביצה דעיקר התפלה היא תפלת י"ח וקבלת עול מלכות שמים דק"ש וג"פ מתפללים י"ח ג"פ י"ט ברכות הם נ"ז וד"פ מקבלים עומ"ש שתים בשחרית בתפלה וא' בערבית וא' על מטתו עולה ס"א נגד ביטול ב'. טבילה נגד בטול של כחל טבילה עולה נ"ו וג"פ ראוי לטבול בכל פעם נגד נר"ן ויכוין לקנות קדושה וטהרה לטהר נר"ן מכל סיגים נ"ו וג' עולה נ"ט נגד בטול ג' תענית נגד ביטול ק' שבתרומה ע"פי משחז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות וכו' ואין לך הכנעה יותר הנמצא בלבו של אדם מביום התענית א"כ שפיר מבטל ק' והרי זה בטול ד'. צדקה נגד בטול ה' מאתים של ערלה וכן הוא. דצדקה עם הכולל גי' מאתים ויש שייכות לצדקה עם בטול הה':

(בינת יששכר):

ח

ענוה מרוב ענותנותו של אדם גורם ח"ו שיתרחק מעבודת הש"ית שכפי מצב שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם ע"י תפלתו ותורתו שפע אל כל העולמות וגם המלאכים ניזונין ע"י תפלתו ותורתו. שאילו היה מאמין זה כמה היה עובד ה' בשמחה וביראה מרוב כל (כתר שם טוב):

ט

עונש כשרוצין מן השמים ליפרע ממי שהוא ראוי לעונש אזי נוטלים ממנו מדרגת הבטחון וע"כ ראוי להתפלל לפניו יתברך שיתחזק בבטחון. (שם):

י

עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד והם רואים תמיד דברים גדולים ונוראים ואם היה האדם זוכה לעינים כשרים היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות כי הם רואים תמיד אך שאין יודע מה רואה כמו למשל כשמעבירין דבר לפני עיני האדם בהעברה ובמהירות גדול ואין האדם יודע מה ראה כן הדבר הזה האדם רואה בעיניו תמיד דברים גדולים אך שהוא כמו שמעבירין לפניו בהעברה בעלמא ובמהירות גדול ע"כ אינו יודע מה ראה (ליקוטי מוהר"ן):

יא

ענוה כתיב מעודד ענוים ה' הואיל ומדת ענוה היא הגדולה שבמידות אין יצור ונברא יכול ליתן שכר כ"א הוא יתברך לבדו (אורי וישעי):

יב

עצירת גשמים מי שאומר תורה ברבים ושומעים תלמידים שאינם מהוגנים עי"ז בא ג"כ עצירת גשמים כי ע"י כבוד התורה בא גשמים כמ"ש וכבוד ה' נראה בענן וע"י הענן בא גשמים וזהו מש"ה אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים היינו בחי' גשמים שבאים ע"י כבוד ה' דהיינו כבוד התורה והלומד תורה לתלמיד שאינו הגון ארז"ל שהוא כזורק אבן למרקוליס:

ופירז"ל שמרקוליס פירשו מר קילוסו היינו חילוף הכבוד נמצא כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון הוא היפך הכבוד וע"כ בא עי"ז עצירת גשמים היפך הכבוד שע"י באין הגשמים וזה מש"ה כמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד שנותן כבוד התורה לכסיל היינו תלמיד שאינו הגון ועי"ז מקלקל הגשמים וזהו כמטר בקציר היינו קלקול הגשמים שיורדין שלא בעונתן כי בשעת קציר אזי אדרבא מזיק המטר כן לא נאוה לכסיל כבוד כי עי"ז הוא קלקול הגשמים (ליקוטי מוהר"ן):

יג

עגל העגל שעשו ישראל גרם שמשה קבל התורה שנצח למלאכים וכי ע"ז יש בניכם שהרי היו יכולים המלאכים לומר גם אין בניכם ע"ז כי כשעמדו בסני פסקה הזוהמא אלא כיון שלמטה עשו ישראל העגל לא יכלו לענות כן ועשיית העגל גזרת מלך היה כדחז"ל במס' ע"ז כדי שילמדו תשובה ואפשר ג"כ בעבור שיקבלו התורה היה גזרת מלך (מדרש האיתמרי):

יד

עגל קודם שעשו את העגל היה הקב"ה הולך לפני ישראל ואח"ך אמר כי ילך מלאכי לפניך משום דאיתא בגמ' מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והלא כתיב וה' הולך לפניהם יומם ומשני שאני הקב"ה שכל עלמא דידיה א"כ טרם שעשו את העגל בודאי כולי עלמא דידיה הוא והיה הולך הקב"ה בעצמו לפניהם כתירוץ הגמ' אבל אחר שעשו את העגל ששתפו ש"ש בדבר אחר ממילא אמרו לאו כולי עלמא דיליה הוא ממילא אין הקב"ה יכול למחול על כבודו לפי חטאם לכך אמר כי ילך מלאכי לפניך (מאמר מרדכי):

טו

עין הוא מנין ק"ל ואם יגביה יותר עין הוא מנין קל"א שהוא כמנין ס"מ לכן חכם עיניו בראשו שאינו מגביה עיניו להיות בחלק ס"מ אבל כסיל עיניו בקצה ארץ כי קצה הארץ הוא אות אל"ף ואז נעשה מנין קל"א שהוא ס"מ (שם שמואל) ולעד"ן שזהו כוונת הפ' יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם דהיינו כשיתמו חטאים ליתן עיניהם בקצה הארץ זהו אומרו מן הארץ אזי ורשעים עוד אינם שאינם מגברים עליהם כח ס"ט וממילא לא יהיו עוד רשעים:

טז

עמלק הוא מנין ר"ם אבל אם תסיר ממנו כ"ו כמנין שם הוייה ביה נתמעט רומו וישאר רק יריד כי כל הדברים הן בקדושה והן בטומאה השם נותן כח וכשתקח מהם השם אז וילכו בלא כח א"כ כשתקח מעמלק השם ישאר ירד. (שם שמואל):

יז

עמלק הטעם שצוה אותנו הב"ית למחות את זרע עמלק והו"ל לו ית' לכלותו ברגע הוא מפני ששאר השרים נאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"ך על מלכי האדמה וכו' לא כן עמלק ששר שלו הוא ס"מ וצריכים ישראל למחות אותו מעל לשמים בכח תשובה ומע"ט ואח"ך יצא הקב"ה לישע ויעזרם אתון מלתתא ואנא מלמעלה אני מסייע אתכם. וזש"ה מתחת השמים כלומר כשאתם תפתחו בתשובה מתחת השמים ולא מעל לשמים כלומר ולא אתחיל אני מן השמים תחלה לכלותו רק אתם לבדכם (תולעת שני דע"ח ע"ד משם מוהרמ"א):

יח

עצמות המוח שבעצמות רמז לניצוצי הקדושה המעורבים בחיצונים והטעם שבעצמות הוא התערובת שבהם וזהו מה שציותה תורה בפסח ועצם לא תשברו בו כי לא היה כח במהירות יציאת מצרים לברר הקדושה מתוך החול והוצרך משה ליקח הע"ר בלי בירור לכך לא היו יכולין להוציא המוח מתוך העצמות שהוא רמז לבירור הקדושה היטב בלי תערובת (פנים יפות פ' ויחי):

יט

ערב רב הטעם שלקח משרע"ה הע"ר היינו מפני שאמר הש"ית לא תוסיפו לראותם עוד וכו' שיוציאו ממצרים כל כח הקדושה וכיון שראה משרע"ה שמחמת שהוצרך להוציאם בחיפזון עדיין לא נתברר היטב ונשארו קצת נצוצות מן הקדושה מעורב בפסולת ולקח את כל התערובת עם הפסולת כדי שלא ישאר במצרים שום קדושה ואח"ך יתבררו הקדושה מהם והיינו דכתיב לא תתעב מצרי כו גר היית בארצו וע"י דור שלשי יתברר הטוב מן הרע והניצוץ הקדוש שנתערב כגר יחשב. (פנים יפות):

כ

ערב רב משה כרה בור דכתיב כי יכרה איש בור זה משה וזה מצולת הגלות בקבלתו הע"ר וחטאו היה הואיל וקבלם קודם קבלת התורה ובכ"ב אתוון דאורייתא לית להו חלק ואחיזה וגם הם עמדו במעמד הר סיני והוצרך הוא ית' להוסיף בשבילם חמשה אותיות מנצפך דבהם נאחזים הגרים ומנצפך גי' פ"ר כי הם ה' גבורות כלל הדינין וזה רעה גדולה לישראל כי מתחילה היה תורת חסד כולו רחמים בין זכה ובין לא זכה תמיד נעשה לו סם חיים דאין עבירה מכבה תורה והשתא דנתערב בה הדינין אש אוכלת זכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו סם המות להיות עבירה מכבה גם תורה ומזה נמשך ונפל שמה שור או חמור שור הוא משיח בן יוסף או חמור הוא משיח בן דוד דשניהם צד גירות הוי בהו משיח בן יוסף הוא יונה בן אמיתי גר ממש ומשיח בן דוד בן גרים מצד אחד לכך הוא מחולל מפשעינו כי מצד הגרים יצאה הרעה ומשיח בן יוסף להיותו גר ממש ידוקר בחרב ובזה ישחט הפר לחטאת להמתיק הפ"ר דינין להפכן רחמים ואח"ך יתגלה משיח בן דוד אחר מיתוק הדינין (נחלת בנימן מצוה נ"ד):

כא

עבודה יש חילוק להעובד ית"ש מיראה להעובד מאהבה דהעובד מאהבה הוא חושק שגם אחרים יעשו כמו הוא מחמת אהבת הנעבד החקוק בלבו משא"כ העובד מיראה די לו להפקיע את עצמו וגם דרך העבד לעבוד מיראה וטבע הבן לעבוד את אביו מאהבה ואם אנחנו עובדים את הקב"ה מיראה נקראים עבדים ואין מן הדרך בין העבדים שהאחד יזרז את חבירו בעבודת רבו ואדרבא הוא משמח אם חבירו מתרשל בעבודתו ולא כן אם אנו עובדים את הקב"ה מאהבה אנו נק' בנים למקום ודרך האחים שאיש את אחיו יעזורו (חוות יאיר חדש):

כב

עבודה עבודת ה' וקיום מצותיו ראוי לנו מג' פנים הא' כי הנשמה חלק אלוה ממעל היא וראוי לידבק בשרשו בהוייתה וכנגד זה אנו אומרים בכל יום מה טוב חלקנו. הב' הוא העצה היעוצה לנו מאת ה' בתורתו הקדושה כדכתיב ובחרת בחיים וכמ"ש דהע"ה אתה תומיך גורלי וכפירש"י וכנגד זה אנו אומרים מה נעים גורלנו. והג' ראוי לנו מצד אבותינו הקדושים שזכו אותנו בקדושתם לדורי דורות כדכתיב למען אשר יצוה את בניו אחריו וכנגד זה אנו אומרים מה יפה מאד ירושתינו (פנים יפות):

כג

עמודים ג' עמודים שהעולם קיים עליהם הם תורה עבודה ג"ח ועליהם רמזו במשנה ג' קופות של ג' סאין היו במקדש וכתוב עליהם אלפא ביתא גמלא. אלפא היא תורה שנקראת אלף בינה. ביתא נגד עבודה היא היתה כל זמן שב"המק קיים גמלא ג"ח והמה תיקוני וקישוטי הנפש לקבל ג' דרגי נר"ן ג"ח לקבל הגוף כד"א גומל נפשו איש חסד עבודה זו תפלה בזמנינו לקיים הרוח כד"א ותשאני רוח וכן הוא אומר ורוח מלפני יעטוף. תורה כנגד הנשמה וכנגדם באו שלש רגלים זכרון לנו על נפשותינו פסח כנגד עמוד העבודה בו פסח וחגיגה וארז"ל מטעמים של יצחק היו בפסח שני גדיים אחד פסח ואחד חגיגה וכתיב מה העבודה הזאת לכם לכן הוא נגד יצחק כולו כליל. שבועות נגד תורה נגד יעקב יושב אהלים בתי כנסיות וב"המ. סוכות נגד ג"ח לעורר האדם כדי להתבונן בצער העניים הנודדים ללחם איו כצפור נודד ממקומו ועי"ז יחוס על דל ואביון לכן באה מצות סוכה עיקרה כדי שכל האזרח בישראל ישבו בסוכות ידע ויתבונן כי העולם כולו כסוכה בכרם כמלונה במקשה וזה נגד אברהם בעל החסד (בתי נפש):

כד

עגל יש להקשות אם השטן התעה אותם שסברו שמת משה למה לא בחרו באהרן או בחכם אחר שישרה הקב"ה שכינתו עליו כמו שהיה באמת בנביאים אחר מות משה ולמה בחרו במסכה של זהב דוקא ולא של כסף אבל הענין הוא שהתעה אותם שאין ראוי שיהיה מנהיגם בשר ודם שהוא מקבל מיתה ורקבון בשר ורצו בדבר המתקיים ולכך בחרו בזהב שהוא מתקיים יותר מן הכסף כדאיתא במשנה ב"מ דכ"ט והיינו שאמרו כי זה משה האיש אע"פי שהוא גדול מכל ישראל מ"מ כיון שהוא איש סברו שמת וזהו הטעם דמשה לקח את העגל ויטחון אותו להראות להם שגם בזהב יפול הרקבון (פנים יפות):

כה

עצה ג' היו באותה עצה דפרעה יתרו בלעם איוב כמשז"ל והטעם מפני שיתרו היה ממדין והיה שונא ליצחק מפני שמדין היה מבני הפלגשים וכיון שאברהם הוריש כל קדושתו ורכושו ליצחק היו מתקנאים בו כמשחז"ל בפ' חלק שבאו לדין לפני אלכסנדרוס מוקדון ובלעם שהיה מזרע לבן היה שונא ליעקב בעבור שרבקה אחותם מבנות לבן לקח כל הקדושה ממנו כדכתיב שאמרו בני לבן לקח יעקב את כל אשר לאבינו ואיוב היה שונא לשבטים מפני שהוא היה חתנו של יעקב שנשא את דינה כמ"ש חז"ל והיה מתקנא בשבטים שלקחו כל הקדושה מיעקב ולא הוריש כלום לבתו. ולכך בלעם שהיה מזרע לבן שנלקח קדושתו ע"י הנקבות היה שונא אף לנקבות משא"כ באיוב שלא היה שונא כ"א לזכרים ולפי שיתרו ברוך ונתגייר לכך לא היה כח בבלעם ליעץ על הנקבות נגד איוב (שם):

כו

עולם העולם נחלק לד' חלקים דהיינו מנקודת הראשונה עד הנקודה האחרונה החלק הא' הוא עולם התחתון ביותר והוא העו"הז שאנחנו בני אדם עומדים בו. החלק הב' הוא עולם הגלגלים שבו הכוכבים מהללים ומשבחים ומפארים ליוצרם למ"ד שהם חיים ומשכילים ולמ"ד שאינם לא חיים ולא משכילים הנה ע"י מהללים ומשבחים בני אדם ליוצרם ית' וכמ"ש דהע"ה כי אראה שמיך וכו' וכן פירשו הראשונים על פ' בקצה תבל מליהם. הח' הג' הוא עולם המלאכים העומדים על משמרתם משמרת הקדש לשרת בקדש איש על עבודתו החלק הד' הוא עולם העליון שמי השמים שבו שורה הקב"ה וכסא כבודו יתברך ושרפים וחיות הקדש נראות כנושאי הכסא הכבוד אבל באמת כסא הכבוד נושא אותם וכידוע מ"ש רז"ל וגם האופנים האמתיים שם כידוע ליודעים ונגד ד' עולמות אלו יש בא"י ד' חלוקות כלוליות זו מזו ואלו הן החלוקה הא' היא א"י כולה מראשיתה ועד סופה והוא נגד עולם התחתון שבו חיות ובהמות וצמחים ודוממים ובני אדם וימים ונהרות והרים ועמקים וגאיות החלוקה השנית היא עזרת ישראל ועזרת נשים והוא נגד עולם הגלגלים ששם מעמדן של ישראל הנמשלים לכוכבים והם מהללים ומשבחין לשוכן שמו בבית הזה החלוקה הג' הוא ההיכל והאולם והוא נגד עולם המלאכים שהיכל והאולם הוא עזרת הכהנים בעבודתן והכהנים נמשלו למלאכים וכמש"ה כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' ובא האות והמופת ע"ז כי מיכאל המלאך הוא ראש הכהנים למעלה כידוע החלוקה הד' היא קדש הקדשים שבו השראת שכינה על הארון כדכתיב ודברתי אתך מעל לכפורת שהארון הוא דוגמת כסא הכבוד ושני בדי הארון שיוצאים שתים לפניו ושתים לאחוריו הם נגד ד' אופנים והלוחות ושברי לוחות שהיו מונחות בארון הרי ד' נגד ד' חיות הקדש והם מנושאות מן הכסא כך הלוחות מנושאות מן הארון הקדש והכרובים פורשים כנפים למעלה רומזים להשרפים עומדים ממעל לו (מאמר אסתר דרוש י"ג מאמר ב'):

כז

עקידה ענין העקידה היה בשביל דהאכיל אברהם בשר בחלב למלאכים דאברהם שגג בהוראה והורה דבשר בחלב היה מותר באותה שעה דהוא למד סמוכים מדסמכה התורה בשר בחלב לפ' בכורים ש"מ דבזמן דבכורים נוהגים אף בשר בחלב אסור דהיינו בפני הבית ומש"ה הורה להתיר בשר בחלב וזו היתה שגגה שיצאה מלפני השליט להורות שלא אליבא דהלכתא ובשר בחלב יש בו סרך כרת וכתיב ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם לשגוג בהוראה בדבר שזדונו כרת כי הכא או הורו ב"ד מביאין כהן משיח וב"ד פר העלם דבר על שגגת הוראתן ועשו על פיהן ואברהם זקן ויושב בישיבה היה וכהן משיח היה כמשרז"ל בפסוק אהבת צדק וכו' מדבר באברהם ועליו קאי הסיפא דקרא על כן משחך אלהים שמן ששון וכו' והיה צריך אברהם קרבן כפרה לכך נאמר לו קח את בנך והעלהו לעולה להיות פר כהן משיח וזהו מאמרם ז"ל אחר הדברים האלה אחר דבריו של שטן שקטרג ואמר רבש"ע אחר כל הסעודה הזו שעשה אברהם לא הקריב לפניך לא פר אחד וכו' ויש להקשות שטן שפיקח הוא מה ראה לשטות לשאול שאלה שלא כהוגן באומרו אברהם עשה סעודה כזו ולפניך לא הקריב לא פר ואיל מאי רבותיה דהאי סעודה ועוד היכן מצינו שום רמז בתורה דמי שעושה סעודה יצטרך להביא קרבן אבל טענת השטן היה אברהם עשה סעודה כזו דייקא כלומר שהאכיל למלאכים בשר בחלב ושגג בהוראה להתיר בשר בחלב שלא בפני הבית ועשו על פיו ויאכלו ואברהם הוא כהן משיח וזקן ויושב בישיבה ואם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם לשגוג בהוראה והביא פר לעולה או פר לחטאת ואיל לעולה ואברהם לא הקריב לפניך לא פר ולא איל כדינו והשתיקו הקב"ה באומרו קח נא את בנך (נחלת בנימן מצוה צ"ג).

כח

עקידה הקב"ה צוה לאאע"ה שישחוט ליצחק לזבח שלמים דנאכל לב' ימים והוא ב' ימים דקב"ה והוא אותן שנים של ב' אלפים תורה אשר התחילו מימי אברהם וידע הוא ית' דבאותן ב' הימים יעברו עלינו כל הצרות שעבוד מצרים וחרבן ב' מקדשות לכך צוה לשחוט את יצחק זבח שלמים לאכול מזבחו שני ימים אלו להגן זכותו על ב' אלפים אלו בלי היות לישראל צרה וגלות ולא היה גלות לישראל וחרבן מקדשות אך אברהם כהן המקריב היה מפגל בקדשיו וחשב לאכול מזבחו ביום הג' וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק מה יהיה ביום הג' שהוא אחר ב' אלפים תורה דהיינו אלף אשר בו יתחיל ימות המשיח כי אמר אברהם יחיינו מיומים כלומר אלו ב' הימים שהם ב' אלפים תורה ודאי אורייתא הוא דמגני עלן אך ביום השלשי דהוא ימות המשיח דכבר חלפו ב' אורייתא יקימנו לפניו ונחיה בזכות עקידה זו לכך אברהם כיוון לאכול מזבחו ביום הג' והכתוב אמר ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום הג' פגול הוא לא ירצה לכך נאמר לו להביא איל תמורתו ועבר עלינו כל מה דעבר (שם מצוה ק"ב):

כט

עקר עקר ועקרה שמשמשין בקדושה מורידין נשמה קדושה לולדות אחרים ואותן הולדות הם בני אותן עקר ועקרה כיון שנשמתם היא משרשם וזש"ה רני עקרה לא ילדה וגם ענין אברהם ושרה שנאמר בהם ואת הנפש אשר עשו בחרן ופירש"י אברהם מגייר אנשים ושרה נשים מעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום דהיינו אותם הולדות שהם משורש נשמתם נתקרבו אצלם כי היו בניהם והיינו דאמר אין לה ולד כי באמת היו לה בנים מוולדות אחרים אלא שהיא לא ילדה וכן יש לומר גבי חנה (פנים יפות פ' נח וע"ש):

ל

עשיר אותיות אמצעיות של תיבת עשיר כזה עי"ן שי"ן יו"ד רי"ש הם מספר ל"ו ואותיות אמצעיות של עני כזה עי"ן נו"ן יו"ד הם כ"ב נמצא לפי"ז העני חסר עדיין לבא למספר ל"ו כמו העשיר מספר ד"י וזה החסרון צריך העשיר למלאותו ולהשלימו לעני החסר ממנו מספר ד"י עד שיבא למספר ל"ו כנז' וזה ע"י הצדקה הנעשית ביד. והיינו מ"ש והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו די מחסורו דייקא אשר יחסר לו דייקא שחסר עדיין ממספר ל"ו כמספר שיש לעשיר וזה החסרון צריך להשלימו ע"י שנתון תתן לו דייקא ובגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשי ידיך דייקא כמדובר (בתי אבות דל"ב ע"ב מהרב המגיה ששמע מאחד חכם). ולעד"ן שזהו כוונת הפסוק והרקותי לכם ברכה עד בלי די דהיינו שאומר הקב"ה והרקותי לכם ברכה לכולכם יחד ותהיו כולכם עשירים עד בלי די שלא יהיה חסר מן העני מספר ד"י וכדכתב הרב:

לא

עשיר ד' כתות נמצאים בבני אדם בחמדת הממון והם ר"ת עשיר האחד שאינו נותן לאכול ממנו לבד ראות עיניו וזהו עין של עשיר. השני הוא המתאוה האוכלים למעדנים חבקו אשפתות וכנגד זה הוא שי"ן של עשיר דהיינו שן שמתאוה לאכול הג' האוסף כסף כדי להתגאות בו נגד ענוי ארץ וזהו מידת הכבוד וכנגד זה הוא רי"ש של עשיר והגאוה נקרא רגל כמש"ה אל תבואני רגל גאוה הד' שאוסף ממון כדי לפתוח יד לדופקי פתחיו לעניי עמו וכנגד זה היא יו"ד של עשיר דהיינו לפתוח יד (בתי נפש דרשה ו') ולעד"ן שזהו הטעם שגזרה חכמתו ית' שבמעשר יהיה העשירי קדש שיש להקשות למה דוקא העשירי לא פחות ולא יותר אבל ע"פי האמור נר' שרמז רמז לנו תורתנו הקדושה שלעולם הבן אדם יאסוף עושר כדי לפתוח ד לעניים וע"ז באה מצות המעשר בעשירי כלומר שיקח היוד מעשיר הרומזת לצדקה וכדכתב הרב:

לב

עפרן הוא שר העפר שכשם שיש שר למעלה כנגדו יש למטה אם מצד הקדושה אם מצד הטומאה וכנגד שר העפר שהוא על הקברות שיש מלאך למעלה היה עפרן למטה ולכן בהיות שהסית הנחש לחוה וחוה לאדם נתקלל אדם כי עפר אתה ואל עפר תשוב ונמסר ביד הנחש כי עפר לחמו שהוא נחש הקדמוני והוא שטן הוא יצ"הר ובהיות ששמע לקולו נמסר בידו ולכן כנגדו ג"כ למטה נמסר בידו אחר מותו ולכן היה מערת המכפלה ששם אדם קבור ששב לעפר ביד עפרן שר העפר לפי שכיון שנמסר ביד הקליפה של מעלה נמסר ג"כ למטה ובא אברהם לקנות המערה מידו כדי לפדות לאדם וחוה מיד הקלי' שר העפר לפי שאברהם בא לתקן נפשו של אד"הר. ויצחק הרוח ויעקב הנשמה כדאיתא בזו"הק ובהיות שבא אברהם והתחיל בתקונו. מיד פדאו מיד צר וכיון שלקח אברהם המערה חיסר הקב"ה וי"ו משמו של עפרון שהוי"ו הוא עץ החיים והיה גולה וסורה תחת ממשלתו שמיד כשחטא אדם התחיל הסתלקות השכינה מן התחתונים כאומרם ז"ל עד שבאו ז' דורות של רשעים וסילקה על ז' רקיעים וכנגדם באו ז' צדיקים אברהם יצחק יעקב משה ואהרן דוד ושלמה ובנה בית לשמו והחזירה למטה ולכן בהיות אברהם התחיל בתקונו נלקח הוי"ו מעפרן שר העפר והטעם שחזר וקרא עפרון משום שתיקונו של אברהם לא עלה בידו משום שהיה לו ישמעאל וכן יצחק בעשו ויעקב שנשא שתי אחיות ואין תשלום תיקונו עד מלך המשיח שאז בלע המות לנצח ויהיו כמו שחשב הקב"ה בראשונה אני אמרתי אלהים אתם ובזה תבין הטעם שמסר הקב"ה מערת המכפלה ביד עפרן החתי איש רע ובליעל נבהל להון רע עין עד שחיסר לו הקב"ה וי"ו משמו ושיבא אברהם לקנות מיד האיש הרע הזה (מדרש האיתמרי דע"ד ע"א):

לג

עגל הע"ר בקשו מאהרן שיעשה להם צורת עגל דוקא ולא צורה אחרת וגם מזהב ולא מכסף וכדומה. כוונתם היה לרעה לעשותו אלהים אחרים ובחרו בעגל כדי לפתות את ישראל והוא כי העגל מרמז לשני דברים האחת שאין לו לישא עליו שום עול ומשא וכמש"ה עגל לא לומד וכו' וכמו כן נקרא פעמים רבים במקרא עגל מרבק ע"ש שאין עושין בו מלאכה אלא מפטמין אותו אבל זה הטבע יש לעגל ג"כ כמו שהוא כן להשור הגדול והוא שמכיר את קונו שבזה אין חילוק בין שור הגדול לבין עגל בן יומו שקולים הם הרי שהעגל מרמז לב' דברים האחד שלא לישא עול ומשא השנית שהוא מכיר את קונו והזהב הוא מרמז על קניני עו"הז הריבוי וההפלגה מהם דהיינו העושר המופלג ולזה חפצו הע"ר בצורת עגל לרמוז שאין צורך ח"ו לעבוד את ה' באלה המצות המעשיים לישא עליו עול המצות והמע"ט כי אם להכיר את קונו להשכיל ולדעת את ה' כי הוא הממציא בטובו להעולם ומילואו כי זה דרכו להטיב מטובו ובמקום המעשה אשר יעשה האדם לעבוד את ה' ככה יעשה האיש הירא את דבר ה' וחפץ ביקרו של המלך מלכו של עולם יראה להרבות קניני זה העולם הנמשלים לזהב כי זהו חפצו ורצונו ית' להרבות בישובו של עולם לא לתוהו בראה לשבת יצרה זה היה כונתם הרעה במה שבחרו בצורת עגל ושיהיה מזהב.

אמנם לא גלו סודם לאנשי קדש ישראל מתחלה אלא הלבישו אותה האמירה וחפצם בעשיית בצורת עגל בכוונה טובה ומעולה מאד והוא כדי להזכיר חסדי ה' כי לא תמו ולא כלו רחמיו שאף שלא היה בנו במצרים שום מצוה אבל זכות האמונה היא שעמדה להם ולהכוונה הזאת הסכימו ישראל עמהם כי היא כוונה מעולה מאד לזכור חסדי ה' כי רבים אשר אתנו ואח"ך כאשר נגמר מעשה חרש ידי צורף ויצא העגל הזה אז גילו הע"ר כוונתם הרעה ברבים עד אשר הטעו והמשיכו אחר כוונתם הרעה ברבים שלשת אלפים איש מישראל ואמרו הע"ר אלה אלהיך ישראל ורצונם ששתי אלה צורת העגל ומהות העגל שהוא הזהב שתי אלה הם אלהיך ישראל ודי לך בשתי אלה כי ח"ו אין חפץ לא בשום מעשה המצות כי אם כה יאמר ה' באלה חפצתי בהכרת גדולתי וחסדי ויכירו הטבתי ובהתעסקות בישוב העולם וקיומו כדי שיתמיד קיומו. וירבה ישובו ויכירו את טובתו של הב"ית ומבלעדי שתי אלה אין עוד חס ושלום שום חפץ לו ית' בעשיית המצות ומע"ט וזה לך האות אשר העלוך מארץ מצרים וכו' שעלית מארץ מצרים אע"פי שלא היה בידך אז מצות ומע"ט אך שתי אלה המה היו בעוזרך הא' האמונה בו ית' כדכתיב ויאמן העם וכו' והב' היותך מתלבט בהרבות הקנינים מקניני העו"הז במה ששאלת כלי כסף וכלי זהב:

זה היה ענין העגל וכנגד זה באה מצות פרה אדומה שהיא בהיפוך ממש מכוונתם הרעה של עובדי העגל שהתורה ציותה בפרה אדומה ולא בשור כי השור מרמז על ריבוי קנינים כדכתיב ורב תבואות שור אבל הפרה שהיא הנקבה והיא תשת כח מרמזת בהיפוך על מיעוט מקנה וקנין. וכן מורה מי שהוא כפרה סוררה שלא עלה עול דהיינו מי שהוא פורק מעליו עול המצות הנה סופו שב אל העפר ונפשו כעפר תהיה ונשרפת ונעשית אפר תחת כפות רגלי הצדיקים והמים מרמזים כי האדם הרשע סופו יהיה כמים הנגרים ארצה וגם שהמצוה הזאת היא חוקה ולא נודע לנו טעמא אעפי"כ אנו עושים אותה והיינו כי עיקר תכלית האדם הוא עשיית המצות לא ההשכלה וכל זה הוא היפך החטא. (מאמר אסתר דרוש ד' מאמר ג'):

לד

עגל הטעם שבענין עשיית העגל באו תחלה אצל חור ולא לאהרן בהיות כהן ונביא הוא שכוונתם בלכתם תחלה אצל חור היה כדי להרוס בנין האמונה שבנה אאע"ה בימי נמרוד והענין הוא שכתב בס' הגלגולים להאר"י ז"ל שחור היה משורש אד"הר ובא לתקן ע"ז והוא גלגול נחור אחי אאע"ה וגם ידוע שהרן היה גלגול באהרן ולזה רמוז הרן באותיות אהרן ולכן בהיות שאאע"ה היה הראשון שעקר ע"ז מן העולם לכן באו הע"ר ורצו לשרש הע"ז ע"י אחיו של אברהם שהיה ראשון שעקרה. ובהיות ע"י אחיו ושורש ממנו מתגבר הקליפה ולכן באו תחלה לחור בהיות גלגול נחור שהיה שני לאברהם וכיון שלא רצה באו לאהרן שהוא הרן הקטן מנחור ולזה לא באו לאהרן שרצו להתחיל מהגדול וזהו הטעם שלא הלכו ליהושע אע"פי שהיה תלמידו של משה רע"ה משום שכל כוונתם היה לפגום בשורש אשר משם נתפרסם אלהותו ית' והוא אאע"ה ורצו לפגום ע"י אחיו שהם נחור והרן דהיינו חור ואהרן כדי להחליש הקדושה ח"ו והנה חור דהיינו נחור שהבין כוונתם נהרג על קדושת השם לתת כח בקדושה ובאלהות אשר פירסם אברהם אחיו. מה שלא עשה בתחלה בהיותו נחור אמנם אהרן שהיה הרן לא הוצרך לזה לפי שכבר בימי אברהם קידש השם והושלך לכבשן האש ונשרף ואע"פי שלא היה לבו שלם כמאמז"ל במדרש ולכן אהרן שהוא הרן לא הוצרך עתה להיות נהרג שכבר נהרג פעם אחת בהיותו הרן. ועמד ועשה העגל לטובתם של ישראל כמאמז"ל בפ' חלק:

ועוד יש לומר הטעם שלא הלכו אצל יהושע שיעשה העגל אע"פי שהיה תלמידו של משה והיה כוונתם יותר מכוונת אם יעשהו יהושע שאע"פי שהיה דבוק יותר במשה בהיות תלמידו חשוב כבן עכ"ז כפר בו מפני שכתב בס' יין המשומר משם האר"י ז"ל שכתב בס' הגלגולים נח נשכר ונתגלה בתוך אהלה ונתקן ביוסף שלא שתה יין עד שראה את אחיו וישתו וישכרו עמו:

ומה שאירע ליוסף שקלקל הברית בענין ויפזו זרועי ידיו נתגלגל אח"ך בפנחס וקנא בברית בזמרי ותיקן מה שקלקל עכ"ל וידוע משחז"ל לא עשו ישראל את העגל אלא להתיר להם עריות גם אמרז"ל שהיין הוא שורש כל המעשים רעים שכיון שהאדם נשכר נכנס בחלקו של שטן וכבר אמרנו שיוסף תיקן לנח ממה שעשה ביין וביין נעשה העגל שנ' ויאכלו וישתו וכיון שיהושע היה מיוסף שתיקן על היין לא היה יוצא כוונתם לפועל בעשות הענין ע"י הבא מזרע ממי שתיקן בענין אחד ומה גם היות התיקון עדיין בחציו עד שיהרג פנחס לזמרי לתקן על הטיפות של יוסף והבא ליטהר מסייעים אותו וכיון שהתחיל יוסף לטהר עון נח יש תוקף וסיוע למעלה לו עד תשלום תיקונו שלו בענין הברית כיון שהוא התחיל בתיקון של אחר וא"כ ידעו שלא יהיה להם הצלחה בלכתם אצל יהושע לעשותו מאחר שהיה בא מיוסף וא"כ לא יצליחו ומפני זה לא הלכו אצל יהושע. (מנחת אליהו דמ"ה ע"ג וע"ד):

לה

עגל בחטא העגל נתעורר על ישראל חטא מכירת יוסף שמתחילה היה להם פתחון פה שבשביל עגל ירבעם שיצא מיוסף רצו להורגו ולכך מכרוהו והשתא דכולהו עשו את העגל לא היה להם שום התנצלות וע"כ נתעורר מכירת יוסף:

אספקלריא המאירה בשם המקובלים):

לו

עינים מכח ראות העינים משיג האדם דרכי התורה והוא שמה שהאדם רואה באור הוא עם השחור שבעין הרי שמן השחור רואה אור גם העוסק בתורה אע"פי שמשחיר פניו בלמודו אדרבא משם ימשך האור הצפון לו (מדרש האיתמרי ד' נ"ט ע"ב):

לז

עבודה אם אנו בני ישראל עובדים להקב"ה מצד אהבה כאהבת בנים לאביהם בשם אב לשון יחיד נקרא ה' עלינו וכמש"ה אל אחד בראנו אב אחד לכולנו והוא משום דאם יתפללו או ילמדו או יעשו מצוה רבבות בני אדם יכול להיות להם לכל אחד ואחד מחשבה אחרת אשר אין דומה מחשבה זו למחשבה זו אבל מחשבה אחת לכולם שעושים לאהבת ה' ב"ה ואותה אחדות מחשבה מושך עלינו להיות נקרא בשם אב אחד בני איש אחד אבל אם אנו עובדים לה' מצד היראה להקרבת השכר והרחקת העונש אזי נקרא בשם אדונים דספרי המחקרים מביאים כל אדם שבעולם אף אם הוא מלך אדיר שבאדירים אם הוא מבקש וחושק לאיזה דבר ורדף אחריה אזי מכונה אותו מבוקש לאדון והוא מכונה לאותו מבוקש בשם עבד בהיות שהוא עובד לאותו דבר ומבקש תחבולות איך ובמה יוכל להשיג אותה נמצא אם יש כאן מאה נפשות והם עובדים לה' בשביל קריבת השכר והרחקת הנזק וכל אחד מבקש שכר אחד. זה עשירות וזה בנים וזה בריאות הגוף וזה שלום זה כבוד וזה גדולה וכדומה לאין מספר נמצא לכל אחד יש אדון אחד והוא המבוקש מאת ה' ואז ה' ב"ה בשם אדונים נקרא לכל אחד ואחד בשם אדון אחד. (בית אהרן דליה ע"א וע"ב):

לח

עכו"ם מי שהוא מעורב בין עכו"ם דהיינו שיש לו עסקים ומ"ומ עמהם צריך לשמור עצמו מאד מאד שלא יזיק לו כי בקל יכול להתפס ברשתם לחלוק עצמו ממדרגת יהודותו שיש לו כי לא די להאדם שהוא בעו"הז השפל אשר מלאכים אין להם כח לעמוד בזה העולם כמו שמצינו שפעם אחת באו מלאכים בעו"הז ונלכדו אבל באמת ישראל יש להם כח יותר ממלאכים והם יכולים לעמוד בזה העולם ולהתגבר על העו"הז ולהדבק בהבורא ית"ש אבל להיות ג"כ מעורב עם העכו"ם קשה מאד ע"כ צריך לשמור עצמו מאד מאד להיות כיתד חזק בל ימוט ממדרגת כשרותו ויהדותו (ליקוטי מוהר"ן ח"א דס"ה ע"ג):

לט

ע"ז מחשבת ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה כיון דהקב"ה בעצמו אמר מצוה זו מפיו ית' חוצבו בלהבות אש אוכלה ע"כ גדלה קדושת מצוה זו שאפי' המחשבה פוגמת בה כי אצל הקב"ה דיבור ומחשבה שוה אצלו וגם כי דבורו של הקב"ה היא מחשבתו והיינו טעמא נמי דשקולה ע"ז ככל התורה וכל המודה בה ככופר בכל התורה הואיל ומצות ע"ז מפי הקב"ה גופיה שמענו והיינו נמי טעם שישראל לא רצו לשמוע יותר מפי הקב"ה באמרם ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים וכו' באשר ראו כן תמהו קול ה' חוצב להבות אש ודיבורו כ"כ קדוש שכל היוצא מפיו יגדל בו העונש על המחשבה כמעשה ואם כל התורה כולה יהיה עונש זה ליכא תקומה ח"ו חלילה לשונאי ישראל שהרי אין אדם ניצול מהרהור עבירה בכל יום כמאמרם ז"ל. (אספקלריא המאירה):

מ

עבירה ארז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה:

הענין הוא כי האדם שעושה עבירה בפועל ובמחשבתו הוא מכוין לש"ש א"כ במחשבה הטובה נברא ממנו נשמת המלאך כנודע כי מכל מצוה ומצוה נברא ממנו מלאך קדוש וההיפך בעבירה וא"כ המחשבה שחושב בעבירה שהוא עושה מצוה נברא במחשבה טובה מלאך טהור כי המחשבה נמשך מהנשמ' שבאדם ע"כ מוליד בדומה נשמה ובמעשה העבירה שעושה בגוף נברא גוף ונברא גוף מלאך טמא ונודע שהקדושה בורחת מהטומאה וא"כ הנשמה הטהורה יכולה לעמוד בעצמה ויש לה תנועה לעלות למעלה להמליץ טוב על עושה ונעשה פרקליט אחד משא"כ גוף טמא שנברא מעבירה הוא גוף בלא נשמה ואין לו יכולת לעשות קטיגור על האדם משא"כ מי שעושה מצוה בפועל נברא גוף מלאך קדוש ומהכוונה הרעה נברא נשמה טמאה רוחניות הטומאה ואם כן הנשמה הטמאה יכולה להיות קטיגור על העושה ופעל אותה. והגוף הקדוש לא יוכל לעשות כלום כי אין לו תנועה בלא נשמה ואין יכול להיות פרקליט ומליץ יושר על העושה. שע"כ גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה (ס' לב אריה פרשת מטות משם נשמת אדם):

מא

ערב הצדיק נתפס בעון הדור וכן עוללים ויונקים נתפסים והיינו מצד הערבות ויש להקשות דהא קיימא לן שלעולם אין דין המלוה עם הערב תחלה כ"א בערב קבלן והיכן מצינו שאנחנו ערבים קבלנים ז"לז כ"א סתמא נאמר אתם נצבים היום כולכם ערבים ז"לז ובשלמא גבי צדיק אפשר לדחוק ולומר דניחא ליה לצדיק להיות נתפס ולכפר על בני דורו אבל גבי יונקים ועוללים קשה עוד קשה הלא באיבוד רשעים רינה כתיב כמ"ש רבי אלעזר ברבי שמעון קוצים אני מכלה מן הכרם וא"כ כשאנחנו רואים אחד שהוא רשע אמאי אין בידינו לומר להקב"ה שיגבה חובו ממנו ואין אנחנו ערבים בעדו אבל הענין הוא שהקב"ה הוא המלוה והרשע הוא הלוה ואנחנו ערבים בעבורו וא"כ אם נאמר להקב"ה שיגבה חובו ואין אנחנו ערבים בעדו הקב"ה אינו רוצה עדיין לגבות חובו ממנו כי אולי ישוב ועד יום מותו מחכה לו ובנתיים הוא עושה עבירות רבות עד שאין לו לשלם כל אותן עבירות בדרך משל עושה ששה עבירות אשר על כל אחת ואחת חייב מיתה בעו"הז וא"א לו למות רק מיתה אחת ולכך גובה הקב"ה מהערבים ה' עבירות הנשארים מה שא"א לו לשלם. (אור לישרים דרוש ט'):

מב

ערבות כללות ישראל נמשלו לחוט המשולש ורמז לדבר כי צבור ר"ת צדיקים בנונים ורשעים וע"י הצדקים גם הרשעים ילבינו כשלג אבל אם הרשעים ברוב עוונותיהם ח"ו יכריעו אף הצדיקים ע"ז ביקש אאע"ה ואמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע דהיינו שביקש להפרידן זה מזה ונמשלו לחוט הנעשה מטווית הצמר כשמפרידין אותו חוזר לצמרו. וז"ש אם יאדימו כתולע שהוא לשון הפעיל שדרך התולע שהוא הצבע שצובעין בו החוטין ויאדימו גם הצדיקים במדת הדין יפרידם זה מזה ויהיו כצמר כ"א לבדו וזהו ענין מחילת הערבות שלא יהיו ערבים זה בזה וזהו הטעם שבר"ה נפתחים ג' ספרים צדיקים לבד בנונים לבד רשעים לבד היינו מחילת הערבות כדי שלא יחייבו הרשעים את הצדיקים ואח"ך בחג שכבר זכו הצדיקים צוה הקב"ה על ד' מינים לחזור ולערבם יחד (פני' יפות פ' אמור):

מג

עקידה ענין העקידה מרמזת על היות ישראל בצרה ובגלות עקודים ידיהם ורגליהם וכמו שהיה יצחק יחיד לאמו כמו כן ישראל שנאמר אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה וכמו שיצחק לא נשחט לגמרי כמו כן ישראל אינם כלים באורך הגלות וכמו שיצחק ניצול מחרב כמו כן בישראל הצילה מחרב נפשי איל אחר נאחז בסבך בקרניו רמז לאומות הנמשלו לאיל כענין שנאמר ואת האיל אשר ראית וכו' לפי שמנגחים את ישראל כאילים בקרניו מלשון וירם קרן משיחו או ע"ד שנאמר וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח שאז יהיו הם תמורת בנו בכורו ישראל וזה"ש ויעלהו לעולה תחת בנו היינו תחת ישראל שנקראו אילת השחר אשר יאמר היום בהר ה' יראה רמז לגלות שישראל מחכין תמיד ומצפין ואומרים היום ה' יראה שהרי בזמן שהוא בנוי אינן צריכין לומר כך אבל בזמן החרבן תמיד מצפים ואומרים היום יראה היום יראה והיום רמז כמו שאמר אליהו היום אם בקולו תשמעו וזה"ש אשר יאמר היום בהר ה' יראה:

(הרב עיר גבורים פ' וירא):

מד

עיבור יש בני אדם יושבי חשך אע"פי שאינם רשעים כ"כ והן הם אע"פי שזכיותיהם מרובות מחובותיהם:

מ"מ אין מוותרין מעוונות כלום כי כבר אחז"ל כל האומר הקב"ה ותרן וכו' אלא מאריך אפו כביכול כי לא יוכל לראות אור בהיר בשחקים בטרם יתקן את כל אשר עיות ולדונו בגהינם אינם דנים אותם לפי שרובו זכיות ולאור באור החיים אין מניחים אותו עוונותיו שלא תיקן כי כל עון הוא קוץ מכאיב וגם חסר לבושו שצריך להיות בו רמ"ח פרקים וחסרים כמנין העונות ובמקומם תפור שק מכוער ומאוס ואין לבא אל שער המלך בלבוש שק. מה עושה הקב"ה אדם כזה לא בא בגלגול כי הגלגול קשה מאד להיות נולד מחדש אפי' בבן אדם זה רעה לו יותר ממאה גהינם אלא הקב"ה מביאו לזה העולם בסוד העיבור היינו שבאה לתוך איזה אדם אשר בחיים חיותו ואם האדם עושה עון מאותם עונות המועטים הנ"ל שהיתה הנשמה הנז' פועלת הרי יש לה אחיזה מיד באותו אדם ומשתלין אותה בתוכו כעובר הזה ונמצא יש לו ב' נשמות אחת של עצמו שהיה לו כבר ואחת זאת שנתעברה בו עכשיו ואם זוכה אותו איש ועושה תשובה על מעשיו אז יוכל לתקן גם הנשמה ההיא שנתעברה בו על עוונות שעברה במיעוטה ואז נתקנה הנשמה והולכת ממנו בעודו בחיים ולפעמים שהנשמה ההיא גוברת ומחטאה גם את האדם באותן העונות והיא הנפש החוטאת שעומדת ללכת אחר זוהמתה הראשון וכתבו חכמי האמת שעל הרוב אותם הבאים בעיבור בא האב בעיבור הבן כי הוא מוכן לתקן יותר מאחר ועליו מוטל הדבר (אספקלריא המאירה):

תוכן העניינים

וילקט יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה