אור ברסלב
וילקט יוסף מערכת הסמך

וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי

מערכת הסמך

מערכת נון

א

סיני נתן הקב"ה התורה בסני נגד קליפת עשו למעט כח הקליפה כי עשו הוא באדרת שער שהוא אותיות רשע והוא ראש שרים עשו ולעתיד מחץ ראש היינו שימחץ ראש קדקד שער שהוא עשו שימחץ ראשו שהוא על ארץ רבה שהוא רב ושר על ארץ ולכן ניתנה תורה בהר שהוא אותיות רבה כנגד קליפת עשו וכן נגד קליפת רה"ב. סינ"י הוא מנין ק"ל למעט כח ס"מ שהוא מנין קל"א (שם שמואל).

ב

סיני במעמד הר סיני פרחה נשמתן של ישראל להורות בזה דיש לישראל חלק אלוה ממעל נמצא בראותם השכינה טבע שהחלק רוצה להדבק בהכולל שנפרדה ממנו (ילקוט דוד בשם מפרשים):

ג

סיני הר סיני זה הר המוריה שמתחילה היה עמוק ואח"ך נעשה הר גבוה שלא היה כבודו של מלך לשכון בעמק ז"ש היום בהר ה' יראה לשון עתיד שיעשה אח"כ הר. (שם בשם ש"ך):

ד

סיני נקרא הר האלהים ששם קבלו אלהותו וא"ת הלא עדיין במצרים קיבלו פסח ומילה לשם אלהות י"ל דעכשיו היה מאהבה ולא מפני תועלת שלהם כמו שהיה במצרים ובים. (שם בשם יפ"ת):

ה

ס"מ יש בו חוטא דדכיו והוא שם אל ולע"ל מביאו הקב"ה ושוחטו פי' יחלוק שמו ויטול חוטא דרכיו שבו שהוא א"ל וישאר ס"מ המות לבד ואז בלע המות לנצח (כסא מלך). ולענ"ד נר' שזהו כונת הפ' האל לנו אל למושעות וכו' דהיינו האל שיש בס"מ עתיד שיהיה לנו שיטול החוטא דדכיו שבו ובאיזה זמן יהיה זה אל למושעות דהיינו בזמן הישועה וגם באותו זמן יהיה ולה' אדנ"י שממ"הד יהפך למ"הר ובזה למות תוצאות ע"ד מ"ש ובלע המות לנצח:

ו

ס"מ חציו בקדושה שהוא אל ואם אדם מזכה מעשיו ועוסק בתורה מתהפך מאותיות ש"ם לאותיות ח"י שכן בא"ת ב"ש ס' מתהפך לח' והמים ליו"ד הרי שהוא א"ל ח"י והרמז לזה שמילוי א"ל ח"י אל"ף למ"ד חי"ת יו"ד הוא מספר תורה עם אנכי ולא יהיה לך וכל המבטל מן התורה ומצות מהפך שם אל לאותיות מת כי האל"ף מתהפך לת' והלמ"ד למ"ם הסמוכה לה ונעשה ח"ו סם המות ח"ו. (פנים יפות):

ז

סכין ג' שמות יש לו א' מאכלת דכתיב ויקח את המאכלת ב' מחליף כדתנן במתני' דמדות ג' סכין ע"ש שמסכן לאדם. מאכלת ע"ש שמכשיר הדבר לאכילה א"נ ע"ש שאוכל מקום השחיטה כששוחטין הבהמה מתגלה מקום השחיטה כאילו אכל הסכין הבשר משם. מחליף ע"ש שמחליף לאדם ולבהמה מחי למת היה חי ואם מכים אותו עמו נחלף ומת (אגדת אליהו):

ח

סכנה אם אדם בא לידי סכנה וצריך לנס יתן ח"י גדולים דהיינו איזה מטבע בשביל נרות לב"הכ ויאמר בפה מלא אני מנדר אותן ח"י גדולים לנרות בשביל נשמת רבינו מאיר בעל הנס אלהא דמאיר ענני אלהא דמאיר ענני אלהא דמאיר ענני וכן יהי רצון מלפניך ה' או"א כשם ששמעת את תפלת עבדך מאיר ועשית לו נסים ונפלאות כן תעשה עמדי ועם כל ישראל עמך הצריכים לנסים נסתרים ונגלים כיר"א. (כתר שם טוב):

ט

ס"ת יש בו ג' מצות קריאה הגבהה גלילה ע"ד הכתוב החרשים שמעו והעורים הביטו לראות וכן אמר הנביא השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע כנגד האזן היא הקריאה וכנגד עיניו השע היא הגבהה המה יביטו ויראו. וכנגד השמן לב היא הגלילה לברא לב טהור ורוח חדשה (בתי נפש):

י

סיבה ה' סיבות מונעים הלימוד והשגת השלימות דהיינו עומק המושג וקוצר המשיג ואורך ההצעות ובקשת הצרכים ורוב התיכונה מנטיעות החומר. וכנגדם יש ה' דברים במשכן שכ"א סותר סיבה אחת ארון מסלק סיבת עומק המושג כי כתר תורה מונח לכל לכן לא היתה קומתו יתירה על רחבו ויש עליו הכפורת והכרובים המסככים ירמוז היות כל אומד נפשינו תלוי באחוז בכנפי שתי תורות שבכתב ושבע"פ הלוחות שבארון הם תורה שבכתב וקבלה היאך לעשות המצות תשבע"פ. השלחן מורה שאין בקשת הצרכים והמזונות מעכב כי התורה תזמין לו כל צרכיו. המנורה רומזת כללות החכמה ואין כאן אורך ההצעות כי כולה מקשה מינה ובה יוצאים ממנה ז' נרות רומזים ז' חכמות. וכנגד רוב התיכונה מנטיעות החומר באו המזבחות ושם יותך הבשר והדם והוא זביחת היצר וכנגד קוצר המשיג מעביות השכל בא כיור וכנו במראות הצובאות כי התורה רוחצת חלודת השכל והמוח. (ס' אורי וישעי):

יא

סגולה מזמור לתודה הוא מסוגל למקשה לילד דהיינו לומר אותו כי מזמור לתודה הוא ר"ת מ"ל דהיינו ע' קלין של היולדת שצועקת קודם הלידה כנודע ויש במזמור זה קס"ח אותיות קס"ח הוא חסד בא"ת ב"ש שע"י החסד בחי' הולכת ההולדה בנקל ויש בו מ"ג תיבות כי קישוי הלידה הוא ע"י שיש קליפה אחת שהיא אומרת גזורו גם לי גם לך לא יהיה כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם וכנגד זה לבטל אותה הקליפה יש מ"ג תיבות בזה המזמור:

(ליקוטי מוהר"ן):

יב

סוכות בחג הסוכות נז' ב"פ שמחה משא"כ בפסח ועצרת והוא שפסח ועצרת הם נגד שני שלישי חיי האדם שהוא בעליה והעמדה שעוסק בחיי שעה זה הגוף וחלק אביו ואמו לכך לא נזכר רק פעם אחת שמחה משא"כ בסוכות נגד ימי הזקנה שעוסק בחיי הנפש הנשמה חלק אלוה ממעל לכך נזכר ב"פ שמחה (ילקוט דוד):

יג

סוכות בסוכות א"צ שמירה ויוצאין מן הבית לסוכה בלי פחד לא כן בפסח אמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר כי עכשיו בסוכות כבר כלו כל המקטרגים כי כבר נמחל עונותיהם ביום הכפורים מ"מ דרך שוחד שלא לעורר קטרוג מקרבין ע' פרים וסימן והנחה למדינות עשה לשרי המדינות שלא יקטרגו. (שם בשם הזו"הק):

יד

סוכות להיות שיצאו ישראל ממצרים קודם הזמן של ד' מאות שנה היו מוכרחים להיות עוד בגליות אחרות לכן תכף בצאתם ממצרים צוה הקב"ה על מצות הסוכה לכפר על ישראל שלא יצטרכו עוד גלות ולכן תלה הדבר בהוציאי אותם מארץ מצרים והאמת כן הוא שאילולי חטאו בעגל ובמרגלים לא היה עוד גלות (גבול בנימן):

טו

סוכות הוא זכר לענני כבוד ויש להקשות למה אין אנו עושין ג"כ זכר לבאר ומן שהרי ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל והם באר ומן וענני כבוד ולמה נשתנו אלו מאלו ואפשר לומר כי מן ובאר באו ע"י תלונה כמו שנראה מן הכתובים אך בענני כבוד לא נתלוננו ולכן אנו עושין זכר לענני כבוד בלבד ועי"ל כי המן ובאר היו מוכרחים כי בלעדם לא היה להם חיים לא כן בענני כבוד שהיה נס פרטי ולא היה להם צורך כ"כ לכן באלו צריך להודות את ה' על כל הטובה אשר עשה לישראל עי"ל כי הע"ר לא היו תחת ענני כבוד רק ישראל לבדם אך המן ובאר גם הע"ר היו מסתפקים מהם כדכתיב שטו העם ולקטו וכן באר ויצאו ממנו מים ושתה העם וכיון שכן אנו עושים זכר לנס ענני כבוד דוקא (שם):

טז

סעודה סעודת אחשורוש שעשה לשושן היה ביו"הכ יום האחרון דהרי התחלת הסעודה היה בר"ח ניסן כלו הק"ף יום בתשרי ז' ימים סעודת שושן נמצא יום האחרון ביו"הכ ונתחייבו שונאי ישראל כליה שכ"ב אלף מישראל אכלו בסעודתו באותו יום וכל כוונתו להעבירם על הדת כדי שלא יגאלו לעולם ומטעם זה המתין ולא עשה סעודת שושן עד ימים אלו ולא עשה סעודתם מתחילת הק"ף ימים כי אמר אולי יעשו תשובה והקב"ה רוצה בתשובתם וימחול להם כי תשו' ויו"הכ מכפר לכן התחכם לעשות סעודת שושן באחרונה כדי שיעברו עבירות ביו"הך עצמו ויהיו כולם חייבי כריתות ויו"הך אין מכפר אלא לשבים:

אבל הקב"ה ברוב חסדיו שצווחו מלאכי מרום מליצי יושר באומרם כלה אתה עושה בישראל ח"ו מיד בא שטן ושיגש דעתו ועי"ז בא הקלקול ונתפרדה החבילה כדי שישראל יעשו תשו' עוד בו ביום כי יו"הכ מכפר אפי' בסופו ואף שלא יכפר עליהם כולו מ"מ מקצת עושה (שתי גולות הכותרות):

יז

ס"מ ולילית הוא גי' תרי"א והס"מ הוא יצ"הר ולפיכך התורה שהוא ג"כ גי' תרי"א מבטלו וזהו בראתי יצ"הר שהוא מספר תרי"א בראתי תבלין היא התורה שהיא מספר תרי"א. לבטל יצ"הר מספר שלו. (ס' לב אריה פ' פקודי):

יח

סמיכה מה שציותה התורה שהמביא קרבן יסמוך שתי ידיו עליו הוא כי אדם בחטאו יורד מבחי' אדם לבחי' בהמה וכמו שמצינו באד"הר דכתיב ביה אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו וכתיב אני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך וכדי לתקן זה הקריב שור פר מקרין מפריס להעלות בחי' בהמות לריח ניחוח לה' והוא ענין הסמיכה בכל כוחו ליחד נפשו לחבר בחי' נפשו עם נפש הבהמה וע"י הקרבת נפש בהמה תתעלה נפשו והסמיכה היא בין שתי קרניו. והיינו שבחי' החטא היא בבחי' נפש כדכתיב הנפש החוטאת והוא מתחבר בסמיכה על ראש הבהמה שהוא הבחינה העליונה שבבהמה ורמז לזה מ"ש אד"הר שהקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו ויש בזה להאריך והמבין יבין (פנים יפות פ' ויקרא):

יט

סוכות מה שאנו עושין סוכות בתשרי וכיון שהוא נגד היקף ענני כבוד היה ראוי לעשותו בניסן כי בניסן היה תחלת היקף ענני כבוד הוא לפי שכשעשו העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן ומשה ירד ביו"הך. ובמחרת יו"הך ויקהל את כל עדת ישראל וכו' וצוה על מלאכת המשכן וכתיב והעם הביאו וכו' בבקר בבקר הרי י"ג בתשרי:

ובי"ד בתשרי נטלו כל חכמי לב ממשה את הזהב במשקל ובמנין ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו ענני כבוד ולכך אין עושין בניסן כ"א בט"ו בתשרי (מכתב מאליהו ד"א ע"ב):

כ

סימנים ג' סימנים באומה ישראלית ביישנים רחמנים גומלי חסדים. גומלי חסדים היינו צדקה ביישנים היינו תפלה כענין שנא' אלהי בושתי ונכלמתי להרים פני אליך וכמשרז"ל שבתפלה צריך האדם שיתן פניו למטה לפי שצריך להתבייש מבוראו רחמנים היינו התורה המתקיימת בזכי לבב שיש להם לב בשר ולב האבן יסירו מקרבם כי האכזריות תלוי בלב שנ' ולא תאמץ את לבבך לפיכך הוא נק' אכזר לשון אך זר כי זר הוא אצל התורה בכ"א אותיות כמנין א"ך. (הרב עיר גבורים פ' חיי שרה):

כא

ס"ת אם לא נשתברו הלוחות ולא עשו ישראל את העגל לא היו צריכים לס"ת כלל רק ע"י עשיית העגל שקלקלו נעשה נתקלקל עולם העשיה ע"כ הוצרכו לס"ת לתקן דומם צומח חי מדבר דהיינו הלוחות תיקנו דומם העפצים שמעבדין בו העור הוא צומח העור עצמו הוא חי והאדם הכותב הוא המדבר והיינו טעמא למ"ד דאשה פטורה לכתוב ס"ת לפי שהאשה קלקלה ידיה בחטא אד"הר ואין קטיגור נעשה סניגור ולמאן דס"ל כשרה. היינו טעמא לפי שבשעת מ"ת נתקן הפגם של אד"הר רק שבמעשה העגל חזר העולם לקלקולו ועי"כ הוצרכו לס"ת לתקן הקלקול וא"כ האשה כשרה לכתוב כי העגל נעשה ע"י אנשים ולא ע"י נשים ועכ"פ אינם גרועים מן האנשים (תפארת הגרשוני פרשת משפטים):

תוכן העניינים

וילקט יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה