וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת העין · לג
עגל הע"ר בקשו מאהרן שיעשה להם צורת עגל דוקא ולא צורה אחרת וגם מזהב ולא מכסף וכדומה. כוונתם היה לרעה לעשותו אלהים אחרים ובחרו בעגל כדי לפתות את ישראל והוא כי העגל מרמז לשני דברים האחת שאין לו לישא עליו שום עול ומשא וכמש"ה עגל לא לומד וכו' וכמו כן נקרא פעמים רבים במקרא עגל מרבק ע"ש שאין עושין בו מלאכה אלא מפטמין אותו אבל זה הטבע יש לעגל ג"כ כמו שהוא כן להשור הגדול והוא שמכיר את קונו שבזה אין חילוק בין שור הגדול לבין עגל בן יומו שקולים הם הרי שהעגל מרמז לב' דברים האחד שלא לישא עול ומשא השנית שהוא מכיר את קונו והזהב הוא מרמז על קניני עו"הז הריבוי וההפלגה מהם דהיינו העושר המופלג ולזה חפצו הע"ר בצורת עגל לרמוז שאין צורך ח"ו לעבוד את ה' באלה המצות המעשיים לישא עליו עול המצות והמע"ט כי אם להכיר את קונו להשכיל ולדעת את ה' כי הוא הממציא בטובו להעולם ומילואו כי זה דרכו להטיב מטובו ובמקום המעשה אשר יעשה האדם לעבוד את ה' ככה יעשה האיש הירא את דבר ה' וחפץ ביקרו של המלך מלכו של עולם יראה להרבות קניני זה העולם הנמשלים לזהב כי זהו חפצו ורצונו ית' להרבות בישובו של עולם לא לתוהו בראה לשבת יצרה זה היה כונתם הרעה במה שבחרו בצורת עגל ושיהיה מזהב.
אמנם לא גלו סודם לאנשי קדש ישראל מתחלה אלא הלבישו אותה האמירה וחפצם בעשיית בצורת עגל בכוונה טובה ומעולה מאד והוא כדי להזכיר חסדי ה' כי לא תמו ולא כלו רחמיו שאף שלא היה בנו במצרים שום מצוה אבל זכות האמונה היא שעמדה להם ולהכוונה הזאת הסכימו ישראל עמהם כי היא כוונה מעולה מאד לזכור חסדי ה' כי רבים אשר אתנו ואח"ך כאשר נגמר מעשה חרש ידי צורף ויצא העגל הזה אז גילו הע"ר כוונתם הרעה ברבים עד אשר הטעו והמשיכו אחר כוונתם הרעה ברבים שלשת אלפים איש מישראל ואמרו הע"ר אלה אלהיך ישראל ורצונם ששתי אלה צורת העגל ומהות העגל שהוא הזהב שתי אלה הם אלהיך ישראל ודי לך בשתי אלה כי ח"ו אין חפץ לא בשום מעשה המצות כי אם כה יאמר ה' באלה חפצתי בהכרת גדולתי וחסדי ויכירו הטבתי ובהתעסקות בישוב העולם וקיומו כדי שיתמיד קיומו. וירבה ישובו ויכירו את טובתו של הב"ית ומבלעדי שתי אלה אין עוד חס ושלום שום חפץ לו ית' בעשיית המצות ומע"ט וזה לך האות אשר העלוך מארץ מצרים וכו' שעלית מארץ מצרים אע"פי שלא היה בידך אז מצות ומע"ט אך שתי אלה המה היו בעוזרך הא' האמונה בו ית' כדכתיב ויאמן העם וכו' והב' היותך מתלבט בהרבות הקנינים מקניני העו"הז במה ששאלת כלי כסף וכלי זהב:
זה היה ענין העגל וכנגד זה באה מצות פרה אדומה שהיא בהיפוך ממש מכוונתם הרעה של עובדי העגל שהתורה ציותה בפרה אדומה ולא בשור כי השור מרמז על ריבוי קנינים כדכתיב ורב תבואות שור אבל הפרה שהיא הנקבה והיא תשת כח מרמזת בהיפוך על מיעוט מקנה וקנין. וכן מורה מי שהוא כפרה סוררה שלא עלה עול דהיינו מי שהוא פורק מעליו עול המצות הנה סופו שב אל העפר ונפשו כעפר תהיה ונשרפת ונעשית אפר תחת כפות רגלי הצדיקים והמים מרמזים כי האדם הרשע סופו יהיה כמים הנגרים ארצה וגם שהמצוה הזאת היא חוקה ולא נודע לנו טעמא אעפי"כ אנו עושים אותה והיינו כי עיקר תכלית האדם הוא עשיית המצות לא ההשכלה וכל זה הוא היפך החטא. (מאמר אסתר דרוש ד' מאמר ג'):