וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת דלת · ה
דין שלשה מיני דינים נידון האדם האחד בעו"הז ביסורין והוא ליסרו לא לכפרת פשע רק לעוררו משינת אולת לשוב אל ה' כאשר יתעלף איש ויכו אותו באגרוף לעוררו מעולפו וזה אינו לעונש רק למען ישוב רוחו לאיתנו כן כל היסורין בעו"הז בזה האופן לעוררו משינת אולתו. והשני לאחר מיתה:
אין נידון לעונש אלא לטהרו ולזככו מכתמים ומומים שנתהוו בגופו ונשמתו ע"י פגמים וחטאים וכלי שיש בו כתם מלבנו באור ומכבסו במים כן הענין גהינם וכדומה להעביר הכתם ולזכך אותו אבל אין עדין עונש על אשר עבר מצות. והג' הוא לע"ל ליום הדין הגדול לאחר התחיה יהיה נידון בשביל שעבר על מצות ה' והמרה רצונו ואמרי פיו ואין זה מועיל מה שנתלבן בגהינם להעביר הכתם עדין מעיקרא דדינא פירכא מי הביאך הלום לטנף בגדיו וגופך ונפשך ותצרך אח"כ ליבון וצירוף ע"ז יהיה דין הגדול ליום התחיה ולכך מתים כשיחיו יעמדו במומם כי מום סימן על עבירה כי מי שאינו חוטא גופו נקי מן מום ולהיות כי עון עצמו אינו נמחק עד לאחר יום הדין הגדול לכך יעמדו במומם ולכך אם יתן החי חל לבו ימי הדין אלו על שלשה אלה ירגז ארץ ויעורר בתשובה כי הכל תלוי בתשובה יערו' דבש ח"ב):