וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת גימל · יב
גאוה יש לחקור כיון שאנו מחוייבים ללמוד ממדותיו ית' כמו שדרשו רז"ל והלכת בדרכיו מה הוא חנון וכו' וא"כ למה שנאה הקב"ה הגאוה כ"כ באדם כמו שאחז"ל בהיות הגאוה אחד ממדותיו ית' כדכתיב ה' מלך גאות לבש אבל הענין הוא שבהיות שהאל ית' אע"פי שהוא גאה לו נאה הגאוה שהוא גבוה על גבוהים ית"ש ואעפי"כ לא מפני הגאוה משך עצמו מהיות חנון ורחום וצדיק חונן ומרחם דלים לכן נאה לו הגאוה ואדרבה לפרסם ענותנותו שאע"פי שהוא במדת הגאוה עושה חסד תמיד עם בריותיו השפלים משא"כ אם הגאוה היתה מותרת באדם היא סיבה גורמת שלא יהיה חנון ורחום וצדיק כהקב"ה משום שהגאוה מחייב בביטול אלה הדברים האדם הגאה אינו מחייבו הגאוה שישפיל עצמו לשוות עצמו לדבר על לב נדכאים ולחונן להם שאם יעשה כן נמצא שאינו גאה באופן שאין מציאות באדם שיוכל להמצא בי מדת הגאוה ושאר המידות חנון וכו' משום דהם תרין דסתרן אהדדי משא"כ בהקב"ה (מדרש האיתמרי ד' כ"ד ע"ב):