וילקט יוסף· רבי יוסף פינצי
מערכת גימל
א
גוף הגוף נמשל לבית ע"ד שנ' עד אשר לא יזועו שומרי הבית והנשמה נקראת עליה כי היא העולה למעלה שנ' רוח בני אדם העולה וכו' או לפי שמשכנה במוח הדומה לעליה כנגד שאר בנין הבית האנושי. (הרב עיר גבורים פ' בראשית)
ב
גאולה כשהגאולה היא ע"י תשובה והתעוררות מאתנו אז יהיה שמחתינו שלימה כי הזדונות יעשו לנו כזכיות ואם הקב"ה יעשה למען שמו ולמען ציון וירושלים ולא מהתעוררות שלנו אז לא יעשה לנו אלא זדונות כשגגות ולא יהיה השמחה שלימה (שער המלך ח"ב דרושי ל"ח אב דרוש ו'):
ג
גשם כשהגשמים נעצרים הוא סימן שאפי' הצדיקים שבדור יש בהם איזה חטא הגורם עצירת גשמים כמ"ש בגמ' כמה מיני עונות שגורמים לעצירת גשמים ואם איתא שהיה צדיק אחד בדור שאין בו א' מכל אלו העונות היה ראוי להמטיר בשביל אותו יחיד כמשרז"ל מטר בשביל יחיד שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך בעתו (אור לישרים דרו' ט'):
ד
גאולה למה בגאולת מצרים היה ע"י דילוג קץ וחשבון ימים ולילות וכדומה ובגאולה אחרונה אינה כן לפי שגאולת מצרים היו נשמות ובריות חדשות לא כן עתה שכל הנשמות מגולגלים הם ומתקנים חטא של הראשונים וז"ש עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ר"ל שלא יצא עוד הנשמה להתלבש בגוף אחר ע"י גילגול לתקן כי כבר יהיו מתוקנים כל הדורות הראשונים:
(ילקוט דוד בשם מקובלים):
ה
גלות מצרים היה לג' טעמים לתקן דור המבול ולתקן דור הפלגה ולתקן עון מכירת יוסף ולכך צותה התורה לאכול הקרבן פסח מתנכם חגורים נעלכם ברגליכם ומקלכם בידכם. מתנכם חגורים לתקן עון דור המבול שחטאו בזמה ובזה יהיה היפך שלא יהיה לבו רואה את הערוה. נעלכם ברגליכם לתקן עון מכירת יוסף כד"א על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים וזה תיקון עון מכירת יוסף ומקלכם בידכם לתקן עון דור הפלגה כדאיתא במדרש שרצו לעלות לרקיע ולהכות כביכול אותו ית"ש וזה הופכו וע"י הפסח נתקן הכל ובו נכלל מבול ג"ע הפלגה ע"ז מכירת יוסף ש"ד ורמז ר"ת אלו עגל וכשיתוקן זה נזכה לראות גואל בב"א (בתי נפש):
ו
גלגול הקב"ה כביכול חפץ חסד הוא ולבלתי ידח ממנו נדח והיינו נפש החוטאת בפשעים רבים ועצומים שכפי מעשיה לא היתה ראויה לאור באור החיים עד נצח ושתהיה ח"ו נכרתת עד עולמי עד ע"כ מה עושה הקב"ה ממציא סיבות ותחבולות כדי לזככה והוא שמגלגלה ומחזירה לזה העולם אחר שכבר קבלה עונשה הרבה בגהינם חוזרת ובאה ונולדה בגוף אולי תשוב ותטיב מעשיה ותתקן אשר קלקלה ותשוב להאיר כבתחילה ואם ח"ו חזרה לקלקולה חוזרים ומגלגלים אותה שנית לגוף אחר וכן פעם ג' ואם עדיין לא נטהרה גם בפעם הג' אז מגלגלים אותה בג' גלגולים אחרים קשים ומרים מאד מתחילה בדומם דהיינו באבן או בגוש עפר זמן ידוע כפי שנגזר עליה מב"ד של מעלה ורעה לה זאת מכל עונשי גהינם ואח"כ בהגיע הזמן שנקצב לה תחזור להתגלגל בצומח דהיינו באילן או באיזה פרי או באיזה עשב כפי שנגזר עליה ג"כ ידוע וקצוב כמה שנים ובהגיע גם זמן זה מגלגלים אותה בבעל חי בלתי מדבר דהיינו בבהמה או כלב או חזיר או חיה או עוף הכל כפי מעשיו שנגזר עליה ואחר זמן הקצוב הזה תשוב להתגלגל באדם כבתחילה כדי לחזור לתקן דרכיה ואם לא תיקנה מחזירים לגלגלה בגוף אחר עד ג"פ ואח"כ תשוב לדומם צומח חי כבתחילה וכן חוזר חלילה לעולם וכ"ז מי שהוא רשע גמור כל ימיו וחוזר למעשיו הראשונים כל פעם וקשה תשובתו מאד כי נשתרש בחטאיו (אספקלריא המאירה):
ז
גלות חמשה גליות גלו ישראל א' במצרים ב' בבל ג' מדי ד' יון ה' אדום והם כנגד חמשה חושים במצרים תיקנו חוש המישוש שכן מצינו בדברי האר"י זלה"ה שכל ק"ל שנה שפירש אד"הר מאשתו היה מוציא טיפות קרי וע"כ אמר לאברהם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' וגם שם בתחילה ביטלו ברית מילה ולכן הקשה עליהם הגלות עד שהגיע זמן הגאולה ולא היה בידם מצות להגאל ואז נתן להם דם פסח ודם מילה שבאלה נגאלו אח"כ גלו לבבל כנגד חוש השמע שלא שמעו לקול הנביאים וכמש"ה ולא שמעו אלי וכו' וכן רבים אח"כ גלו למדי ופרס לפי שפגמו בחוש הטעם וגם שם נהנו מסעודתו של אחשורוש ולפיכך נגזר עליהם להשמיד להרוג ולאבד עד שקמו מרדכי ואסתר ותקנו בזה שגזרו וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום ואסתר שמה עצמה בסכנה וישניה ואת נערותיה שהאכילה מאכל יהודי ואח"כ גלו ליון בעבור שפגמו בחוש הריח היא עבודת הקרבנות וכן איתא בב"ח הל' חנוכה וז"ל אבל בחנוכה עיקר הגזירה היתה על שנתרשלו בעבודה ועי"ז היתה הגזרה בטל מהם העבודה ונושעו ע"י הכהנים העוסקים בעבודה וקבעו הנס בנרות המנורה ולא גזרו שיהיו ימי משתה ושמחה כי לא היתה התשועה לגוף אלא בחוש הריח שהנשמה לבדה נהנית ממנה סוף דבר גלו לאדום בעבור שפגמו בחוש הראות מצות ה' ברה מאירת עינים זו תורה המשולה לנר ואור ולכן החשיכו עיני ישראל בגזרותיהם ואמרו עליהם במחשכים הושיבני וכו' (גבול בנימן):
ח
גאוה כל המתגאה אינו נידון אלא באש שנאמר היא העולה על מוקדה כן איתא במדרש והטעם הוא שנידון דוקא באש הוא שאחז"ל בסנהדרין למה נברא אדם באחרונה שאם יתגאה אומרים לו יתוש קדמך במעשה בראשית והרי המתגאה סובר דמה שנברא באחרונה הוא מעלה יותר וכיון שהאש נברא במ"ש שהוא אחר בריאת האדם לכן נידון בה והוא מדה כנגד מדה ממש. (פנים יפות פ' צו):
ט
גלות הטעם שהקדים הקב"ה הפורענות שתי שנים קודם ונושנתם הוא כי עדיין יכניה קיים והיו יכולים ללמוד תורה אצל החרש והמסגר שכבר היו בגלות אבל אילו גלו בזמן ונושנתם לא היו קיימים ולא היה להם רב ללמוד תורה והיה ח"ו התורה משתכח וא"כ נדונו כזולל וסובא דנהרג ע"ש סופו שלא יתקלקל ביותר כמו כן ישראל אם המתין להם עד ונושנתם היה הקלקול ביותר (יערות דבש ח"א ד' ע"ז ע"ג וע"ד וע"ש):
שבזה פירש מאמר רז"ל שאלו לחכמים וכו' על מה אבדה הארץ עיין שם שהאריך:
י
גלגול לפעמים הצדיק בא בגלגול לטובת הדור שהדור יתום והוא בא בגלגול לתקן הדור כמ"ש על פסוק ויתעבר ה' בי למענכם שבא משה בסוד עיבור בשביל טובת ישראל לזכותם אך זהו אם מספידים ומתאוננים על מיתת הצדיק כמו שישראל בכו על העדר משה ל' יום מאין הפוגות אבל בלי הספד אין הצדיק חוזר לבא שלא נהגו כבוד במותו. (שם דף ע"ט ע"ב):
יא
גזרה הטעם שקודם יצירת הולד גוזרים עליו מה יהיה משפט הנער ומעשי' חכם או טפש וכו' אבל צדיק ורשע לא קאמר הוא שאם היו גוזרים ג"כ על צדיק ורשע לא היה שייך לא שכר ולא עונש מאחר כי כך גזרה חכמתו ית'. אבל עכשיו שאין גוזרים עליו צדיק ורשע שייך שכר טוב לצדיקים ועונש רע ומר לרשעים וזהו ג"כ הטעם שהקב"ה לא גילה למשה שעתיד פרעה הרשע להרע את ישראל בקושי השעבוד כדי שלא יבא לכלל טעות ולומר למה הרעות אבל הטעם הוא שאם היה מגלה הקב"ה למשה מה שהיה פרעה עתיד להרע את ישראל הו"ל גזרה ואח"כ לא היה יכול להענישו ע"כ לא גילה כדי להעניש את פרעה שהוא בבחירתו הכביד את עולו על ישראל (זכות הרבים ד' ל"ו ע"א):
יב
גאוה יש לחקור כיון שאנו מחוייבים ללמוד ממדותיו ית' כמו שדרשו רז"ל והלכת בדרכיו מה הוא חנון וכו' וא"כ למה שנאה הקב"ה הגאוה כ"כ באדם כמו שאחז"ל בהיות הגאוה אחד ממדותיו ית' כדכתיב ה' מלך גאות לבש אבל הענין הוא שבהיות שהאל ית' אע"פי שהוא גאה לו נאה הגאוה שהוא גבוה על גבוהים ית"ש ואעפי"כ לא מפני הגאוה משך עצמו מהיות חנון ורחום וצדיק חונן ומרחם דלים לכן נאה לו הגאוה ואדרבה לפרסם ענותנותו שאע"פי שהוא במדת הגאוה עושה חסד תמיד עם בריותיו השפלים משא"כ אם הגאוה היתה מותרת באדם היא סיבה גורמת שלא יהיה חנון ורחום וצדיק כהקב"ה משום שהגאוה מחייב בביטול אלה הדברים האדם הגאה אינו מחייבו הגאוה שישפיל עצמו לשוות עצמו לדבר על לב נדכאים ולחונן להם שאם יעשה כן נמצא שאינו גאה באופן שאין מציאות באדם שיוכל להמצא בי מדת הגאוה ושאר המידות חנון וכו' משום דהם תרין דסתרן אהדדי משא"כ בהקב"ה (מדרש האיתמרי ד' כ"ד ע"ב):
יג
גלגול כמו שיש בגוף ימי נערות ימי בחרות ימי זקנה כך אצל הנשמה פעמים ושלש יפעל אל עם גבר שמתגלגל ג"פ פעם א' נקרא ימי נערות פעם ב' ימי בחרות:
שבוחר בטוב ומואס ברע פעם ג' נקרא ימי זקנה ע"ד זקן זה שקנה חכמה והיינו ימי חכמה (בית אהרן ד' ל' ע"ב):
יד
גהינם יש ליתן הודאות להבי"ת שברא גהינם יותר ממה שברא ג"ע והענין הוא כי האיש החפץ לעשות חשד עם הבריות ויבא לפניו שני אנשים האחד איש שלם בגופו ובעל צורה מתוקן ומקובל לכל רואיו ויעשה עמו חסד להכניסו בהיכלו להתענג בתענוגים נפלאים והשני בא לפניו מנוגע ומדוכא בפצעים וחבורות מראשו ועד רגלו ונמאס בעיני כל איש ולא יבא לבית כי כאשפה מעונתו והוא נימוק והולך והאיש הבעל חסד ירחם עליו ויבנה לו חדר ויבקש רופאים גדולים לרפאותו בכל מיני תחבושת מרים עד כי ירפאהו כל פצעיו וישוב לאיתנו להיות נאה בעיני הבריות הלא יעלה על לב שזה החסד שעושה עם השני הוא יותר מן הראשון הב"ית ברא עולמו כדי לגלות מדותיו כי הוא רב חסד לכל בריותיו ובטרם בריאת עולמו ברא ג"ע לצדיקים להתענג בהם וברא גהינם לרפאות הרשעים המנוגעים מכף רגל ע"י תחבושת יסורי גהינם אף שהתחבושת היא יסורים קשים ומרים חסד גדול הוא שמתרפא בזמן מה והוא יכול לבוא למדריגה וע"ז אמרו הוי מודה לו במאד מאד שהודאה על הרעה היא יותר מהודאה על הטובה (פנים יפות פ' בראשית):
טו
גלגול האדם צריך להתגלגל ג"פ ולמה דוקא ג"פ ולא יותר ונר' דהענין כך הוא משום דענין הגלגול הוא מטעם דאם חטא באותן עבירות שחייב עליהם ד' מיתות ב"ד ואף דד' מיתות ב"ד בטלו מ"מ דין ד' מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה נופל ממקום גבוה וכו' כמובא לרז"ל בגמ' וא"כ אם חטא ונתחייב בד' מיתות הללו צריך למות ד' פעמים ולא משכחת לה בענין אחר כי אם ע"י גלגול ג"פ דאז הוא מת ג"פ וגוף המיתה שמת בפעם ראשון הרי ד' מיתות ועי"ז יוכל להתקיים בו ד' מיתות ב"ד לכך הוא דוקא ג"פ ולא יותר דיותר מד' מיתות ב"ד לא מצינו אבל בפחות משכחת לה דהיינו דאם לא נתחייב כי אם בג' מיתות אז אין צריך להתגלגל כי אם ב' גלגולים (צפנת פענח חדש):
טז
גירושין מה שגירש הקב"ה אותנו לגלות זה היה כענין שאמר להם הרי את מגורשת ממני ואין אתה מותרת לע"ז ולכך אף שגירשה אפ"ה אסורים לעבוד ע"ז דאסרי להם אכ"ע ואתיא כרבנן דמס' גיטין דאם אמר הרי את מגורשת ממני ואי אתה מותרת לכל אדם לא הוי גירושין משום דבעינן ספר כריתות וליכא (שם):
יז
גלות מצרים דוקא במצרים היה מטעם חטא אברהם אע"ה שחטא במצרים ואמר לשרה אמרי נא אחותי את:
ולכך נשתעבדו במצרים דוקא. ועוד לפי שהקב"ה הבטיח ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ובאומה אחרת היה אסור מכח גזל משא"כ במצרים דהמה עבדים לישראל ומה שקנה עבד קנה רבו. ועוד דגלות מצרים היה מדה כנגד מדה על שגרמו ליוסף עשר שנים עינוי במצרים ונתחייבו מדינא דגרמי בב"ד של מעלה ולזה אמר יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני ר"ל שאין דיני כמו אלהים שהוא ב"ד של מעלה ואיני יכול לדון אתכם דינא דגרמי שגרמתם לי העשר שנים דעינוי. (שם):
יח
גוי גוי ששבת חייב מיתה משום דשבת הוא הקידושין של ישראל ועכו"ם אין לו דביקות בהקב"ה א"כ זה שמקדש בלא שידוכין ורב מנגיד אמאן דמקדש בלא שידוכין (שם בשם מעשה ה'):
יט
גל של עצמות הצדיקים הראשונים כשהיו מענישים עושים אותם גל של עצמות שבהיות שעונותיו של אדם חקוקים על עצמותיו לפיכך היו עושים אותם גל של עצמות להראות לעולם איך בדין המיתו אותם ועצמותיו מעידים על עבירה שעשה שחקוקים עליו ולכן לא היו עושים אותם גל של עפר ע"ד ואל עפר תשוב (מדרש האיתמרי דרוש א'):
כ
גל של עצמות מה שנאמר בגמ' כמה פעמים נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות מה הלשון גל של עצמות ומה הלשון נתן עיניו בו ואיך נעשה גל של עצמות אך הנה האדם אינו רואה עד היכן הגיע הפגם אם עבר עבירה והצדיק רואה כי הצדיק יש לו עיני ה' כמ"ש עיני ה' אל צדיקים ועיני ה' המה משוטטות בכל הארץ נמצא הצדיק רואה עד היכן הפגם מגיע וזהו פי' הגמרא נתן עיניו בו כלומר שיהיה רואה בעיני של צדיקים ונעשה גל של עצמות גל הוא מלשון התגלות ועצמות מלשון עוצם עיניו מראות ברע דהיינו שהוא רואה מה שפגם שהיה נסתר ממנו מקודם ואין עונש גדול מזה כשאדם רואה מה שפגם (ליקוטי מוהר"ן):
כא
גלות ראשון דהיינו גלות מצרים היה משום דהקב"ה היה חפץ לתת התורה לישראל ואפשר שלא יתרצו לקבלה מצד בחירתם לכן שעבדם בגלות כדי שיתרצו לקבלה כדי לצאת מן הגלות וכמרז"ל על מנת לקבל התורה יצאו ממצרים שאל"כ לא היה גואלם (אגדת אליהו):
כב
גלות חסד גדול עשה הקב"ה שגלה אותנו מא"י לפי שהקב"ה בא"י נקרא מלך ואינו יכול לכפר עונותינו שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול אבל בח"ל כביכול הקב"ה אינו נקרא מלך ויכול למחול עונותינו (עטרת צבי) ולענ"ד נר' שזהו כונת רז"ל באומרם גלות מכפרת עון וזה נר' ג"כ כונת הפסוק בפ' בחוקותי אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויבהם או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם די"ל שממשמעות הכתוב משמע דהא בהא תליא והבאתי אותם אל ארץ אויבהם ואז ירצו עונם ולמה לא בא"י אבל ע"פי האמור ניחא דאה"נ בא"י לא יכול למחול אף אם יעשו תשובה לפי שהוא מלך מלך שמחל ע"כ אכ"מ אבל והבאתי אותם אל ארץ אויבהם דהיינו ח"ל ואז יכנע לבבם הערל ויעשו תשובה ואז ירצו את עונם שאני יכול למחול:
כג
גוף גוף הנגוף נקרא מת באמת ואפי' בעודנו בחיים חיותו כמש"ה כי הולך אדם לבית עולמו וכנודע והנה הצדיקים מהפכים את הגוף לרוחני ממש וזה אומרם צדיקים במיתתן קרוים חיים כלומר עם מיתתן ר"ל עם הגוף שלהם קרויים חיים ורשעים בחייהם ר"ל החיות שלהם שהוא נר"ן שלהם קרויים מתים באמת. (מדרש לפירושים):
כד
גאולה כגאולה הראשונה כן גאולה אחרונה משום דגבי משה כתיב וירא ה' כי סר לראות והקב"ה שיבר הפח והחץ כדכתיב הפח נשבר ואנחנו נמלטנו והשבירה בגאולה ראשונה נעשה ע"י אות סמך דהיינו שבא סמך בתוך אותיות הפח ונעשה פסח ובגאולה אחרונה יבא רי"ש בתוך אותיות פח ואז יהיה יציץ ופרח ישראל וזהו וירא ה' כי ס"ר לראות שמשה ראה גם גאולה אחרונה נמצא כי גאולה אחרונה יהיה ע"י רי"ש א"כ הוא יותר מגאולה ראשונה מנין קם כי גאולה ראשונה היה ע"י סמך וגאולה אחרונה ע"י רי"ש הסר סמך נשאר ק"ם:
שם
כה
גאולה לעתיד יקח הקב"ה החי"ת של נחש וישאר שן והט' של שטן ישאר שן וזהו שיני רשעים שברת וריש של עקרב וישאר עקב וריש של שרף וישאר שף נמצא שהקב"ה לוקח מהקליפה אותיות טרח דהיינו ט' משטן ריש מעקרב ושרף חית מנחש והמה אותיות חטר וזהו ויצא חטר מגזע ישי שע"י יתמעטו אלו הקליפות (שם):
כו
גאולה בזמן הגאולה יקח הקב"ה מחית של הנחש הקנה ויהיה דלת ומאותיות נחש יהיה דשן וזהו כי שיבר דלתות נחשת והיינו ששיבר הדלת של נחש וכן הדלת של תיו כי תיו הוא דלת ונון שהקב"ה עשה מ"ת של ארבע מאות שנה דן אנכי א"כ הקב"ה שיבר דלתות של נחשת היינו נחש ת' אלו שני דלתות שיבר ואז כשיעשה הקב"ה שני דלתין יפתח המם דלמרבה המשרה וזהו שאמר דוד ארוממך ה' כי דלתני שעשית לי שני דלתין. (שם) ולענ"ד נר' לומר שאו השני דלתין הם בגי' ח' ובזמן הגלות בעו"הר השכינה שף מדוכתיה ובזמן הגאולה יקח אלו השני דלתין שהם בגי' ח' ויצרף אותם לשף ונעשה חשף חשף ה' את זרוע קדשו ואתיא שפיר מ"ש חשף ה' את זרוע קדשו דידוע שהשם שדי הרמוז בגוף האדם הדלת היא רמוזה בזרוע זהו אומרו חשף דהיינו משף נעשה חשף וא"ת ואיך עשה אותו חשף לזה אמר זרוע קדשו שהוא רמז לדלת והיינו הב' דלתין שהם בגי' ח':
כז
גאולה בזמן הגאולה ישבר הקב"ה פח וחץ דהיינו שיקח הקב"ה אותיות רם מרשעים וישאר ישע והר"ם מרשעים כשתצרף הריש של רם לאותיות פח אז יהיה יציץ ופרח וכשתצרף אות מם מאותיות רם לאותיות חץ אז יהיה צמח שהוא משיח כידוע. (שם):
כח
גאוה ארז"ל שגסות הרוח מותר לת"ח שמיני שבשמינית הענין הוא שרז"ל אמרו שמותר להתפאר את עצמו במצות יראת ה' אף דבכל המצות כתיב והצנע לכת עם אלהיך שראוי לכל אדם להסתיר מעשה מצותיו מ"מ גבי יראה יכול לפאר עצמו:
כמו שמצינו גבי יוסף שאמר את האלהים אני ירא והטעם כי כל המצות הם בסיועת הש"ית משא"כ גבי יראה כמש"ה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וכו' וחז"ל אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וזה אומרם מותר לת"ח שמיני שבשמינית דהיינו שמיני רמז לשמנה פסוקים שבסוף התורה שכתבם משה בדמע וכשתבא לפסוק שמיני תמנה ממטה למעלה דהיינו מתיבת ישראל למעלה ותמצא מורא היא תיבה שמינית והיינו שביראה מותר להתפאר עצמו. (פנים יפות פ' מקץ):
כט
גאוה כל המתגאה אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם מפני כי הוא ית' הולך בתוך המחנה להורות מדת הענוה והגאה הולך לעולם בראש לזה אמר אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד כי זה הולך בתוך וזה בראש ולעתיד לבא שכולם יהיו ענוים כתיב והלך לפנהם וה' בראשם:
(ס' אורי וישעי):
ל
גרים בזמן הזה בגלות מקבלים גרים כי עכשיו קודם ביאת משיח כי יד על כס יה לכן יעקב בחר לו יה מפני שיעקב הוא מנין קפ"ח שהוא פקח עיניך וראה ולתשלום הקץ חסר שנים לכן חיבר לשמו שם יה ואז נעשה קץ וכן כשיעקב בגלות אז תתחבר שם יה ליעקב ואז הוא מנין גר וזהו עכשיו כי הש' חסר אבל לעתיד שיתמל' השם אין מקבלי' גרי'. (שם שמואל):
לא
גלגול בגלגול ראשון נקרא איש והיינו דאמרו רז"ל אשרי מי שמתגבר על יצרו כשהוא איש ובגלגול שני נקרא בשם בן אדם שהוא בן מאדם הראשון דהיינו הוא עצמו ובזה פירש אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך. (ספר מילי דשמיא):
לב
גלגול מי שמבליע שום נקודה או אות בקריאתו בתורה אפי' שהוא חסיד בכל מעשיו משפטו חרוץ להיות בצער גלגול ובזה פירש לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך ויגרשהו וילך (שם בשם ס' מטה יהודה):
לג
גלות הגלות נקרא זרע כדכתיב וזרעתי את בית ישראל. (פנים יפות פ' וילך):
לד
גהינם תרי מיני גהינם אינון א' של אש וא' של שלג:
וכנגדה יש ב' מיני לימוד התורה דהיינו לימוד גירסא ולימוד העיון לימוד התורה פשוטה נמשלה למים ממתיק החמימות של האש. והעיון הנמשל לאש ממתיק הקרירות של שלג וטעם לדבר להני תרי גהינם הוא שהאלהים עשה שיראו מלפניו בחכמה נפלאה כדי להעניש החוטא במדה כמדתו על שני סוגי עבירה המתפעלים ע"י שני טבעיות הפכיות והן הם זריזות ועצילות דהתורה נחלקת לב' סוגי מצות רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת לקיים מצות עשה צריך האדם להיות זהיר וזריז ומהיר לעשותה בלי התרשלות כלל בטרם יפתה אותו היצ"הר למנוע אותו ממנה אך בקיום מצות ל"ת הוא להיפך דאינה אלא בשב ואל תעשה צריך להיות עצל מלעשותה ומאחר דקיומה של תורה תלוי בזריזות ועצלות ה"ה להיפך ביטולה הוא ג"כ בדרך זה:
דאם מתרשל ואיבריו כבדים עליו מלקיים מ"ע או שמזרז עצמו ומתחמם לעבור על ל"ת זהו ביטולה וידוע לחכמי הטבע דמקור של זריזות הוא יסוד האש כשמתגבר באדם והוא חם ויבש ומקור של עצלות הוא יסוד מים שהוא קר ולח ומעתה מי חכם ויתבונן דרכי השי"ת כמה עמקו מחשבותיו ית' ובזה מבואר הני תרי גהינם למה דתרוייהו צריכי דמי שעבר על עשה גרם לו העצלות שבו הנובע ממקור המים נדון בשלג הנימוח ונעשה מים ומי שעבר על לא תעשה במזיד מחמת התחממותו וזריזותו לעבירה נידון באש מדה כנגד מדה (בינת יששכר):