ולזה קוראים חינוך
מעשה שקרה לי בכ''ט באייר התשנ''ה ערב ראש חודש סיון בו חל חג מתן התורה. באותו הערב עליתי למונית הרדיו היה דלוק ובקשתי מהנהג לכבות את הרדיו, עוד לפני שהספיק הנהג לכבות את הרדיו שמעתי שמאות ילדים באשדוד ישבו על הדשא ביום שבת קודש בסוף המשחק לאחר שהפסידה קבוצתם, הם בכו וקרעו את בגדיהם וכאשר שמעתי דבר זה לבי נצבת בקרבי וחשבתי לעצמי על מה בכו אבותינו ועל מה בוכים היום. אבותינו בכו בגלל שהפריעו להם לשמור שבת והיום בוכים על דשא שמחללים עליו את השבת.
וחשבתי מדוע בכו אותם ילדים? ומיד עלה במוחי שילדים אלו, נשמתם בעולם הזה מבוזבזת במגרשי הכדורגל ובחילול שבת קודש, ולכן הבכיות שלהם היו בעצם בכיות של נשמתם.
ועוד לזה קוראים חינוך, כאשר יושב לו האבא עם שקית גרעינים במגרש הכדורגל בשבת קודש ושולח את הקליפות לכל עבר, כשמימינו הבן האחד ומשמאלו הבן השני, לפתע מתפתחת מסכת קללות שאסור אפילו לכתוב אותם, ולזה הם קוראים חינוך? איפה נשמע כדבר הזה? והכל ברור לנו ואין צורך להאריך ויהי רצון שה' יחזיר בתשובה את כל עמו ישראל אמן ואמן.