מידת הגזל
צריכים ההורים להקפיד על הילדים ולהחדיר בהם את חומרת מידת הגזל שמדה זו כאשר לא עוקרים אותה בקטנות אזי קשה לעוקרה בבגרות שההרגל נעשה לטבע.
מסופר על אדם אחד שהיה רגיל לגזול עד שהיה נותן כסף לאשתו ולאחר מכן היה מכייס אותה וכך היה עושה ואחר כך מחזיר לה את כספה. אמרה לו אשתו ''מדוע אתה עושה לי כך? דבר זה מצער אותי''! וענה לה שאינו יכול להפסיק כי הוא רגיל בזה מקטנות.
ועוד מעשה שסיפר הרב יעקב סופר שליט''א בשם רבנו יוסף חיים זצ''ל.
מעשה באיש אחד שהיה גונב וגוזל מן כל הבא ליד ו''סוף כל גנב לתליה'' וכך היה עם אותו האיש. וידוע ששואלים לפני התליה את האדם אם יש לו בקשה אחרונה לפני המוות וכן שאלו את אותו האיש שגזל מה היא בקשתך האחרונה אמר להם אני רוצה את אמא שלי וכן עשו, הלכו והביאו את אמו. אמר לאמו רוצה אני לתת לך נשיקת פרידה, הסכימה האם ונגשה לבנה. בעת הנשיקה אחז הבן את לשון אמו והוציאה ממקומה, אמרו לו האנשים מסביבו ''רשע, כך אתה עושה לאמך''? אמר להם, כן, כך עושה אני לאמי''. ''שהיום הזה אני הולך לתליה בגלל הלשון שלא הוכיחה אותי''. כאשר הייתי קטן והייתי בא מבית הספר ומביא דברים של אנשים אחרים והיתה שואלת אותי מאיפה זה, הייתי אומר לה שמצאתי את זה והיא היתה מעודדת אותי והיתה אומרת לי שיש לי הרבה מזל שתמיד אני מוצא דברים, אז לשון זו שעודדה אותי צריכה להחתך.
לפיכך צריכים ההורים לפקוח עין על ילדים שלא ''ימצאו'' יותר מדי מציאות. וטוב גם לפעמים לומר לילדים שלא לגעת יותר מדי בדברים שמוצאים והכוונה לדברים שאין בהם סימן על מנת להשיבו לבעליו, שכן אם יש סימן רצוי לחנכם למצות ''השבת אבידה'' ולתלות מודעה: ''נמצא כך וכך... במקום כך וכך... ניתן לקבלו על ידי סימנים אצל משפחה פלונית וכו'...'' ושלא ישתמשו בחפץ כיון שהוא ''לא שלנו'' וכל זאת על מנת לעקור ממנו מידה זו כי הילד לא מבחין בין מציאה לגזלה וה' ינחנו בדרך ישרה אמן ואמן.