גם כי יזקין לא יסור ממנה
הזקנה היא תוצאה של הילדות ורואים אנו אנשים שאפילו אם הם מגיעים למצב של שכחה בעת זקנתם הם נשארים עם הרגלים של הילדות והם נוטים לזכור דברים ומקרים שקרו אתם בעבר הרחוק, הרבה יותר מאשר ארועים שקרו אתם בעבר הקרוב.
ולפי מה שכתב הרמב''ם בהלכות דעות (פרק א''הלכה ב':) ''אדם נולד עם טבע מסוים או מקבל אותו מהסביבה או שיש לו נטיה לכיוון מסוים, לכן צריך לכוון את הנטיות של בנו לדרך ישרה''.
לדוגמא:
אם רואים בילד נטיה לקמצנות ולהתקשרות עם חפציו, ההורים צריכים לכוונו בדרך הנתינה, על ידי כך שיתנו לו לחלק ממתקים לאחיו ולשלוח אותו לשכנים לתת להם דברים וכל מיני פעולות של נתינה: ובבית ישתדלו ההורים להעביר דרכו ענייני הנתינה בבית, וזאת על מנת להחדיר בו את מידת הנתינה ולעקור ממנו את מידת הקמצנות, מכיון שעל פי רוב ''אחרי הפעולות נמשכים הלבבות'' וכשמרגילים לפעולה מסוימת, חוץ ממה שניטבעת בו הרגלות בדבר גם נוספת בו משיכת הלב והשפעה על הפנמיות.
ועוד דוגמא: אם רואים נטיה לעצבות אצל הילד מנסים להפעיל אותו ע''י עידוד ועשיה ומחפשים באיזה תחום הילד מגלה קצת ענין ושם לעודד אותו וגם להגדיל ולפאר כל דבר קטן שהילד עושה, על ידי זאת שהילד רואה שמעריכים את מעשיו אפילו בדברים קטנים שהוא עושה ירצה להתמיד ולהמשיך במעשיו ולהתעלות בהם יותר ויותר.
ועוד כתוב (במשלי י' פס' ט'): ''שמע עצה לקבל מוסר, למען תחכם באחריתך''.
פירש רבנו יונה: ''קבל מוסר כשאתה צעיר, כשהעץ קטן תשקיע בו על מנת שיגדל ישר, כי הכל הולך אחר ההתחלה''.
שהילד הוא כחומר ביד היוצר ובאיזו דרך שהוריו ינחו אותו, בה הוא ילך.
וזה מה שאומר המשך הפסוק ''למען תחכם באחריתך'', פירוש: ''היסודות שקבלת בילדותך יעמדו לך בזקנתך''. ועוד אפשר לומר דברים שקנית בילדות בעודך צעיר וחזק בכוחך, אפילו כשתהיה זקן ותשוש תוכל להשתמש באותם המידות'' כמו שכתוב ''אשרי ילדותנו שלא בישה את זקנותנו. ולפי זה מובן מדוע חוגגים את חג האילנות מתי שהעץ מתחיל להוציא פרחים ולא מחכים לפירות, כי היסוד, שזו ההתחלה קובע את טיב הפרי. וכן גם בעניננו. וה' יהיה בעזרנו אמן כן יהי רצון.