אור ברסלב
ויוסף שאול (אלישר) תמורה › דף יט:

ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר

תמורה · דף יט:

דף טז:

בגמ' א"ה אדמשמע לן דאין בנה קרב אשם וכו' עי' פירש"י שפי' א"ה דטעמיה משום שם אמו הוא וכו' ע"ש, ולא ידעתו מאי א"ה שייך כאן ואיזה איא"ב שייך לומר בזה כדרך א"ה דבכל תלמודא דהרי ה"ט דמשום שם אמו גם מעיקרא הוה ידע ליה בקושיתו פשיטא, וכשהק' פשיטא הי"ל להק' ג"כ קו' זו, גם בתי' הגמ' דתי' אי אשמעינן עולה הו"א וכו' ק"ל דא"כ דהו"א דכיון דאקדשיה לאמה לאשם דולד ג"כ קרב אשם, היל"ל זה עצמו אקו' פשיטא, דאין כ"כ פשוט הדבר דהו"א דכיון דאקדשיה לאמיה לאשם דגם הולד קרב אשם:

שם ד"ה והרי מחוסר זמן ואמר ר"ש דקדוש ופירש"י בד"ה מחו"ז וז"ל כדאמרינן בפ' אותו ואת בנו דקתני שהיה ר"ש אומר כל הראוי לבא לאח"ז ושחטו בחוץ עובר בל"ת עכ"ל וכיוצא בזה כתבו התוס' בד"ה והרי מחו"ז וכו' עי"ש ותירץ ריו"ח שאני מחי"ז דחזי למחר והקשו אי הכי אשם בן שנה והביאו בן שתים נמי חזי לשנה יעי"ש וק"ל מאי א"ה שייך כאן כיון דתירוץ דריו"ח דאמר שאני מחו"ז דחזי למחר הם דברי ר"ש עצמו שאמר כל הראוי לבא לאח"ז וכו' וגם על המקשה עצמו קשה דקארי לה מאי קארי לה כיון דהוא בקושיתו סמך על מתני' דפרק אותו ואת בנו הרי ר"ש אמר כל הראוי לבא לאח"ז ומאי מקשה ונ"ל דהמתרץ דאמר ר"ש לטעמיה דכל דבר דלא חזי לגופיה היינו להקריבו בשעה שהקדישו לא נחתא עליו קדושת הגוף והביא מהברייתא דאפילו בן שתים והביא בן שנה לא קדיש לר"ש והיינו משום דבשעה שהקדישו לא חזי להקרבה וע"ז הקשה א"כ אמאי במחו"ז אמר ר"ש דקדוש הרי לא חזו להקרבה בשעה שהוקדש ותירץ שאני מחו"ז דחזי למחר וע"ז הקשה אי"ה אפי' בן שתים והביא בן שנה הרי חזי לשנה דבשלמא לתירוץ ראשון משום דלא חזי נהי דקשה אמאי במחו"ז דאותו ואת בנו קדוש אבל על הברייתא דאשם בן שתים לק"מ אבל לתירוץ הב' דתירץ שאני מחו"ז דחזי למחר קשה הא חזי לשנה כן נ"ל שיטת הגמ'. בהיותי לומד סוגיא זו בתל אביב הצעתי קושיתי זו להגאון כמוהר"ר משה אירירא שליט"א חבר משרד הרבנות בת"א ב"ה. וזו תשובתו לכבוד מע' ידי"נ הרב..... כמוהר"ר יוסף אלישר שליט"א ודודי הרב הנכבד נענתי בכל חפץ לבקשתו לבאר כוונת הש"ס תמורה די"ט ע"ב דאיתא שם ריש אומר תמכר שלא במום, הקשה ר"ח בר אבין לר"י ואמאי לא נימא דהואיל וחלה קדושת דמים לדידיה תיחול נמי קדושת הגוף מכח מגו, והשיב לו ור"ש סבר כיון דלא חזי לגופה כלו' להקריבו למאי, דהקדישו לא נחתא ליה קדושת הגוף וחיליה מדתניא אשם בן שנה וכו' ר"ש אומר כל עצמן אינם קדושים, והקשה עוד והא שמעינין ליה לר"ש במחוסר זמן דאמר דקדיש והיינו ההיא דבכורות דכ"א ודנ"ו דאמר ר"ש דמחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר ואע"ג דלא חזי א"כ נימא נמי במי שהפריש נקבה לאשמו דתיקדש דמ"ש וקושיא זו חוזרת גם למשנה וגם לברייתא ותירץ דשאני מחו"ז דחזו למחר משא"כ בפיסול אחר כההיא דמתניתין דלא חזי עולמית ומשו"ה קאמר ר"ש תימכר בלא מום והשתא לפי ס"ז שעוד לא אסיק אדעתיה טעמו העקרי של ר"ש במ"ש דמחוסר זמן נכנס לדיר אין הבדל בין מחוסר זמן דמעשר לשאר קדשים אלא בכל מין מחו"ז חיילה קדושה מחמת דחזי למחר והיינו ההיא דחולין דאמר ר"ש בהדיא כל הראוי לבא לאח"ז וכו' וכמ"ש רש"י. וע"ז מקשי א"ה דטעמא דר"ש בההיא דמעשר משום דחזי למחר ומכאן דה"ה לשאר קדשים והא אמר ר"ש בהאי ברייתא גופא שאם הביא אשם בן שנה במקום בן שתים דלא קדיש, ומחמת קושיא זו חזר בו מכל מ"ש וקאמר אלא טעמא דר"ש האמיתי במחו"ז דמעשר לאו משום דחזי למחר אלא מגזרת הכתו' דגמיר העברה מבכור דמה בכור קדוש לפני זמנו אף מעשר קדוש במחו"ז והביא ברייתא שר"ש ס"ל לגבי מעשר דקדוש כבכור. א"כ לפי תי' זה לא ילפינן שאר קדשים ממעשר דלאו מסברא אמרינן הכי אלא מג"ש ודוקא במעשר אמרינן הכי אבל בכל הקדשים במחו"ז לא חיילא קדושה, וכדמפו' להדיא בבכו' דכ"א דהביא האי ברייתא גופא דקאמר והרי הוא כבכור ופירש"י כלו' ובדבר הזה יש לו דין בכור ע"כ והקשה בגמ' שם אדיליף מבכו' דחיילה קדושה לפני זמנו ניליף מקדשים וכלו' דבקדשים פשיטא לן דאינו קדוש ושגם במעשר לא תיקדש ואסיק שם דמבכורות דוקא יליף משום דגמיר ג"ש ועיי"ש בתו' דהבינו בפשי' דההיא דתמו' דאמר ר"ש דמחו"ז דקדיש היינו דוקא במעשר שכ' בד"ה אף וז"ל והא דאמרינן בתמורה הרי וכו' היינו במעשר בהמה אבל בשאר קדשים מודה אפילו ר"ש ע"כ. וכמ"ש קו' התו' בתמו' שם ד"ה אף ולא נצטרך לדחוקי אנפשין לחלוקי בין דיעבד לבין לכתחלה, ועפ"י דרכנו ג"כ מתו' מ"ש השיטא מקו' שם כפי מ"ש כת"ר דהקשה שם דלפי תי' בתרא חזרה הקו' לדוכתא ובמ"ש ניחא הכל בעהי"ת והנלע"ד כתבתי. המוקירו ומעריצו הק' משה א' אירירה ס"ט דבריו טובים ונכוחים דברי פי חכם ח"ן שפתים ישק, אלא דאחהמ"ר מכת"ר עיקר קושיתי יסודה על דברי רש"י דכתב דהמקשה דהקשה והרי מחו"ז וכו' סמך על מתניתין דפרק אותו ואת בנו דהתם מפו' בדברי ר"ש כל הראוי לבא לאח"ז וכו' דלפי"ז לא שייך א"ה כיון דחילוק זה דחזי למחר הם דברי ר"ש, וכת"ר שליט"א נד מפירש"י וכתב דהמקשה סמך על הברייתא וכו'. רש"י ד"ה תמכר שלא במום וכו' ואע"ג דגבי מפריש נקבה לעולה ל"פ ר"ש דודאי בעיא מום התם הוא וכו' אבל אשם נקבה לא מצינו וכו' ע"כ, וראיתי להגאון הגדול הראש"ל עט"ר הרמ"ז יש"א ברכה זצוק"ל בסה"ב איש אמונים דקי"ג ע"א שרמי ומק' ע"ד רש"י הללו מסוג' ערוכה לקמן דז"ך ע"ב דאמרינן התם אבל מפריש נקבה לעולה או לאשם בעיא מומא ואמר"י א"ר מתני' דלא כר"ש דתנן רש"א תמכר שלא במום ע"כ הרי מפו' להדיא דאפי' בעולה פליג ר"ש והניח בצ"י יעו"ש, ומקוצר המשיג לא ידעתי מדוע תלה קושיתו ע"ד רש"י ז"ל, דדברי רש"י ז"ל המה לקוחים מדברי הש"ס בכ"מ עי' בד"כ סוע"א דאמרי' אימור דאר"ש גבי נקבה לאשם וכו' ע"ש, וא"כ תיק"ל לתלמודא דידיה אדידיה, ולעיקר הקו' י"ל דללישנא קמא שם שפירש"י דלא כר"ש וכו' דאמר תמכר שלא במום: מ"ש דלא כר"ש משום דממתני' משמע אפי' במפריש נקבה לאשם בעיא מומא ולר"ש פליג במפריש נקבה לאשם, וללישנא אחרינא שם שפי' קדש גופא דבעיא לרעות דלא כר"ש דאמר אף לעולתו אינו עושה תמורה ע"ש היינו אליבא דר"ש בן יהודה שאמר כן אליבא דר"ש כמו שהגיה השי"מ ור"ג בסוגיא ע"ש, (א"ה מה שתלה קו' על רש"י ולא אגוף הסוג' עצמה נלע"ד משום דבגוף הסוג' שם בד"כ ע"ב אסיק סבר לה כאידך תנא אליבא דר"ש דתניא רשב"י אומר משום ר"ש אף לעולתו אין עושה תמורה ע"ש, דמזה מבו' דאם מודה ר"ש בעולה תליא בפלוגתא דתנאי, וא"כ י"ל בפשי' דההיא סוג' דדכ"ז הוא אליבא דרשב"י שאמר שר"ש פליג אף בעולה, וכמו שבאמת כן הגיהו בשי"מ וברגמ"ה ובלישנא אחרינא דרש"י משא"כ לרש"י כאן במשנה דנקט כן בפשי' אליבא דר"ש כאילו דב"ז מוחלט לר"ש אליבא דכ"ע, או דסתמא דתלמודא נקיט כן לר"ש כאותו התנא דסו' אליבא דר"ש דמודה בעולה, ק"ל טובא דהלא אדרבא מסוג' דדז"ך מבו' דנקטי אליבא דר"ש כדברי רשב"י דאמר אליבא דר"ש דפליג גם בעולה). בתוס' ד"ה זאת אומרת וכו' ותימא למורי הר"ר שמואל מאי שנא ממקדיש לדמי נסכים וכו' ושמא י"ל דההיא דהתם אתיא כר"ש דאמר לקמן בסמוך דכל מידי דל"ח לגופיה לא נחתא ביה קדושת הגוף ע"כ, וראיתי לעט"ר הגאון הרמ"ז זצוק"ל לאיש אמונים שם (בע"ב) שכ' ע"ד התוס' הללו דהם מרפסן איגרי דהרואה וראה דקושיתם היא קו' הש"ס בשבועות (די"א) דהתם אמר רבה תמידין שלא הוצרכו לצבור נפדין תמימים משום דלב ב"ד מתנה עליהם וכו' ופריך אביי לרבה והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו קדוש קה"ג, ומשני ל"ק הא דאמר לדמי נסכים הא דאמר לדמי עולה, הרי דקושייתם [לרבה] היא קו' הש"ס, והח"ן ז"ל הגיה קי' התוס' הנז' דאינה לרבה כ"א לעול מיניה דאר"י מיגו דנחתא לה קדושת דמים נח"ל קה"ג וע"ז מק' שפיר מההיא דשבועות היכא דמקדיש לדמי נסכים דל"א מיגו הנז' ותי' דההיא דהתם אתיא כר"ש וכו' יעוש"ב, ואף שתי' זה הוא מעט דחוק אין נסתר מחמתו משום מקום עכ"ד ז"ל, ואחרי נע"ר הגהה זו דהח"ן ז"ל לא יגהה מזור לפע"ד דמה קו' זו אר"י מרבה בשבועות דגברא אגברא קרמית (א"ה הקו' לאו מגברא אגברא אלא מדיוקא דמתני' כאן דקתני המפריש נקבה לאשם תסתאב דמדלא קתני תמכר עכ"ל דהוא משום מיגו וכו' כדברי ר"י א"ר, ותיק"ל לרבה בשבועות דאמר בדמי נסכים דאינו קדוש קדושת הגוף דהרי כאן במתני' במפריש נקבה לאשם לא חזי לגופיה דומיא דדמי נסכים ועכ"ז מבו' ממתני' דנחתא לה קדושת הגוף דמטעם זה קתני תסתאב ולא תמכר וק"ל). ולענד"ן דלעולם דקו' התוס' היא ע"ד רבה בזאת אומרת וכו' דהרי עיקר מ"ש זאת אומרת הוא ממ"ש במפריש נקבה לאשם דתסתאב דמזה נראה דנחתא לה קה"ג ורק מפני שאינה קרבה נקבה לאשם תסתאב כפירש"י א"כ מזה מבואר דגם הוא אזיל ומודה בלא חזי לגופיה דנחית ליה קה"ג וא"כ תק"ל מדידיה בשבועות ששת בחלקות בין דמי עולה לדמי נסכים, דאף בדמי נסכים דל"ח לגופיה נחית ליה קה"ג וז"פ. אלא הא ק"ל על תירוצם שתי' ושמא י"ל דההיא אתיא כר"ש וכו' דאיך אפ"ל כן, והלא שם בשבועות מפו' שאמ"ל אביי לרבא והא מר הוא דאמר הקדיש זכר לדמיו וכו', והיינו ממ"ש כאן בתמורה זאת אומרת וכו' דקאי אליבא דת"ק, וכיון שכן בע"כ לומר דגם התו' שתי' הא דאמר לדמי עולה הא דאמר לדמי נסכים הוא קאי לתרץ אליבא דת"ק שעליהם קאי רבה באומרו זאת אומרת. וכבר על מבוכה זו עמד הרב מזל שעה והניח בצ"ע, ועוד אני מוסיף על דבריו דהרי שם בשבועות בע"ב הק' הגמ' מר"ש ותי' ר"ש קאמרת ר"ש לי"ל לב ב"ד מתנה עליהם ע"ש, מבו' מזה דעד השתא לא קאי לס' ר"ש וצ"ע:

תוכן העניינים

ויוסף שאול (אלישר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה