אור ברסלב
ויוסף שאול (אלישר) תמורה › דף ב:

ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר

תמורה · דף ב:

תמורה

גמ' ובין ר"מ ובין ר"י טעמא דרבי קרא לאשה הא לא רביה קרא וכו' לא לקיא וכו' אבל הכא דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושין תמורה אשה נמי לא לקיא קמ"ל, א) ק"ל לד' הרמז"ל בפ"א מהל' תמורה הל' א' דפסק בצבור ושו' שהמירו לוקין ואין התמורה קודש עי"ש מאי פריך הגמ' אריבוי אשה מדתנא דבי ר' ישמעאל דהשוה הכתוב וכו' כיון דאי לאו קרא הו"א דהגם דלוקה האשה שהמירה אבל אין תמורתה תמורה דומיא דצבור ושו' ולהכי אצטריך רבויא דקרא לאשמועינן דעושה תמורה ועוד ק"ל לד' הרמז"ל דסובר דלא תלי עשית תמורה במלקות מאי קאמר רמי בר חמא בקטן או דילמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה לא מתפיס, כיון דלא תלי התמורה בעונשין דהרי צבור ושו' לוקין אעפ"י שאין עושין תמורה. שוב ראיתי להרב לח"מ ז"ל שם על המקום שהאריך בזה. ב) והנה הרב תויו"ט פ"א דתמורה מ"ו ד"ה קרבנות כתב שדעת הרמז"ל בפ"א דתמורה הי"ב דהעתיק שם טעמא דר"ש במשנה ו' הנ"ל מבואר דס"ל דליכא פלוגתא במתניתין, וכתב עוד דבהא דתנן שנאמר לא ימיר וכו' פליג ודריש טעמא אחרינא אלא דבעיקר הדין אין מחלוקת כ"א משמעות דורשין וכו' ע"ש. וק"ל דכיון דבין לת"ק דממעט צבור ושו' מקרא דלא ימיר אותו ובין לר"ש דממעט להו מדכתוב גבי מעשר לא יבקר ולא ימיר וכו' סו"ס עיקר הלאו לא נאמר אלא ליחיד ולא לצבור ושו' א"כ מנ"ל להרמז"ל לפסוק בהא גבי צבור ושו' דאעפ"י שאין עושין תמורה כיון דהם מוזהרים שלא ימירו לוקין דהלא עיקר הלאו לא נאמר אלא ליחיד ולא לצבור ושו' ומרן הכ"מ שם בה"א כתב דמשמע ליה להרמב"ם כן מדלא קתני מותרים להמיר עי"ש ובודאי דכונתו לומר כד' התויו"ט דמאחר דאין בהן לאו אמאי לא תני במשנה בהו מותרים להמיר ומזה דקדק הרמז"ל דלוקין ואחרי נע"ר לא זכיתי להבין כוונתו מלבד מה שכבר העיר הגאון תוס' חדשים במשנה א' ד"ה וסופג וכו' דאין דרכו של הרמז"ל לפסוק דין על יסוד דקדוק קל כזה ומכ"ש לחייב מלקות ע"ש. עוד זאת לא ידעתי איך שייך לומר מותרים להמיר מאחר דאין כאן המרה דאינם תופסים בקדושה ולשון מותרים להמיר משמע דהם בסוג תמורה ולפי האמת הם חולין כמו שהיו. ג') עוד ק"ל דלד' הרמז"ל הנ"ל דהגם דאין עושין תמורה עכ"ז לוקין מדוע לא הקשו שם בגמ' בד"ד ע"ב לס' אביי דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבוד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לוקה, מהא דצבור ושו' דאף דלא מהני לוקין. ד) ולולא דמסתפינא אמינא דהרמז"ל סו' דר"ש חולק על ת"ק גם לענין דונא והוא דריש סו' דלא יחליפנו כולל גם צבור ושות' וכמ"ש הרש"ש ז"ל בד"ב ע"ב ד"ה ת"ל וכו' וז"ל דכמו דרבינן אשה לחיובא בתמורה אף דבהפסוק נכתבה בלשון זכר משום דמלת ואם המר דהוא מקור מרבה כל דבר, כ"כ מרבה ר"ש צבור ושות' ממלת ואם המר ימיר דהוא מקור אף דהלאו נאמר בלשון יחיד ומשו"ה הוצרך ר"ש למעט ק"ל ושות' ממעשר עכ"ל, ולפי"ז מלאו דלא יחליפנו גם צבור ושות' לוקין על התמורה ואלמלא מיעוטא דמעשר הו"א דתמורתם נתפסת כדין כל תמורה אלא דהמעשר הוציא אותם מן הכלל שלא תהיה נתפסת תמורתם, ואהני לן מעשר לענין זה שלא עושין תמורה אך הלאו נשאר בתוקפו דכולל גם צבור ושות', והרמז"ל פ' כר"ש משום דסתם לן תנא כוותיה לעיל במ"ג כמ"ש התויו"ט שם בד"ה און ממירין וכו'. ובזה ניחא מאי דלא הק' בגמ' ואביי מס' ר"ש משום דשפיר יכול לתרץ אביי דהוא סו' כס' ת"ק החולק על ר"ש וס"ל דאין עושים תמורה ולא לוקין אלא דק"ק דא"כ אביי ורבא פליגי בפלוגתא דתנאי דת"ק ור"ש וצ"ל דאין מקום קו' מעיקרא מר"ש די"ל דתמורה שאני דלא אהני מעשייהו משום דגלי קרא במעשר ואין ללמוד מזה אדעלמא דהיכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי ה) ומהאמור בזה נר' דיש ליישב גם קו' הלח"מ ז"ל בה"א שהק' דכיון דממעשר ממעטינן עכו"ם וקדשו בדה"ב דלא תפסי בתמורה נימא דכמו דאין לוקים עליהם, גם צבור ושות' לא לילקו דגם אינהו ממעשר ממעטינן להו ע"ש ולפי"ה ניחא די"ל דשאני צבור ושות' דהם נכללו בכלל הלאו כנ"ל ומיעוט המעשר אהני רק לענין דלא תפסי בתמורה, והלאו כדקאי קאי דכולל גם צבור ושות'. משא"כ עכו"ם וקדשי בדה"ב אף דנכלל במלת קרבן מ"מ מכיון דנתמעטו מהמעשר הרי כאילו מגלי לן קרא דקרבן האמור בתמורה לא מיירי בקרבן עכו"ם וקדשי בדה"ב, אלא קרבן ישראל וקדשי מזבח ולזה אין מקום לחייבם מלקות. ולא דמי לצבור ושות' דכיון דנכללו במלת מקור א"א להוציא הפסוק מפשוטו דא"כ לא הו"ל לכתבו בדרך זו שהוא מקור כנלע"ד ודו"ק. ו) ולעיקר קו' תוס' חדשים על הרמז"ל שפ' גבי צבור ושות' דלוקה נלע"ד דהוא מגזירת הכתוב ע"ד כהן אונס שגירש שהכתוב מנעו מלקיים העשה ועכ"ז לוקה כמו שפ' הרמז"ל בפ"א מה' נערה בתולה ה"א, וכ"ש בתמורה דאף בהיכא שהקדושה נתפסה בתמורה ושניהם קדשי דאין כאן זלזול בקדושה כ"כ עכ"ז לקי דודאי הוא דלקי בהיכא שאינו מתפיס בתמורה דעי"ז זילא בה מלתא לאותה התפסת הקדושה דודאי דלקי ועי' רש"י ד"ט ע"א ד"ה חילוף וכו' שכ' אע"ג דלא אהני מידי וכו' אפי"ה לילקי הואיל ונתכוון להוציא הקדש לחולין ע"ש הרי דמשום כוונה לחודה לקי אע"ג דלא אהנו מעשיו משום זילותא דהקדש, והוא הדין והוא הטעם כאן ודוק. ו') ואולם כשנתבונן בדברי הרש"ש ז"ל הנ"ל נראה דכל דבריו לא נאמרו אלא לר"י אבל לר"מ א"א לומר דהוא מרבי יורש ממלת המר דהוא מקור, דהרי אצטריך לרבות אשה מוי"ו דואם ולא ריבה אותו מהמקור. ועוד דממלת המר לא מרבי כ"א דברים שהיה אפשר למעטם מלשון הלאו כמו אשה וציבור אבל יורש לא הוה מתמעט מהלאו, ותדע דהרי מצינו לר"י דמרבי אשה ממלת המר ולא ריבה ג"כ יורש (ועי' תוס' ד"ה ור"מ) ומזה מבי' דאין לרבות מהמקור אלא דברים שהיו יכולים להתמעט מהלאו, ולר"מ צריכים אנו לפירש"י דכתב מדהוה מצי למיכתב ואם ימיר וכו' ע"ש, ולפי"ז הרמז"ל דפ' כר"מ דיורש ממיר בודאי דמפיק ליה מיתור הלשון ולא משום המקיר וכיון שכן אין מקום לרבות אשה וציבור וחזרה הקושיא למקומה דמנ"ל להרמז"ל בציבור ושות' דלוקין ואפשר דלעולם דהרמז"ל סו' כדברי הרש"ש דר"י וריש מרבים אשה ושות' מהמקור, ומטע"ז לא ממעט ר"ש ציבור ושות' מלשון לא יחליפינו, אלא דעכ"ז הוא פוסק כר"מ לענין יורש מיתור הלשון דסו"ס הרי איכא יתורא דכתוב ואם המר ימיר והוה סגי למכתב חדא בלי מקור ותו לא ומזה דייק לרבות יורש. אלא דבעיקר דברי הרש"ש שכ' דטעמא דר"י ור"ש משום המקור יש להעיר דהלא מסוגי' מוכח דהוא מיתור הלשון כמו שפירש"י ז"ל, דהכי איתא בגמ' ולר"י האי ואם המר ימיר מאי עביד ליה ותי' לרבות אשה, מבו' מזה דריבוי אשה יליף ליה מהיתור ולא משום מקור ואף אם נדחוק דכוו' הגמ' כך היא היינו מהמקור אכתי לא ידעתי מאי ק"ל להרש"ש את"ק דר"ש והניחו בצ"ע דהלא ת"ק דריש הוא ר"מ, והוא לא משמע ליה ריבוי דהמקור דהרי אצטריך לרבות אשה מהוי"ו ובזבחים ד' ו' ע"א מצינו לו אדרבא להפך דממעט שות' ממילת ואם המר יעיר ואם הוה משמ"ל דרשה דהמקור אדרבא היה צריך לרבות צבור ושות' ממלת המר דהיא מקור ולפקע"ד דבריו צ"י כעת:

תוכן העניינים

ויוסף שאול (אלישר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה