אור ברסלב
ויוסף שאול (אלישר) ערכין › דף ד.

ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר

ערכין · דף ד.

דף ג:

תוס' בד"ה ולא אוציא את הגוסס ת"ל והעמיד והעריך וא"ת והא בפ"ב דחולין אמרינן שחט בה שנים או רוב שנים ועדין היא מפרכסת דהויא בכלל העמדה והערכה וי"ל דבהמה אית בה חיות טפי ויכולה לעמוד עכ"ל וכתב בספר אמר יוסף בליקוטים על הש"ס וז"ל שמעתי מקשים ומטו לה משמיה דגברא רבה המלי"ץ ז"ל דדבריהם הם היפך סוגיות הש"ס בגיטין דף ע' ע"ב שחט בו שנים או רוב שנים וברח מעידין עליו וכו' הרי מבואר דגם לגבי אדם ששחטו בו רוב שנים יוכל לעמוד, וכעת דבריהם צ"ע עכ"ל. ואחהמ"ר מכבוד תורתם, גברא רבה קא חזינא ותיובתא לא קא חזינא דבבהמה אמרו דכל בהמה מפרכסת היא בכלל העמדה והערכה אבל באדם אם קרה מקרה שפעם אחת ברח אחר שנשחט לא נוכל לדון מן הפרט אל הכלל. אך על עיקר קושיית התוס' יש לחלק בין פרכוס דהוא מחמת השחיטה דכל דהוא מחמת השחיטה עדין הכוחות בכל הגוף חזקים והדם רץ בגופו ויש בו חיות לא כן בגוסס שכוחותיו עזבוהו ותשש כוחו וגופו ואבריו מתדלדלים, ואל תשיבנו ממ"ש התוס' בקידושין דף ע"ח ע"ב בד"ה לא צריכא בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דכתבו על שחט בו רוב שנים דאין גוסס גדול מזה דודאי ימות וכו' דתשובתו בצדו דלענין מיתה בטוח הוא הרבה יותר מגוסס דגוסס לפעמים חוזר ומתרפא אבל לענין העמדה בכוחותיו וצלות דעת הנשחט הוא יותר קרוב לחיים מגוסס. ובוחן לבות יודע שאחר כתבי זה ראיתי בש"מ על הגליון שהביא חילוק זה משם הרא"ש, ומשנה לא זזה ממקומה:

שם ע"ב בגמ' והיה ערכך וכו' כתב רגמ"ה דמוהיה מרבה ליה לדמים שיהא בדמים ומן ערכך הזכר וכו' ולא ידעתי מי הכריחו לפרש נגד לשון הגמ' דכתוב והיה ערכך וכו' וכן לקמן והיה ערכך לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים: שם בגמ' שנידון בכבודו פירש רגמ"ה שאם אמר נמי דמי אבר אחד עלי וכו' אם הוא אבר שהנשמה תלויה בו נידון לפי דמי כולו ואם לאו לא אמר כלום עכ"ד וכתב הגאון מעשה חושב וז"ל וסוף דבריו צ"ע דאם ואם לאו כוונתו אם הוא דבר שאין הנשמה תלויה בו הא בהדיא תנא לקמן דף ו"ט ע"ב דמי ידי עלי נותן דמי ידו עכ"ל ולי נראה דסוף דבריו סובבים אל מ"ש בתחלה דנותן לפי חשיבות האבר ואם לאו ר"ל דאין חשיבות לא אמר כלום, עוד תמה הגאון מעשה חושב על רגמ"ה בהא דבסמוך דהוא והקדש שותפים בו דכתב וז"ל ואינן יכולים למוכרו ולחלוק דמיו מפני חלק ההקדש שהרי יש בו מעילה וכתב עליו הגאון הנ"ל וז"ל והוא פלא הא כשימכור הגזבר חלק ההקדש חלה הקדושה על הדמים ותו לא ימעול המשתמש בחמור עכ"ל ובאמת שדבריו הפלא ופלא שהרי רגמ"ה לא דבר על קונה החמור אלא על המקדיש ראש החמור שהדמים שיקבל ממכירת החמור לא יכול להשתמש בהם משום דכל פרוטה חציה הקדש דאין ברירא ונמצא מועל (א"ה כוו' רגמ"ה פשוטה דהמעילה היא במכירה שמוציאה לחולין עי"ז דוגמת מ"ש במעילה (כ' א') נתנה לחבירו הוא מעל וכו' משום שהוציאה לחולין עי"ז כ' דא"י למכור דאם ימכרו הרי מועלים במכירה והגם דיכולים להשתמש במעות סו"ס הרי מעל ע"י המכירה ודוק):

תוכן העניינים

ויוסף שאול (אלישר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה