אור ברסלב
ויוסף שאול (אלישר) עבודה זרה › דף סח:

ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר

עבודה זרה · דף סח:

דף סה:

תוס' בד"ה אמר רבא וכו' וקי"ל כרבא דאמר נותן טעם לפגם מותר אף בשרצים ונפקא מינה דכשאינו בן יומו וכיוצא בו מותר אף בשרצים עכ"ל דבריהם אלו צריכים ביאור וראיתי צורך לבארם לפיענ"ד והיינו דבאומרם וכיוצא בו רצונם לומר דכמו דכלי שאינו בן יומו דהוא ודאי נותן טעם לפגם ומותר כיוצא בו בשרצים כשהוא ודאי נותן טעם לפגם הוי מותר לאפוקי כשנפל לשיכרא ולחלא דמשבח דהוא אסור, זה נ"ל בכוונת דבריהם עכ"ז מלת ונפקא מינה מיותרת. וע"ז פניתי להגאון ר' עזרא עטייא שליט"א ראש ישיבת פורת יוסף יכב"ץ, וזו היא תשובתו לכבוד ידידי הרב..... כמוהר"ר יוסף שאול אלישר שליט"א ש"ר האלף על דברת דברי התוס' בע"ז ס"ח ע"א בד"ה רבה אמר בסו"ד וקי"ל כרבא דאמר נוט"ל מותר וכו' ונפקא מינה וכו' הנה מעכ"ת לא ביאר מאי דקשיא ליה, ואנכי אבאר דבריהם דלכאורה הה תמוהים דלכאורה נראה דלסברת רבא דקי"ל כוותיה דווקא בשכרא וחלא העכבר אוסר משום דמסתפקא לו דילמא אשבותי אשבח אבל בשאר משקין ודאי פוגם וא"כ למה הוצרכו לומר ונ"מ כשאב"י והלא יש נפקותא גדולה בשאר משקין ועוד קשה טובא דזה שכתבו התוס' ונפקא מינה כשאב"י דר"ל אם בשלו שרצים בכלי ואחר כ"ד שעות בשלו בו וע"ז כתבו התוס' דשרי משום דהוי נוט"ל ממה נפשך מה הדבר שבישלו אם בישלו שאר משקין שהעכבר פוגם בהם מאי איריא אינו ב"ו אפי' ב"י נמי ואם בשלו בו שכר אמאי שרי משום שאינו ב"י כיון דעכברא בשכרא אשבוחי משבח מה יתן ומה יוסיף כשאב"י ואין לומר דכשאב"י פוגם יותר ואפי' בשכר פוגם דהא אשכחן בפ' אין מעמידין גבי קורט של חלתית ד' ל"ט דאיתא התם מ"ט משום דמסתפקא ליה בסכינא אע"ג דאמר מר ניט"ל מותר אגב חורפיה דחלתיתא מסליא ליה שמנוניתא ע"ש ונראה ליישב קושיא זו דודאי התי' כוונתם שנתנו בו שכר דאף ע"ג דעכברא בשכרא אשבוחי משבח עם כל זה הכא שרי משום דאיכא תרי נותן טעם לפגם העכברא נתן טעם בקדירה והוא פגום אפי' בן יומו וכשעבר כ"ד שעות הוי פגם שני דכיון דאיכא תרי פגמי אפי' בשיכרא שרי ועל קושיא א' מצאתי בב"י יו"ד סי' ק"ג שהביא מחלוקת יש מי שסובר דוקא בחלא ושיכרא אוסר אבל בשאר משקים שרי כמ"ש לעיל ויש מי שסובר דאפי' בשאר משקים אוסר חוץ מן היין ויש סברא ג' דעת הרא"ש בתשובה דאפי' ביין אוסר ואפשר דעת התו' כסברא האמצעית ומה שלא נקטו דנפקא מינה ביין דזה נכלל כדבריהם דנקטו וכיוצא בו והכוונה על היין א"נ דהוה מצו למנקט נ"מ בשאר משקין והאי דנקטו נ"מ שאינו בן יומו היא גופא אתא לאשמועינן דאפי' בשיכרא שרי כשאינו בן יומו וכמ"ש לעיל ומ"ש התו' ונ"מ כוונתם לומר דאנן קיי"ל כרבא דנ"ט לפגם מותר אף בשרצים לאפוקי מסברת ר"ש דסבירא ליה דעכבר אף נ"ט לפגם אסור משום דחדוש הוא וכו תימא מה נפקא מינה אם הלכה כר"ש או כרבא דהא אפי' לרבא עכברא בשיכרא אשבוחי קא משבח ע"ז כתבו נ"מ כשאינו בן יומו דלר"ש אסיר כיון דחדוש הוא אין חלוק בין לפגם בין לשבח אבל לסברת רבא שרי וכיוצא בו היינו או שאר משקים או על היין וכמ"ש לעיל וק"ל. בכבוד רב נאם ידידו הצעיר עזרא עטייא ס"ט דף ס"ט ע"א תוס' בד"ה מ"ש רישא וכו' וא"ת לישני ליה דרישא איירי בשלא הודיעו שהפליג כדתניא אם היה בחזקת המשתמר מותר והיינו כשלא הודיעו שהפליג עכ"ל והרואה דבריהם ירגיש דהם בניגוד למה שכתבו בדיבור שלפני זה ועיין מהרש"א מה שרצה לישב דבריהם ולקוע"ד לא זכיתי להבין ולהתאים דבריהם לפירושו ועל הכל דסתמא דתלמודא רצה להביא הבריתא בכדי לבאר היכי דמי בחזקת המשתמר דקתני מתניתין ולבסוף יוצא דהוא מבאר הבריתא מכח משנתינו ומה דחקם להביא ראיה זו ממתניתין:

תוכן העניינים

ויוסף שאול (אלישר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה