ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר
עבודה זרה · דף לא:
תוס' בד"ה מפני מה אסרו וכו' ושמא בימי האמוראים אסרוהו ע"כ. נ"ל דבזה מתרצים קי' הר"ן דאם איסורו משום חתנות הרי הוא כמו פת וא"כ אמאי נהגו בו רב פפא ורב אחאי היתר מחוץ לחנות העכו"ם והר"ן תירץ משום דפת רוב סידורו ומלאכתו הוא ע"י נשים יש בו חשש חתנות יותר, והתוס' מחלקים דאיסור פת הוא מימי התנאים לא כן איסור שכר הוא מימי האמוראים:
דף ל"ה ע"א: גזרה חדשה היא וכו' וכדעולא וכו' ק"ל א"כ לא היה לו לר' יאושע לומר לו טעם מוטעה שמעמידין אותו בקיבת נבלה שמזה באמת היה יכול להטעותו וכמו שהקשה מקיבת עולה ועוד ק"ל דבשלמא לגזרה משום ניקור היא גזרה חדשה ולא רצה לגלות לו אבל לשאר התירוצים שבגמ' משום עור נבלה ושומן חזיר וכו' הרי אלו אינן גזרות חדשות ולמה לא גילה לו הטעם וי"ל דסו"ס איסור הגבינה הוא גזרה חדשה ויש מקום שיפקפקו בטעמו שאינו ודאי שמעמידין אותה בעור קבת נבילה או שמושחין אותה בשומן חזיר. ע"ב רש"י בד"ה וכבשין וכו' ורגלים של בהמה בחומץ, נראה דהאי דדילג על יין דקדם במתני' משום דבא להודיענו שלא תאמר דמלת וחומץ היא נפרדת והיא בכלל הדברים האסורים, ועיין תוס' יו"ט:
דף ל"ו ע"א: תוס' בד"ה בשלמא וכו' לכך נראה לר"י וכו' והנה מלבד דקשה דעיקר הטעם דר' יאודה דהתיר הוא משום דלא פשט וכו' חסר בדברי שמואל, אלא דהוא תלה טעם ההיתר משום דקסבר נותן טעם לפגם מותר דבר דגם האוסרים עצמם ס"ל כן, ועוד לס"ד דהמקשה דלא ידע דשמן לא פשט וכו' תקשה ליה מה הבין בדברי שמואל דאמר בשלמא לדידי וכו' אלא לדידיך וכו' כיון דיסוד דבריו בנויים על זה שמדניאל פשיטא דפשט לא כן מתלמידי ב"ש והלל לא פשט, עוד ק"ל על תירוץ הגמ' דשמן לא פשט איסורו אמאי לא הקשו ומה יענה רב על דברי שמואל דאמר אלא לדידך וכו' ופשיטא דמדניאל פשט איסורו וכו' דהוא רב ס"ל דעל לבו שם ולכל ישראל הורה ומה שהשיב לשמואל שמלאי לודאה קא אמרת אין בזה שום תשובה דסוף סוף ר' שמלאי לא אמרה מדיליה אלא סיפר עובדא דר' יאודה נשיאה התיר והיכי מצי מתיר איסור שאסר דניאל ושפשיטא דפשט איסורו והא ראיה דעד תלמידי ב"ש והלל היה נוהג איסורו בעיר והם הוסיפו בשדה, ובתוס' ד"ה ור"י הנשיא וכו' כתבו משם רשב"ם דפריך בין לרב בין לשמואל ובודאי דהוא לא מפרש כפי' ר"י דתירוץ דלא פשט איסורו נכלל כבר בדבריו בשלמא לדידי וכו':