אור ברסלב
ויוסף שאול (אלישר) עבודה זרה › דף יב:

ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר

עבודה זרה · דף יב:

דף יא.

גמ' פרצופות למה לי וכו' וא"ת דנימא דפרצופות אצטריכא ליה לאשמועינן דאפילו דאינו נראה אסור מדנקטא הברייתא דין דאם אינו נראה בכולהו ובפרצופות לא נקטא זה ונ"ל דדין זה הוא פשוט דפרצופות הם רק שהמים עוברים מפיהם ומקלחים החוצה ובנקל יכול להתרחק איזה צעדים ולשתות או שיקבל המים בידו וישתה באופן דדין פרצופות לא אצטריך לא לענין איסורא משום דאין בו סכנה דאי לא שתי מיית ולא להתירא דלמה לו להראות דאין נראה מכיון דיכול לשתות בהיתר גמור כמ"ש, וראיתי להמרש"א שכתב ובהכי ניחא נמי משום התירא דאינו נראה קתני מעין ולא סגי ליה בהא דקתני פרצופות עכ"ל עיי"ש דדבריו תמוהים דלאו סיפיה רישיה דאחר שכתב דואינו נראה דמעין נקטיה איידי דנקט ברישא וכו' איזה קשר יש בהרגש שהרגיש שעליו כתב ובהכי ניחא, ועיין להרב קרני ראם דהצריך דבריו בצ"ע מטעם קושיא דסוף סוף לא ניחא, ולפי האמור אחהמ"ר אין מקום לקושייתם דשאני טובא דין מעין דיש בו סכנה מדין פרצופות שיש לו דרכים בהיתר גמור דהיינו שיתרחק וישתה או שיקבל המים בידיו וראיתי לשלטי הגבורים דכתב וז"ל וגבי ישב לו קוץ כתב הטור ואם אינו נראה כמשתחוה לה כגון שמצדד עצמו מותר, מעין המושך מים בפני עכו"ם לא ישחה וישתה ואפילו אי מיית אי לא שתי, פרצוף המקלח מים בכרכים לא יניח פיו על פיו וישתה מתני שנראה כמנשק לעכו"ם, מיימוני השמיט דין המעין משום דדין פרצופות והמעין חד הוא כדמוכח התם בגמ' בפ"ק דמס' ע"ז י"ב ונקט מנשק ושבק לה משתחוה משום רבותא דאיכא רבותא טפי במנשק שאינו כ"כ אסור כמו משתחוה וצ"ע בטור שהביא דין המעין וגם דין הפרצופות ובמעין פירש דאפילו מות אי לא שתי לא ישתה ובפרצופיט השמיטו, ועוד דגבי קוץ ומעות כתב דאם אינו נראה כמשתחוה מותר וגבי מעין השמיטו ובשלמא לגבי פרצופין בדין השמיטו דגם הברייתא השמיטה והטעם לדעתו הוא משום דבפרצופות אי אפשר שלא יהא נראה כמנשק, אבל גבי מעין דבברייתא שם איתא דאם אינו נראה כמשתחוה מותר למה השמיטו הטור עכ"ל ובאמת אחהמ"ר מכבוד גאונו דבריו נפלאו ממני ולא זכיתי להבינם. ראשונה במ"ש דדין פרציפות ומעין חד הוא כדמוכח בגמ' דאין שום הוכחה מהגמרא שהם חד ואדרבה הוא פחות ממעין ולזה הקשו פרצופות למה לי דאפילו במעין שיש סכנה אסור כ"ש פרצופות והטעם דהרמב"ם לא פסק דין מעין הוא כמ"ש ה"ה דלא היה בנוסחתו. ב' ומה שהצריך צ"ע על דברי הטור דבמעין נקט אפילו אי מיית אי לא שתי ובפרצופות השמיטו הוא סייעתא למה שאמרנו דבפרצופות אין שום סכנה משום שיכול לשתות מחוץ לפיהם לכן אין צורך למצוא היתר באם אינו נראה ומטעם זה השמיטתו הברייתא ולא כמ"ש דאי אפשר שלא יראה כמנשק. ג' ועל קושייתו דהשמיט במעין דין דאם אינו נראה הוא פשוט שכיון דנקטיה בדין קוץ וממון דאפילו דלית בהו סכנה כ"ש במעין וכמ"ש מהרש"א, ועיין להרב פלפולא חריפתא על דברי הרא"ש שגם על דבריו יש לפלפל דף י"ג ע"א תוס' בד"ה אבל מהנה שרי וכו' ור"ת פירש דודאי כל מהנה אסור לבד מהכא וכו' וקשה דא"כ מאי כ"ש דקאמר ריו"ח נהנה אסור מהנה לא כ"ש כיון שבאותה הנאה יש בזיון לעכו"ם ונראה דריו"ח סובר כיון דמהנאה זאת עושין צרכי ע"ז כמ"ש התוס' ד"ה נהנין (דף מ"ד ע"ב) לא חשיבי בזיון. ע"ב רש"י בד"ה אלמלא וכו' עיין הגהות ב"ח שהגיה והשתא דשקלי מבעלי בתים קשיא לן מר' ירמיה ע"כ, ולא אדע אמאי מקשה רק מר' ירמיה ולא גם מר' יעקב והגמ' אמרה אלא הינהו היכי זבון והיה לו להגיה גם על ר' יעקב: דף י"ד ע"ב: עיין רש"י בד"ה בהמה גסה וז"ל מפני שמיוחדת למלאכה ועושה בהמתו מלאכה בשבת עכ"ל, והיינו להס"ד דהגמ' ובד"ה עגלים וסייחים כתב ואיכא למיחש לשאלה ולשכירות ולנסיוני והיינו להמסקנא ולא הבינותי ההכרח לשנות מדבור לדבור. תוס' בד"ה אמר רב וכו' ולמאי דהדר ביה רב ניחא עיי"ש, נראה לי בכוונת דבריהם למאי דהדר ביה רב מן הדין מותר למכור להם בהמה דאין לחשוד לרביעה כיון דחס על בהמתו אבל עכ"ז אם יש מקום שנוהגים שלא למכור משום חשד שמא שכנו או חברו ירבעה אסור וגם לגבי כותים אפילו דאין לחושדם ברביעה עכ"ז אם יש מקום שנהגו איסור משום דמוכרים אותה לעכו"ם, כמ"ש לקמן אסור ואין צורך למ"ש מהר"ם באריכות דף ט"ו ע"ב תוס' בד"ה והרי כלים וכו' ושמא י"ל דהוה ס"ד דמקשה דהכא נמי יש צד לתלות שלצורך שנה אחרת הוא קונה ואפי"ה אסור עכ"ל, וקשה דא"כ רב אשי אמאי לא הקשה מהמשניות שב"ה התירו וכי סתם לן תנא כב"ש. ונראה לי דרב אשי סבר כדברי רבה שחילק בין מצווה ואינו מצווה דבאינו מצווה אפילו שהתליה היא בדבר קל כגון לשחיטה זבנה דלמה ליה לקנות פרה חורשת דדמיה יקרים לשחיטה אבל כיון דאינו מצווה תלינן ביה, אבל במצווה כגון שבת צריך לתלותו בדבר יותר חזק וע"ז מתקיף רב אשי מכלים דהוי תליה בדבר קל דמה לו לקנות כלים לשנה האחרת, אבל כיון שאינו מצווה היה לו להתיר ולזה כיוונו התוס' באומרם שלצורך שנה האחרת הוא קונה, אבל רב אשי סבר דתליה בשחיטה הוי חזקה כמו בהוברה דאין אדם יכול בכל שעה למצוא קרקע כחפצו וגם פרה כזאת לא ימצא בכל עת והוי תליה בדבר חזק ולא תלוי במצווה ולא מצווה, וע"ז תירץ כל היכא דאיכא למתלי וכו' אבל כלים הוי תליה בדבר קל ובזה סרה קושיית מהר"ם מעל התוס' את זה למדתי מתוס' רבינו אלחנן:

תוכן העניינים

ויוסף שאול (אלישר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה