ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר
עבודה זרה · דף ה.
תוספות ד"ה וצריכא וכו' עיין במהר"ם מה שכתב בכוונת דבריהם, ולפי פירושו איזה ראיה מביא מהמקראות, ועוד לשון הגמ' "ולמה עשו" לא שייך לפירושם והאחרון הכביד דאותה קושייא דהקשו לפירש"י יקשה גם להם וכי ממעשה העגל שנכתב בתורה ועד שחטא דוד ונתפרסם קבלת תשובתו היאך ידע היחיד לשוב בתשובה, ואגב ראיתי להגאון פורת יוסף שכתב וז"ל עיין מהר"ם שנדחק וי"ל דקשה להתוס' דאם על המעשה א"כ אין צריך אלא חדא ולמאי מבעיא תרתי עכ"ל ודבריו סתומים וחתומים ונ"ל בכוונת דבריו דשיטת הצריכותא הוא דאחד מהם מיותר דאחד מהם ודאי דצריך להכתב וע"ז באה הצריכותא איזה מהם יכתוב (וזה שייך כששניהם נכתבו בזמן אחד) לא כן אם הצריכותא היא על המעשים היה מספיק להצריך למה בא גם מעשה דוד לומר כלך אצל יחיד, אבל אין שייך לומר א"כ למה לי מעשה דישראל שקדם לו כל כך שנים ולעשות צריכותא ולפיע"ד נראה דגם התוס' מפרשי כפי' רש"י ובודאי דלא היה מספיק בזה שנגזר עליהם שחטאו אלא העיקר הוא מה שנתפרסם חטאם וגם קבלת תשובתם שבשביל זה נגזר עליהם שיחטאו ועיקר הצריכותא בודאי שהיא על פרסום חטאם בכדי להודיע על קבלת תשובתם אלא בכל זאת לשון הגמ' דאי אשמועינן וכו' ואי אשמועינן קשה גם לדברי התוס' דאיך שייך לעשות צריכותא בדברים שנכתבו בהפרש זמן של שמונה מאות שנה ולומר ולכתוב של דוד ולא לכתוב של ישראל ועיין להגאון שער אפרים שאלה נ' דהק' כקושיית מהר"ם ז"ל וכתב וז"ל ר"ל שקשה דל"ל להפסוקים למכתב חטאם כי הלא דוד וישראל לא היו ראויים לאותו מעשה אלא כדי ללמוד דרכי התשובה א"כ הו"ל למכתב רק החטא של ישראל וקבלת תשובתם וכ"כ גבי דוד ולמה לא חס הקב"ה על כבודם של ישראל ודוד ולא הו"ל למכתב שחטאו חטאים חמורים כאלו ישראל בע"א ודוד בא"א שהמה מחייבי מיתות וע"ז מתרץ הגמ' וצריכא למכתב חטאם שחטאו חטא חמור כזה וקבלת תשובתם שאפי"ה קבל הקב"ה תשובתם דאי אשמועינן יחיד וכו' הו"א דוקא יחיד מקבל הקב"ה שבים בחטא חמור כזה וכו' ואי אשמועינן צבור וכו' לאפוקי אי לא אשמועינן שחטאו חטא חמור הו"א דוקא חטא קל הקב"ה מקבל שבים ולא בחטא חמור לכן הוצרך למכתב חטאם וקבלת תשובתם עכ"ל ואחהמ"ר מע"ר הק' לא זכיתי להבין איך נתישבה קושייתו דמ"ל דהצריכותא היא על פירסום החטא הקל או על פירסום החטא החמור סו"ס איך ס"ד לומר דלשמועינן חטא חמור דדוד ולא אצטריך לפרט החטא החמור של ישראל דמאותו זמן עד ימי דוד מאין ידע היחיד שמתקבלת תשובתו על עון חמור וכו' ע"ב גמ' ומי בעינן כולי האי וכו' עיין למהר"ם דכתב שנתחלפו הפירושים שהפירוש שלפנינו ברש"י הוא שייך להתוס' ופירוש רש"י הובא בתוס' בד"ה ומי בעינן והנה לפירש"י שיטת הגמ' מבוארת דלאכילה אין לו טרדה וביום אחד סגי לא כן להקרבה טרוד הרבה לעסקי הקרבה וצריך ג' ימים וע"ז מקשה ומי סגי והתניא שואלים ודורשים וכו' דבכדי לדעת דיני הקרבן צריך ל' יום, אבל לפי' התוס' המובא ברש"י דלהקרבה לא זבין הבהמה עד שיחזור אחריה ג' ימים מאי מקשה משואלים ודורשים דהתם לא מדבר על קנין הבהמה, ועוד דקארי לה מאי קארי לה דהוא ידע דמשנתינו איירי בהקרבה דעל זה מקשה ומי בעינן כולי האי וכמו שהובא ברש"י "דחיישינן דזבין לה עכו"ם להאי בהמה לצורך אידו ג' ימים קודם לכן" וא"כ מאי מקשה ממתני' דד' פרקים דאיירי באכילה והיה לו להקשות תיכף ומיד ומי סגי בג' ימים להקרבה, ולא להמתין לתירוץ הגמ' הכא דלהקרבה וכו' כאילו היא אוקימתא חדשה מיהו לזה נראה ליישב דמעיקרא סבר דגם ההקרבה שלהם כיון שהיא לאכילה כמה דכתוב וקרא לך ואכלת מזבחו אשר חלב זבחימו יאכלו הרי היא כאכילה אבל כשתירץ התם דלאכילה וכו' הכא להקרבה ר"ל דאפי"ה אין לה דין אכילה אלא דין הקרבה, מקשה ומי סגי בג' ימים ולכל הפירושים ק"ל מאי מקשה משואלים ודורשים דפסח וכי כל הקרבנות הקרבים על גבי המזבח צריכים ל' יום בכדי שנדמה תקרובת ע"ז לקרבן פסח ואיך יתואר דכל הקרבנו' לא דמו לקרבן פסח רק תקרובת ע"ז מדמה אותה לקרבן פסח ואולי דמשום חומרא דע"ז אזלינן לחומרא וכיון דדין ג' ימים לא מצינו בשום קרבן והתנא ירד לתת זמן של ג' ימים א"כ נדמה אותו לפסח שצריך ל' יום וניזיל לחומרא ומתרץ דהטעם הוא משום בקור המומים. וראיתי לר"ח שכתב וז"ל בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו הנה יום אחד די לנו להכנת המועד ופרקינן גבי יו"ט שלנו דאכילת שלמים לעצמו הוא דקא זבין סגי ליה בחד יומא עכ"ל ולא זכיתי להבין מה ענין שלמים בכאן וכי ערב ר"ה ויוה"כ יש בו שלמים דף ו' ע"א גמ' והשתא דנפקא ליה מאתך להחיות זרע למה לו ממלת והשתא דקאמר מראה דקושיית הגמ' היא גם על מ"ד טרפה אינה יולדת והיינו דתיפוק ליה מאתך בדומין לך וכמ"ש התוס' דהכי דרשינן ליה במשה ולמ"ד יולדת גם בלא אתך קשה אליביה להחיות זרע למה לי כיון דאינו ממעט כלום ובכן אין מקום לקושיות התוס' אתך למה לי אלא דקושיית התוס' היא על תירוץ הגמ' ואפילו זקן וכו' דהכל ימעט מלהחיות זרע ואפילו זקן וסריס ואתך למה לי: