אור ברסלב
ויוסף שאול (אלישר) עבודה זרה › דף ב.

ויוסף שאול (אלישר)· הרב יוסף שאול אלישר

עבודה זרה · דף ב.

עבודה זרה

אסור לשאת ולתת וכו'. עיין הרא"ש שדקדק ברש"י דהוא סובר דבכל מו"מ איירי ממ"ש בדף ו' ע"א משום הרווחה דאזיל ומודה ועבר משום לא ישמע על פיך, ועיין מהרש"א דכתב דעיקר ראייתו ממ"ש ועבר משום לא ישמע על פיך עיי"ש, ואחרי נשיקת עפ"ר לא אדע מדוע לא דקדקו כן ממ"ש בד"ה ולפני עור דזבין בהמה וכו' דמשמע דלטעם משום הרווחה לא צריכינן לומר דזבין בהמה דוקא ואפילו זבין כל מילי דלא הוו לתקרובת ע"ז. והרא"ש הביא מר"ת כמה קושיות על פירש"י ומהן אחת דרש"י נקט הטעם דאזיל ומודה וטעם זה הוא בעיא דלא איפשיטא, שנית דאמאי לא אמרו נפקא מינה להיכא דמכר מידי דלא חזו לתקרובת ע"ז עיי"ש. והנראה לי בכוונת רש"י ז"ל שהוא לא רצה לפרש צדדי הבעיא משום הרווחה או משום לפני עור כמ"ש ר"ת והר"ן ז"ל דאי משום לפני עור היינו דוקא כשמוכר תקרובת ע"ז אבל בשאר מו"מ שרי דלא שייך אזיל ומודה עיי"ש, משום דקשה ליה דא"כ מאי קאמר אחר זה ולמאי נפקא מינה וכו' כיון דהנפקותא מפורשת בצדדי הבעיא דהוי נפקותא לענין דינא אי שרי מו"מ או אסור ולמה לנו נפקותא אחרת, ב. איך אפשר דבעיא כזאת תשאר בלי התעניונות לפשוט אותה כיון שיש נפקותא רבה לדינא, ג. מדברי הגמ' (דף ו' ע"ב) דקאמרה וצריכא דאי תנא לשאת ולתת משום דמרווח ואזיל ומודה וגם רבא דאמר בכלהו טעמא משום דאזיל ומודה נראה דשיטת הגמ' אזלא כאלו הדבר פשוט דטעמא משום דאזיל ומודה, ואי לא איפשיטא הבעיא מנין להו הפשיטות, ד. דלפירוש ר"ת בכוונת הבעיא אי משום הרווחא וכו' לא היה לו לומר ולמאי נפקא מינה כי אם ונפקא מינה שהוא סיום הבעיא, ולכן רש"י ז"ל מפרש דאדרבא הש"ס מפשט פשיט"ל דאפי' במו"מ אסור משום דאזיל ומודה לע"ז ולא מספק"ל כלל וצדדי הבעיא לאו לענין דינא הוא אלא באיזה לאו הוא עובר, והיינו דאי משים הרווחה ושייך בכל מו"מ דכיון דרווח ואזיל ומודה עובר בלא ישמע על פיך, או דילמא דאם בתקרובת ע"ז דהוא יותר חמור שעוזר להקריב לע"ז עובר בלפני עור שהוא יותר חמור, ועל זה קאמר ולמאי נפקא מינא ר"ל דודאי במו"מ שייך לאו דלא ישמע על פיך, ובתקרובת ע"ז ודאי דעובר בלפני עור ומאי נפקא מינה, וקאמר דיש אופן דאף בתקרובת ע"ז אין שייך לפני עור אבל לא ישמע על פיך שייך כיון דאזיל ומודה אבל אין שום נפקותא לדינא וזה הוא מ"ש רש"י במתני' בד"ה שאינן מעוטרות (דף י"ב ע"ב) ה"מ לזבוני להו דילמא מזמן ליה בהמה ואזיל ומקריב אותה לע"ז אי נמי דאזיל ומודה וכו' בדבריו אלו הדגיש רש"י צדדי הספק שבמכירת בהמה או שהוא מסייע להקרבה או משום דאזיל ומודה ועיון תוס' בד"ה מאי בינייהו דף י"ט ע"ב ועוד יש לפרש וכו' ולפי זה נסתלקו כל הקושיות של ר"ת על רש"י שהובאו בהרא"ש ותוס' ולולא דמסתפינא הייתי אומר דגם הרי"ף והרמב"ם ז"ל ס"ל כפירש"י זה ולזה לא הזכירו הבעייא זאת ופסקו בפשיטות משום דאזיל ומודה: ומהרש"א ז"ל כתב וז"ל דהאי טעמא דלא ישמע על פיך שייך בכל מו"מ, ר"ל דהוא קאי לשיטת הרא"ש בעד ר"ת דלקנות מהם דבר שאינו מתקיים אסור משום דשמת ואזיל ומודה ובודאי דאיסורו הוא משום לא ישמע על פיך, אבל לרש"י טעמא דלא ישמע שייך בכל מו"מ, ועפי"ז אין מקום לדברי הרב קרני רא"ם בהשגתו דכתב וכמ"ש התוס' וכו' כיון דמהרש"א איירי על הרא"ש כמ"ש. וראיתי להרב פרשת הכסף על הרמב"ם הלכות ע"ז פרק ט' הלכה א' דהביא לשון רש"י על המשנה דכתב וז"ל וכולהו משום דאזיל ומודה וכו' והקשה עליו דאיך פשיטא ליה הטעם הזה והוא בעייא דלא אפשיטא ועוד הקשה עליו ממ"ש לקמן דף י"ב על מתני' עיר שיש בה ע"ז וכו' דכתב וז"ל ה"מ לזבוני להו וכו' דהוו איפכא ממ"ש כאן, והוא פלא דלא זכר שר דקושייתו הראשונה היא קושיית ר"ת הובאה בהרא"ש כמו שמבואר לעיל, וקושייתו השנית כבר הרגישו בה התוס' שם בד"ה עיר שיש בה וכו' עיי"ש:

תוכן העניינים

ויוסף שאול (אלישר)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה