אור ברסלב
ויוסף אברהם סימן לה

ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין

סימן לה

סימן לד

שאלה פה ארצ"י יש לנו בית הכנסת גדולה ואין לנו מקום אחר להתפלל ולכן נוהגים מימי קדם להתפלל בחול חבורות חבורות ובכל מקום שמתקבצים שם עשרה עומד אחד מביניהם ומתפלל להיות להם חזן אכן דא עקא שהחבורות קרובות זו לזו וזה אומר קדיש וזה אומר חזרה ואף שזה קרוב למאה שנים בנה ה"ר אברהם נשיא נ"ע בית מדרש באמצע רחוב היהודים ומתפללין שם חבורות חבורות ומשנת הת"ר ואילך שנתמתקו הדינין בכל מקום עמדו אנשי מעשה המתנדבים בעם והרחיבוהו הרבה ומתפללין בו בבקר ובערב ולומדים בו בחצות הלילה עכ"ז בבית הכנסת הגדולה עדין הקהילות קרובות זה לזה והן עתה צריכין אנו לדעת מה יעשה ישראל העומד בפסוקי דזמרה או בק"ש אם חייב לענות אמנים וקדושה על כל מנין ומנין ועוד אם הוא עומד במקום הנז' בציבור ובתוך כך הוציאו ס"ת אם ציבור אחר עומדים ביוצר או בין תפילה לחזרה או בין תשלום החזרה לנפילת אפים אם במקומות הנז' צריכין הציבור לישב כדי לשמוע קריאת ס"ת או לענות אמן וקדושה ועוד אם במקומות הנז' יכול לומר הפסוקים שאומרים בשעת הוצאת ס"ת וזאת התורה וכו' ועל הכל צריכין אנו לדעת מה יעשה ישראל ויבוא שכמ"ה:

תשובה לענין להפסיק כדי לשמוע קס"ת וברכותיו עיקרא דהאי מילתא איתא בברכות דף ח' אמר רב הונא מ"ד ועוזבי ה' יכלו זה המניח ס"ת ויוצא ופשט דברי הש"ס נראה שדוקא מי שמניח ס"ת והולך לו לעסקיו שנראה שהוא פורק עול התורה מעליו ועל זה אמר הכתוב ועוזבי ה' יכלו אבל מי שמחזיר פניו מהס"ת כדי לעסוק בתורה או בתפילה אין זה בכלל ועוזבי ה' יכלו אכן מצינו בסוטה דף ט"ל דאיתא שם אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח הס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנא' ובפתחו עמדו כל העם לא ענו עוד מזה נראה דאפילו אינו הולך לעסקיו אלא שעוסק בתורה אסור. אכן נראה דדברי הש"ס לא סתרי אהדדי דמה שאמרו בברכות שהמניח ס"ת ויוצא שעליו נאמר ועוזבי ה' יכלו היינו דוקא שמניחו והולך לעסקיו אבל אם בעת שקוראים ס"ת איש זה ישב לבדו ועסק במשנתו אין זה בכלל ועוזבי ה' אבל איסורא מיהא איכא אכן עדין יש להסתפק אם גם כשהוא קורא ק"ש וברכותיה או פסוקי דזמרה אם חייב לשתוק ולשמוע קס"ת וברכותיה ונראה להביא ראיה לזה מדברי מרן בסי' קל"ה ס"ה שכתב אם הס"ת פתוח והכהן קורא ק"ש אינו רשאי להפסיק וקוראין ישראל במקומו וכ"כ בסימן ס"ה ס"ד וכתב שם המג"א סק"ח דלא דמי להנחת תפלין שפוסק אפילו בתוך ק"ש ע"כ ואם איתא דאפילו עוסק בק"ש חייב לשתוק ולשמוע קס"ת וברכותיו א"כ אמאי לא יוכל לעלות לס"ת הרי כיון שחייב לשמוע קס"ת ולענות אמנין ולא הוי הפסק עניית אמן א"כ גם לעלות לס"ת ולברך דהברכות של ס"ת לא עדיפא מאמן שעונה ועוד דאפילו ליש אומרים שכתב מרן דמפסיק מ"מ למה כתב דינו גבי כהן שאין זולתו הו"ל למינקט דאפילו בישראל נמי דינא הכי אלא ודאי נראה שאם עומד בק"ש וראה ס"ת שאין חייב להפסיק לשמוע קס"ת ולענות אמנים אכן אם הוא כהן ואין שם אחר זולתו אעפ"כ אין יכול לעלות ועולה במקומו ישראל ודעת מי שמתיר להפסיק דכיון שאין שם כהן אחר זולתו מפסיק ועולה אבל לשתוק ולענות אמנים בתוך ק"ש וברכותיה אסור וכן נראה ממ"ש מרן בסימן ס"ו ס"ג שכתב לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע הפסוק ונראה מזה דלשאר אמנים אין יכול לענות אפילו אמן דברכות של תפילה וכ"ש שאר אמנים שאינן מענין התפילה ואף למ"ש שם מור"ם דאמן שעונין אחר האל הקדוש ואחר שומע תפילה יש לו דין קדושה ויכול לענות כבר כתב מרן הטעם שם לפי שהאל הקדוש הוא סיום ג' ברכות ראשונות ושומע תפילה הוא סיום האמצעיות א"כ אדרבה מזה נראה דדוקא באלו יש להפסיק בעודו קורא ק"ש אבל שאר אמנים אין יכול לענות ועוד נראה מדברי המג"א הנז' דדוקא בתפלין שהם צורך ק"ש דאם לא לבשם הוי כמעיד עדות שקר בעצמו אבל ציצית שהם חובת מנא אין יכול ללובשם בתוך ק"ש א"כ נראה דגם בנ"ד שאין עליו חיוב לשמוע קס"ת במקום הזה כ"א במקום שתקנו חז"ל ועוד כי לא חייבו רז"ל על כל מנין ומנין להוציא ס"ת וא"כ פשיטא דבעודו קורא ק"ש אם ראה שבקהל האחר מוציאין ס"ת אין עליו חיוב לשתוק כדי לשמוע קס"ת ולענות אמן אחר העולים ומדברי מרן אלו יש לתמוה על הרב החבי"ב בש"ות א"ח ח"ב סימן נ"א שנשאל על עשרה שהיו מתפללין בב"הכ בעזרה וכשבאו להוציא ס"ת בב"הכ הגיעו הם לעושה פלא אם צריכים הם להפסיק ולהביט בס"ת ולומר וזאת התורה וכו' תורת ה' תמימה וכו' או אם די להם שימתינו בעושה פלא ויביטו בס"ת אבל לא יאמרו עמהם כלום ובתחילה עלה בדעת עליון להביא ראיה לאסור שלא יאמרו כלום והביא ראיה מדברי הרי"ף והרא"ש בפ' אין עומדין שכתבו דמיבעי ליה לאניש דלא לאשתעויי משיתחיל ב"ש עד סוף תפילת י"ח ויראה מזה דעדיף יותר להביט בשתיקה ולא יאמרו כלום ואח"ז אסיק הרב שיותר טוב לומר וזאת התורה וכו' וקשה לי על דבריו כיון דלדעתו שיותר טוב לומר וזאת התורה וכו' אפילו עומד בק"ש וברכותיה א"כ אמאי פסק מרן שאם היה עומד בק"ש וברכותיה וקראו אותו לס"ת שלא יפסיק הרי העולה לס"ת די לו בג' פסוקים וברכות התורה והרי לפי דברי הרב החבי"ב אומר ג' פסוקים ויותר והם וזאת התורה וכו' ועוד כי לא נתן דבריו לשיעורין הרב ז"ל דלפי שהם ג' פסוקים מותר לאומרם אלא לפי שהוא נתחייב בהם א"כ גם כשקראו אותו לעלות נתחייב בהם ומאי שנא זה מזה וכל הטעמים שכתב שם הרב יותר הם שייכים כשקוראים אותו לעלות והוא אינו עולה דהוי בכלל מי שנותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא. גם קשה לי על דבריו במה שהביא ראיה מדברי מרן בא"ח סי' נ"ד שכתב דבענייני מצוה כגון לפסוק צדקה לעניים או צדקה אחרת מותר לפסוק אחר ישתבח ודן מזה דג"כ מצוה להביט בס"ת ולומר וזאת התורה וכו' עי"ש. ולפקד"ן דלא דמי דאה"נ דבין ישתבח ליוצר שהם סיום ברכות דזמירות מותר לדבר בדבר מצוה אבל בתוך ק"ש או אפילו בתוך פסוקי דזמרה לא מצינו למרן שדיבר בזה ומהיכן משמע ליה להרב דאפילו בתוך ק"ש וברכותיה מותר להפסיק:

ועכ"פ נמצינו למידין מדברי הרב החבי"ב במה שרצה ללמוד לנ"ד מדברי הרי"ף והרא"ש בפ' אין עומדין שכתבו דמיבעי ליה לאניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד דמסיים תפילת י"ח ולא יצא לחלק דדוקא דיבור חול אסור אבל לדבר בדברי תורה או בדבר מצוה כגון וזאת התורה וכו' מותר משמע דסבר הרב דפי' לאשתעויי היינו אפילו בדברי תורה או בדבר מצוה אפ"ה אסור והאמת אתו לומר כן שהרי השוו הרי"ף והרא"ש לכל המקומות בשוה מן ב"ש עד סוף תפילת י"ח ובק"ש ובתפילת י"ח כ"ע מודים דאסור לספר בהם אפילו בד"ת ומזה הבין הרב דכל המקומות שוים דאפילו בד"ת ודבר מצוה אסור ואיך שיהיה למדנו מדברי הרב החבי"ב דאע"פי שחייב הרב ז"ל לומר פסוק וזאת התורה וכו' לפי שכן נראה מדברי מסכת סופרים שהם חיוב לאומרם אכן לשתוק ולשמוע קס"ת וברכותיה לא מצינו להרב שחייב לעשות כן וכבר נתן טעם הרב שם בתוך דבריו דכיון שהוא עוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר עי"ש. ועוד נראה טעם אחר דכיון דהוא עוסק בתפילה שהוא ג"כ מצוה אין זה בכלל ועוזבי ה' יכלו. ועוד דכיון דמצינו להרמב"ם בפ"א מה' תפילה שכתב שמ"ע להתפלל בכל יום וכיון שהוא עוסק במצוה פטור מהמצוה כעין שמצינו בחכמי זו"הק שא"ל הינוקא שלא קראו ק"ש והשיבו לו שכך היה שהיו עסוקים במצוה והעוסק במצוה פטור מהמצוה אף בנ"ד שהוא עסוק במצות תפילה פטור הוא מלשמוע קס"ת וברכותיו וא"כ נראה דלאו דוקא בק"ש אין לו לעמוד ולשתוק אלא אפילו עומד בפסוקי דזמרה אין לו לשתוק ולשמוע קס"ת ואף שמצינו להמג"א סי' קל"ה סק"ו שכתב גבי כהן שעומד בק"ש וקראוהו לעלות לס"ת שאינו מפסיק וכתב שם המג"א דאפשר דבפסוקי דזמרה מותר לקרותו עי"ש. אין מזה ראיה לומר דבפסוקי דזמרה דצריך לשתוק ולשמוע קס"ת דאפשר דלא כתב כן המג"א אלא דוקא דשם אין כהן אחר זולתו ואם לא יעלה הכהן צריכין להעלות ישראל במקומו ויבטל תיקון חז"ל לכן הצריכו לכהן לעלות אם עומד בפסוקי דזמרה אבל בלא"ה ואין שם שום הכרח אף המג"א יודה בזה דאין הכרח לפסוק בפסוקי דזמרה כיון שהוא עוסק במצוה:

עוד יש לתמוה על דברי הרב החבי"ב ממה שפסק מרן בסימן ס"ה ס"ב שכתב קרא ק"ש ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור קורין ק"ש צריך לקרות עמהם פסוק ראשון כדי שלא יראה כאילו אינו מקבל עליו עול מ"ש אבל אם הוא עסוק במקום שאין רשאי להפסיק כגון מברוך שאמר ואילך וכו' עי"ש. הרי נראה להדיא מדברי מרן שאפילו שעושה מצוה שמיחד את השם עם הצבור שחייבוהו חז"ל לקרות פסוק ראשון עכ"ז מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אפילו בפסוקי דזמרה כ"ש בק"ש וברכותיה וא"כ קשה איך כתב שיוכל לומר פ' וזאת התורה אפילו בברכות דק"ש. ואפשר לחלק ולומר דשאני פסוק וזאת התורה וכו' שהוא תיקון חז"ל במ"ס משא"כ ההיא דקורא ק"ש שצריך לומר עמו פסוק ראשון שעיקר התיקון שלא יהיה נראה שאינו מקבל עליו עול מ"ש וכתב מרן בשם ת"הד סי' ג' דאם הוא עומד בק"ש וברכותיה בשעה שהצבור קורין את שמע אין לו להפסיק כלל דמשמע דלא הוי קפידה אלא שלא יהא יושב ובטל ומי שעוסק בק"ש וברכותיה פשיטא דלא הוי יושב ובטל ולא עוד אלא אפילו עוסק בשאר שיר ושבח אין לו להפסיק דלא מיקרי יושב ובטל ע"כ. הרי נראה להדיא דעיקר הטעם שם בסי' ס"ה שלא יהא נראה יושב ובטל וכל שעוסק בדברי שיר ושבח אין לו להפסיק משא"כ פסוקי וזאת התורה וכו' שהוא תחז"ל לאומרו בעת הוצאת ס"ת:

ולענין אם יכול לענות שום אמן בק"ש וברכותיה הנה ראיתי להרב זכור ליצחק בדף ז' ע"ד שכתב וז"ל באופן שעלה בידינו מן המקובץ דאליבא דכ"ע אין עונין אמן דברכות בק"ש וברכותיה אפילו לדעת הרא"ש דמיקל דוקא באותן אמנים דאותה ברכה ולדעת הסמ"ק דוקא ב' אמנים אלו דמותר אבל לשאר אמנים לא ולענין הלכה אנן לא קי"ל לא כמר ולא כמר אלא בכל אמנים אין עונין כלל לא לאותה ברכה עצמה ולא לאמן דהאל הקדוש וכ"ש שאר אמנים שאין עונין כלל עי"ש. ומזה תמה על דברי הרב החבי"ב בתשו' הנז' שהתיר לומר פסוק וזאת התורה וכו' וכתב שם שגם הרב החיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ס"ח תמה עליו בזה עי"ש. ועכ"פ נראה מכל האמור לעיל דדעת מרן ז"ל שאם היה קורא ק"ש וברכותיה וקראוהו לעמוד בתורה שאינו יכול להפסיק אפילו שאין כהן זולתו אע"פי שקריאת האדם בס"ת מצוה היא וגם כבוד לתורה וגם בשאר פעמים אם נותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא מקצרין שנותיו אעפ"כ בעודו קורא ק"ש אם קראוהו לעלות אינו עולה ויעלה ישראל במקומו א"כ כ"ש שאין עמו רשות להפסיק בשתיקה לשמוע קס"ת ולענות אמן אחריהם והוא עודינו קורא ק"ש וכבר מצינו למרן ז"ל בב"י סי' ס"ה גבי ק"ש שכתב משם הגהות מיימ' ראבי"ה כתב דאין לחלק בין הפסק שתיקה להפסק דיבור ואף שרז"ל למדו מהפסוק ובפתחו עמדו כל העם והעמידה היא שתיקה היינו לקהל הראשון שנתחייבו להוציא ס"ת אבל קהל השני שלא נתחייבו להוציא ס"ת שהרי לא תקנו לכל מנין שחייבים להוציא ס"ת לכן אין חייבין לשתוק כדי לשמוע ס"ת וכ"ש בעודן קורים ק"ש דשתיקה הוי הפסק ועוד דבעודו קורא ק"ש היאך יכול להפסיק ולענות אמן אחר העולים והרי כבר כתבנו לעיל משם הרב זכור ליצחק שאסף איש טהור סברת הפוסקים והעלה להלכה שאין יכול לענות שום אמן בעודו קורא ק"ש וברכותיה ואם נאמר שישתוק ולא יענה אמן אחר העולים עכ"פ השתיקה עצמה הויא הפסק לדעת מרן גם מצאתי להרב החיד"א בחיים שאל ח"א סי' ס"ח וחזר ושנאו בקשר גודל סי' י"א דין כ"א אם בעודו קורא אמת ויציב הוציאו ס"ת לא יאמר פ' וזאת התורה וכו' כי לדידן אין עונין שום אמן דברכות בברכות ק"ש וברכותיה ויפסיק בשתיקה ויראה הס"ת ואח"ז יחזור לגמור הברכה ויסמוך גאולה לתפילה כמשפט עי"ש. מדבריו אלה נראה דאף דחיוב לשתוק ולראות הס"ת השתיקה לא הוי הפסק כי הוא זמן מועט לראות הס"ת דוקא ולחזור לתפילתו אבל לא חייב אותו לשתוק עד שיגמרו כל קס"ת כי לא נמצא זה בדברי הפוסקים:

אכן עדין יש לברר אם הוא עומד בפסוקי דזמרה אם חייב לשהות כדי לשמוע קס"ת ולענות אמן אחר ברכות העולין וכבר כתבנו לעיל כי מדברי מרן סי' נ"א והוא מדברי הרי"ף והרא"ש כתב וז"ל צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל ב"ש עד סוף תפילת י"ח ומדלא חילקן לשתי בבות דהיינו בפסוקי דזמרה דיבור חול אסור אבל לענות שאר אמנים או לעלות לס"ת שרי אכן בברכות ק"ש ובתפילת י"ח הכל אסור מזה נראה דכל אפייא שוין שאין מפסיק בכל הנז' אפילו בפסוקי דזמרה ופי' דיבור אפילו דיבור הורה או שאר ברכות שכולם אסורים כמו שעומד בתפילת י"ח שאינו מפסיק לשום דבר כלל אלא שראיתי להמג"א בסי' קל"ה סק"ו שכתב גבי קראוהו לעלות לס"ת והוא עומד בק"ש דאינו מפסיק וכתב דאפשר דבפסוקי דזמרה מותר לעלות עי"ש. מדבריו אלה נראה דפ"דז הם קילי מק"ש וברכותיה ולכן יכול לעלות בהם לס"ת וקשה דא"כ אמאי הרי"ף והרא"ש לא נתנו דבריהם לשיעורין וכתבו כל אפייא שוין ונראה לומר דדעת המג"א הוא דס"ל דפי' דיבור שכתב מרן הוא דיבור חול ובדיבור חול כל המקומות שוין אבל דיבור שאינו חול כגון לעלות לס"ת או ללבוש טלית ותפלין בזה לא דברו הרי"ף והרא"ש ודינין אלו גילו אותם הפוסקים כל אחד במקומו דאילו גבי קראוהו לס"ת והוא קורא ק"ש כתבו מרן משם הרשב"א דאינו פוסק אכן גבי תפלין שאם אינו לובשו מעיד עדות שקר בעצמו לכן פסק הרשב"א בסי' קפ"ה ופסקו מרן בסי' דאפי' בתוך ק"ש פוסק וגבי ציצית שהוא חובת מנא ולא חובת גברא פסק מרן בסי' ג"ן דאין לברך על הציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח אלא בין ישתבח ליוצר אך עדין יש לדקדק על דברי המג"א במ"ש אבל בפסוקי דזמרה אפשר דמותר לעלות דאמאי כתבה בדרך אפשר והרי עיקרא דהאי מילתא מדברי הרשב"א וכן מרן העתיק כן ואם איתא דאפי' עומד בפ"דז דינא הכי הו"ל לאשמועינן דין זה אפילו עומד בפ"דז וכ"ש כשהוא עומד בק"ש אלא ודאי מדנקטו דין זה גבי ק"ש משמע דוקא גבי ק"ש דינא הכי אבל אם עומד בפד"ז פוסק ועולה והו"ל להמג"א לדקדק כן ולמה כתבה בדרך אפשר. ויתכן לומר דמדמצינו לו למרן בסי' ג"ן גבי ציצית שאפילו היא מצוה עכ"ז אין לברך עליהם בפ"דז ולכן כתבה המג"א בדרך אפשר דיש מקום לומר דכיון דקראו אותו לעלות והוא עומד בפ"דז אפשר לומר שיש היתר בדבר:

ועכ"פ נראה מדברי המג"א דפ"דז הם קילי מק"ש ואם קראו אותו לעלות כהן חייב לעלות א"כ נראה דגם בנ"ד אם הוא עומד בפ"דז והוציאו ס"ת דחייב לשתוק ולשמוע ברכות העולין וקס"ת אכן יש מקום דאין מזה ראיה לנדון דידן דאפשר לומר דלא כתב כן אלא בנדון מרן שלא היה שם כהן אחר וקראו אותו לעלות ואם לא היה עולה יש בידו עון הן מצד שקראו אותו לעלות ולא עלה והן מצד שבזה בטלה תקנת חכמים שסדרו כהן לוי ישראל כי עכשיו צריכין להוציא ישראל משו"ה שם כתב המג"א דבפ"דז מותר לצאת משא"כ אם רואה שס"ת עולה אין מי שיכריחנו להפסיק ואם ישתוק עושה תרתי לריעותא חדא שצריך להפסיק בשתיקה דהוי הפסק לדעת מרן ועוד דצריך לענות אמן אחר העולין ואף שהאחרונים התירו לענות אמן דשאר ברכות בפ"דז אבל להפסיק בשתיקה זה לא מצאנו. ועוד דבזמנים הללו שנוהגים לשורר לאבי הבן בעת עלייתו והאדם דעתו מתבלבלת הן לראות מי הוא אבי הבן וכמה התנדב ובודאי דכל זה בלבול הדעת ולא התירו באופן זה כי הוא נעתק למחשבה אחרת ומי יתיר להם דבר זה ומוטב לו שיסיים פ"דז מלהפסיק בשתיקה ובענין אחר:

ועדין צריכין אנו לברר אם סיים תפילת י"ח ועדין לא התחילו החזרה וראו שקהל אחר מוציאין ס"ת אם צריכין לשתוק ולישב ולשמוע קס"ת ואחר זה יחזרו להתחיל החזרה ובתחילה צריכין אנו לברר אם מותר להפסיק בדיבור בין סיום תפילת י"ח להתחלת החזרה וכבר הארכתי בזה במקום אחר והעליתי לאסור ונראה עוד לומר דכיון דעדין לא אמר קדושה עם הציבור וגם מודים דרבנן ונשיאות כפים לכהנים א"כ הוי כעדין לא סיים תפילת י"ח ואינו יכול להפסיק שם לכל דבר וגם אינו רשאי להפסיק לשמוע קס"ת וכן ראיתי להרב החיד"א ז"ל בקשר גודל סי' ח"י דין כ"א שכתב משם גורי האר"י ז"ל שאם גמר תפילתו בלחש ועדין הש"ץ אינו מתחיל החזרה חטא חמור לדבר בין לחש לחזרה וכ"כ מרן בסי' קכ"ד וז"ל אחר שיסיימו הצבור תפילתם בלחש יחזור ש"ץ התפילה והיא תיקון חז"ל שאם יש מי שאינו יודע אם מבין לה"ק ומתכוין למה שהוא אומר יוצא בו וכתב עוד בב"י שחוזר התפילה כדי שיענו קדושה אחריו וכתב שם הב"ח דאצטריך נמי להאי טעמא דלטעמא קמא אם היו כולם בקיאים לא היה צריך לחזור התפילה אכן מטעם כדי שיהיו עונין אחריו קדושה אפילו כולם בקיאים צריכין לחזור התפילה בשביל הקדושה עי"ש. הרי מדבריו אלה נראה דגם הקדושה היא מסיום התפילה והוי כאילו עדין לא סיים תפילת י"ח וא"כ נראה פשוט דכמו שאם הוא עומד בתפילת י"ח בלחש אין יכול להפסיק כן אם הוא בין תפילת י"ח לחזרה אינו יכול להפסיק כיון שעדין לא סיים תפילתו והשתי תפילות שייכים זה לזה ואין להפסיק ביניהם ועוד כי מצאתי להרב שלמי צבור בדף קל"ז ע"ג שכתב ומה גם ליודעי דעת ומביני מדע סודן של דברים שהם שני יחודים ובחזרת התפילה הוא יחוד משובח מהקודם ואין להפריד שני יחודים אלו בשום דיבור אחר כלל כ"א לענות אמן המורה על היחוד עי"ש. הרי מדבריו אלה נראה דאין להפריד ביניהם כלל בשום ענין כ"א דוקא לענות אמן שלהם ולא אמן אחר:

עוד יש להביא ראיה מדברי מרן בא"ח סי' סעיף יו"ד מי ששכח ולא אמר יעלה ויבוא בר"ח או בח"ה וכו' יכוין דעתו וישמע מהש"ץ כל ברכות י"ח וכו' ואם איתא דיש היתר להפסיק בין תפלת י"ח לחזרה א"כ כשהפסיק שם הו"ל לומר שיחזור לראש הכל כיון שהפסיק בנתים ומה יועיל אם מכוין עם הש"ץ אלא ודאי דמ"ש מרן שבחזרה לא יפסיק ולא ישיח הכוונה בכל מקום ואפילו בין תפילת י"ח לחזרה. אכן יש לדקדק על דברי מרן דמאחר דכתב גבי חזרה שאם הפסיק גדול עונו מנשוא א"כ אמאי הוצרך גבי שכח ולא אמר יעלה שצריך שלא יפסיק ונראה דהכוונה לומר דאם שח לא יצא ידי חובתו ביעלה ויבוא ומכל האמור לעיל נראה דכל עוד שלא סיימו החזרה הכל נחשב כתפילת י"ח ואסור להפסיק שם כלל ואפי' לשתוק שם ולישב לשמוע קס"ת ואפשר דאפילו לדעת המג"א שכתב דבפ"דז מותר לעלות לס"ת אכן בין תפילת י"ח לחזרה שכולם חשובים כתפילת י"ח לפי שעדין לא אמרו הקדושה כדעת הב"ח אם קראו אותו לעלות לס"ת שם אפילו שאין שם כהן אלא הוא לא יעלה שם וכן נמי בנדון דידן כשסיימו קהל אחד תפילת י"ח ועדין לא התחילו החזרה וקהל אחר הגיעו להוצאת ס"ת אין להם להפסיק ולישב לשמוע קס"ת וכן ראיתי להרב המו' מהרח"ף נר"ו בספר כף החיים סי' ח"י אות כ"ב דף קכ"ז שכתב וז"ל בין עמידה בלחש לחזרה אינו יכול להפסיק לשמוע קס"ת עי"ש אכן לא כתב ממי יצאו קבוצים:

פש גבן לברר אם הוא עומד בסיום החזרה ורוצה לעשות נפילת אפים ונזדמן לו שבקהל אחר מוציאים ס"ת אם חייב לישב שם ולשמוע קס"ת ומרן ז"ל בסי' קל"א כתב אין לדבר בין נפילת אפים לתפילה והמג"א שם הוקשה לו מההיא דכתב בסי' נ"א שכתוב שם צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור מן ב"ש עד אחר תפילת י"ח והול"ל עד אחר נ"א אלא ודאי משמע דשיחה בעלמא שרי ע"כ. ולפק"ד יש לי לדקדק על דבריו שהרי בסי' נ"א ובסי' קל"א בשני המקומות כתב שלא להפסיק בדיבור ומנ"ל לחלק ביניהם ואי משום הא דקשיא ליה שלא כתב מרן שאסור להפסיק בדיבור מן ב"ש עד אחר תפילת י"ח ולא כתב עד אחר נ"א לא קשה דהמדקדק בדברי מרן יראה דלאו כל המקומות שוים וכל אחד משונה מחבירו דאילו בסימן נ"א כתב שצריך ליזהר מלהפסיק בדיבור מתחילת ב"ש עד אחר תפילת י"ח ואילו בסי' קכ"ד ס"ז גבי חזרת ש"ץ כ' לא ישיח שיחת חולין בעת שש"ץ חוזר התפילה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו ובסי' קל"א כתב אין לדבר בין תפילה לנ"א ולא כתב שצריך ליזהר מלדבר בין תפילה לנ"א אכן נראה דהאיסור אין כל המקומות שוים דבסי' נ"א שכבר התחיל ברכת פסוקי דזמרה כתב שצריך ליזהר להפסיק בדיבור ועונו חמור לפי שהוא מדבר תוך הברכה ואילו בסי' קכ"ד גבי חזרת ש"ץ שהוא מוציא למי שאינו יודע וגם אומר קדושה בצבור ונשיאות כפים והוי כעומד בתוך תפילת י"ח כתב שגדול עונו מנשוא שלמדו זה מהכתוב ודברת בם ולא בתפילה אכן בין תפילה לנ"א שכבר גמר הברכות ותפילת י"ח אין איסורו חמור כ"כ אבל עכ"פ יש ליזהר שלא לדבר שם ומשו"ה כתב אין לדבר אבל הא פשיטא שגם שם שיחה בעלמא אסור אלא שאין עונו חמור כ"כ ונראה עוד לומר דאפילו לדבר בין תפילה לנ"א בדברי תורה אסור ושוה הוא לבין ב"ש עד אחר תפילת י"ח דבשניהם האיסור שוה ואין לחלק בין דיבור לדיבור וכן נראה מדברי מהרי"ע בס' מטה יהודה וז"ל נראה דאם בעודו נופל על פניו שמע קדיש או קדושה דהוי דינו כק"ש ולא יותר כדמוכח ממ"ש מור"ם סי' ס"ו ס"ג עי"ש. מדבריו אלה נראה דס"ל דשוין בין תפילה לנ"א כמו ברכות דק"ש דדוקא לקדיש ולקדושה מפסיקין ולא לדבר אחר וכן נראה מדברי זו"הק פ' תרומה דף קכ"ח ע"ב וז"ל כיון דמטי לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן באדרא דא וכדין בעיין כולא לנפקא מקמי מלכא ולא אצטריך ב"נ ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למישאל שאלתין אלא אצטריך למינפל על אנפין ע"כ. הרי להדיא כי נראה מדברי הזו"הק לפי סודן של דברים דאפילו בקשה אחרת אין יכול לומר שם וכ"ש שיחה בעלמא וזה שלא כדברי המג"א ומאחר שאפילו בקשה אסור כ"ש ללמוד ולשמוע שם קס"ת שהיא הפסק כיון שלא נתקן במקום הזה להוציא ס"ת וא"כ הוי כאילו לומד בתוך ק"ש ובתוך פד"ז ובין תפילה לנ"א הוי כאילו מפסיק באלו המקומות ללמוד ובאלו המקומות לא מצינו למרן שהתיר אלא דוקא קדיש וקדושה ולא דבר אחר:

עוד נראה לומר בנ"ד דהנה מרן בסי' קמ"ו ס"ב כתב כיון שהתחיל הקורא לקרות בס"ת אסור לספר אפילו בד"ת ואפילו בין גברא לגברא ואפילו השלים הוא הפרשה ויש מתירין לגרוס בלחש ויש אומרים דאם יש עשרה דצייתי לס"ת מותר לספר בד"ת ויש מתירין למי שתורתו אומנותו ויש מתירין למי שקודם שנפתח הס"ת מחזיר פניו ומראה שאינו רוצה לשמוע ס"ת אלא לקרות ומתחיל לקרות ע"כ. והנה מרן ז"ל אף שהביא כמה היתרות בשם ויש מי שמתיר ובשם י"א אכן מדסתם מרן בתחילת דבריו נראה שהכל שוה לאסור. אכן נראה לע"ד לומר דלא אסר מרן אלא דוקא במקום שיש אחד מן ההיתרות הנז' אבל במקום שיש שנים או ג היתרות יחד כגון בנ"ד שיש כמה היתרות אחד דיש עשרה דצייתי לס"ת והם הקהל שהוציאו ס"ת שנית שקודם הס"ת כבר הם התחילו ק"ש והתפילה והראו בעצמם שאינן רוצים לשמוע קס"ת שלישית שיכולין להתפלל בלחש שיהא קול קורא ס"ת גבוה ממנו ובכי האי שיש שם ג' היתרות אפילו מרן יודה בזה דאין עליו חיוב לשתוק ולשמוע קס"ת:

ונחזור עוד למ"ש לעיל משם המג"א למה שהקשה לעיל דאמאי לא כתב מרן אסור לדבר מן ב"ש עד אחר נ"א ולפקד"ן דלא קשה דאם היה אומר כן היה נראה דאי אפשר בלא"ה עד שיפול על פניו ובאמת אינו כן שהרי יש כמה זמנים שאין נופלין ע"פ כמ"ש מרן שם בסי' קל"א ומשו"ה חילקן לשתי בבות אכן באמת שכולן שוים לטובה שהדיבור אסור שם ואפילו שיחה בעלמא וכן נר' ג"כ מדברי מור"ם להדיא שנסתייע מהם הרב מט"י הנז' שכתב בסימן ס"ו ולכל הני מילי פוסקים וכ"ש באומר תחנונים דקאי לדברי מרן שכתב לקדיש ולקדושה ולברכו פוסקים אפילו באמצע הפסוק וכתב עליו מור"ם ולכל הני מילי. ואם איתא כדברי המג"א דבין תפילה לנ"א שיחה בעלמא מותר הו"ל לומר וכ"ש בתחנונים דשם אפילו שיחה בעלמא מותר. ועוד למה ליה למור"ם דיליף לה מק"ש ויליף לה במכ"ש הו"ל לדקדק כמ"ש המג"א ויאמר דבתחנונים אפילו שיחה בעלמא מותר אלא ודאי נראה דכל המקומות שוים שלא להפסיק ואף שהאחרונים התירו לענות כל אמן בפד"ז מ"מ בנ"ד נראה דיש הפסק גדול לשתוק ולשמוע קס"ת ולענות אמנים כולי האי לא עבדינן:

עוד נראה לומר בנ"ד והוא כי הן אמת דסתם מרן בסי' קמ"ו שאסור לספר בעת קס"ת אפילו בד"ת וכל מה שכתב וחילק אח"ך לא קי"ל כוותיה אכן בענין סתם וי"א שכותב מרן ראיתי להרב בני יעקב דף רי"ד שכתב דאין זה כלל מוסכם דבכמה מקומות מצינו למרן שהסברא הדחויה כותב אותה בסתם וסברא העיקרית כותב אותה בשם י"א וכ"כ הרב זרע אברהם י"ד דף ל"ז ע"ב שכתב דאין לסמוך על כלל זה דיש כמה מקומות להיפך וא"כ בנ"ד אף דמרן ז"ל סתם שבשעת קס"ת אסור לדבר אפילו בד"ת מ"מ לדעת הרב בני יעקב והרב זרע אברהם דאין לסמוך על כלל זה ויתכן לומר שדעת מרן כיש מתירין הן אמת כי עלתה הסכמת פוסקים דהלכה כסתם אכן נראה דבנ"ד גם גדולי הפוסקים יודו בזה והוא דלא כתבו שסתם וי"א דהלכה כסתם אלא היכא דכתב הסתם ואח"ך י"א דכתבו להיפך אבל היכא דכתב הדין בסתם ואח"ך הביא מי שעשה חילוק בתוך הסתם כמו בנ"ד שהביא הדין בסתם שבעת קס"ת אסור לספר אפילו בד"ת ואח"ז עשו חילוק בדין עצמו כמ"ש הטור דהא דאמרינן שאסור לספר אפילו בד"ת היינו דוקא בקול רם לפי שמונע אחרים מלשמוע אבל בלחש שרי וא"כ נוכל לומר דבאופן זה אין לסמוך על הסתם וא"ת א"כ למה ליה למרן לכתוב ויש מתירין הו"ל לומר ואם גורס בלחש מותר ויש לומר דכיון דעינינו הרואות דאין זה בכלל ואח"ך י"א לא חש לבאר א"נ יש לומר דעל צד היותר טוב לשתוק אפילו מלימוד בד"ת אכן אם רצונו ללמוד בלחש או אופן אחר יש צד להתיר והנה הרב החבי"ב וציין עליהם הרב יד מלאכי בכללי הש"ע סי' טו"ב דבסתם ואח"ך י"א כוונתו שלא הכריע עי"ש. ונראה דהכוונה דמאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבר ולגבי ממון היכא דקאי קאי וא"כ בנ"ד מה שירצה יעשה ואין מחייבין אותו לשתוק כדי לשמוע קס"ת אלא מה שלבו חפץ יעשה:

ונראה דבההיא דסי' קמ"ו יש מקום לומר דלא אמרו שאסור לספר אפילו בד"ת אלא דוקא מי שרוצה לעסוק בדברי תורה ומניח הס"ת אבל מי שעוסק בתפילה אינו בכלל זה דאלת"ה הו"ל להש"ס לומר דאפילו עוסק בתפילה אסור אלא ודאי נראה דדוקא תורה אינו יכול ללמוד אבל התפילה אין בכלל זה וא"כ נוכל לומר ולעשות ספק ספיקא ספק אם הילכתא כמאן דאמר אם הילכתא כסתם או לאו ואם את"ל דהילכתא כדעת רוב הפוסקים דהילכתא כסתם דשמא לא אמרו אלא אם הוא עוסק בד"ת אבל אם הוא עוסק בתפילה לא דברו בזה א"נ יש לעשות ס"ס אחר והוא דספק אם מרן כשכותב סתם אם הכריע אם לאו ואת"ל שהכריע כהסתם היינו דוקא כשכותב הסתם והי"א להיפך אבל כשעושה חילוק בתוך הסתם לא נאמר כלל. שו"ר להרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ו' שכתב משם הש"ך ח"מ סי' מ"ב סק"ך שדרכו של מרן כשכותב איזה חילוק על הדין בלשון י"א אף הדעה הראשונה שהביא מודה באותו חילוק והטעם שהביאו בלשון י"א הוא מפני שלא הוזכר אותו חילוק בפי' בדעה הראשונה והביא שם לכמה פוסקים דס"ל הכי וא"כ נראה דבנ"ד נמי שהביא תחילה שאסור לספר אפילו בד"ת ואח"ך כתב ויש מתירין וכו' ודאי דעת מרן כהני חילוקים שכתב אח"ך ואף לדעה ראשונה מודים באותן חילוקים ומה שלא הזכירם בדעה ראשונה לפי שלא הוזכרו בפי' בדעה ראשונה אותן חילוקים:

עלה בקב"ץ מכל האמור לעיל דאם האדם עומד ומתפלל בין בק"ש וברכותיה ובין בפ"דז ובין התפילה לחזרה ובין סיום החזרה לנפילת אפים וראה בקהל אחר שהם מוציאין ס"ת אין חייב לשתוק כדי לשמוע קס"ת כיון דאיכא עשרה דצייתי לס"ת והם הקהל שהוציאו ס"ת ועוד דקודם שהוציאו ס"ת הם מתפללין לעצמם לבדם וגילו דעתם שאין רוצים לשמוע קס"ת ועוד דיכולין להשפיל קולם להתפלל בלחש כל אותה קהילה שיהא קול הקורא בס"ת יותר גבוה מאותה קהילה ולכן אין חייבין להתבטל ולשתוק כדי לשמוע ס"ת אכן אם הקהילה ההיא הם מעצמם רוצים לזכות ולשמוע קס"ת אם רשאין הם בכך או לא ונראה דאם הם עומדים בק"ש וברכותיה הא ודאי פשיטא שאין רשאין וכמ"ש מרן בסי' קל"ה דאם קראוהו לעלות לס"ת והוא עומד בק"ש שאין עולה וה"ה לשתוק ולשמוע הברכות דהשהייה והענייה הוי הפסק שם וכן נמי בין תפילת י"ח לחזרה שהרי עדין צריכין לומר קדושה ונשיאות כפים וכאילו עדין עומד בק"ש ובתפילת י"ח וכן נמי בין חזרה לנ"א אכן אם הוא עומד בפ"דז ורצה לשמוע קס"ת אם רשאי לעשות כן ואפשר לומר דכיון דמצינו להרב מג"א בסי' קל"ה גבי קראוהו לעלות לס"ת והוא עומד בק"ש דכתב שם דאפשר דבפ"דז מותר לעלות א"כ נראה דה"ה מותר להפסיק ולשתוק ולשמוע קס"ת וכן ראיתי בס' השומר אמת נר"ו בדף כ"ה אות ז' שכתב וז"ל נראה דאם הוא עסוק בפ"דז דיכול להפסיק בשתיקה לשמוע קס"ת דמרן בסי' נ"א לא כתב אלא דאסור להפסיק בדיבור ואע"ג דהפר"ח בסי' נ"א סק"ד כתב עיין בסס"ה וכדינו שם דינו כאן מוכח דבשתיקה נמי הוי הפסק וכ"כ החיד"א בקשר גודל דע"ט מ"מ יש לחלק כשהוא לדבר מצוה ומידי דהוה דאם קראוהו לעלות לס"ת בפ"דז דיעלה אליבא דכ"ע דיש חילוק בין פ"דז לק"ש וברכותיה ועוד דבפ"דז רשאי לומר וזאת התורה וכן יכול לענות אמן ע"כ ברכות עי"ש. ומדכתב רשאי להפסיק ולא כתב שחייב להפסיק נראה דוקא אם הוא רוצה לשמוע קס"ת אבל אינו חייב להפסיק כדי לשמוע אכן מה שכתב והביא ראיה מדברי מרן שכתב שאין אסור להפסיק אלא בדיבור דברי הרב החבי"ב בש"ות א"ח הנז' הוי תיובתיה שעלה בדעתו תחילה לאסור לומר וזאת התורה ממה שכתב הרי"ף והרא"ש דמיבעי ליה לאניש דלא לאשתעויי מכי מתחיל ב"ש עד סוף תפילת י"ח ואם איתא לדבריו דיש לחלק כשהוא לדבר מצוה הי"ל לחלק דדוקא דיבור בעלמא אסור אבל דבר מצוה מותר והוסיף על השמועה הרב השומר אמת הנז' ומ"מ כשמפסיק בפ"דז יהיה ההפסק בין מזמור למזמור ואם הוא בתוך השירה יגמור עד שיאמר ישתבח ולא גרע מדבר הרשות דכתב מור"ם בסי' נ"ד דנהגו לקבול אחר ישתבח מכ"ש להמתין שם בשתיקה לשמוע קס"ת אבל אם התחיל ברכות ק"ש הא ודאי אין לו להפסיק כלל. מ"מ אם עבר והפסיק אין לו לחזור אלא למקום שפסק כמ"ש מרן בסי' ס"ה אפילו שהה כדי לגמור את כולה ומשו"ה גם בפ"דז לא יענה כמ"ש המג"א ס"ק כ"ד עי"ש. ולא ידעתי מנ"ל הא דצריך להפסיק בין מזמור למזמור שהרי מי שחילק בין פד"ז לק"ש הוא המג"א בסי' קל"ה סק"ו גבי קראוהו לעלות לס"ת ולא מצינו שחילק שצריך לעלות בין מזמור למזמור ועוד דכיון דהוא עומד בפ"דז ולא גמר הברכה דפ"דז מה לי באמצע הפ"דז ומה לי בתחילתם. ואי דחיליה ממה שמצינו גבי ק"ש דיש הפרש בין תחילת הפרק לאמצע הא ליתא דק"ש שאני ואין לדמותה לפ"דז ועוד קשה לי על דבריו במה שנסתייע מדברי מור"ם שבסי' נ"ד שכתב דנהגו לקבול אחר ישתבח מכ"ש להמתין שם בשתיקה לשמוע קס"ת וקשה דא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומה התם לקבול דוקא אחר ישתבח מותר אבל בתוך פ"דז אסור גם הבא מן הדין לשתוק ולשמוע קס"ת דוקא אחר ישתבח מותר אבל בפ"דז אסור לפי שעדין לא גמר הברכה. ועוד קשה לי על דבריו שהראיה שהביא מדברי הפר"ח היא חזקה ודחה אותה בקש שהרי הפר"ח בסי' נ"א כתב עיין בסי' ס"ה וכדינו שם דינו כאן עי"ש ושם כתב מרן להדיא דהשתיקה כדיבור וקאמר הפר"ח דגם פה דינא הכי הרי דגם בפ"דז השתיקה הוי הפסק ומה שרצה לחלק בין השתיקה כשהיא לדבר מצוה או לענין אחר לא ידעתי מנ"ל לחלק בהכי והרי גם ק"ש בסי' ס"ה ממקום שהביא לא מצינו מי שחלק בהכי ועוד דאדרבה מצינו למור"ם שם בסי' נ"א שכתב ואפילו לצורך מצוה אין לדבר בין ב"ש לישתבח וא"כ ודאי לפ"ז מ"ש הפר"ח עיין בסי' ס"ה וכדינו שם דינו כאן משמע דאפי' לצורך מצוה דינא הכי כמ"ש מור"ם מדלא נחית לחלק בהכי. ועוד דאפילו דברי מור"ם שבסי' נ"ד אנן בדידן דקבלנו הוראות מרן אזלינן בתריה והרי מצינו למרן בסי' נ"ד ס"ב שכתב שם דהמספר בין ישתבח ליוצר עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה ויש מי שאומר שלצרכי צבור או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה מותר להפסיק הרי נראה להדיא דסתם לן מרן דאפילו לצורך מצוה אסור להפסיק לדעת מרן וא"כ קשה מאי מביא ראיה מדברי מור"ם והם לדידן דלא כהילכתא ועוד דהא מצינו למרן ז"ל בסי' נ"א שכתב דאסור להפסיק בדיבור מן ב"ש עד סוף תפילת י"ח ולא נחית לחלק כדברי מור"ם דבין ישתבח ליוצר בדבר מצוה מותר אלא כל אפיא שוין שאסור אפילו לדבר מצוה:

ולענין אם הוא במקומות הנז' ושמע קדיש או קדושה ובעוד שהוא עונה למנין זה בא רעהו במנין אחר ואומר קדיש למי יקדים ולמי יאחר הנה לספק זה נשאל עליו הרב מהר"י מולכו ז"ל בתשו' כ"י סי' י"ט והביאו החיד"א בברכי יוסף סי' נ"ו וז"ל כשמתפללין בעזרת בית הכנסת בשנים וג' מקומות ובעוד שאומר זה בחייכון זה אומר יתגדל וכיוצא ואי אפשר לענות ב' או ג' קדישין יענה הראשון דוקא עי"ש. והנה דבריו באו בקיצור נמרץ במ"ש יענה הראשון דוקא מה הכוונה אם ר"ל שיתפוס המנין הראשון אשר שמע תחילה הקדיש שלו ויענה לכל הקדישין שלו ואפילו שמע במנין אחר שאומרים קדיש אין חייב לענות עמהם שהוא תפס למנין אחד ועונה לכל הקדישין שלו ועונה אחריהם או נימא דכוונת הרב לומר דאם שמע למנין זה שאומר בחייכון ומנין אחר אומר יתגדל שעונה אחר זה שהתחיל ראשון והוא בא ומצאו שאומר בחייכון ולא יאמר אני עונה אחר זה שהתחיל לומר יתגדל אכן אחר שגמר זה שהיה אומר בחייכון ועדין אותו שהיה אומר יתגדל לא סיים הקדיש ודאי שחייב לענות אחריו דמי פטרו ונראה דצד זה עיקר הוא ולכן ראוי והגון לעם בני ישראל שהם מתפללין בב"הכ שלנו דמאחר שהיא גדולה יש להם להתרחק הקהילות זה מזה שלא לערבב זה לזה וכבר באתי באזהרה זו בספרי זכרון לנפש קחנו משם ושם הארכתי הענין ביותר:

נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט

תוכן העניינים

ויוסף אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה