אור ברסלב
ויוסף אברהם סימן לג

ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין

סימן לג

סימן לב

אנא נפשאי דח"ל ראיתי את כל מ"ש הרב הכולל מע' הרב הפוסק הוא הדיין אברהם אוהבי נר"ו ויש לי לישא וליתן בדבריו ולבוא בארוכה אך בעבור שאין הפנאי מסכים עמי אמרתי לבוא בקצרה תחילת דברי פיהו כתב הרב הפוסק אבל בעודה ארוסה יכול להתנות וכו' וא"כ נראה שהתנית עמו בשעת כניסתה לחופה וכו' לא ידעתי מאי קאמר דהכא לא התנה שאינו יורשה אלא שיתן לה נדונייתה ויפטרנה בגט ואם נתן לה כתובתה ולא הספיק לתת לה גיטה או לא רצה מאן לימא לן שאינו יורשה:

גם מ"ש הרב הפוסק ועפי"ז יש לומר דשאני הכא שהיתה בחולי ארוך וכו' גם בזה יש לתמוה על רו"ם דאדרבה כיון שהוא חולי ארוך מן הראוי להיות יותר דנין אותה כדין מורדת שנכוף לבעל לגרש אותה יותר ממה שהיא חולה בחולי שאינו ארוך שכתב הרמב"ם בפי"ד שאפילו היא חולה נקראת מורדת:

עוד מ"ש ה"ה עוד נראה לומר וכו' לא ידעתי כוונת החילוק בין בעינא ליה ומצערנא ליה ובין אומרת מאיס עלי ואם יש לחלק ביניהם יש לחלק כן דמ"ש אפילו היא חולה הוא כשמורדת ואומרת בעינא ליה ומצערנא ליה והתם י"ל דס"ל להרמב"ם דאין כופין לבעל לגרש לא כן כשאומרת מאיס עלי אבל המעיין שם בדברי ה"ה יראה דספוקי מספקא ליה בדברי הרמב"ם אם גם באומרת בעינא ליה ומצערנא ליה כופין לבעל לגרש או לא והעיקר כמ"ש ה"ה א"נ י"ל דבין במאיס וכו' והוא תירוץ הרב בית יהודה יעו"ש:

גם מה שדחה דברי המרדכי בדעת הרי"ף ממ"ש הב"י על דברי הרמב"ם. יש לדחות דהמרדכי דקדק מדברי הרי"ף ממ"ש דלא מיפקעא ירושת הבעל כ"א בגירושין גמורים דאם איתא דאפי' בקטטה שנתקוטט עם אשתו ונתן עיניו לגרשה שוב אינו יורשה א"כ אינו תלוי בגירושין גמורים דוקא. אבל בדברי הרמב"ם שכתב הורו הגאונים וכו' אפילו שכיון למ"ש הרי"ף בפ' אע"פי כמ"ש ה"המ מ"מ זה הלשון לא נקט בדבריו וא"כ שפיר יש לדחות כמ"ש הרב"י אלא דממקום אחר מפ"א דה' נחלות יש לדקדק כן מדבריו וכבר כתב בזה הרב בית יהודה יעו"ש. ומ"ש הרב בית יהודה בכוונת הטור בדברי הרמב"ם לא כיון יפה דפי' דברי הרמב"ם דאין שומעין לה הכוונה דלא כייפינן ליה לגרש דאין דנין אותה כדין מורדת דס"ל להרמב"ם בה שכופין את הבעל אבל לא נתכוון הרמב"ם לומר דאין שומעין לה שר"ל דאע"פ שכופין אותו מ"מ כל זמן שלא גירש אותה הרי יורש אותה וא"כ הטור הביא ראיה מדברי הרמב"ם במכ"ש וליתא:

עוד מ"ש ה"ה דבנ"ד כיון שאינו מתנהג עמה בדרך אישות כדרך איש ואשתו כבר כתב מור"ם בסי' צ' דהמורד על אשתו י"א דאינו יורשה וכו' כבר כתבו הרב ח"מ והב"ש ובית יהודה כל הצורך בזה עיש"ב:

גם מ"ש ע"פי מ"ש מור"ם בסי' צ"ב ס"ז דאם התנה להחזיר ליורשיה תנאו קיים וא"כ בנ"ר שחייב עצמו וכו' א"כ כ"ש גבי יורשיה וכו' לאו כ"ש הוא שלא סילק עצמו אלא בחיים חייתה אבל לא לאחר מיתתה וראיה לזה מהאומר לאשתו אין לי בנכסיך ובפירותיהן וכו' לעולם אע"פי שאין לו פירות אם מתה יורשה ועיין בסי' צ"ב ס"ד:

ומה שהקשה הרב הפוסק על דברי מהרח"ש ז"ל שתמה על מרן ז"ל שהביא דברי ר"י בן הרא"ש בסי' קנ"ד ודברי הריטב"א בסי' קס"ה שסותר להר"י בן הרא"ש והוקשה לו הרב הפוסק דאמאי לא הוקשה לו מאותו סי' עצמו שהביא משם הריטב"א וכו' עי"ש. זה אינה קושיא דרצה להקשות קו' עצומה יותר ממ"ש הריטב"א בסי' קס"ה דבפירושא איתמר דאם כפו אותו ע"י שבועתו הוי אונס והגט והחליצה הוו מעושין ופסולין אבל מדבריו דסי' קנ"ד לא הוי קו' כ"כ דבדיעבד הכשיר ובזה הוי כדעת ר"י בן הרא"ש ולזה כוון הרב"י בבדק הבית שכתב על דברי הריטב"א דסי' קנ"ד וכ"כ ר"י ן' הרא"ש דאפילו נתחרט וכפו אותו ב"ד ס"ל להריטב"א דהגט פסול כמ"ש בסי' קס"ה מ"מ אם גירש בסתם אמרינן דבדעתו ורצונו גירש ובזה אתי שפיר כר"י ן' הרא"ש אף שבאם נתחרט וכפו אותו ב"ד פליג על ר"י בן הרא"ש וכמ"ש הרב החבי"ב סי' קנ"ד הגהב"י אות נ"ז יע"ש. ובזה נפל מה שרצה לחלק ה"ה נר"ו דאם נתחרט ס"ל להריטב"א כדיעבד דמי דאם יתירו לו לא ירצה לגרש עוד וא"כ כופין אותו לגרש דליתא דהריטב"א ס"ל להיפך דאם נתחרט שוב אין יכולין הב"ד לכופו ממ"ש או לגלות דעתו וכ"כ בסי' קס"ה בדין החליצה וכן מפורש יוצא בדברי מהרח"ש שם ומהתימה על מהרח"ש שלא השיג על מהרלב"ח בזה שאין שייך לפרש בדברי הריטב"א דס"ל דאף אם נתחרט מהני בלתי התרה היפך דבריו דסי' קס"ה גבי חליצה:

ומה שהביא ראיה ה"ה נר"ו מדברי מהרח"ש שכתב וכן אם לא נמצא התרה וכו' לאו ראיה היא כלל דהתם מגרש בסתם ואמרינן דמדעתו מגרש אבל היכא שנתחרט בפי' ואינו רוצה לגרש כנ"ד סיים בהדיא בזה מהרח"ש וכתב דאם כפו אותו לקיים שבועתו בלא התרה ראוי לחוש לדברי הרשב"א דהוי גט מעושה יעו"ש וברור:

ועתה נבוא לענין דינא ואען ואומר דבנ"ד אם מתה אינה יורשה אחר מה שמצאנו שכתוב בחי' הרמב"ן דהר"י בן מיגאש בפי' הסוגיא דוקא ס"ל כרשב"ם דבנשואה מיירי אבל לדינא לא ס"ל כוותיה דרשב"ם א"כ לפ"ז נמצא דרשב"ם יחיד בסברתו וכל הפוסקים חולקים עליו ואין יכול לומר קי"ל כוותיה וכמ"ש הרב כרם שלמה יע"ש ומה שתמה עליו הרב יד אהרן ליתא וכאמור וכ"כ הפמ"א שס"ל דאף בכה"ג לא מפקינן מיד המוחזק בכה"ג דרשב"ם יחיד בדבר הזה מודה וכ"ש שמדברי מרן ז"ל יש לדקדק כן ממ"ש דאם נתגרשה ספק גירושין אינו יורשה משמע הא בקטטה והפרשה לבד יורשה וכמ"ש הרב בני יהודה יעו"ש. אכן הא פשיטא דהאשה אשר בנדון דידן אם מכרה או נתנה מתנה לאחרים מנכסיה בחיים חייתה אין הבעל יכול להוציא מיד הלקוחות או מקבלי מתנה ומכירתה או מתנתה לאחרים קיימים וכמ"ש הרב הפוסק נר"ו ולענין אי עבדינן ליה הרחקה דר"ת עד שיגרש הן אמת כי אסף וקבץ הרב הפוסק עליון למעלה דברי הפוסקים רוב מנין ורוב בנין ראשונים ואחרונים דסברי מרנן דהיכא דנשבע לגרש או לחלוץ והיום הזה מסרב לקיים את דבריו דעבדינן ליה הרחקה דר"ת ולא הוי זה כאונסין אותו לגרש או לחלוץ. אך כל לגבי דידי דמייראי הוראה אני ובפרט באיסור א"א חושש אני משום דהאידנא נוהגים דאחרים משביעין את החתן בעת הנישואין והוא אינו מוציא שבועה מפיו רק הוא תוקע את כפו ולא הוי אלא תקיעת כף בדרך שבועה ואפי' שמרן ז"ל כתב שת"כ דינה כשבועה אינו אלא להחמיר אבל לא להקל במקום הגט היכא שיש כמה פוסקים מהראשונים הרשב"א והרשב"ץ וגדולי דורו שהם סוברים שת"ך קילא ועיין בשבט בנימין סי' ק"פ א"כ יש לחוש דכל כה"ג לא דברו הפוסקים בזה וא"כ נחזור למ"ש הפו' שעונשין אותו על שעבר מעצמו על שבועתו ומודיעין אותו חומר השבועה כמ"ש הריטב"א וסלח נא אנכי מבקש ממע' הרב הפוסק עליון למעלה כי נטיתי קצת מדרכו כי כך היא דרכה של תורה הללו מזכין והללו מחייבין ואלו ואלו דברי אלהים חיים:

כה דברי הדש"וט כל הימים בלב תמים הצעיר נסים הררי ס"ט

תוכן העניינים

ויוסף אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה