אור ברסלב
ויוסף אברהם סימן לא

ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין

סימן לא

סימן ל

חיתא דכתר'י. בקי בשיתא סדרי. ובכלהו תנויי ספרא וספרי. והוא ישפוט דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא בעט'ו יורה. פסיק ותני כמה הילכתא גברוותא שקיל וטרי. תורה יבקשו מפיהו לא פסיק פומיה מלאגמורי. מנ"ר הרב המובהק ונוגה לו ברק כמהר"ר אליהו ששון נר"ו יאיר ונהורא עמיה שריה:

מראש מקדמי אר"ש כפלינן שלמא על חד תרי. וצי'לה גם היא יהיו צאצאיו כמוהו תמימי וישרי. ואבוא היום אל מ"ש כת"ר פתח דבריך יאיר על מה שפירשתי בדברי הרשב"ש דמ"ש ראשונה שנכתבה כסדר הכוונה בין אם כתב קדש בתחילה והיפך השאר ובין כשכתב קדש בסוף הכל וכתב כת"ר שאין זה פירוש במה שפי' בצד השני אלא כמו שפי' בצד הראשון ונתת טעם לדבר. ואני הדל במקומי עומד וכמו שדקדקתי לעיל ממ"ש הרשב"ש ראשונה שנכתבה כסדר והול"ל ראשונה שנכתבה תחילה ועוד אם כוונתו כמו שפי' בצד הראשון הו"ל לומר ראשונה ושנייה שנכתבו כסדר אלא ודאי נראה כמש"ל ועוד שאין זו סברא כ"כ כמ"ש כת"ר דאה"נ דאם כתב בתחילה והיה א"ש ואחר הכל קדש ורוצה להניחן בבתים אז אמרינן ליה דאסור שנכתבו שלא כסדר אבל אם הוא גונז השלשה ומניח קדש לבד ומשלים עליה עוד ג' מה איסור יש בדבר וכבר הבאתי לעיל סמוכין מתורתו של הרמב"ם בפ"ב מה' תפלין ופסקו מרן בסי' ל"ב סכ"ג. ומ"ש כת"ר דהרשב"ש לא מיירי אלא דוקא כשכתב קדש בתחילה והיפך השאר אין שום ראיה ורמז בדברי הרשב"ש דס"ל כן הן אמת כי מדברי מהרי"ך נראה דס"ל דאם כתב קדש באחרונה ולא הכשיר כי אם דוקא אם כתב קדש בתחילה והיפך השאר אכן ממה שראינו להרשב"ש שעדין עומד בסברתו ולא נראה בעיניו תירוצו של מהרי"ך ולא הודה לו בו נוכל לומר דס"ל דקדש אפילו נכתבה באחרונה כותב אחריה ג' פרשיות והן כשרים. ומה שתמהת עלי דא"כ לפ"ז לא תירץ כלום מהרי"ך להרשב"ש וכו' ע"כ לעד"ן דאין זה קושיא דאם הרשב"ש ומהרי"ך פליגי בסברות ולדעת הרשב"ש דאפילו כתב קדש באחרונה אינה נפסלת ויכול לסיים עליה עוד ג' ומהרי"ך דעתו שדוקא אם כתב קדש בתחילה והיפך השאר יכול לגנוז מה שהיפך ויכתוב אחרים במקומן אבל אם כתב קדש בסוף אין לה תקנה ולפי סברתו זאת תירץ לו דלדידי ל"ק ולא מידי משום דהברייתא דנקט הכי משום דעל. הרוב וכו' ומה יעשה להרשב"ש אם לא קבל וסברתו:

ומ"ש כת"ר על מה שנסתייעתי מדברי הרב עבודת הגרשוני וכתב רו"ם דלא פירש הר"ב ע"הג הנז"ל שיחותיו וכו' גם אני כתבתי שנוכל לפרש כן ויותר נראה לפרש דהרב ז"ל איירי בכל ענין שהרי מצינו שסתם את דבריו ולא עשה שום חילוק בהם:

עוד כתב כת"ר על מה שכתבתי בישוב דברי הרשב"ש שסתראי נינהו ואני הדל תירצתי דמה שכת' הרשב"ש א"כ כל שנכתבו כסדר אע"פי שבהנחה נתחלפו אין בכך כלום היינו אחר שכתב לו מהרי"ך גופא דעובדא וכו' וכתב כת"ר שאין דמיונו עולה יפה וכו' ולא ידעתי מפני מה נדחקת בפי' זה דהא הרשב"ש עצמו כתב לעיל בתחילת התשובה דלדעת ר"ב אף דגם בשל ראש בעינן שיהיו כסדרן אבל בהנחתן בבתים לא בעינן שיניחם בבתים כסדרן ולדעת ר' יחיאל אף בכתיבתן בשל ראש לא בעינן שיהיו כסדרן והכא בא הרשב"ש לומר דאפילו לדבריך שאתה סובר כר"ב דאף בשל ראש בעינן כסדרן בנדון זה שנכתבו כסדר כמו שספרת גופא דעובדא א"כ כל שנכתבו כסדר הכתוב בתורה אע"פי שבהנחה נתחלפו אין בכך כלום וא"כ למה אתה פוסל ד' זוגי דתפלין מאחר שנכתבו כסדר ומה שתמהת עלי דאפילו לדעת ר"ב דבהנחה ליכא קפידא היינו דוקא בתפלין אחד וכו' הרואה יראה דהרשב"ש עצמו כתב לו להכשיר לו ד' זוגי תפלין שבנדון דידיה ואחר שכתב לו גופא דעובדא כתב לו כן להכשירן ולפי דברי כ"ת הו"ל להרשב"ש להיות מודה דד' זוגי דתפלין הנז' הם פסולין כיון דאפשר שבבית אחד תהיה קדש מאותן שנכתבו באחרונה והיה אם שמוע נכתבה בראשונה וכל זה לפי דבריך שאתה סובר כר"ב אבל לדידיה דהרשב"ש גבי ראש אפי' נכתבו שלא כסדרן הם כשרים ומדברי או"ח ושאר חברים ליכא שום הוכחה לפסול אם נכתבו שלא כסדרן:

ומה שהוקשה לכת"ר על דברי הרשב"ש במה שכתב אבל בשל ראש לא הקפידו בכך שידלג והוקשה לך דמה שייך דילוג וכו' ונראה דיש מציאות שידלג והוא כו דרך הסופרים לחתוך מן העור חתיכה ארוכה ולפעמים כותב בה הסופר ג' פרשיות והסופר רצונו לכתוב הג' ביחד כדי שיקל מעליו אחיזת הקלף ותולה בראש הקלף ברזל כדי שיתפשט ולא יחזור וא"כ אם נפל הענין שחתך חתיכת קלף שיש בה שיעור לכתוב והיה כי יביאך שמע והיה א"ש אכן שמע אין מקום שיכילה כי אם בסוף הקלף כי יש שם נקב גדול בקלף שאין יכול לכתוב שם והיה א"ש לכן באופן זה אין אומרים לו שיכתוב שמע ואח"ך יחזור לכתוב והיה א"ש אלא יכתוב על הסדר שבידו כיון שבראש לא בעינן כסדרן:

ומ"ש כת"ר על דברי הרשב"ש האמנם הא קשיא בדבריו טובא וכו' ולפקד"ן דל"ק כי הרשב"ש בא להסביר טעם לדברי ר' יחיאל שכתב דבשל ראש לא בעינן כסדרן כי הנה אמרו ז"ל דבתפלין של יד דכתיב בהו לאות על ידך שנקרא אות אחת דהיינו בית אחד לכן בעינן שיהיו כל ד' פרשיות של יד בקלף אחד ולכן סבר ר' יחיאל דמה שאמר הכתוב והיו בהוויתן יהיו לא קאי אלא אשל יד דוקא והטעם דבשל יד אם יכתוב האדם בתחילה והיה א"ש ושמע והיה כי יביאך וקדש כשיפתח האדם וילמוד בהם ויראה שהם מהופכין מסדר הכתוב בתורה גנאי הוא שיהיו מהופכין כי לכן צותה התורה והיו כהוייתן והיו לא קאי אלא על של יד דוקא וזה נוי הוא לתפלין ובשל יד אם יהפך אותם אין זה נוי לתפלין וקרא דכתיב והיו משמע שבעת אשר יתהוו בעולם יהיו כסדר משא"כ בשל ראש כשיפתח אדם תפלין או בעת הכתיבה אם אין כתובין על הסדר לא יראה החושה אל העין שהם שלא כסדרן כיון שאינם בקלף אחד משא"כ גבי תפלין של יד שהם כתובין בקלף אחד:

גם מ"ש כת"ר במה שהקשיתי על דברי החק"ל במה שהביא ראיה מהא דאמרו במנחות ד' פרשיות שבתפלין מעכבין זה את זה וכו' וכתב כת"ר דפי' מעכבין היינו שנפסלו ולפי שחיסר קוצו של יו"ד ואין יכול לכתוב אותו משום דהוי שלא כסדרן וכו' ולעד"ן דפשט דברי המשנה שאמרו ד' פרשיות שבתפלין מעכבין זה את זה ר"ל שאם עשה תפלין בג' פרשיות אינו נקרא תפלין אלא עד שיהיו ד' פרשיות ולא זו בלבד אלא אפילו כתב ד' פרשיות וחסר מהם קוש"י אינם נקראים תפלין ומ"ש שם במשנה ואפילו כתב אחד מעכבן פי' הרע"ם שאפילו אות אחת דבוקה לחבירתה פוסל בתפלין ובמזוזה עי"ש. וא"כ נראה מזה דפי' מעכבין לאו שהם פסולים ואין להם תקנה אלא הכוונה אם עשה ג' פרשיות אין נקראין תפלין עד שיכתוב ויצרף להם פ' רביעית וישלים אותו ואם חיסר קוצו של יו"ד שאו כל הפרשה פסולה יכתוב אחרת במקומה ולא זו בלבד אלא אפי' נדבקו האותיות התפלין פסול אלא צריך להפריד האותיות ואז יהיו נכשרים ופי' מעכבין היינו שכל עוד שלא תקנם מעכבין שלא ללבשם אבל אין פירושם שהם מעכבין וצריך להביאם לבית הגניזה שהרי יגיד עליו ריעו שאמרו שם שארבע ציציות מעכבין זה את זה ובודאי שהכוונה אם עשה טלית בת ג' כנפות לא קיים מצוה כלל גם יגיד עליו ריעו שפי' הרע"ם והוא מהש"ס שאם נדבקו האותיות הם פסולים ובודאי שדבר ידוע הוא שהדיבוקים יכול להפרידם ואין בזה משום שלא כסדרן ועוד דמן המשנה לא משמע אלא שיהיו ד' אבל אם הקדים אחת או איחר לא משמע כלום מהמשנה:

עוד כתב כת"ר דתמיהא לך בדברי החק"ל דדייק דכיון דתנן ד' פרשיות שבתפלין וכו' ומדברי הש"ס נראה דבש"ר וש"י מיירי דאמר שם כל אות שאין גויל מקיפה פסולה וכו' ותיקשי לר' יחיאל וכו' ע"כ. והתימה ממעכ"ת כיון דהבאת דברי הש"ס שפי' דברי המשנה דכל אות שאין גויל מקיפה פסולה ובענין דיבוק האותיות כ"ע מודים שאפילו נדבקה האות לחבירתה יכול להפרידם אחר כך אימת שירצה ולא הוי שלא כסדרן א"כ לפ"ז מוכרח דמ"ש מעכבין זה את זה היינו אם רצה להניחם כך בלא תיקון ובענין זה דוקא יש עיכוב אבל הא ודאי שיכול לתקנם בין אם היה חסר פרשה שיכול לכתבה ובין אם נמצא דיבוק שיכול להפרידו ולפ"ז אין מקום למ"ש החק"ל וגם לא למ"ש כת"ר כנזכר:

גם למ"ש כת"ר עמ"ש שלא מצאתי זה בספרן של צדיקים וכת"ר כתב שמצא סברא זו במרדכי ה' תפלין משם ר"ש ומזה תמהת על דברי הרשב"ש שכתב ראשונה שנכתבה כסדר למה תגנז וגם על מרן ז"ל תמהת אמאי לא הביא סברא זו והרי דרכו להביא כל הסברות וכו' ע"כ. ואני אומר שאין זו מציאה ותלמוד דידן פליג על זה ואציע לפניך הסוגיא שבמנחות דף ל"ב ובשבת דף ע"ט וז"ל כיוצא בו ס"ת שבלה ותפלין שבלו אין עושין מהם מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומסוגיא זו נראה שהס"ת והתפלין הם חמורים ממזוזה והמזוזה קילא מהם לכן אם ירצה לעשות מהס"ת מזוזה אינו יכול ופי' שם התו' כגון שבס"ת בסוף הדף יש שמע והוסיף והיה א"ש בגליון אם היה מורידן מקדושה חמורה לקדושה קלה היו עושין וכ"פ מרן בי"ד סי' ר"ץ ועכ"פ מדברי הש"ס הנז' הם היפך מסכת סופרים שהרי שם כתוב לאמר מזוזה שבלה אין עושין ממנה תפלין לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה וזה ודאי היפך תלמוד דידן ותלמוד דידן הוא עיקר ולכן פסקו אותו להלכה כל הפוסקים ולא הזכירו דברי מ"ס הנז' ומה גם לפי מ"ש הגו"ר א"ח סי' ט"ו שבמסכת סופרים יש כמה הלכות סתומות ועמומות כדברי ספר החתום וגם העתקות משובשות הרבה ע"כ. א"כ אין להניח ת"ד ונתפוס דברי מ"ס. גם מצאתי להרא"ש בפי' להלכות קטנות של הרי"ף שכתב דהירושלמי הוא עיקר נגד מ"ס ואם ת"ד עיקר נגד הירושלמי כ"ש נגד מ"ס ומעתה ל"ק על מרן אמאי לא הביא סברת מ"ס וגם ל"ק למה לא הביא סברת ר"ש וע"פי האמור ל"ק דגם סברת ר"ש היא היפך ת"ד שהרי הוא עצמו ר"ש כדי לתרץ דברי מ"ס שהקשה עליהם דהוי שלא כסדרן משום דסבר לה מר דבעינן שלא יפסיק ביניהם בשום פרשה וכדי לתרץ זה כתב דהכא בשל יד איירי דאין להקפיד אם כתובים ש"כ עי"ש. וזה הפך ת"ד שהרי פרשת שמע שהיא בסוף הדף רוצה לסיים אחריה והיה א"ש ולעשות אותה מזוזה והיאך יכול לעשות אותה מזוזה והרי גם במזוזה צריך לכתוב אותן כסדרן כמ"ש מרן בסי' רפ"ח והרי כשכתב שמע הרי הפסיק אחריה כמה פרשיות עד שהגיע לוהיה א"ש ולפי דברי ר"ש הם פסולין דבעינן שיכתוב אותם בזה אחר זה בלתי שום הפסק ביניהם והיאך היו כשרים אילו היו מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא ודאי דת"ד לא סבר כלל ההיא דהר"ש דבעינן שלא יפסיק ביניהם בשום פרשה אחרת אלא דסבר דאפילו הפסיק ביניהם בפרשיות אחרות ליכא קפידא כלל וסברת ר"ש היא דחויה מדברי ת"ד וכנז' ואפילו הפסיק בשאר פרשיות אינו הפסק וש"ד לעשות כן. ומעתה יש לי לתמוה על דברי המרדכי הנז' היאך פסיק ותני דברי ר"ש להלכה ולא חש לדברי ת"ד שהוא בהפך בפשיטות ומה שתירץ ר"ש דהכא בשל יד איירי דלא בעינן כסדרן לא יצדק בדברי הש"ס שהרי במזוזה כ"ע מודים דבעינן כסדרן ומעתה לפי האמור מה שהקשה הרב החק"ל על דברי הרב עבודת הגרשוני שכתב הדין בפשיטות בלתי שום ראיה עי"ש. והרואה יראה דראיה גמורה יש לו מההיא דמנחות דף ל"ב הנז' בס"ת ובתפלין שבלו וכתב שם הרי אי לאו טעמא דאין מורידין היינו מצרפין פ' של תורה או של תפלין למזוזה אע"פי שלא נכתבה פ' זו לצרפה למזוזה כי אם לס"ת או לתפלין אלא ודאי דאין בזה קפידא כלל עי"ש. הרי שהביא ראיה לדבריו מדברי הש"ס שגם בנדון דידיה שמזה זמן כתב ד' פרשיות והיום נפסלו מהם קדש והיה כי יביאך ויש לסופר ב' פרשיות קדש והיה כי יביאך שיודע בבירור שהם קדמו לאלו והיום הזה רוצה לצרפם לשמע והיה א"ש שנשארו לו מדברי הש"ס נראה שיכול לצרפם לאלו ומה איסור יש בדבר והרי לפי דברי הש"ס אפילו ס"ת שבלה ויש לו זמן זמניהם עכ"ז יכול לצרפו ולעשות אותם מזוזה ועוד דגבי ס"ת ותפלין שהם קדושה אחת שניהם יכול לכתוב אחר קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע אע"פי שכתב אחר קדש והיה כי יביאך כמה פרשיות:

גם למ"ש טעם לאשכנז שפוסלים הכל מטעם חומרא וכתב כת"ר שאין זה טעם שהיאך יביאו הכשרות לבית הגניזה עם האזכרות שבהם ע"כ. ולפקד"ן שאין זו קושיא שאני כתבתי משום נוי דתפלין דעל הרוב אם יפסלו לא ימצא אותו סופר עצמו שכתב הראשונות ויהיה קצת כמנומר אם כתוב משני סופרים וזה דומה לבגד שנקרע שגנאי הוא לו להניח בו מן אחר וגם כתיב וכתבתם ודרשו רז"ל שתהא כתיבה תמה אכן ממקום אחר יש לסתור זה שהרי מנהג אשכנז לפסול דוקא ג' ראשונות אבל האחרונה כותב במקומה ואי מטעם נוי גם האחרונה היה לנו לפסול משום נוי דתפלין אך נראה דהעיקר כמ"ש כת"ר וגם אני הדל לעיל מ"ש שגונזין את כולם היינו מן הפסולה ואילך אכן לא עלה על דעתי לומר שאם נפסלה שמע שגם קדש והיה כי יביאך פסולים דזה הילכתא בלתי טעמא וכמש"ל:

ומעתה לפי האמור לעיל אין מקום למה שדחה הרב החק"ל דברי הרב עבודת הגרשוני דאם נאמר דהרב ע"הג מיירי באותן ב' פרשיות הראשונות שנפסלו לפי שהם חסרים תיבות ואם יכתוב אחרים במקומן הוי שלא כסדרן ונמצא לפ"ז שבעת אשר כתב שמע והיה א"ש נכתבו בפיסול ששני פרשיות הראשונות וכו' היו חסרים אנן אין זה דחיה חדא דלא מצינו פיסול זה בשום מקום כי אם מדברי מהרי"ך ועוד כי מצינו למרן בסי' ל"ב גבי יתירה אות אחת אע"פי ששאר הפרשיות נכתבו בפיסול עכ"ז כיון שמסיר היתר חזרו לכשרותם אוף הכא נמי כיון שמסיר הפרשיות החסרות ומניח כשרות במקומם חזרו האחרונות לכשרותם ואם נאמר דסבר כדעת ר"ש שהביא המרדכי דסבר דבעינן שיכתוב כל הפרשיות בזה אחר זה בלתי שום הפסק הרי כבר הוכחנו לעיל מדברי תלמוד דידן ודברי הפוסקים דלא ס"ל הכי גם הרשב"ש ומהרי"ך שכתבו להדיא דאם נפסלה והיה א"ש שכותב אחרת במקומה וזה דלא כדברי ר"ש ועוד דמנ"ל להחק"ל לפרש כן דברי הע"הג דמיירי שנפסלו ע"י שהיו חסרים אות ונמצא שנכתבו בפיסול אימא דמיירי שנפסלו על ידי אכילת עכבר או פיסול אחר ומעיקרא נכתבה בכשרות ומעתה מ"ש הרב זכור לאברהם שהעתיק דברי החק"ל להלכה ולמעשה אחר המחי' לא עיין הדברים בשורשן. ועוד דהרואה יראה דדברי הע"הג הן הנה דברי הרב דבר שמואל כנז' ועוד דהרב אליה רבה העתיקו להלכה וכן הרב יד אהרן והבא"הט והרב לקט הקמח ומעתה יש לתמוה היאך הניח כל דברי אלו הפוסקים ותפס דברי החק"ל ועוד דאחר דמצינו למרן שהביא משם הפוסקים דלא נפסל אלא ממקום הפיסול ואילך וא"כ נראה דלא בעינן שיהיו כתובין ביחד בזה אחר זה כס' ר"ש שהביא המרדכי וא"כ אפילו יהיו רחוקים זמן מרובה לא איכפת לן ובכן למה לן לפסול בנדון הע"הג שהם כתובים על הסדר ופה אר"ץ נוהגים הסופרים שאפילו יהיו הפרשיות מב' סופרים כל זמן שהם מכירין שזה קדם וזה אח"ך מכשירין אותו:

כה דברי הצעיר אברהם דיין ס"ט

תוכן העניינים

ויוסף אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה