אור ברסלב
ויוסף אברהם סימן כז

ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין

סימן כז

סימן כו

שאלה יש לנו לדרוש ולחקור בהא דהדבר ידוע ומפורסם שבני א"י ת"ו ופה אר"ץ ודמשק וערי ביסתאן שקבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל ואין יכול שום אדם לטעון קי"ל כנגד דברו אם היינו דוקא מ"ש בב"י ובש"ע אבל מה שכתוב בתשובותיו לא קבלנו או דילמא דקבלנו הוראותיו בכל מקום בין מה שכתוב בב"י ובין מה שכתוב בתשובה הכל שוים ואדרבה יש מקום לומר דאדרבה מה שכתב בתשובה הוא עדיף שהם הלכה למעשה ויותר מדקדק בהם ועוד דבתשובה מאריך הרבה בראיות ולכן יש לסמוך על דבריו שבתשובה:

תשובה אני הדל בסי' שקודם לזה כתבתי מה שנראה לע"ד בזה והן היום אין לך בו אלא חידושו ושם הבאתי את דברי הרב שער המים בס"סי ט' שכתב ששמע כי אף שמרן ז"ל קבלנו הוראותיו מ"ש בש"ע שהביא הסברות בפי' ורבו גדולי המורים שהסכימו על ספרו אמנם בפסקים דיני מרן כמו הפסקים שבזמנינו עי"ש. ולכאורה דבריו דברי תימה שהרי מה שכותב בב"י ובש"ע כותב בקצר אמיץ אכן בתשובה הוא מאריך ככל הצורך בראיות והם הלכה למעשה ולמה לא נלך אחריהם ועוד שהרי כתב מרן בהקדמתו דבמקום שלא דברו ג' עמודי ההוראה בדין ההוא הוא הולך אחר דעת רוב הפוסקים ולא מצינו בתשו' שחזר בו מסברא זו וא"כ לפ"ז נראה דגם מ"ש בתשו' קבלנו הוראותיו אלא שהדבר המנגד לזה הוא במה שמצינו להפוסקים שכתבו על דברי הרא"ש דבמקום שסותר דבריו מהתשו' לפסקים שהפסקים עיקר ולכאורה נראה דזה סיוע לדברי השע"ה הנז' שהרי מצינו בהרא"ש שתופסין בו עיקר מה שכתב בפסקים ולא מ"ש בתשו' וא"כ גם לגבי מרן מ"ש בב"י הוא עיקר ולא מ"ש בתשו'. אכן אין זה כלום שהרי מצינו להטור ח"מ ס"סי ע"ב שכתב דאע"פי שכתב בתשו' שהמלוה על המשכון שומר שכר בפסקיו כתב שהוא ש"ח ואחרונה היא גם מצינו למרן בב"י סי' ק"ו שכתב משם בנו של הרא"ש ר' יהודה שכתב דכשרואה אני דבריו סותרין זה את זה מפסקיו לתשו' הריני הולך אחר הפסקים שהם אחרונים עי"ש. מעתה ל"ק ולא מידי דההיא דהרא"ש שאני לפי שכתבם באחרונה ויש מקום לומר שחזר בו אבל ודאי אם היו התשובות באחרונה ודאי שהיו הולכין אחריהם הן מצד שהם אחרונים והן מצד שהם הלכה למעשה ובלא"ה ל"ק ולא מידי מההיא דהרא"ש לנ"ד דאף שאמרו דהפסקים עיקר היינו כשהם סותרין מתשו' לפסקים אבל במקום שאין סתראי נינהו שניהם שוים לטובה ואזלינן בתרייהו:

והטור ז"ל בי"ד סי' קס"ט כתב שם דברי הרא"ש שבתשו' וכתב שם מרן שזה סותר למ"ש הוא עצמו בח"מ סי' ע"ב ותירץ דאפשר לומר דלאו כללא כייל לן דבכל מקום שדבריו סתראי נינהו דאזלינן בתר הפסקים אלא בההיא תשו' דוקא קאמר שהיה ידוע לו שדבריו בפסקים היו אחרונים לה ומרן החבי"ב בח"מ סי' ע"ב אות ס"ט שכתב דלא כתב רבינו מהרי"ק כן אלא לדברי בע"הט שבסי' זה אבל למ"ש בסי' ק"י ובטור י"ד סי' שמ"א משם הר"י בן הרא"ש אי אפשר לומר כן אלא שסובר דכלל זה הוא בכל מקום. דאזלינן בתר הפסקים שהם אחרונים וסיים שם ולפ"ז חולקין הרב ר"י עם אחיו בעל הטורים ז"ל ע"כ. ואנכי העבד לא ידעתי למה לא כתב מרן דההיא דסי' קס"ט דאזיל בתר התשו' משום שראה לאביו שנשאל בשאלה זו אחר שחבר הפסקים ומשו"ה הטור פסק כוותיה דהתשו' ואחיו ר' יהודה לא ראה דבר זה אפשר שהיה חוץ לעיר ובזה עלו דברי הטור ואחיו הר"י שניהם שוים לטובה דאזלינן בתר דבריו האחרונים משא"כ לפי פי' הרב החבי"ב שיהיה מחלוקת במציאות הטור ואחיו דר"י ומרן ז"ל בתשו' א"ה סי' ב' הביא דברי הטור שבסי' ע"ב שכתב דכל מקום שדברי הרא"ש סותרין זה את זה מפסקיו לתשו' שהפסקים עיקר שהם באחרונה וקשה שהרי הוא עצמו בי"ד סי' קס"ט וסי' ר"א פי' דברי הטור דלאו כללא כייל לן אלא דוקא בההיא דסי' ע"ב דקים ליה להטור שהיתה באחרונה וא"כ איד פה יביא ממנה סיוע לדבריו ולא זכר שר מ"ש הוא עצמו בסי' קס"ט וסי' ר"א ועוד דהו"ל להביא סיוע מדברי אחיו ר' יהודה שכתב כן בפי'. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שמרן חזר בו מההיא דסימן קס"ט כי ידוע לנו הדבר שהתשו' חיברם אחר חיבור ב"י וסבר לה מר כי הטור בסי' קס"ט שפסק כדברי התשו' לפי דקים ליה שאותה תשובה דוקא נעשית אחר החיבור של הפסקים ומשו"ה פסק כמותה אבל אה"נ דבמקומות אחרים התשו' היו קודם ואח"ך הפסקים כדברי ר' יהודה אחיו ושניהם שוים לטובה. ומהרימ"ט שם בסימן ז' אסיק דכל פוסק שסותר עצמו מחיבור לתשו' בין שיהיה החיבור תחילה ואח"ך התשו' ובין בהיפך שעשאו בסוף ימיו הפסקים עיקר ע"כ. וקשה לי על דבריו דמאחר דבתחילת ימיו כתב הפסקים ואחר זה בא אליו שאלה ופסק היפך מ"ש בפסקים היאך נוכל לומר דהפסקים עיקר אחר שראה אותם ולא נראו בעיניו ופסק בתשו' להפך. ואם תאמר דאם איתא דחזר בו היה לו להסירה מהפסקים כמו שכתב מהרי"ט א"כ גם זה קשה היאך השיב להם תשובה ונתן בידם והדבר בהיפך ואין דעתו כן ועוד דגם הרא"ש עצמו אם איתא דידע אניש בנפשיה דהפסקים עיקר היה לו להסירה מתוך שאר התשובות. ונראה לומר דמ"ש מהרי"ט דהפסקים עיקר היינו לגבי דידן שלומדים בספרים ורואים שיש מהם כותבין כמ"ש בפסקים ויש מהם שכותבין כמ"ש בתשו' ועל אופן זה כתב שיש לילך אחר הפסקים כי יותר הם מדוקדקין:

והנה מהרי"ל בסי' ע"ו הביאו הרב החבי"ב בסי' ע"ב הג"הט אות ס"ט כתב שיש לילך אחר התשו' יותר מהפסקים שלא היו בשעת מעשה עי"ש. מדבריו אלה נראה שהתשובות שהם הלכה למעשה יותר הם מדוקדקים מהפסקים ומעתה לפי דברי מהרי"ל יש לפשוט ספק דידן דמאחר דראינו אנן בדידן דקבלנו הוראותיו במ"ש בפסקים א"כ כ"ש מה שהורה וכתב בתשו' שהם הלכה למעשה ועוד שהם אחרונים ואף שמהרימ"ט פליג על דברי מהרי"ל וסבר דהפסקים עיקר בין שיהיו בראשונה ובין שיהיו באחרונה היינו דוקא כשהם סותרין זה את זה אבל אם אינם סותרין זה את זה שניהם כאחד. עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממה שמצינו לר' יהודה בן הרא"ש שכתב דכל מקום שאנו רואים דברי הרא"ש ז"ל דסתראי נינהו אנו הולכים אחר הפסקים וקשה דלמה לו לתת טעם לפי שהם אחרונים הו"ל לתת טעם דבפסקים יותר מדקדק הרא"ש אלא ודאי נראה דסבר לה מר דהתשובות שהם הלכה למעשה יותר מדקדק בהם הפוסק והיה ראוי דבמקום שדבריו סתראי נינהו היה לנו לילך אחר התשו' אלא לפי שלא היו התשובות באחרונה אלא הפסקים נעשו באחרונה א"כ ראוי ללכת אחר הפסקים שהם באחרונה ואמרינן דודאי חזר בו ממ"ש בתשו' אף שהם הלכה למעשה דודאי בכתבו הפסקים נתחדש לו איזה דבר וחזר בו וא"כ אנן בדידן שברור לנו הדבר שהתשו' נכתבו באחרונ' ואם הם סותרין למ"ש בב"י אנו הולכין אחריהם כ"ש כשאינם סותרין ואם אנחנו קבלנו את דבריו בחיבור ב"י ובש"ע כ"ש מ"ש בתשו'. ולמה שהקשה מהרימ"ט שם ח"מ סי' ז' וז"ל וכי אפשר להיות דבר זה שבעת אשר כתב החיבור הניח שומר על פתח בית המדרש שלא ישאל אותו שום אדם וכן הקשה הרב החבי"ב שם בסי' ע"ב הג"הט אות ס"ט ולפקד"ן דלא נפלאת היא ולא רחוקה וכבר אמרו על הרמב"ם ז"ל שישב כמה שנים בהסגר בעת שחיבר ספרו וגם הרא"ש עשה כמוהו שישב בהסגר ועשה שם הפסקים ולא נודע זה לרבים א"נ אפשר שהיו שואלים ממנו שאלות והיה פושט אותם מהפסקים שלו ולא היה עושה אותם בדרך שאלה ותשובה ובמקום שעדין לא הגיע לשם בפסקים היה פושט להם מתוך הסוגיא ואין זה דבר רחוק:

א"נ רוב תשובותיו חיברם בתחילה ואחר זה חיבר הפסקים וסבר ר' יהודה בנו דבמקום שדבריו סתראי נינהו אנו הולכין אחר הפסקים שהיו באחרונה ואף שבעת חיבור הפסקים נשאל כמה שאלות ואפשר שיש מהם אשר נשאל עליהם אחר החיבור והוה לן לילך אחריהם עם כל זה כיון שלא נודע לנו איזה מוקדם ואיזה מאוחר אזלינן בתר הרוב שנתחברו תחילה ואח"ך הפסקים ואזלינן בתר הפסקים ואפשר דלכן כתב מרן בי"ד סי' קס"ט וסי' ר"א דהטור בההיא דסי' ע"ב קים ליה שהיתה באחרונה ומינה אנו אומרים לדעת ר' יהודה דבמקום שמצינו שפסק הטור כהתשובה לפי דקי"ל להטור שאותה תשובה היתה באחרונה ור' יהודה שלא ידע איזו מוקדמת ואיזו מאוחרת אמר על הכל שאנו הולכין אחר הפסקים והתשובות נחשבים רובו ככלו שהם ראשונים כיון שהפסקים ברור לנו שהם באחרונה. ועפ"ז יש לתרץ מה שהקשה מהרש"ך ח"א סימן קל"ו על דברי מהרד"ך בית כ"ח שהרא"ש כתב בפסקים שהמשומד יורש את אביו שאע"פי שחטא ישראל הוא ואילו בתשובה כתב שאינו יורש את אביו ותירץ דבפסקיו לא ראה תשו' דר' יהודה שכתב דמשומד אינו יורש ומשו"ה כתב דיורש אבל בתשו' שראה תשו' הנז' חזר בו והקשה עליו מהרש"ך שאיך נעלם ממנו דברי הטור ודברי אחיו ר' יהודה שכתבו בפשיטות שהפסקים נעשו באחרונה עי"ש. והנה מדברי הטור שבסי' ע"ב ליכא קושי כלל לפי שמצינו לו בטור י"ד סי' קס"ט ור"א דאזיל בתר דברי אביו שבתשו' וכתב עליו שם מרן ז"ל שבסי' ע"ב לאו כללא כייל לן אלא דוקא בההיא דסימן ע"ב קי"ל שהיתה באחרונה ולאו בכל מקום כן הוא ואף לדברי ר' יהודה א אחיו כבר כתבנו דגם הוא יודה שיש מקומות שהתשו' היו באחרונה אלא במקום שלא נתברר לנו מי קדם אזלינן בתר רוב התשובות שהיו בתחילה והפסקים אחרונים אבל במקום שיש לנו קצת גילוי שהתשו' באחרונה כגון ההיא דמשומד שבתשו' הביא ס' ר' יהודה ובפסקים לא הביא אמרינן דחזר בו מהפסקים והתשובה אחרונה והיא עיקר וכמ"ש הרב מהרד"ך ז"ל והכלל שנתן ר' יהודה בנו הוא על מקום שהוא סתום ולא נודע אפילו ברמז מי קדם:

וחזי הוית להרב ברכת אברהם סי' קנ"ג דף קל"ח שכתב דידע הטור באביו הרא"ש דלא כתב דבריו דפ' הרואה דרך פסק אלא דרך פירוש אבל מה שפסק הרא"ש דרך פסק באמת מ"ש בתשובה והקשה עליו הרב שלחן גבוה בכללי הרא"ש וז"ל וצ"ע שהרי הטור ח"מ סי' ע"ב כתב להיפך שדברי הפסקים עיקר עי"ש ונראה דאישתמיט מיניה דמר מ"ש הטור עצמו בי"ד בסי' קס"ט ובסי' ר"א דמשם באר'ה דהטור ס"ל שדברי הרא"ש שבתשו' עיקר ועליהם סמך דבריו ומ"ש בסי' ע"ב כבר כתב מרן דלאו כללא כייל לן אלא דוקא בההיא דסי' ע"ב קי"ל בדעת אביו שהיתה אחרונה ועוד דאפילו תימא דפשט דברי הטור כן דלא כמ"ש מרן מ"מ הטור לא אמר בפי' כי בכל מקום כן הוא אלא אמר על תשו' זו שהיתה באחרונה לפי שהדבר היה ידוע לו בזאת התשובה דוקא שהיתה באחרונה משא"כ בר' יהודה אחיו שנראה מדבריו להדיא שהוא נותן כלל על כל מקום שהפסקים אחרונים וכן כתב הרב ברכת אברהם הנזכר שיכול להיות ששמע מאביו שזה שכתב בפרק הרואה לאו לענין פסק אלא לענין פירוש כתב כן אבל מ"ש בתשו' הוא העיקר ולא קשה עליו מההיא דסי' ע"ב כלל ונעלם כל זה מהרב שלחן גבוה מ"ש הטור שם בסי' קס"ט ובסי' ר"א שנראה משם שגם נפסוק כמו שכתב בתשובה גם נעלם ממנו דברי מרן מה שפי' בשני המקומות הנז' בההיא דסי' ע"ב עי"ש. ועוד דכיון דהוא כתב דההיא דפ' הרואה לא לענין פסק דין איתמר אלא לענין פי' א"כ נמצא דכאילו בפסקים לא נזכרה כלל אלא בתשובה דוקא ובכה"ג ודאי דאזלינן בתר התשו' ועל אופן זה לא נתנו כלל ואדרבה הרב ברכת אברהם משום שראה להטור ואחיו שכתבו הם שהפסקים אחרונים לכן כתב שזו אינה בכלל כי הוא פי' ולא פסק:

שו"ר שספק דידן כבר נסתפקו בו בדור שלפנינו חכמי ורבני אר"ץ יע"א והרב המופלא כמה"ר אברהם סיתהון ז"ל בעל המחבר ס' מלל לאברהם שהביא להם ראיה ממה שכתב נדון זה בפי' הרב בעי חיי ח"א סי' ע"ג שכתב וז"ל ומ"מ אפילו דנימא דפליגי לענין הלכה אין ספק שראוי לפסוק הלכה כמהר"י קארו במ"ש בתשובות א"ה וכמהר"ם מטראני שהם היו גדולים ומפורסמים בהוראה ובפרט רבן של כל ישראל מהר"י קארו שעליו סומכין בכל תפוצות ישראל צאו וראו מ"ש מהראנ"ח בח"א סי' ק"ט על מהרי"ק ז"ל וכבר נתקבל הרב ז"ל עלינו לרב ללכת אחר הוראותיו ע"כ. ואם על דבריו בחיבור שהיה טרוד בפי' דברי הטור ולאסוף כל הסברות כתב כן כ"ש על דבריו שבתשו' שהם הלכה למעשה דודאי דקדק בהם הרבה וכמ"ש מהרי"ל בתשו' סי' ע"ו ואע"פי שהר"י בן הרא"ש והבאים אחריו כתבו דיש לילך אחר הפסקים של הרא"ש ולא אחר מ"ש בתשו' אינו ענין לזה כלל דהתם הוא כשהרא"ש סותר עצמו מהפסקים לתשו' אבל כשאינו סותר את דבריו ודאי דאין הפרש בין הפסקים לתשובות עי"ש. הרי להדיא דסבר לה מר מרן החבי"ב דאדרבה מ"ש בתשו' הוא יותר מדוקדק משא"כ בחיבור שהיה טרוד בפי' דברי הטור ואם אנו קבלנו הוראותיו אפילו במ"ש בחיבור שהיה טרוד לפרש דברי הטור ולאסוף סברות הפוסקים כ"ש שקבלנו הוראותיו במ"ש בתשו' שודאי יותר דקדק בהם כדברי מרן החבי"ב שהם הלכה למעשה ומדברי מרן החבי"ב פשטו ספיקם חכמי ורבני אר"ץ ללכת אחר דברי מרן גם למ"ש בתשו'. ואף שראו להרב החיד"א ז"ל בסי' כ"ה שאף שראה להרב משאת משה והרב נחפה בכסף שכתבו שאף למ"ש בתשו' קבלנו הוראותיו והוא כתב עליהם ואינו מוכרח ואחר שראו דברי מרן החבי"ב לא חשו לדבריו כלל ואפילו להוציא ממון ואף אנן בדידן אחר שראינו דברי מרן החבי"ב לא נחוש למ"ש השע"ה הנז' ולא למה ששמע וגם לא ידענו מי בעל שמועה זו ונראה דעל כיוצא בזה סיים שם הרב מרן החבי"ב ז"ל דאף דקי"ל הילכתא כבתראי לא אמרינן הכי אלא כשדברי הראשונים באו על ספר מפורסם וידוע אבל מה שנמצא כתוב בתשובת גאון ז"ל ולא עלה זכרונו על ספר ידוע אפילו שימצא פוסק אחרון שיפסוק היפך הגאון הקודם לו איכא למימר דלא שמיע ליה לפוסק אחרון את דבריו ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה וכן תפסו כל האחרונים ובנ"ד הדבר ברור שתשו' מהר"י קארו ומהר"ם מטראני ז"ל לא נתגלו בימי מהרשד"ם ומהר"א חסון ואי הוה שמיע להו הוו הדרי בהו ע"כ. ומינה אנו למידין בנ"ד במכ"ש שהרי אפילו מהרשד"ם שהיה בזמן מרן ועכ"ז כתב עליו מרן החבי"ב שאילו ראה תשובת מרן ומהרימ"ט היה חוזר בו א"כ כ"ש מרן החבי"ב והרב שער המים שהיה ביניהם זמן מרובה וחכמתו ובקיאותו נפלאה שאנו אומרים שהרב שע"ה אילו ראה דברי מרן החבי"ב שכתב להדיא שקבלנו הוראות מרן ז"ל אפילו למה שכתוב בתשובות שודאי היה חוזר בו וגם הרב החיד"א לא הוה כמסתפק בדבר ועוד דכבר כתבתי לעיל כי הרב הלכות קטנות בח"א סי' קפ"ב כתב שם בנו המני"ח ששמע ממר זקנו כי בימיו חזרו גאוני צפת ת"ו וחידשו ההסכמה וקבלתם לשמוע אל דברי מרן ודבריו אפילו באלף לא בטיל ואם יש הפרש בין במ"ש בב"י ובש"ע למ"ש בתשו' למה לא ביאר את דבריו להדיא כי תשובות מרן כבר נדפסו בימי בנו של מרן והיה לו להודיע דבר זה ולא לסתום אם אמת הדבר שכך הוא. ועוד כי נראה שנעלם ממנו דברי מהראנ"ח שהביא הרב החבי"ב שכתב וכבר נתקבל עלינו מהריק"א לרב ללכת בכל הוראותיו ומדכתב ללכת בכל הוראותיו ולא פי' במ"ש בב"י ובש"ע נראה דבכל הוראה קאמר ועוד דכיון דמצד קבלה נגעו בה ולא מצר הסכמה א"כ יכולין ציבור שקבלו עליהם דיין לומר לזה קבלנו אותך ולזה לא קבלנו:

ועוד נראה כי מצינו להרב החבי"ב בכללי הפוסקים שהביא משם מהרימ"ט חח"ה סי' כ"ב שכתב דמ"ש מהרי"קו דאם בא דברי הקדמון על ספר ידוע ודאי שראה אותו אחרון וחלק עליו היינו בפוסק אחרון שכותב הלכות פסוקות אבל מי שכותב תשו' בראיות אם איתא דשמיע ליה הך סברא דפוסק הקדמון לא הוה שתיק מינה להביא סברתו ולסותרה אלא מסתמא לא שמיע ליה עי"ש. וא"כ אף אנן נמי נימא אם איתא דהשע"ה הוה שמיע ליה הך דמרן החבי"ב לא הוה שתיק מינה ואילו שמיע ליה הוה הדר ביה:

עוד יש להביא ראיה דאין לחלק בין למ"ש בב"י ובש"ע למ"ש בתשובה והוא כי מצינו למרן שכתב תשובה ושלחה למור"ם ז"ל והובאה תשובה זו בש"ות מור"ם סי' מ"ז וכתב לו מור"ם דכל החולק על מכ"תור כחולק על השכי' והסכמנו פה והוכרחנו לשלוח מאה זהובים כפי פסק תשובתו דמר ע"ש. הרי מצינו למור"ם שלא יצא לחלק בין החיבור והתשו' כי כולם שוים לטובה. ואף שמצינו להרב קרית מלך רב בש"ות ח"א סי' ג' שיצא לחלק שלא קבלנו דברי מרן בין בחיבור בין בתשו' אלא בתשו' שעשאן חיבור אבל בתשובה אחת שכתב ושלח לא דאפשר שחזר בו אח"כ מאותה תשובה הנה מלבד ששם הרב מהר"ם מזרחי שם דחה לכל דבריו עוד בה שתשובה זו כבר נדפסה בספרו אבקת רוכל סי' פ"ג וא"כ הרי חיברה עם שאר תשובותיו ואילו חזר בו לא היה מחברה עם שאר תשובותיו ואפשר כי בימיו עדין לא נדפסו תשובות מרן בס' אבקת רוכל ומשו"ה כתב כן וכבר כתבתי דמרן ז"ל דקבלנו הוראותיו לפי שהוא הולך אחר הרוב כמ"ש בהקדמת א"ח והכתוב מסייעו דכתיב אחרי רבים להטות כמ"ש הרדב"ז בח"א הישנות סי' קי"ו ולית ליה קי"ל וא"כ לפ"ז גם מ"ש בתשו' קי"ל כוותיה דלא חזר מדרכו לילך אחר רבים ולפ"ז מ"ש הרב שער המים כי שמע שלא קבלנו מ"ש בתשו' אין טעם בדבר ולמה יגרע מ"ש בתשו' כיון שהולך אחרי רבים ואם את"ל שראינו באיזה תשובה שנטה מדרך זו אותה תשובה תדחה ולא כל תשובותיו ואם נאמר דשאני מה שכתוב בתשו' שהוא ספק ופושטו מדברי הפוסקים ואין בו ענין שהולך אחרי רבים אלא הוא מדברי עצמו הא נמי ליתא והרי כמה דינין חידש מרן מד"ע בב"י וקבלנו אותם:

נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט

תוכן העניינים

ויוסף אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה