אור ברסלב
ויוסף אברהם סימן כד

ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין

סימן כד

סימן כג

שאלה שני יהודים אחד שמו יוסף אשכנזי בן ר' דוב והשני עובדיה חמוני שהיו בעיר תרסוס ובאו לדור בעיר אנטוכיא ויצאו שניהם יחד להסתחר בכפרים אשר סביבות העיר הנז' ונעלמו ולא נודע מקומן וחפשו עליהם ולא נמצאו ויום אחד בא ה"ר אליהו מזרחי לפני ב"ד והעיד לפניהם וכתבו ב"ד עדותו וז"ל במותב תלתא כחדא הוינא אנן ב"ד דח"ל כד אתא קודמנא ה"ר אליהו מזרחי ואחר האיום והגיזום כדחזי העיד בתורת עדות גמורה וז"ל כונת פ'י צ'יעית אל שיך פ'י בית שריכי אל גוי ואיג'א ואחד גוי מסיח לפי תומו וקאלי יא אליהו הל מסכין יוסף אל כוסא ושריכו אל ג'דיד אלי ג'ייה מין תרסוס אכ"ו טבאש הלי כאנו ינזלו ענדנא שופנהון מקתולין וחדמיה מין צ'עיתנא שאפ'ו אש כון קתלוהון זהו מה שהעיד לפנינו ה"ר אליהו הנז' וכו' ע"כ. וצריכין אנו לדעת ולדרוש ולחקור בספרן של צדיקים אם יש ממש בעדות זו ויבוא שכמ"ה:

תשובה בעדות זו יש בה כמה ספיקות אחת שלגבי הראשון הזכיר שמו לבד ולא הזכיר שם אביו ושם עירו וגם לא כינויו שזה שאמר יוסף אל כוסא אין זה כינוין אלא למי שזקנו קצרה ועגולה קורין אותו כוסא ושאלו לאנשי עירו ואמרו שאין לו שם זה וגם לגבי עבוד השני לא הזכירו שמו כלל ולא שם אביו ולא כינויו אלא שאמרו אנ"ו טבאש אלי ג'ייה מין תרסוס אם נאמר דכיון שאמרו אכ"ו טבאש הרי כמזכיר שמו ואף אם נאמר דשם עירו הזכיר כיון שאמר אלי ג'ייה מין תרסוס עכ"פ שם אביו לא הזכיר ולדעת הפוסקים צריך שיזכיר שמו ושם אביו ושם עירו. ונר' דבעדות זו יש מקום להתיר נשותיהן מכבלי העיגון ותחילה נביא מאי דגרסינן ביבמות דף קכ"ב וז"ל אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו והרמב"ם ומרן בסי' י"ז סי"ז פסקו מעשה זה להלכה אע"פי שלא הזכיר שמו ושם אביו ומהרשד"ם חא"ה סי' מ"ד כתב שמעשה זה שהובא בש"ס היה שהגוי הזה והיהודי שהיה עמו הכרנום והוא ג"כ כשהגיד מיתת היהודי היה מגיד לאיש או לאנשים שראו אותן ביחד יוצאין בדרך עי"ש. ומתבאר מתוך דברים אלו שאע"פי שהגוי לא הזכיר שמו וש"א וש"ע אלא שראינו אותם יוצאין יחד בדרך ביחד בחברה אחת ואנו. מכירין לשניהם להגוי והיהודי שהיו יוצאין ביחד ובא הגוי ואמר שהיהודי שהיה עמי מת אפילו שלא הזכיר שמו וש"א וש"ע מתירין את אשתו כיון שהוא מדבר לאנשים שהם מכירין אותם שהיו ביחד בעת יציאתן אף אנן בדידן נמי נימא כיון שהיה אומר לאליהו יוסף אל כוסא ושריכו אל ג'דיד אלדי כאנו ינזלו ענדנא ולא אמר והינין ינזלו ענדנא כל סעא משמע מזה שאליהו הנז' היה מכיר אותם קודם לזה שהיו מתאכסנין אצלו ולכן נתן לו סימניהם וזה דומה למ"ש מהרשד"ם הנז' דכיון שהוא מדבר לאנשים שראו אותם ביחד זה יספיק במקום שמו וש"א. עוד נתן לו סימן ושריכו אל ג'דיד וכוונתו פשוטה שלא תסבור דמה שאני אומר לך ושריכו תסבור שהוא שותפו הישן שאתה מכיר שהוא ג"כ היה מתאכסן עמנו אלא שזה שותפו ג'דיד שבא מעיר תרסוס ונשתתף עמו דאם לא היו ידועים לו היה אומר שני יהודים נתאכסנו אצלינו והלכו להם והרגו אותם בדרך ומדאמר אלי כאנו ינזלו ענדנא משמע שזה הדבר היה ידוע לאליהו וזה דומה למעשה הש"ס שאמר שהיהודי שהיה עמי מת שהיה מדבר כן לפני אותן שהיו מכירין אותם וראו אותם ביחד:

עוד יש להביא ראיה ממה שמצינו למרן ז"ל בתשו' לא"ה סי' י"א שכתב וז"ל ועוד שהישמעאל אמר שהיהודי הנהרג היה מעיר סינים ור' יעקב הנז' ידענו שהיה מעיר סינים אלא שמזמן קרוב בא לדור פה ומאחר ששום יהודי לא נתעלם באותו זמן זולתי זה משיאין את אשתו עי"ש. וא"כ גם בנ"ד נימא דכיון שאמר הגוי לאליהו הל מסכין יוסף אל כוסא ושריכו אל ג'דיד אלי ג'ייה מין תרסוס ובדקנו באנשי תרסוס שאנשים בה מעט וגם בדקנו באנטוכיא שיש בה ק"ק חמשים בע"ה מ"מ ולא נפקד מהם איש זולתי שני אנשים אלו מתירין ואף שעל יוסף הנז' לא הזכיר שם עירו כלל כ"א על עבוד מ"מ כיון שידוע לאנשי אנטוכיא שאלו השנים לקחו מהם סחורות והלכו לכפרים ולא חזרו כיון שנתברר על אחד גם השני נתברר עמו ומה גם שהזכירו שמו שהוא יוסף ועוד דבאותן הכפרים שיצאו להם אותן שני אנשים מעולם ידוע ומפורסם שלא יבואו להם סוחרים ממקום אחר כי אם דוקא מאנשי אנטוכיא וכיון שמעיר זו לא נפקד מהם איש זולתי אותן שני אנשים ודאי דאמרינן אלו הן הנחנקין ולא אחרים ומתירין את נשותיהן ונדון דידן דמיא למה שכתב הרמב"ם אבל אמר אחד יצא מעיר פ' ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ובנ"ד כיון שאמר אכ"ו טבאש אלי איג'א מין תרסוס הרי הזכיר שני מקומות אחת עיר שיצא ממנה היא תרסוס והשנית כיון שאמר אלי איג'א כלומר שבא למחוז שלנו והיא אנטוכיא דאל"ה להיכן בא ועוד כיון שאמר אכ"ו טבאש וטבאש ידוע לנו שהוא מעיר הנז' א"כ מחפשין בשני המקומות הנז' אם לא נמצא שנפקד מהם אלא דוקא אותן שני אנשים אשר נעלמו מהם משיאין את נשותיהן:

עוד מצאתי למרן ז"ל בתשו' סי' טו"ב שכתב משם הגהות מרדכי דסוף יבמות מעשה בגוי אחד שבשעה שדנוהו למיתה אמר מעולם לא פשעתי כי אם פעם אחת שהרגתי יהודי בן ניקולא לארוך שהיה מוליך יו"ד ליטרין ששלחה מרת יהודית לאחיה בניקולא והתירו את אשתו משום מסל"ת ע"י ששאלו לאשה אם שלחה המעות לאחיה אע"פי שלא הזכיר שם היהודי עי"ש והביא זה מרן בב"י. אף אנן נמי בנ"ד דאע"פי שלא הזכיר שמו עבוד כיון שהזכיר את שם אחיו שהוא טבאש מתירין את אשתו דמיא לההיא דשלחה אל אחיה ואחיה עצמו לא ידענו אותו כ"א מאחותו מ' יהודית ואף ששם לא התרנו אותה ע"י שידע שמה אלא גם בהצטרף עמה סימנין מובהקים גם בנ"ד מלבד שם אחיו נתן לו סימנין לאליהו שהיו מתאכסנין עמנו והם אשר הרגו אותם ודבר זה ידוע לאליהו ואין לך סימן מובהק גדול מזה:

ומרן ז"ל בתשו' סי' ז' דף קי"ג בדיני גוי מסל"ת הקשה על המרדכי הנז' דמי הכניסו בדוחק זה לאוקומי כלישנא דאוקים בגופו ארוך וגוץ הא אפילו לאידך לישנא איתתא שריא דהא פקדון הוו הנך ליטרין דלא עביד איניש שמוסר הפקדון לאחרים וכו' ועוד שהרי הגוי אמר שהיה מוליך יו"ד ליטרין ששלחה יהודית שאנו אומרים כולם מסרה יהודית לאחר והוא מסר לזה שנהרג וא"כ אותו שמסרה לו נהרג ואיתתא שריא עי"ש. וראיתי להרב החבי"ב בהגב"י אות קמ"ז שהבין דכוונת מרן להקשות על המרדכי דאפילו נימא דאותו היהודי שמסרה לו מ' יהודית היו"ד ליטרין מסרן לאחר וכו' אשתו מותרת שהרי הגוי מעיד שהרג לאותו ששלחה על ידו מרת יהודית יו"ד ליטרין לאחיה וכו' עי"ש. ועל כוונה זו שהבין בדבריו הקשה עליו הרב החבי"ב דאם הגוי היה אומר שהיה מוליך יו"ד ליטרין שמסרה לו יהודית היה הדין כמו שכתב וכו' אבל הגוי לא אמר אלא שהרג לאותו שהיה מוליך יו"ד ליטרין ששלחה מ' יהודית לאחיה עדין אפשר שהגוי נתברר לו מפי ההרוג או מפי אחרים שאלו היו"ד ליטרין היו ששלחה מ' יהודית לאחיה והוא לא הרג אלא לאותו אחר שנמסר בידו הפקדון עי"ש. ולפק"ד דמה שהקשה הרב החבי"ב על מרן היא עצמה קושית מרן על המרדכי והמדקדק בדברי מרן יראה שלכך כיון שכתב ועוד שהרי הגוי אמר שהיה מוליך יו"ד ליטרין ששלחה מ' יהודית וכוונתו שלא אמר הגוי שמסרה לו מ' יהודית אלא ששלחה אל אחיה שאם היה אומר כן היה משמע להדיא שאותו שמסרה לו מ' יהודית הוא שהרגו וכיון שלא אמר כן לכן סיים מרן שאנו אומרים כולם מסרה מ' יהודית לאחד והאחד מסר לזה שנהרג וא"כ מאי מביא ראיה המרדכי ממה שאמרה ששלחה לאחיה כיון דיתכן לומר ששלחה ע"י אחר ואין זה שנהרג. ומה שסיים מרן בדבריו וא"כ אותו שנהרג הוא שמסרה לו ואיתתא שריא הכוונה שחזר מרן לטעמו הראשון שנתן הוא עצמו לעיל דכיון שהוא פקדון אין דרך למסור הפקדון ביד אחר ולכן איתתא שריא. אכן אם לזה כיון אין זה קושיא שהרי אפילו לא אמר שהרג לאותו שמסרה לו יו"ד ליטרין אלא אמר סתם ששלחה אל אחיה עכ"ז כיון שאמר ששלחה יהודית אל אחיה בניקולא הרי כיון שאמרה יהודית הרי ידוע מקומה שהיא בארויך ואמרה עוד לאחיה שבניקולא א"כ מחפשין בשני המקומות הללו אם לא נפקד מהם משני המקומות כי אם איש זה מתירין את נשותיהן וכן נראה מהראיה שהביא המרדכי שם מפ' בתרא דיבמות ההוא דהוה קאמר וי ליה לפרשא זרירא דפומבדיתא דמית ואינסבה רב יוסף לדביתהו משום דידוע דליכא בעיר בזה הכינוי כ"א הוא עי"ש ולא חיישינן שמא בא איש אחד לפומבדיתא ושמו פרשא זרירא ר"ל גבור חיל ואותו הוא שנהרג וזה שהיה אצלנו הלך לו לעלמא גם לא חיישינן שמא קרא ליהודי אחר שהיה דומה לו וקראו פרשא זרירא והוא שנהרג ואידך אזל לו לעלמא לפי דכיון שבדקנו בכל עיר ולא נמצא בעיר שנקרא פרשא זרירא אלא הוא ודאי דאמרינן שהוא עצמו שנהרג ולא אחר ומינה למד המרדכי בנדון דידיה ששאלנו ליהודית אם שלחה לאחיה יו"ד ליטרין ואמרה הן אנו מתירין את אשתו ולא חיישינן שמא ראה איש אחד בדרך ומסר בידו הפקדון והוא הלך לו למקום אחר דכיון דחפשנו בכל העיר מקום יהודית וגם בניקולא ולא נפקד מהם איש כ"א זה לא חיישינן שמא לאחר מסר הפקדון והאחר מת והוא אזל לעלמא אכן בנ"ד דהגמ' אפי' חיפוש אין צריך שכיון שידוע לנו שזה היה כנוי יספיק בזה ואף בההיא דהמרדכי כיון ששאלו אותה ליהודית ואמרה שהיא שלחה אל אחיה ואותו שליח מת יספיק בזה ואין צריך חיפוש ועכ"פ למדנו מההיא מעשה דפרשא זרירא דכיון שהיה ידוע שזה כנויו אין צריך חיפוש אף בנדון דידן כיון שאמר אכ"ו טבאש וידוע שאחיו זה הוא כנויו ולא איש אחר מתירין את אשתו:

והנה ההיא דפרשא זרירא הרי"ף והרא"ש העלו אותה להלכה אבל הרמב"ם ומרן כעת אגב ריהטא לא מצאתי שהביאו אותה להלכה ולא ידעתי למה דהא נפקא מינה טובא לענין דינא דנראה ממנה דאפילו לא הזכיר שמו ושם אביו כי אם שנתכנה בשם ידוע יספיק בזה ואין צריך שמו ושם אביו:

עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממה שפסק הרמב"ם באיגרות והביאו מרן בב"י סי' י"ז וז"ל ראובן היה נושא ונותן בחוץ ויצא לישא וליתן בכפרים של עכו ובא אצל יהודי והפקיד כליו ולקח מהם קצת והלך למכור לעיר אחרת המתין היהודי שלשה ימים ולא בא אז הוליך כליו לאשתו ושאלה עליו וא"ל הלך ולא בא לימים עברו יהודים אחרים מעכו וא"ל גויה אחת להיכן אתם הולכים א"ל לכפר פ' א"ל אל תזוזו מכאן שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי אחד שאלו אותה מה אירע לו א"ל הוא היה מודעתנו כשהיה בעכו והיה עושה מלאכתנו וספרה להם דמותו וכשבאו העדים השומעים לפני ב"ד התירו את אשתו ויש אצלינו ממחה בדבר וכו'. תשובה זאת האשה מותרת לינשא שזאת הגויה מסל"ת וכו' ואע"פי שלא הזכירה שמו ולא ש"א ולא ידעה אותו בשמו כמעשה דצידון וכל אלו הדברים חוזרין אל עיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם שבעגונה הקלו ע"כ. ומזאת התשובה למד הרב משפטי שמואל סי' פ"א דאע"ג דלא הזכיר לא שמו ולא ש"א ולא שם כינויו אלא שהיה מודעתנו בעכו אפ"ה התירו אותה וכו' ואי משום שהיו יודעין שזה מלאכתו בכפרים של עכו והוה ליה כאילו ידענו בפירוש מ"מ נימא דזה אינו שהיה נהוג בכפרים כי אותו הלך לו ומה שאומרת האשה שנהרג אולי אחר הוא אלא ודאי עיקר הענין הוא שאחר שמוכח מילתא טובא וקרוב לודאי שזה הוא לא מדקדקינן בה עי"ש. א"כ נראה דכ"ש בנדון דידן שאמר הגוי לאליהו אלי כאנו ינזלו ענדנא והיא במקום מודעתנו שכתב הרמב"ם ובנ"ד עדיפא שאמר לאליהו אלי כאנו ינזלו ענדנא ולא אמר כאנו נזלו ענדנא משמע שמדבר עם אליהו שהיה יודע שהיו תדיר מתאכסנין אצלו וידוע זה לאליהו והיה מודעתם ואפילו לא היה מזכיר שמם כלל ולא שם אביהם היו מתירין את נשותיהן לדעת הרמב"ם כ"ש בנ"ד שאמר יוסף אל כוסא ואכ"ו טבא"ש שעכ"פ הזכיר שמותם עוד נראה לומר שבנ"ד שאמר אכ"ו טבאש אלי ג'ייה מין תרסוס ושם זה ידוע לכל אנשי העיר שלא יש שום יהודי בקהל שנקרא כן זולתי אחיו של עבוד הנעלם וזה דומה למ"ש מהרח"ש בתשובה סי' מ"ד ומהראנ"ח ח"א סי' ן' דאם אמר חתן פ' אע"פי שלא הזכיר שמו הוי כאילו הזכיר שמו אף כאן כיון שאמר אחיו של טבאש הוי כאילו הזכיר שמו שהוא עבוד וכן כתבו ג"כ הפו' שאם אמר אח פ' או משרת פ' הוי כמזכיר שמו:

אכן עדין יש להסתפק בנ"ד דשמא גוי זה שאמר שראה אותם הרוגים אמר בדדמי ושמא עדין הם חיים אכן מצאתי להרדב"ז החדשות ח"א סי' ס"א דלא אמרינן בדדמי אלא באומר מת או נהרג אבל מצאתיו מת או הרוג לא חיישינן בדדמי אף אנן נמי נימא בנ"ד דכיון שאמר הגוי שופ' שופ'נהון מקתולין שר"ל שמצאנו אותם הרוגים לא חיישינן שאמר כן בדדמי כיון שלא אמר נהרגו או מתו עוד נראה שבנ"ד שראינו שהגוי המסל"ת היה מתאונן עליהם ואמר לאליהו אל מסכין יוסף אל כוסא ושריכו אל ג'דיד כנראה מדברים אלו שאליהו היה מכיר לשותפו הישן והחדש והגוי מגיד לו שלא תסבור שזה שנהרג הוא שותפו הישן אלא שותפו החדש והוא מגיד לו חדשות על הידוע ביניהם אע"פי שלא הזכיר ש"א וש"ע מתירין את אשתו וכן מצאתי למהר"ם מלובלין סי' קל"ב שכתב דכל שניכר מתוך דברי הגוי המסל"ת על מי הוא מדבר כגון שהוא והשומעים ממקום אחד ומגידין דרך התאוננות איך שפלוני ופלוני נהרגו אף שלא הזכיר ש"א וש"ע מסתמא על הידוע ביניהם הם מדברים. ודמיא להא דאמרו בגמ' מאן איכא בי חסא שכיב חסא עי"ש אוף אנן נימא בנ"ד כיון שאליהו הנז' היה שותף עם גוי אחר באותו כפר ותמיד הולך ובא לשם וראה שהגוי המסל"ת היה מתאונן עליהם והיה מדבר עמו על הידועים אצלו שגם הם תמיד היו הולכין ומסתחרין שם ובודאי שכל דבריו כולם על אותן הידועים ביניהם אשר נפקדו היום הוא מדבר:

עוד מצאתי למהרשד"ם סי' י"ח שכתב ומטעם שלא אמרו שמו וש"א וש"ע גם מזה אין לפקפק וכבר הארכתי וכו' ועתה בנדון שלנו אחר שאמר הישמעאל ששאלו ממנו בורית והשיב אינו עתה בידי אבל למטה בבטאן יש לי אלו הדברים מוכיחין שזה קוסי ישמעאל היה אותו שהיה שם בבטאן דאל"כ מנין להם להשיב לבקש ממנו בורית אלא להיות הוא דרך האומנין העומדים בבטאן כי יש להם תמיד בורית לכן שאלו ממנו וכן הוא השיב וכו' אבל למטה בבטאן יש נרא' ודאי שעל העומד היה מדבר ומאחר שיודע שלא היה בבטאן איש אחר שיתנו אלא קוסי ישמעאל זה בעל האשה הו"ל כאילו הזכיר בפי' בעל האשה עי"ש. א"כ גם בנ"ד אע"פי שלא הזכיר שם האיש שהוא עבוד כיון שאמר שהיו מתאכסנין אצלינו וידוע שלא היו מתאכסנין אצלם כ"א אלו שני היהודים הו"ל כאילו הזכיר שם עבוד וגם נראה מדבריו שבאופן זה אין צריך ש"א וש"ע. עוד יש לברר בנדון דידן שלא הזכיר שם אביו של יוסף ואת שם השני לא הזכיר לא שמו ולא ש"א כי אם שם אחיו דוקא ואיכא פלוגתא בדברי הפוסקים בספרן של צדיקים דאיכא מאן דאמר דבעינן שמו וש"א וש"ע ואיכא מאן דס"ל דסגי בשמו וש"ע ולא סגי בשמו וש"א אכן נראה דמצינו עוד למהרשד"ם סי' ר"ם שכתב דהיכא דניכרים הדברים על איזה איש מדברים נקטינן כאילו אמר בפי' על מי מעיד כגון שאמר את אליהו נראה להדיא שמדבר על איש ידוע ומפורסם לנו דאל"כ הו"ל לומר איש יהודי ושמו אליהו ראיתיו הרוג אלא כיון שה שהזכיר ואמר את אליהו נראה שהוא מדבר על איש ידוע לנו עי"ש. א"כ נראה דגם בנ"ד שאמר שותפו החדש אחיו של טבאש ולא אמר שאחיו שמו טבאש נראה שכבר נודע לנו שם זה ומפורסם אצלינו ונותן סי' לאחיו עבוד הנהרג בו ועוד כיון שאמר שותפו החדש נראה שהיה ידוע לאליהו שיוסף היו לו שני שותפין אחד שהיה לו מקודם ואחד מחדש וזה שנהרג הוא החדש א"כ נראה מזה שכל דבריו עם אליהו מדבר לו באיש ידוע לו ומפורסם. אכן מהרשד"ם שם לא סמך על טעם זה לבד אלא בהצטרף עמו טעמים אחרים וע"י כולם התיר. אכן נראה שבנ"ד אשר נתן בהם כמה סימנין לא אחד ולא שנים אחד שהזכיר שם האחד ששמו יוסף וגם זקנו כוסא וגם היה לו שני שותפין וגם היה מתאכסן אצלם וגם היה בתרסוס ומחדש בא לאנטוכיא וגם הוא אכ"ו טבאש ובכל אלו הסימנין א אם נאמר דמהרשד"ם לא סמך על טעם זה לבד להתיר בכל אלו הטעמים אשר כתבנו וסדרנו שאלו הן הנאמרין בנדון דידן באופן זה ובטעמים אלו אף מהרשד"ם עצמו יודה בזה להתיר שתי נשים אלו אשר באו בנדון דידן להתירן מכבלי העיגון ויותרו לשוק נשותיהן של יוסף ועבוד הנז' בלתי שום ספק ומה גם בנ"ד שמעיר תרסוס ואנטוכיא שהם כפרים קטנים לא נפקד מהם איש כי אם אלו:

וראיתי למהריב"ל ח"ג סי' י"ח שנשאל על יצחק קשטרו תושב אנדרנופולי והלך לניקופול לקנות משם שוורים ומשם הלך לב'לחייא והרגוהו בין הכפרי' ולא נמצא גופו ובאו כמה עדויות מגוים מסל"ת שנהרג יהודי אחד שהיה קונה שוורים וב"ד של ניקופול כתבו שאלה זו ותשובתה בצידה ושלחו אותה למהריב"ל ז"ל והם אמרו בתחילת התשובה וז"ל איכא לאסתפוקי בכל הני עדויות שהם לא הזכירו שמו וש"ע אלא פ' יהודי שהיה קונה שוורים סתם עי"ש. ולכאורה דברים אלו תמוהים עד מאוד דאיך אמר פ' יהודי דאם אמרו פ' יהודי א"כ הרי הזכירו שמו להדיא ואיך כתבו שלא הזכירו שמו ועוד קשה דלמה לא נסתפקו ג"כ שלא הזכירו שם אביו והרי גם היא מעיקר הדין. וראיתי ג"כ בכ"י לאחד קדוש שהקשה על אומרם שלא הזכירו שם עירו והרי עדין לחלוחית הדיו קיימת שבסוף השאלה הוזכר שם עירו ונעוץ סופה בתחילתה דמצרפינן שכך כתבו עד יבוא התובע מעיר אנדרנופולי לפי שאמרו לו הרועים שבעל אלו השוורים היה מאנדרנופולי ואיך לא זכרו מה שאמרו תוך כדי דיבור וכתב שעיין בקושיא זו הרבה ולא מצא לה תשובה וכתב דאולי מהריב"ל שראה לזאת התמיהה ושתק לפי שלא רצה להכחישם בפניהם וחשש לזילותא דבי דינא והמה יראו ויתמהו על עצמן עכ"ל והתימה מהכותב הנז' איך לא הרגיש ג"כ במה שהקשיתי עליהם לעיל וסתרו דבריהם תוך כ"ד:

ולפקד"ן בפשיטות כי טעות הניכר נפל בספרים מן המדפיסים כי מצאנו להם בכמה מקומות ובפרט בב"י שרואים באיזה מקום ראשי תיבות ומתחכמין מדעתם לפרש הר"ת ולמפרע תהיה חכמה מכוערה ומצינו רבים מזה המין בספרן של צדיקים ובנדון מהריב"ל אותו ב"ד נסתפקו שלא הזכירו שמו ושם אביו וכתבו אותה בר"ת והאלף היתה תלויה וסברו שהוא עין וכתבו שמו ושם עידו מליאה והמדפיסים אגב ריהטא לא ידקדקו בדבר כלל גם את השני במה שכתוב אל פ' יהודי כתוב היה א' ור"ל אחד יהודי וסברו שהיא פ' וכתבו פלוני יהודי אכן באמת שהיא אחד יהודי וראיה לזה שאם אמרו שמו אין דרך הפוסקים לומר בלשון פלוני אלא אומרים כמו שאמרו העדים ראובן היהודי וחלילה לומר על אותו ב"ד שטעו בזה כמ"ש הכותב וגם מהריב"ל ידע בטעותם ולא רצה להכחישם ודברים אלו לא. ניתנו ליכתב ולא נמצאו בשום ספר לדבר עליהם ככה:

וב"ד הנז' באו להתיר העגונה דנדון דידהו ע"פי דברי הר"ן שכתב דלאו דוקא בעינן שמו וש"א וש"ע אלא כשיש הוכחות שזה המת בעלה של האשה הזאת העגונה וליכא לספוקי באחר דמתירין את אשתו ובכן עשו בירורין והוכחות שהנהרג הוא ר"י קשטרו בעלה של זאת האשה מאחר שהעידו שהנהרג הוא קונה שוורים וגם לא הוחזקו ב' יהודים שהיו קונין שוורים במלכות ב'לחייא באותו זמן קודם לו ואחריו כ"א אחד הילכך בעלה של זאת האשה הוא שנהרג ועדיף נדון דידן מההיא דהרא"ש מכלוף בן מלול שהתירה הרא"ש ודמיא נ"ד לההיא דכתב הרמב"ם וז"ל אבל אמר איש שיצא מעיר פ' מת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ובנ"ד שאומר שאותו יהודי שהיה קונה שוורים נהרג וכבר חפשנו בכל מלכות ב'לחייא ולא היו שני יהודים קונים שוורים כי אם אחד ונודע לנו בבירור שבעלה של זאת האשה היה קונה שוורים בב'לחייא בודאי הוא הנהרג ואיתתא זו שריא עכ"ל. וא"כ גם בנ"ד שאמר הגוי ושריכו אלי ג'ייה מן תרסוס וחפשנו בעיר תרסוס ולא נמצא אחד מהם שבא לאנטוכיא כי אם איש זה ולא אחר ולא נפקד מהם איש זולתי זה שמתירין את אשתו:

עוד מצאתי למהרימ"ט בשניות כתב וז"ל אבל ממה שא"ל הגוי כי הנה באלי נתעכב ונהרג משמע שהוא באלי הידוע להם שאל"כ הול"ל כי הנה איש אחד שמו באלי נהרג וכ"כ בסי' ל"ה וז"ל גם על עדות הגוי מסל"ת יש לסמוך אע"פי שלא הזכיר לא ש"א ולא ש"ע אלא דאוד סתם והטעם שכל שהגוים היו דבריהם כלפי היהודים ומדברים על דאוד הנודע להם שלא אמרו איש אחד ושמו דאוד אלא היו מזכירין דאוד כלומר אותו שאתם יודעים עי"ש. גם בנ"ד שאמר אל מסכין יוסף אל כוסא ולא אמר איש אחד שמו יוסף אל כוסא משמע שהיה ידוע לו וגם לא אמר היו מתאכסנין אצלינו אלא שהיו מתאכסנין אצלינו כנראה שהיה ידוע זה לאליהו וכבר כתבנו לעיל שאף שהרשד"ם לא סמך על טעם זה לחוד מ"מ בנ"ד שיש כמה טעמים שנתן בהם סימנין כנראה שהיו ידועים לאליהו באופן ונדון כזה אף מהרשד"ם יודה בזה שיש בהם כדאי להתיר האשה מכבלי העיגון. וכן מצאנו לו עוד למהרשד"ם סי' פ' שכתב דמה שאמרה הברייתא עד שיזכיר שמו וש"א וש"ע לאו מילתא בלי טעמא וגזירת מלך היא או חוק שאין בו טעם אלא כוונתם ז"ל כדי שמתוך כך נדע שעל בעלה של האשה הזאת הוא מדבר שאנו עסוקין בהיתרה וכשמתברר לנו מתוך סיפור דבריו שעל בעלה של זאת האשה הוא מדבר סגי ועדיף טפי משמו וש"א וש"ע דאפי' בשלשתן יחד איכא כמה ריעותי וספיקא דילמא אחר דאיתרמי הכי שמו כשמו וש"א כשם אביו וש"ע כש"ע אבל כשאומר על אחד בלתי שם ומתוך הסיפור נתברר על מי הם מדברים תו ליכא לספוקי באחר וכן משמע ג"כ מדברי מהרח"ש בתשו' סי' מ"ה ומהריק"ש ז"ל בחידושיו דכל שמתברר מתוך הסיפור על איזה איש הם מדברים די בזה בלתי הזכרת שמו וכ"כ הרב דרכי נועם בא"ה סי' ס"ג וכבר כתבנו כי בנדון דידן נראה להדיא שהם מדברים על אנשים ידועים ביניהם וידועים הם לאליהו המעיד שכבר כמה פעמים ראה אותם שהם מתאכסנין אצלו ולא במקום אחר ולא יש יהודים אחרים שמתאכסנין אצלו והן הם אשר נפקדו ולא חזרו לביתם עוד ואבד שמם שהלכו לאותן כפרים אשר הגוי מספר עליהם ה' ינקום את דמן מהחטאים אשר חטאו בנפשותם:

עוד מצינו לו בסי' נ"ז ועל שלא הזכיר הגוי אלא שמו לבד שהוא מרדכי לזה אני אומר דמשום הא לא הפסידה האשה זכותה והטעם שכל מי שיש לו עינים לראות יראה שאין בדברי הגוי הבנה אם לא שנאמר שהיה מדבר על מרדכי הידוע ביניהם דאל"כ איך אמר מיום שהרגו את מרדכי הול"ל מיום שהרגו איש אחד שמו מרדכי ומדאמר את מרדכי נראה שעל מרדכי הידוע ביניהם ואע"פי שכתב שם שיש באותו נדון טעם אחר נר' דלאו שבטעם הראשון אין בו כדאי להתיר אלא שמצא הדבר יותר מרווח ועוד שבנ"ד ג"כ יש טעם אחר ויפה שנתן לו סי' שותפו החדש ועוד שבא מתרסוס ועוד כי תרסוס אין בה כ"א ארבע או חמש בתים וכן באנטוכיא אנשים בה מעט ולא נפקד מהם איש ועוד אם באו אחרים ממקום אחר לאותן כפרים אליהו אינו מכירן ועוד שאמר הגוי שראה כשהרגו אותם ואם הם אחרים הול"ל כשהרגו שני יהודים ומדאמר אותם משמע שהם ידועים אצלו שבאים בכל עת לכפר ההוא:

עוד נראה שבנ"ד שאמר אכ"ו טבאש שם זה הוא בזכות והוא קיצור לשם יום טוב ואינו בנמצא בכל עת וכ"ש בעיר קטנה כזו ומצינו למהר"ם אלשיך סי' מ"ב שכתב דשם שהוא זכות ואינו נמצא בכל עת הוא עדיף משם אביו וא"כ כיון שאמר אכ"ו טבאש ושם זה הוא בזכות עדיף משם אביו. אכן התינח לגבי עבוד שנתן סימנו שהוא אחיו של טבאש אבל בשם יוסף יש לנו לחוש שמא יוסף אחר נתלוה עמו ואף שאמר אל כוסא כבר כתבנו לעיל שאין זה סי' מובהק שכמה אנשים יש כיוצא בו שזקנם כוסא. אכן שבנדון כזה שנתברר לנו משם עבוד שהוא הוא שנאבד ע"י סימן אחיו א"כ גם לגבי יוסף הוא אשר נאבד ולא אחר ולא חיישינן שמא נתלוה עמו יוסף אחר ואף שהרמב"ם ז"ל חשש לזה ואמר דחיישינן שמא נתלוה עמו בדרך מ"מ כבר מצאנו להרב בני משה סי' ס"ד שכתב דהא דחיישינן שמא נתלוה עמו בדרך איש אחר דהיינו דוקא היכא דהולכים בדרך רחוקה לא יום אחד ולא יומים דאפשר דיצא זה ונכנס אחר אבל כשהזמן מועט אין לחוש שבאותו זמן מועט יצא זה ונכנס איש אחר עי"ש. א"כ אף אנן נמי נימא שבנ"ד שהולכין לכפרים קרובים ורחוקים מאנטוכיא ד' או ה' שעות או יותר בכה"ג לא חיישינן שמא נתלוה עמו אחר:

עוד נראה לומר בנ"ד והוא שאלו השני היהודים הם אביונים ולוקחים בהקפה מיהודים אחרים למכור בכפרים ולהחזיר להם דמיהם ובעת אשר נותנים להם הסחורות מתנין עמהם שיצאו אחראין וערבנין וקבלנין זה לזה שמאיזה אחד מהם שרצו לגבות חובם ממנו גובין וא"כ איך אפשר לומר שהפרידו השותפין ונשתתף חבירו עם אחר ואפילו שחבירו החדש הניח לו קרן מ"מ חבירו הראשון לא יניח אותו שילך ויפרד ממנו שמא יאכל חבירו הממון או יפסידו ויחזרו עליו ויבקשו ממנו גם חלק חבירו ומנהג פשוט שלא יפרידו השותפות עד עת חזרתן לעיר וא"כ איך אפשר לומר שנפרד מחבירו ונשתתף עם אחר. עוד נר' לומר דלא חיישינן שמא נתלוה עם אחר אלא דוקא בכרך גדול והכפרים אשר שם על אם הדרך ותמיד בכרך עוברים ושבים ואין ידוע מי נכנס ומי יוצא וחיישינן שמא חבירו נפרד ממנו ונתלוה עם איש אחר שהיה בכרך ויצא לכפרים ונתלוה עמו אבל בנ"ד שאין עוברים ושבים באים לאותן כפרים כ"א מאנשי אנטוכיא ולא עבר זר בתוכם מהיכן נחוש שמא בא איש אחר ממקום אחר ונתלוה עמו כיון שאין עוברים ושבים לשם כ"א אנשי אנטוכיא ובעיר זו לא נפקד מהם איש כ"א אלו שני היהודים דוקא:

ועדין יש לפקפק בהיתר נשים אלו מצד שלא אמר הגוי וקברתיו כי מצינו למרן שכתב בסי' י"ז דהא דלא בעינן וקברתיו היינו דוקא בישראל אבל בגוי צריך לומר וקברתיו וא"כ בנ"ד שישראל שמע מגוי מסל"ת צריך לומר הגוי וקברתיו אכן נראה לומר דמצינו למהרשד"ם סוף סי' פ"א שכתב דהא דבעינן קברתיו גבי גוי לדעת הרי"ף והרמב"ם היינו דוקא כשלא היה מכירו אבל במכירו אין צריך לומר וקברתיו וא"כ בנדון דידן שהיה מכיר לשניהם ודאי דאין צריך הגוי לומר וקברתים ועוד דמצינו להרב המגיד בה' גירושין פי"ג דין כ"ה שכתב דלא כתב הרמב"ם דבעינן קברתיו אלא דוקא כשאין מזכיר שמו אבל במזכיר שמו אין צריך לומר וקברתיו וכ"כ ג"כ הרב כרם שלמה סי' ח' משם הר"ן ז"ל וכמה פוסקים הסכימו בחילוק זה ועוד דהא דבעינן קברתיו משום דחיישינן שמא אמר בדדמי וכבר מצינו למרן ז"ל שכתב דהא דהצריך הרמב"ם לומר קברתיו דוקא אם נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדדמי אבל היכא שלא נמצא בעת מיתתו או הריגתו אין צריך לומר וקברתיו עי"ש. ונראה דזהו חילוקו של הרדב"ז שכתבנו לעיל:

והנה הרב"ש והר"ן בתשו' סי' ג' דף כ' וכמה מהפוסקים כתבו דקברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטולו ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודר כנף ופוצה פה ומצפצף בהא סגי ולא בעינן קברתיו. וראיתי להרב המובהק כמה"ר אליהו ששון ז"ל שהקשה על הרב משאת בנימין בסי' ק"ה שכתב על עדות כמ"ר דוד וז"ל ומ"ש שהנכרית היתה יושבת בראש האילן וראתה שהוליכוהו הגזלנין את היהודי סמוך לשפת המים והרגוהו והשליכוהו למים ויש לספק בזה דאומרת בדדמי אפ"ה כיון שאומרת שהשליכו אותו למים וסתם מים שיש להם סוף הוא ואם שהה במים כדי שתצא נפשו ולא ראהו עולה מן המים סגי וכו' ע"כ. והקשה עליו הרב הנז' דמה צריך לשהות עד שתצא נפשו דמשמע דבלא"ה שלא שהה עד שתצא נפשו לא סגי והא הלכה רווחת היא דטלטלוהו הוי כקברתיו ולא חיישינן לבדדמי והביא זה הרב מ"ב עצמו בסימן ס"ח וא"כ כיון שאמרה האשה הרגוהו והשליכוהו למים ואפי' טלטלוהו ההורגים מהני דהאי הוי כמו וקברתיו כמבואר בפוסקים ז"ל ואפי' במלחמה דלכ"ע בעי קברתיו בטלטלוהו סגי. וכן בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' נ"א שהועד שהיה בספינה ושחטוהו והשליכוהו לים ולא חשש הרב שם לבדדמי דפשוט הוא דהיינו טעמא דכיון שהשליכוהו לים הו"ל טלטלוהו ולא חיישינן לבדדמי ע"כ. והרואה יראה דליכא שום קושי כלל דהא הוא עצמו הרב מ"ב העתיק דברי. הריב"ש ודעמיה דהא דמהני טלטלוהו היינו כשנתעסק במת וטלטלו ממקום למקום ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף אבל נדון דהרב מ"ב כשהוליכוהו חי על שפת המים הוא כדי שלא יצטרכו למושכו ולהשליכו למים ומיד ששחטוהו הפכו אותו למים ולא טלטלוהו ממקום למקום וכיון שלא טלטלוהו ממקום למקום מי יאמר שמת דילמא חי הוא ולכן הצריך הרב מ"ב שיעמוד עליו כדי שתצא נפשו ואף לדברי הר"ן ז"ל שכתב דלא בעינן קברתיו ממש אלא כל שאמר דברים שהם ברורים שאין להסתפק בהם דאמר בדדמי סגי כיון שאמר נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצא באלו הדברים ע"כ. נראה דאין הכוונה שבנגיעה בעלמא סגי אלא הכוונה נגעתי בו אחר שמת ר"ל שנגע לידע אם מת אם לאו ויגיד עליו ריעו שכתב או שניתיו ממקום למקום שנראה דכוותה שטלטלו ממקום למקום שבזה ודאי מרגיש בו אם מת אם לאו גם בנגע בו אחר שמת ר"ל נגיעה שידע בה אם מת אם לאו אבל ההיא דהרב מ"ב דמיירי ששחטוהו על שפת המים והשליכוהו למים כדי שלא ירגיש בהם שום אדם אינם חוששין לדעת אם מת אם לאו דאפי' לא מת המים ישלימו המיתה ועוד דכיון שהוליכוהו למים להרגו שם נראה שהם מתפחדין מבני אדם שלא יבואו עליהם בני אדם ויגלו את קלונם ולכן רוצים לכסות את דמו ובכי הא הנגיעה אינה עושה רושם לידע אם חי אם מת ועוד כי המים ישלימו מיתתו כי המים אפילו למי שהוא חי ממיתין אם לא יצא תכף ומיד:

וחמו'תי ראיתי להרב התנא בני יעקב בסי' ז' דף ר"ו שכתב וז"ל איברא דראיתי למ"ז מהרא"ש סי' י"א שנשאל על ענין כעין נ"ד שהיו באים בספינה וקם עבד המלך והרג לג' יהודים והוא ברח ולא חשש שם הרב אלא למה שלא הזכיר שמו וש"א וצידד צדדים להתיר והוא תמוה איך לא חשש חששא זו שהיא גדולה שלא אמר וקברתיו ולא העלה אותה על דל שפתיו ושמא בנ"ד שהלשון שהעיד שהרגם והשליכן אל הים לפניו מוכח טובא שנתברר לו הריגתם וליכא למיחש לבדדמי אלא שעכ"ז הדבר תימא איך לא שת לבו לעמוד על מה שלא הזכיר העד קברתיו עי"ש. ולפקד"ן דהרב סמך עצמו על מה שכבר ביאר בסי' א' ושם ביאר באר היטב בסוף התשובה וז"ל דכד מעיינינן חזינן דכל הנך רבוותא שמתירין היינו משום דס"ל דלא בעינן וקברתיו אבל לדידן דחיישינן לדעת הרי"ף והרמב"ם שמצריכין לומר וקברתיו לא יצאנו ידי חובתינו כי אם כשנחזור לכל הצדדין שכתבנו למעלה להתירה מהם. הא' דמתוך דברי העד נראה שנתאמת אצלו מיתתו ושטלטלו. הב' דהוי עד מפי עד וא"כ תלינן שהא' נגע אותו או טלטלו אע"פי שלא הזכירו הג' מטעם ס"ס ספק דלא הוי הילכתא כהרי"ף והרמב"ם דבעו קברתיו במים ואת"ל דהוי הילכתא כוותייהו שמא לא אמרוה בעד מפי עד ותו ספק אם בעי הרי"ף קברתיו במים ה"ד בנ"ד ששהו עליו כדי שתצא נפשו וכיון שכן אפילו בכל איזה ספק שיפול ראוי שנתיר משום דהוי מילתא דרבנן ע"כ. והרואה יראה שכל הספיקות שכתב בסי' א' שייכים גם פה בנדון דידיה דסי' י"א וזה תוארם דהא' שכתב שמתוך דברי העד נתאמת אצלו מיתתו ושטלטלו גם בההיא דסימן י"א העיד העד שהרגו והשליכו לים וכיון שמשכו להשליכו לים ודאי שטלטלו ולא דמי למ"ש לעיל דהוליכוהו על שפת המים ושחטוהו שם דאפשר לומר שלא טלטלוהו לפי דשם שכתוב להדיא שהוליכוהו על שפת המים יתכן לומר דלא טלטלוהו אלא הפכו אותו אל המים גם את השני דהוי עד מפי עד גם בסי' י"א היא עד מפי עד שישראל שמע מהגוי ולפ"ז גם בספק הג' שייך בסי' י"א אכן הספק הד' שאמר ששהו כדי שתצא נפשו כההיא דסי' י"א לא היה כן שהרי הוא אומר שבראותו כן ברח וכיון שברח לא עמד עד שתצא נפשם אכן בנ"ד עוד יש ס"ס ספק אם הילכתא כהרי"ף והרמב"ם דבעו במים קברתיו ואת"ל דהוי הילכתא כוותייהו שמא לא אמרו דבמים בעינן וקברתיו אלא כשנפל למים בעודו בחיים וחיישינן שמא גל דחפו לחבירו ועלה למקום אחר אבל בנהרג ונפל אח"ך למים אין אומרים שמא עדין חי הוא אלא ודאי שמת ואפילו הרמב"ם והרי"ף יודה בזה דלא בעינן וקברתיו ואף שמהרא"ש כתב עור טעם ולא שייך בנ"ד מ"מ הא איהו גופיה כתב וכיון שכן אפילו בכל איזה ספק שיפול ראוי שנתיר משום דהוי ספיקא דרבנן ולכן נראה דלכן השמיט הא דבעינן וקברתיו ובנ"ד לא בעי שסמך על מה שכבר ביאר בסי' א' וכ"ת דעכ"פ הו"ל להורות לנו את הדרך ולימא לן מר ולענין קברתיו כבר ביארתי דלא בעינן קברתיו בנדון זה שכבר ביארתי בסימן א' וגם בסי' י"ד ביאר עוד מזה וכמו שהרגיש עליו הרב בני יעקב ז"ל דהו"ל להעלותן על דל שפתיו ולכן נראה עוד לומר ולתרץ קושית הרב בני יעקב הנז' והוא שה"ה והר"ן והביאו דבריהם הפוסקים שכתבו דהא דבעינן קברתיו אם אינו מזכיר שמו אבל במזכיר שמו לא בעי לומר קברתיו וא"כ ההיא דמהרא"ש הנז' דסי' י"א הזכיר שם אומנותו דהוא כמזכיר שמו לא בעי' שיאמר וקברתיו כלל העולה כי לפק"ד נראה כי הני נשי דנדון דידן הם מותרות לכל אדם ולהיות מייראי הוראה אני איני סומך על דעתי עד אשר יסכימו עמי בעלי הוראה שמהם תצא תורה ומלכם בראשם מוה"ר אחד היה אברהם נר"ו ומשנהו הרמ"ל נר"ו יאיר לעד כי להם משפט הגאולה יראוני מתורתם נפלאות:

כה דברי זעירא דבריין אברהם דיין ס"ט

תוכן העניינים

ויוסף אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה