ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין
סימן יט
שאלה פה אר"ץ בתוך שביל של בית הכנסת יש שם ז' בתי כסאות לק"ק יזיי"א וראובן גם כן יש לו בתוך חצירו שהיא סמוכה לבית הכנסת בית כסא ש"ך והביב של בית הכסא הזה הולך עד בתי כסאות הנז' ומשם הולכים לביב הגדול שיש בגינה של הק"ק והן היום לסיבה שהם קדירה דשותפי והפועלים של בית הכנסת עצלים ואין רוחצים אותם בכל יום נתרבה עליהם הריח רע מבתי כסאות הנז' וקמו יחידי הק"ק ואמרו לו לראובן שכל הריח הרע הזה הוא מסיבת בית הכסא שלך שהוא קרוב ומה שהם שיש להם ז' בכש"ך והוא יש לו אחד לא השגיחו על זה וטענו על ראובן לסותמו ויקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר כי קי"ל בדין שאין מחזיקין בשל רבים ובשל הקדש כמ"ש מרן בסי' קמ"ט המחזיק בשל הקדש עניים או בשל בית הכנסת אין לו חזקה עי"ש. ומה גם כי חדשים מקרוב באו מזה עשרים שנה שבא אחד מיחידי הק"ק לסיבת מה וקירב יותר ביב של ראובן ועל ידי זה נתרבה הריח רע ביותר ולכן רוצים לסותמו וראובן משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון כי מה שטענו עליו כי אין מחזיקין בשל הקדש בית הכנסת הא ליתא כי מנ"ל שהמקום ההוא שלהם והוא החזיק בו אדרבה הוא קדם להם והם באו בגבולו שהרי ראובן טוען ששמע מפי זקנים שמקדם קדמתה היו בתי כסאות של הק"ק חוץ משביל בית הכנסת והוא היום חצר ונקרא בית חברוק ושם היו בתי כסאות ואפשר כי בשנת תקי"ו שבנה קעא חדשה ה"ר יוסף בכ"ר שבתי דיין נ"ע וחפר עד היסוד וראו הק"ק שתחת הקעא יהיה מקום מוצנע לבתי כסאות ודברו על לבו וקנו ממנו התחתון ועשו שם בתי כסאות והראיה שעוד היום אחורי בתי כסאות מערה של ראובן וזה החצר הוא ביד ראובן וביד אבותיו ואבות אבותיו משנים קדמוניות למשפחת בית אל דיין כידוע לכל יושבי האר"ץ והראיה כי מביתם יש מערה וקוברים בה צדיקים שבדור אכן לא יוכלו לקוברו שם עד שיקנו אחוזת הקבר ממשפחה הנז' וקבלה בידינו כי הרב מהרש"ל בעל כלי יקר ושאר ספריו קבור שם זה למעלה משלש מאות שנים וקנה מהם קברו וא"כ נוכל לומר שע"מ כן נתן להם המקום כדי שיוליך משם הביב שלו ומה שטענו עליו כי אחד מהיחידים קירב המקום לפתח בתי כסאות שהוא על אם הדרך טוען ראובן כי אני יורש ולא ידעתי מכל זה ועוד כי הם היזק בהיות שהריח רע על פני הארץ הם יוציאו מכיסם ויעשו לו מדרון מתחת לארץ ולא יגיע להם ריח רע כלל והן היום יחדיו למשפט נקרבו ראובן ויחידי הק"ק לראות אם יש ממש בטענת היחידים או לא ויבוא שכמ"ה:
תשובה כתב הטור ס"סי קמ"ט והמחזיק בשל הקדש כגון הקדש עניים ושל בית הכנסת בזמן הזה אין להם חזקה שאין מוחה בעבור הקדש שאם ירד בו שום אדם יאמרו העולם שירד בו לקבץ הפירות לצרכי העניים ויהיו אצלו עד שיצטרכו להם העניים ואם יטעון שקניתיו מזט"ה כדרך שמוכרין ההקדשות זט"ה אם יודו זט"ה יש לו חזקה ואם יטעון שהלכו להם זט"ה או מתו נאמר לו אם מכרו זט"ה קלא אית לה למילתא וכיון שאין מי שיעיד בזה ויש לקהל עדים או שטר שאותו קרקע היה הקדש ולזה אין לו לא עדות ולא שטר במה שהוא טוען לאו כל כמיניה עי"ש. ומדבריו אלה נראה לדקדק לנדון דידן לפי דכתב דהא דזוכין הקהל וטענת היחיד בטלה לפי שהקהל יש להם עדים או שטר שהקרקע היא שלהם להקדש וראובן אין לו לא שטר ולא עדים אבל אם שניהם מוחזקין ביחד ואין לאחד עדיפות על חבירו ואין ידוע אם הקהל וראובן קנו שניהם ביחד או הקהל קנו תחילה ואח"ך קנה מידם ראובן ועכ"פ אין שם אפילו עד אחד שיעיד שהיא של הקהל אז בכה"ג יש לו חזקה וא"כ בנ"ד שלא יש שום עדות ושום שטר שיעיד שהביב של ראובן או של הציבור ואדרבה יש מקום לומר שכל המקומות של בתי כסאות הוא של ראובן והם קנו מידו ועשו שם בתי כסאות במערה א"כ במה כחם הקהל לומר שהיה המקום שלהם והרי הטור כתב דוקא כשיש לקהל עדים או שטר אבל בלא עדים ושטר אין להם שום עדיפות לקהל ובנ"ד אין להם שום עדיפות על ראובן להוציא מידו וא"כ בנ"ד שלא יש עדים או שטר לא לראובן ולא לקהל א"כ כל אחד יחזיק בשלו ואין להם למנוע אותו על דבר זה:
וכן ראיתי להרב ב"ד ח"מ סי' פ"ח שנשאל על אחד שבנה כותל נגד חלון בית הכנסת ברחוק ד' אמות דוקא וכתב שם ועוד דאפילו דהוי הך מילתא פלוגתא דרבוותא היה צד לזכות לבעל החצר לא מיבעיא אם נודע שהחצר קדם לחלון דאז בעל החצר יכול לבנות אפילו סמוך לחלון בלתי שום הרחקה שבעל החצר הוא המוחזק כפי דברי מהריב"ל ז"ל אלא אפילו אם אין ידוע אם החלון קדם או החצר קדם מ"מ אין האחד מוחזק יותר מחבירו כיון שלא נודע מי קדם ואע"ג דהרבים ראוים להיות מוחזקים היכא דלא הוי פרעונות המלך לא משוינן להו מוחזקים ומצי היחיד לומר קי"ל כדין המוחזק עי"ש. הרי לך להדיא דבמקום שלא נודע מי קדם אין להוציא מיד המוחזק א"כ גם בנ"ד שלא נודע לנו מי קדם הקהל או ראובן כל אחד על מקומו יבוא בשלום ואין אחד יכול להוציא מיד חבירו כיון שיד שניהם שוה בו ומה יש לכל אחד עדיפות על חבירו:
וראיתי למהרימ"ט ח"א סי' קל"ב שהוקשה לו על דברי הטור הנז' במ"ש ואם טוען שקנה מזט"ה אם באמת מכרו לו קלא אית לה למילתא ממ"ש בפ' לא יחפור גבי מתני' דשובך לקחו אפילו רובע הרי הוא בחזקתו זאת אומרת טוענין ללוקח ופרכינן תנינן לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתן ומצריך להו תלמודא וכו' א"נ אחולי אחיל גבי בני ר"הר וכתבו התו' שם פי' זט"ה במא"ה שהרשות בידן וכו' אלמא דטוענין ללוקח ולא אמרינן אם איתא קלא הוי ליה למילתא ולא מזקיקנן ללוקח להביא עדים ותירץ דדוקא במחזיק עצמו הוא דאמרינן הכי שכל אדם שטוען טענה שאפשר לברר אותה מחייבינן ליה לברר וכו' ומיהו היכא דאי אפשר לברר כגון שעברו שנים רבות ומת כל הדור ההוא לא היינו מצריכין אותו להביא עדים א"נ אם מת המוחזק שהיה יודע מי נמצא שם בוועד ההוא אבל יתמי לאו בני איתויי ראיה הם וע"פי חילוקו זה דן שם הרב ז"ל בנדונו שהיה שם יתומים דטענינן להו שאביהם קנה מזט"ה עי"ש. וא"כ גם בנ"ד שראובן טוען כי מזה רבות בשנים שהיה שם בתוך חצירו בכש"ך ועוד שיש בידו שטר שהוא כתוב משנת התק"ם מזמן מר זקנו ז"ל שהיום הזה יש לו שבעים שנה וחתומים בו שני רבנים גדולים האחד הרב מוהר"ר אליהו לנייאדו ז"ל אחיו של מ"ור מהרש"ל בעל ס' בית דינו של שלמה ז"ל והשני מהר"ר ישעיה עטייה ז"ל בעל ס' בגדי ישע וכתוב שם שהיה בחצר ראובן בכש"ך ומזה השטר הוכחש אחד חכם בעיניו שאומר שהוא נכנס לחצר הנז' ויודע בבירור שלא היה שם בכש"ך ורצה לצרף עמו אחד מן הרקים ויבטלו חזקת ראובן ובראותו השטר כסתה כלימה פניו וא"כ נראה דטענת ראובן טענה אלימתא היא שטוענין להם שאביהם קנה מזט"ה שמועיל טענה ליתומים לפי דעת מהרימ"ט ז"ל ומה שטענו על הציבור שנתחדש שם שודאי שלא ברשות הקהל נעשה ולכן רוצים לסותמו גם בזה לא ידעתי מנ"ל הא שהרי גם בזה טוען ראובן שבימיו לא נעשה שום דבר והראיה שאין אחד מכל היחידים הנמצאים זוכר זה כי בימים שקדמו להם נעשה הדבר הזה ובודאי שעל אופן זה כתב מהרי"ט דכיון שהוא יורש ולא נעשית בימיו אנן טענינן ליה שהיחיד שעשה כדבר הזה הגיד לזט"ה ואבו והסכימו לעשותו כי היתה תועלת גדולה לציבור בדבר הזה והגיד להם הנזק הנמשך מזה הדבר ולכן נתנו לו רשות לעשות מה שעשה:
והנה דברי מהרי"ט הנז' וחילוקו כל גדולי האחרונים קלסוהו הלא תראה להרב פרח מטה אהרן ח"ב סי' קי"ג אחר שהביא דברי מהרי"ט הנז' ודברי מהראד"ב סי' י"ו שהוא בר פלוגתיה דמהרי"ט כתב על דברי מהרי"ט שראויין הדברים למי שאמרן וראוי לקבוע הלכה כדבריו דטענינן ליורשים שאביהם קנה מזט"ה גם מהר"י קצבי סימן כ"ד סמך עצמו על דברי מהרי"ט וכתב עוד בנדונו דכל זה דוקא שידוע לכל שהכותל לק"ק אבל אם אין ידוע שהכותל מי בנאה דבכה"ג אין כח הק"ק יפה בכותל זה מבע"ה לא באבני הכותל ולא במקומו אע"ג שזה הוסיף לסמוך על הכותל מצד זה יותר מחבירו עי"ש. א"כ גם בנ"ד אין כח הק"ק יפה יותר מראובן כי לא נודע מי קדם ואפשר שהוא קדם להם ואף שיש מקום לומר שהם קדמו לו שהרי מקום קיבוץ המים שם בגינה של בית הכנסת במקצוע הגינה אין זה ראיה כי אפשר שאותו מקצוע היה של אבותיו של ראובן הנז' והם באו בגבולו:
וכבר כתבנו לעיל דבר פלוגתיה דמהרי"ט הוא מהראד"ב וכן הביא הרב החבי"ב מחלוקת זו ומעתה מי שהוא מוחזק יכול לומר קי"ל אכן בנ"ד לא ידענו מי הוא המוחזק אם הק"ק או ראובן אכן כבר נודע מדברי הפוסקים שהרבים הם מוחזקים אכן כבר כתבו האחרונים דהא דהרבים הם מוחזקים דוקא בענין המסים וכן ראיתי להרב בתי כהונה ח"א סי' י"ד שכתב על ענין ראובן שנתנו לו הקהל בית אחד במתנה ורצה לבנות טירדוש לפני נגד חלון בית הכנסת ברחוק ח' אמות וכתב ואחר כל האמור רצונם לדון במונח דאותו גבול דח' אמות מחלוקת שקול הוא וכו' ניחזי אנן בדידן מי הוא המוחזק וכו'. ולעד"ן דעלתה הסכמת הפוסקים דאין הרבים מוחזקים אלא דוקא במילי דמסים וסוגיין דעלמא הכי אזלא באופן שנ"ד אין לדון אותו אלא כראובן ושמעון עי"ש. ויש להבין דאיך קא פסיק ותני דאין הרבים מוחזקים אלא בענין המסים אבל לא לכל דבר והרי מצינו להרדב"ז ח"א סי' קע"ג ומהר"י הלוי סי' כ"ח שכתבו להדיא דהרבים הם מוחזקים ואפילו במילי דלאו מסים הם עי"ש. וא"כ הקהל קדוש יכולין לומר שקי"ל כהרדב"ז ומהר"י הלוי הנז' אכן נראה כי אין זה כלום כי ראיתי להרב חשק שלמה בכללי הקי"ל סימן כ"ה שאסף המזכיר סברת הפוסקים הם המדברים בענין כשהמחלוקת היא בחזקה עצמה דפשיטא ליה מילתא דאין לומר קי"ל וכיון שכן אזלינן בתר רובא עי"ש. וא"כ בנ"ד שהיא מחלוקת מי הוא המוחזק דלהרדב"ז והרי"הל הרבים הם מוחזקים ושאר הפוסקים והכרעתם דוקא במילי דמסים נקראים מוחזקים ולא בכל דבר וכיון דבהא פליגי מי הוא המוחזק אזלינן בתר רוב דעות הפוסקים דס"ל דדוקא במילי המסים נקראים מוחזקים שהביא הרב חשק שלמה:
עוד נראה לומר דסברת הרב בתי כהונה הנז' הוא כסברת הפוסקים שהביאם הרב חשק שלמה הנז' שם באות ט"ו והוא דאם האחרונים הכריעו אפילו יש שנים מן הראשונים דמסייעי למוחזק כיון דכל הא האחרונים הכריעו דלא כוותייהו לא מצי לומ' קי"ל ומוציאין מיד המוחזק עי"ש. וא"כ גם בנ"ד כיון דהרב בתי כהונה כתב כי כבר עלתה הסכמת הפוסקים דאין הרבים מוחזקים אלא במילי דמסים וסוגיין דעלמא הכי אזלא א"כ אף שמצינו להרדב"ז והרי"הל שנחלקו בדבר אין יכול לומר קי"ל כוותייהו ואף שהרב ח"ש שם כתב דהרב גט פשוט בסוף כלל ג' כתב דאפ"ה מצי המוחזק לומר קי"ל והסכים על ידו הרב ח"ש הנז' מ"מ בנ"ד דהפוסקים נחלקים בחזקה עצמה אם הם מוחזקים אם לאו פשיטא דאפילו הרב גט פשוט יודה בזה דאין יכולין לומר קי"ל כיון דבזה פליגי ובר מן דין בנ"ד אין אנו צריכין לבל זה דבנ"ד ראובן המובא בשאלה הוא ת"ח ומצינו למור"ם בח"מ סי' ד' שכתב שהת"ח הוא מוחזק אפילו נגד רבים וא"כ יכול הוא לומר שקי"ל כמהרי"ט ז"ל:
עוד נראה לומר דבנ"ד אפילו מהראד"ב יודה בזה דראובן זכאי בשלו שהרי שם בסי' י"ו כתב אע"פי שהחוגי"ת כתוב בה שהקרקע היא של הקדש עניים מ"מ צריך עדים ברורים שיעידו שהיא שלהם אבל אם אין עדים ברורים אע"פי שכתוב כן בחוגי"ת ראיית החוגי"ת חספא בעלמא היא וכ"כ ג"כ הוא עצמו בסי' קל"ו עי"ש. וא"כ בנ"ד שלא יש עדים שהיתה שלהם מתחילה וראובן לקח מידם ויש מקום שאדרבה הם באו בגבולו ויש עד המסייעו וכדכתיבנא ראובן בשלו בלתי שום פוצה פה ומצפצף ומה גם בנ"ד שנשתהא בידו זה זמן מרובה והן היום יותר משבעים שנה שיש בידו חזקה זו מאבי אבותיו ויש שם עדים רבים ועצומים וחתימתן ניכרת לכל גדולי רבני אר"ץ יע"א ועוד כי מצאנו ראינו להרב פני אהרן סי' י"ג שכתב בתוך דבריו דלפי מ"ש מהרשד"ם סי' רמ"ט דהא דיורד ברשות אין לו חזקה היינו כשלא נשתהא כ"כ זמן בידו אבל אם נשתהא ט' שנים שאין רגילות להשהות כ"כ הוי חזקה גם מהר"י הלוי סי' הנז' כתב אבל בנ"ד שאין רגילות כ"כ להשהות זמן מרובה בלתי שום מחאה כ"ע מודו דהוי חזקה וה"נ בשותפין שאין מחזיקין זה על זה. שו"ר שכ"כ התוס' בהשותפין ד"ה לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם גם מרן בב"י סי' קנ"ז סי"ג הביא שהגהות אשירי כתבו דבנשתהא זמן רב יותר מכדי רגילות שותפין קפדי ויש להם חזקה זע"ז ומתוך דברי מרן הרואה יראה שבפרט זה כל הפוסקים שוים עיש"ב. וא"כ לפי דברי הרב כי מרן הכי סבר מי יבוא אחר ה המלך:
עוד הביא כי הסמ"ע הוכיח כי הרמב"ם והרי"ף והרא"ש ס"ל דשותפין לא קפדי אהדדי אפילו שהא זמן רב ביד א' מהם והרב גד"ת הסכים דדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דכלהו ס"ל דבנשתהא זמן רב יותר מכדי רגילות יכול לטעון לקוח הוא בידי גם הרב ש"ך סי' קע"ט כתב דלכ"ע אם שהא מכדי רגילות הוי חזקה ומעתה הדבר שקול בדברי הפוסקים ואנן בדידן נחזי מי הוא מקרי מוחזק ועלתה הסכמתו כהסכמת רבותיו דשב ואל תעשה עדיף וארעא היכא דקיימא תיקום עי"ש. מעתה לפי כל האמור דראובן זה שחזקה זו היא בידו מזמן מרובה ואפילו את"ל דהיא לקהל מ"מ כיון שישנה בידו זמן מרובה יכול לומר לקוחה היא בידי מזט"ה:
עוד נראה לומר דבנ"ד אפילו מהראד"ב יודה דזכה ראובן בשלו שהרי שם בסי' י"ו הקשה דברי הטור אהדדי שבסי' קנ"ה גבי הרחקת שובך מן העיר שטוענין ללוקח לומר שראשון עשאו ברשות לא שנא נגד רבים ול"ש נגד יחיד וכו' ובסי' קמ"ט כתב דאם טוען שמכרו לו זט"ה הוי ליה קלא וא"כ איך טוענין ללוקח כן כיון שהוא אינו יכול לטעון כן דא"כ איתא קלא הוי ליה למילתא ותירץ דלא כתב כן דקלא אית לה למילתא אלא גבי מחזיק בקרקע עצמו של הקדש דהא ודאי אוושא מילתא שכירות קרקע הקדש ואית לה קלא אבל הרחקת שובך מן העיר דאין זו קניית קרקע ולא חסרון קרקע אלא דבר קטון הוא אע"פי שמכרוהו לית לה קלא עי"ש. א"כ נראה גם בנדון דידן שאינו מכירת קרקע אלא ביב לבית הכסא שלו ולא חסרן קרקע אלא מקום חלול מתחת לארץ שהולכים שם המים ולאו אוושא מילתא שמכרו זט"ה ובכי הא כ"ע מודו דיש לו חזקה אפילו נגד רבים וכ"ש בנ"ד דאין הרבים טוענין ודאי שהמקום שלהם אלא מאומד הדעת ובכי הא באומדנא אין להוציא ממון מיד המוחזק ועוד כי אפשר שהם באו בגבולו ונמצא כעת אם יסתמו לו המקום נמצא שהם לוקחים ממון שאינו שלהם וכן לא יעשה בעם קדוש כזה אשר הם שתולים ביראת ה' ושמעם הולך בכל המדינות:
ואיך שיהיה נמצינו למידין לדעת הטור דהטעם דאין מחזיקין בשל רבים וגם בהקדש עניים שני טעמים בדבר האחד דאין מי שימחא בעבור ההקדש כי הרואה יסבור שירד ללקט פירות לעניים ועוד דאם יטעון שקנה מזט"ה אומרים לו אם באמת קנית מהם קלא אית לה למילתא ובנ"ד השני טעמים לא שייכי דאי משום שיסברו שירד ללקט פירות הא בנ"ד אינו ענין ללקט פירות ואי משום שאומר שקנה מזט"ה וקלא אית לה למילתא הרי כתבו הפוסקים ופסקו הטור ומרן בסי' קנ"ג דכל דבר שאין בו חסרון קרקע דאין צריך חזקת שלש שנים אפילו בדברים שהם תשמישים גדולים כגון פתיחת חלונות והוצאת זיזין וכ"כ מהר"י קצבי שם בסי' כ"ד וא"כ בנ"ד דלאו מידי חסריה לק"ק כ"א היזק הריח ולדעתם כי ז' בתי כסאות אין בהם ריח ומצד ראובן יש ריח ועכ"פ קרקע לא חסרם כי מי יאמר ויגלה שהמקום שלהם ולא של ראובן וכתב עוד שם דאף אם ידוע שהכותל והמקום של הק"ק לא שייך בזה לומר קלא אית לה למילתא אליבא דכ"ע ואין צריך לומר בדלא ידיע מי קדם אלא שהכותל היא מחיצה בינו ובין הק"ק דאיכא למימר בשותפות נבנה באופן שמעולם לא היה של הקדש לשנאמר קלא אית לה למילתא במכירתו וכיון דאי הוה איהו טעין הכי היה נאמן גבי יורשים נמי אנן טענינן להו בודאי אליבא דכ"ע עי"ש בד"ק. א"כ אף אנן נמי שאין ידוע מי קדם והם בשותפות יחד אליבא דכ"ע לגבי יורשין אנן טענינן להו וכאמור לעיל:
נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט