ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין
סימן יז
שאלה פה אר"ץ יע"א בדורות שלפנינו היו כותבין ספרי תורות בדיו שחור שהוא דבוק בעור ואפילו שעבר זמן מרובה לא יפרדו האותיות ומכמה שנים התחילו להביא ס"ת מעיר בבל יע"א שהדיו מבהיק וכמה מהם שהאותיות נפרדות גם לפעמים ניתז רוק על הס"ת והאותיות נמחקים ויהיה האות חק תוכות ולפעמים יצטרך לגרור כל האות ולכתוב אחרת במקומה אחר שיקלוף האות או לעשות טלאי ולכתוב עליו האות ולכן נהגו שבכל ערב שבת בא הסופר לב"הכ ובודק הס"ת ומגיה אותו ויש להסתפק אם בחול המועד מותר להגיהו מן הדיבוקים והפירודים ואת"ל שמותר לעשות ככה בדיבוקים והפירודים יש להסתפק אם מותר לתקן אותיות שנדבקו ונעשו חק תוכות ואת"ל שמותר אם זה דוקא ברגל האל"ף או הה"א וקו"ף שנדבקו אבל אם האות כלו נמחק וצריך לכתוב אחר במקומו אם מותר לעשות כן בח"ה ואת"ל שאסור לפי שיש להם ס"ת אחר ואין זה צורך המועד אכן יש להסתפק אם אותו ספר האחר שיש להם והוא כשר אלא שהוא ישן ושחור וספר זה הוא חדש ולבן אם יכולין לתקן במועד החדש הן מצד שאמרו ז"ל זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ואין זה נוי וכבוד לס"ת שביום שמחת יום טוב יוציאו ס"ת ישן ועוד כי ספר זה מוציאין אותו ספר שני והיום שנפסל החדש צריכים לכרוך ממקום למקום והוי טורח צבור א"כ אם נימא משני טעמים אלו יתקנו החדש או לא ויבוא שכמ"ה:
תשובה לענין אם מותר לתקן הדיבוקים והפירודים כבר נשאל על זה הרב החבי"ב בשיירי א"ח סי' תקמ"ה הגהב"י אות ד' וז"ל נשאלתי אם מותר לתקן הדיבוקים בס"ת שעתיד לינתן בז' של פסח אם יכולין לתקנו בחול המועד והשיב דמה שאמרו ואפילו להגיה אות אחת אסור בח"ה היינו שחסר אות אחת וצריך מעשה אומן לתקנו אבל לתקן הדיבוקים מותר וכן בדין ממה שלא אסרו הפוסקים אלא כתב אשורית שהוא מעשה אומן אבל כתב שלנו מעשה הדיוט הוא ושרי ולכן גרירת דבוק לא גרע מכתיבה שלנו ומטעם זה נראה שאפילו חסר אות אחת שלימה ורישומה ניכר שמותר להעביר הקולמוס עליה עי"ש ומדבריו אלה נרא' שהפירודים לא נשאל עליהם כלל כי פשוט הוא לו שמותר וכ"ש בס"ת שלנו שהדיו מבהיק ועל הרוב ימצא בהם פירודים ואם אנו אוסרים אותם כמעט שלא ימצא לצבור אחד כשר לקרות בו והרמב"ם נתן טעם למה שאמרו ז"ל ואין מגיהין אות אחת בס"ת מפני שאינו צורך המועד וטוה אדם ציצית לבגדו ותפלין ומזוזה לעצמו וכתב הרב המגיד משם הרא"ה דכשם שמותר לכתוב תפלין ומזוזות לעצמו כך מותר להגיה בס"ת לצורך מצוה ומשנתינו אינו אלא בעושה לאחרים וה"ה חלק עליו דאיכא למימר דכיון דכתיבת ספרים אסורה במועד אפילו לעצמו שהרי לא התירו בברייתא אלא תפלין ומזוזות והטעם מפני שא"א לעשות ס"ת בח"ה או מטעם אחר אף הגהתו אסור ומרן ז"ל בב"י ובש"ע כתב שנ"ל שאם לא היה להם ס"ת כשר מותר להגיהו בח"ה כדי לקרות בו בצבור וכן בספר מקרא וגמרא שצריך לקרות בהם במועד מותר להגיהם משום דהוי דבר האבד וקשה לי במ"ש שמותר להגיהם במועד דא"כ במה קראו בי"ט ואפשר דמיירי שנמצא הטעות בי"ט או בח"ה ואין להם ס"ת אחר לקרות בו אכן במ"ש הב"ח ואפילו נמצא הטעות במועד אסור לתקנו בח"ה וקשה והרי בהא עסקינן שנמצא הטעות במועד דאם מצאו הטעות קודם מועד א"כ במה קראו במועד ואפשר דהב"ח יפרש שלא היה להם מנין עשרה במועד ולא קראו ס"ת כלל א"נ שלא היה להם ס"ת כלל ובא להם בח"ה וכ"ת דהא כדאיתא והא כדאיתא דלגבי מקום שיש להם ס"ת אחר מיירי שנמצא הטעות בין קודם המועד ובין תוך המועד אבל לגבי מי שאין להם ס"ת אחר מיירי שנמצא הטעות במועד דאל"כ במה קראו במועד זה אינו דהא הטור לא מיירי אלא במי שנמצא הטעות במועד ואפילו במקום שיש להם ס"ת אחר שכתב הטעם משום שאינה צורך המועד ואם נמצא הטעות קודם המועד זה איסורו משום מכוין מלאכתו במועד וכדכתב הוא עצמו וא"כ לא הו"ל להב"ח לומר ואפילו נמצא הטעות במועד אלא הו"ל לומר ואם נמצא הטעות במועד אסור משום שאינה צורך המועד וכל אחד איסורו משום דבר אחד כאמור לעיל:
ועל מה שכתב מרן וכן בספר מקרא וגמרא הקשה הרב טורי זהב שם בסק"ג דבשלמא ס"ת צריך לקרות בו בצבור משו"ה צריך להגיהו אבל שאר ספרים שלומדי' בהם במועד הלא יכול ללמוד אפילו שאינם מוגהים רק יעשה רושם במקום הטעות ואחר המועד יתקנם ע"כ. ולפקד"ן דהכא מיירי במלמד בנו תורה בספר ההוא ואם ילמדו בספר מוטעה שבשתא כיון דעל על כמ"ש בש"ס בב"ב וקשה עליו להוציאה מדעת הבן ולכן קראו חכמים ז"ל דבר זה דבר האבד שמאבד הלימוד מהבן א"נ כי עי"ז במקום שהבן לומד שתי הלכות ע"י שהספר מוטעה לומד הלכה אחת וזה דבר האבד הוי והוא ז"ל תירץ שע"י עיונו הרגיש שיש שם טעות וא"כ שפיר הוי דבר האבד דאם ימתין אחר המועד ישכח ממנו ולא ירגיש בטעות וקשה דתירוץ זה לא אתי אלא גבי גמרא שע"פי עיונו יכול להוסיף ולגרוע אבל גבי מקרא מה שייך להוסיף ולגרוע והרי הם סדורים בכתוב כנתינתם מסיני ומפי הנביאים וא"כ עדין ק' גבי מקרא למה צריך להגיהם במועד והלא ירשום במקום הטעות ואחר המועד יביא ספר אחר ויראה הטעות ויתקן. ואם נאמר דמיירי שנמצא טעות. בנקודות ובטעמים וע"פי עיונו הרגיש בתיבה היכי סגיא הא נמי פשיטא דיכול לתקן דאין זה מעשה אומן ולא אסרו הפוסקים אלא כתב אשורית שהוא מעשה אומן והרי מרן החבי"ב התיר לכתוב אות אחת שרישומה ניכר וא"כ כ"ש בנקודות וטעמים ועד שירשום בדיו מקום הטעות ירשום הנקודות והטעמים ועוד יתכן לומר דגבי מקרא לא נחית הט"ז לשאול עליהם כי ודאי מותר לתקנם שהרי אם לומד מקרא והוא חסר הרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ ואם ידלג אותם יש לו צער גדול לקרות בספר מוטעה ועוד דאפשר דמיירי שמצא הטעות בסדר ההפטרה או בפסוקי דזמרה ואם ידלגם א"כ נמצא שלא קרא כסדר ותיקון חז"ל. ואף את"ל דיש מי שמתיר ללמוד בע"פ דברים שרגיל בהם הרי מצינו לכמה מהמון העם שאפי' שבכל יום לומדין אותם עכ"ז אינם יודעים לאומרם כי אם בספר וגם אם נאמר דקושית הט"ז על מ"ש מרן שיתקן גמרא אפשר דמיירי הכא בלומדו סדר פיטום הקטורת ואביי ואיזהו מקומן שהרגיש שיש שם טעות ואינו יודע לאומרם בע"פ ואם ידלגם לא התפלל כתחז"ל:
ומעתה ע"פי האמור מ"ש הט"ז שע"י עיונו הרגיש שיש שם טעות ואם יניחו אחר המועד ישכח ממנו כנראה מדבריו דבאופן אחר אסור. לפקד"ן דאינו כן ולא נתנו דבריהם לשיעורין ועוד לפי דבריו לא תיקן כלום גבי מקרא שהרי עיניו יחזו בספר אחר שהוא מתוקן ויגיה ממנו ואפילו רשימה אינו צריך ובפרט בזמן הזה שנתרבו ספרי הדפוס וכולם ככסף הם מזוקקים ואם ימצא טעות יגיהו מספר אחר ואפילו בספרי הש"ס הם מוגהים היטב ויכול לתקן ספרו מהם א"נ אפשר דמיירי הכא באחד שקבל על עצמו בנדר ללמוד בתורה שיעור זמן מה ואם הספר מוטעה לא יוכל ללמוד בו ונמצא שביטל קביעותו ועל אופן זה כתב מפני שצריך לקרות בהם הכוונה דחיובא רמיא עליה ללמוד אותו חוק שקבע עליו והנה פשט דברי מרן במ"ש וכן בספר מקרא וגמרא שצריך לקרות בהם במועד הכוונה על סתם בר ישראל שרוצה ללמוד בח"ה שהוא פנוי ממלאכ' ולקיים מאי דאמור רבנן לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה ואם ילמוד בספר שיש בו טעות לא יוכל ללמוד היטב וישתבש וכמ"ש המג"א בסק"ה דאם לא יגיה אותו לא יוכל ללמוד בו והוי דבר האבד עי"ש ונראה דקרי ליה דבר האבד שאבד ממנו עסק התורה כיון שאינו יכול ללמוד בספר מוטעה כמ"ש המג"א וא"כ מזה נראה דאפילו לא יש עליו חיוב ללמוד ביום זה דוקא אלא שמאבד ממנו עסק התורה שבשביל כן ניתנו שבתות וימים טובים לישראל מיקרי דבר האבד ובשביל עסק תורה זה מותר להגיה הספר אפילו בח"ה א"כ נראה דגם בנדון דידן שיש להם שני ספרים אחד ישן ושחור ואחד לבן וצריך הגה ואם ילמדו בישן מאבדים מהם מצות זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות ולכ"ן שמותר להגיהו שלא יאבד ממנו מצוה כמו שהתרנו להגיהו כדי שלא יאבד ממנו מאי דאמור רבנן לא ניתנו שבתות וי"ט וכו':
ועפ"ז יש לישב מה שהקשה הרב מאמר מרדכי על דברי הט"ז במ"ש מרן וכן בספר מקרא וגמרא שצריך לקרות בהם דמילת וצריך לפי דברי הט"ז אינו מתיישב דהו"ל לומר שקורא בהם במועד ולפי האמור א"ש דמה שאמר שצריך לפי שרוצה לקיים מאי דאמור רבנן לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי לעסוק בהם בתורה א"נ אמר שצריך הכוונה על הפסוקים ומאמרי רז"ל שקבעום בתפילה וצריך לאומרם בכל יום בתפילה:
ועמ"ש בה' י"ט פ"ז הי"ג ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו כתב שם מרן בכ"מ שטעמו מפני שהוא סובר שאין מניחין תפלין בח"ה דבכלל י"ט הוא וא"כ אין להתיר בכתיבת תפלין יותר משאר מלאכות וראיתי להרב מרכבת המשנה וחזר ושנאו ביד אהרן א"ח סי' ל"א שהקשה כי דברי מרן סתראי נינהו שהרי מצינו לו בה' תפלין פ"ד ה"י שכתב שם שדעת הרמב"ם שסובר שמניחין תפלין בח"ה מדכתב כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו. וראיתי להרב מעשה רוקח בחי' על הרמב"ם לתרץ קושיא זו והוא דמ"ש מרן וכן נראה מדברי הרמב"ם בה' י"ט הכוונה עמ"ש בתחילה ואין מניחין תפלין בח"ה והכריח זה ממ"ש ומנהג העולם היה להניח תפלין בח"ה והול"ל וכן היה מנהג העולם עי"ש והרואה יראה כמה הוא מהדוחק פי' זה ולא ניתן ליכתב דמלבד דלפי דבריו הו"ל לומר זה לעיל כשהזכיר דבכלל י"ט הוא ואין מניחין בהם תפלין הו"ל לסיים שם וכן נראה מדברי הרמב"ם וכו' ולמה לו להפך הדברים ועוד דבה' י"ט עיקר ראייתו ממ"ש ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים ולא ממ"ש כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו דמזה אין נראה שאין מניחין תפלין במועד ואדרבה יש מקום לומר מדהתירו לכתוב לעצמו נראה שמניחין תפלין במועד ומשו"ה הותר לכתוב לפי שהוא צורך המועד ולא ידעתי מה תיקן בזה במה שלא כתב וכן היה מנהג העולם ומה לו למרן להניח הניתנין למעלה למטה ולעיקר קושית הרב יד אהרן הנז' נראה לומר דבתחילה בה' תפלין עלה בדעת מרן לדקדק ממה שכתב הרמב"ם אבל כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו נראה מזה דבח"ה מניחין תפלין ומשו"ה הורשה לכתוב לעצמו ואח"ז ראה בהפך דמדכתב ואם אין לו מה יאכל כותב ומוכר לאחרים דמזה משמע שאין להתיר בכתיבת תפלין יותר משאר מלאכות משמע מזה שאין מניחין תפלין בח"ה והתפלין ושאר מלאכות שוים ובודאי הוא לפי שאין מניחין תפלין בח"ה וחזר בו ממ"ש בה' תפלין והסוגיא בדוכתה עדיפא וא"כ לפ"ז מ"ש אבל כותב אדם תפלין ומזוזות לעצמו הוא לפי כיון שהם לעצמו ואין לו בהם שכר וגם אין בהם טורח כ"כ לכן התירו לכותבם ולהניחם לאחר המועד וכמ"ש המג"א בסק"ו:
ומזה הטעם עצמו הוצרך הרמב"ם לבאר פה שאם אין לו מה יאכל מותר לכתוב לאחרים בשכר ולא הספיק לו במ"ש לקמן בסוף הפרק וכל שאסור לעשותו אם אין לו מה יאכל מותר ועושה כדי פרנסתו להודיע לנו פה שהכתיבה אינה צורך המועד שאין מניחין תפלין בח"ה ואין מותר כי אם דוקא אם אין לו מה יאכל וא"כ נראה כי מרן חזר בו ממ"ש בה' תפלין וראיה לזה שהרי פה בה' ח"ה בב"י סי' תקמ"ה חזר וכתב מה שכתב בכ"מ ה' שי"ט בלתי תוספת ומגרעת ובודאי לפי שחזר בו ממ"ש בה' תפלין:
והרב החבי"ב בשיירי א"ח סי' תקמ"ה הגהב"י אות י"ו נסתפק בשירטוט במקום שהותר לכתוב בח"ה והביא דברי התו' והביאם מרן בב"י דבעשיית תפלין וציצית לא איירי במתניתין ושמא אין אסור כי אם בכתיבה וטויה עי"ש וכתב דאין מינה ראיה לפשוט ספיקו חדא כי התו' כתבו בדרך שמא ולא במוחלט ועוד דהשירטוט דמי לטויה ואסור עי"ש. ויש לי לתמוה על דבריו דהא הוא עצמו לעיל גבי ס"ת שיש בו דבוקים שהתיר לגררם לפי שאינו מעשה אומן ומטעם זה התיר לכתוב אות אחת שנחסרה ורישומה ניכר שמותר לכתוב אותה א"כ גם בשירטוט היה לו להתיר שאין בו מעשה אומן אחר שקו המידה בידו שלא יטה ועוד אחר שמרן הביא דברי התו' ולא כתב דכיון דכתבו בדרך אפשר יש להחמיר נראה דסבר דבעשייתן יש להקל וכן נראה מדברי מור"ם שפסק להדיא להתיר ולא חש למה שכתבו התו' בדרך שמא א"כ מנ"ל לומר ואין ולאו ורפיא בידיה הרב החבי"ב. ועוד דאף דהתו' כתבו בדרך שמא היינו דוקא במקום שאסרו הכתיבה כתבו שמא בעשייה אין איסור אבל במקום שהתירו הכתיבה עצמה מנ"ל להחמיר במכשיריה. ועוד דהרי מצינו בסימן תקל"ו בענין הרכיבה כתב שם מרן בס"א מי שצריך לרכוב לטייל או לצורך המועד ולא ניסה ללכת ברגליו יכול ליטול צפורני הסוס ולתקן ברגליו והאוכף והרסן וכל צרכי הרכיבה ומדין זה למד המג"א בסקכ"ו דמותר לתקן הקולמוס. והדיו דליכא כ"כ מלאכה וא"כ גם גבי שירטוט כיון שהם באים לתיקון הכתיבה מותר לשרטט.. וכ"ת דהרי כתב הרב החבי"ב שם דהשרטוט אינו צורך הכתיבה דבלא שירטוט יכול לכתוב מה שירצה ואין השירטוט אלא ליופי הכתיבה שתהא מיושבת עי"ש. זה אינו שהרי גם בענין הרכיבה אם לא יעשה ויתקן צפרני הסוס היה יכול לרכוב וילך על גבי הסוס אפילו בלא תיקון אלא שאין הרכיבה מיושבת כי אין הסוס מהלך בטוב ועכ"ז התירו לו לתקן בח"ה מלאכה גמורה ומעשה אומן כדי לטייל בגנות ופרדסים א"כ כ"ש גבי שירטוט שיש כמה סופרים שאע"פי שיודעים להשוות השיטות עכ"ז כשיש שירטוט לפניהם יותר יש להם מנוחה ועונג וא"כ למה נצער אותם כיון שעיקר הכתיבה התירו להם לכתוב בחול המועד:
ולענין אם מותר לתקן חק תוכות בח"ה הנה מרן ז"ל בא"ח סי' ל"ב סעיף י"ח כתב אם נגעו רגלי הה"א והקו"ף בגג יגרור הרגל ויחזור ויכתבנו ואין צריך לגרור כל האות כי הגג כדין נכתב ואם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה פסול ואין תקנה להפרידה דהוי כחק תוכות אלא יגרור כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו עי"ש. מדברים אלו נראה שאין צריך לגרור כל האות אלא דוקא כנף האות שנדבק וגבי חול המועד מצינו שלא אסרו אלא להגיה אות אחת שלימה לכתוב אותה מחדש אבל לגרור קצת מן האות במקום שנדבק מותר. ועוד הרי כתבנו לעיל משם הרב החבי"ב שאפילו אות שלימה שנחסרה אם רישומה ניכר מותר לכתוב א"כ דכוותה נמי גבי חק תוכות אין בו מעשה אומן כיון שאין האות כלו חסר ועוד דבמקום שגורר רישומו ניכר מקום הגרירה והמתקנו אין בו מעשה אומן בתיקונו ולכן נראה שמותר לתקן חק תוכות אף בח"ה וכן נמי יש להביא ראיה ממה שכתב הרב פנים מאירות סי' ס"ו בתוך התשובה בס"ת שנמצא בו אות אחת יתירה אם מותר למחוק אותה והשיב דמותר והביא ראיה מההיא דסי' תקמ"ד דבורות ומעיינות של רבים שנפל בהם עפר מותר לתקנם אפילו אין רבים צריכין להם עתה כיון שאינו עושה מעשה אומן מינה נשמע דאף דהוי מלאכה גמורה כיון שאינו מעשה אומן מותר א"כ במחיקת האות אף שהיא מלאכה גמורה כיון שאינה מעשה אומן מותר עי"ש. א"כ גם בנ"ד גבי חק תוכות שאין צריך לגרור כל האות כלו אלא כנף ממנו לגררו ובמקום שקולף רישומו ניכר וכל אדם יכול לתקנו ואינו מעשה אומן מותר לתקנו אלא שהראיה שהביא הרב פנים מאירות איני מכיר דמדבריו אלה נראה דכל דבר שאינו מעשה אומן מותר לתקנו ואפילו שאינו צורך המועד והרואה יראה להרא"ש ז"ל שכתב הטעם דגבי בורות ומעיינות אע"פי שהוא טורח גדול ובפרהסיא וכיון מלאכתו במועד אעפ"כ שרי לפי שצרכי רבים אין לגמרם אלא בשעה שהם בטלים ומתחברים כולם ואם לא יעשו עכשיו לא יעשו לעולם וכ"כ מרן ז"ל בש"ע וא"כ מנ"ל ללמוד שבכל מקום שאינו מעשה אומן מותר לעשות במועד כי דוקא בורות ומעיינות שאם לא יעשו עכשיו לא יעשו לעולם אבל לא בכל מקום הדבר כן דאלת"ה הי"ל למרן לומר סתם כל דבר שאינו מעשה אומן מותר לעשות במועד ויותר יפה לו להביא ראיה שהביא הרב החבי"ב ממה שלא אסרו הפוסקים אלא כתב אשורית שהוא מעשה אומן אבל כתב שלנו מעשה הדיוט הוא ושרי:
וראיתי להרב מחצית השקל שהביא דברי הרב החבי"ב הנז' בשיירי א"ח גבי שירטוט ונסתפק בדעת הרב החבי"ב אם הוא חולק על דברי המג"א שהתיר עשיית הדיו והקולמוס או ס"ל דשרטוט גרע מדיו וקולמוס עי"ש. ולפקד"ן דודאי השירטוט גרע מדיו וקולמוס ובדיו וקולמוס אף הרב החבי"ב מודה שמותר דאי אפשר בלא"ה ובמה יכתוב ועיקר הכתיבה הכשירו וה"ה כל מה שצריך לה אבל השירטוט אינו צריך כ"כ שהרי כתב שם הרב החבי"ב דמן הדין אין צריך לשרטט כ"א דוקא שיטה העליונה ושאר שירטוט של שאר שיטות אינם אלא ליופי הכתיבה ולכן יש להסתפק בהם משא"כ בקולמוס ובדיו:
נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט