ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין
סימן טז
שאלה עיר אנטוכיא יע"א היא יושבת על שפת הנהר הנקרא אל עאני ויש בנהר גלגלים הנקראים נעורא וקבועים בהם כלי עץ קטנים ומתגלגל הגלגל ודולה מן הנהר ושופך תוך סילון עץ ארוך ומשם יורד לבריכה גדולה והיא רחוקה מן הנהר כט"ו אמה ומשם המים מתחלקין מהם לאמביטי של מרחץ ומהם לבריכה שבתוך חצר המרחץ וממנה שולחין למקוה של טבילה כשממלאים אותו וטובלין במקוה ההוא נשי בני ישראל ומזה ח"י שנים בא לשם הרב הכולל כמה"ר שמואל דוויך הכהן נר"ו איש וביתו והיה כראותו ענין זה המקוה תמה על הדבר איך נהגו עם בני ישראל לטבול במקוה כזה שהוא שאוב וכבר מצינו למרן ז"ל בס"סי ר"א בב"י וגם מצינו לו בספרו אבקת רוכל סי' נ"ה נשאל על ענין הנעורא של עיר חמא שהוא הנהר בעצמו ומשם נמשך לעיר אנטוכיא הנז' ומהר"י צייאח רצה להתירו לפי שהכלים נקובים בכונס משקה ומרן ז"ל עמד לו מנגד ואסרו ואנו בני אר"ץ יע"א ואגפיה קבלנו סברת מרן ז"ל ואפילו מ"ש בתשובה וכמ"ש החיד"א ז"ל בברכ"י סי' כ"ה וא"כ איך נהגו בעיר הנז' היפך דברי מרן ושאל שם את פני הזקנים שבדור כיצד נהגו כן והשיבו לו כי כמה פעמים עברו עלינו תלמידי חכמים ותמהו עלינו ואנו משיבין כי אין לנו אופן אחר כי מזה זמן היו טובלין הנשים בנהר ופעם אחת ירדה אשה אחת לטבול ושטפו אותה המים ואבד זכרה כי הנהר גדול וקרוב לים ומאותו יום ואילך לא היינו שומעין לקול מורים וחזרנו למנהגינו הקדום ועמד מהר"ש הנז' ותיקן להם מקוה ממימי גשמים ונמשך הדבר עד היום הזה ואני הכותב בבואי לשם לעיר הנז' לרוח היום בשנת תרי"ו ראיתי כי צער גדול מגיע אליהם מדבר הזה כי מקוה זה אינם יכולין לפנותו בכל עת כי חוששין שמא לא יבואו גשמים ועי"ז המים תמיד הם סרוחים ולכן הגוים מחרפין ומגדפין אותם ואפילו שהם מוסיפין עליהם שאובה שהמשיכוה עכ"ז המים סרוחים ואז אני הצעיר עמדתי שם במרחץ וראיתי שהמים שנשפכין מן המרחץ יוצאין באמה שהיא חוץ למרחץ ומשם חוזרין לנהר אז אמרתי א"כ כשירצו למלאת המקוה יפתחו הברזא של מים הקרים שהם נמשכין מהבריכה הגדולה וילכו באמה וחוזרין לנהר ואז באותו עת ימלאו המקוה ונמצא לפי זה שהמים הם מחוברין עם הנהר ונמצא שבעת אשר מלאו המקוה היו מחוברין יחד עם הנהר. והנה מרן ז"ל לפי הנראה שלא ראה ענין הנעורא בעיניו אלא שמע מפי השמועה ולכן אין לתמוה עליו איך לא הכשיר המקוה בכה"ג וגם על מהר"י צייאח נמי אין לתמוה עליו אמאי לא הכשיר בכה"ג דאפשר לומר דהמרחץ של עיר חמא והמקוה שבו היו רחוקים מן הנהר והם הולכין מתחת לארץ ולא ראה חיבורם א"נ אפשר דהמים הנשפכין היו הולכין לגנות ופרדסין ואינם חוזרין עוד לנהר משא"כ בנדון דידן שהמקום קרוב והמים עין כל רואה אותם שחוזרין לנהר ועוד שבעיר חמא כיון שהמקום רחוק אפשר שיבוא איזה גוי ויצטרכו לו המים לגבול טיט ובין כך נפסק הקילוח משא"כ בנ"ד שהמקום קרוב ואפשר להעמיד שם ישראל לשמור המים ובפרט בתחילת הלילה בעת שתכלה רגל מן השוק ובחזרתי לפה אר"ץ שאלתי את פי מהר"ש הנז' אמאי לא התיר להם בכה"ג ככל אשר דברנו והשיב כי הן אמת כי יש מקום להתיר אכן אנו חוששין כיון שהיא עיר קטנה ואנשים בה מעט שהם חמשים בעלי בתים מ"מ ולאו בכל עת משתכח שם צורבא מרבנן א"כ באורך הזמן ישתכח הדבר ולא יעשו חיבור כנז"ל ולפק"ד נראה כי אין לחוש לזה דכיון שהיא דבר חמור והבא על הנדה בכרת וגם רואין שמרן אסר ענין הנעורא שהיא שאובה ודאי שיעשו הדבר כתיקונו ויותר נזהרין לתקן הדבר ככל אשר דברנו בדבר שאין בו חסרון כיס וכבר מצינו להריב"ש סי' קכ"ה שנסתפק במקוה שנחסר בימות הקיץ אם מותר להמשיך להשלים מ' סאה שלא יהיו בנות ישראל פרוצות לטבול בנהר או יש לחוש בזה שלא יבואו להתיר שאובה כולה והשיב שטוב להמשיך מים למקוה כל שיש בו רוב מים כשרים ואין לנו לגזור מעצמינו יותר ממה שגזרו חכמים ואפילו כשאינן בני תורה עי"ש. אוף אנן נמי בנדון דידן אין לנו לגזור שמא ימלאו אותו בעת שאינו מחובר עם מי הנהר ואין לנו לגזור גזירות מעצמינו מה שלא גזרו חז"ל ובודאי שישראל הם כשרים ומזהירין את עצמם ואת בניהם אחריהם ומעתה צריכין אנו לדעת אם יקרא זה חיבור כיון שהמים מחוברין הם בחזרתן. עוד יש להסתפק בנדון דידן שהעין רואה בנעורא הנז' שנמשכין מלמעלה למטה כמו חוטין עבים ויורדין לנהר ונראה שחוטין אלו הם באים מעת שיתחיל הגלגל להתעקם ולהוריד מימיו לתוך הסילון ובעת שמתחיל להתעקם ועדין לא הגיע לאמצע הסילון שם המים אינם שופכין בכח אלא הם שותתין וקצתן יורדין לסילון וקצתן חוזרין לנהר ויורדין משם כמו חוטין עבים מלמעלה למטה וזה דבר תמידי לא יפסק לעולם ויש להסתפק אם ניצוק כזה יקרא חיבור עם מי הנהר. עוד יש תקנה ונקל היא לעשותה שינקבו הסילון שבו נשפכין המים בכונס משקה סמוך לכותל שהגלגל קבוע בו והמים שותתין על גבי הכותל הנז' עם הגיעם לנהר אם גם בכגון זה נקרא ניצוק או לא ויבוא שכמ"ה:
תשובה הנה לספק הראשון יש לפשוט אותו מדברי הרמב"ם בפ"ח מה' מקואות ה"ז וז"ל מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביאין סילון של חרס או של אבר וכיוצא בהן שאין הסילונות פוסלין את המקוה ומניח את ידיו תחתיו עד שיתמלא מים ומושכו ומשיקו עד שיתערב המים שבסילון עם מי המקוה כאחד ואפילו כשערה דיו והרי שני המקואות שהסילון ביניהם כמקוה אחד וכתב מרן בכ"מ משם ר"ש כגון שני מקואות בשיפוע ההר העליון אין בו מ' סאה והתחתון יש בו מ' סאה או יותר מביא סילון ונותן ראשו אחד בעליון וראשו אחד בתחתון וצריך להעמיק ראשו העליון בתוך המקוה החסר עד שירדו. למטה שיהיו מושקין למטה למקוה השלם כחוט השערה ליחשב כמקוה אחד וטובל אפילו בעליון וכו' ולכך נקט רחוק מן הקרוב לומר דלא חיישינן שמא יבוא אדם ויפסיק השקתו דלא עלתה לו טבילה. וקשה היאך מתחברין יחד וגבי כותל קתני כשפופרת הנוד או כקליפת השום ונראה לפרש דלא איירי הכא בחסר אלא בשלם אלא שהוא שאוב ומשיקו לכשר כדי להכשירו וסגי בחוט השערה דהקילו בשאובה דרבנן ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהיה קטפרס ע"כ. וגם בב"י הביא משם הרשב"א בת"ה בשער המים וז"ל הא דבעינן כשפ"ה היינו דוקא להכשיר מקוה חסר מן השלם אבל להכשיר מקוה שאוב ממקוה שאינו שאוב אע"פי שאין משיקו אלא כחוט השערה כשר לפי ששאוב אינו פוסל אלא מדבריהם והם הקילו בכך אע"פי שמימי השקה אינם רואין פני האויר ואפילו שאין משיקו אלא כשערה עי"ש. מכל האמור לעיל נראה דכשמתחברין מים השאובין עם מים הכשרים אפי' ע"י חיבור כחוט השערה הם כשרים ואפילו שהפסול הוא למעלה והכשר הוא למטה כיון שמחברם יחד נכשרו השאובים א"כ כ"ש בנדון דידן בענין הנעו"רא שמתחברין המים בחזרתן יותר משפ"ה שבזה הם מוכשרים בלתי ספק:
וגרסינן בפ"ד דמקואות אמר ר"י בן בתירא מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים והיתה נקובה כשפ"ה והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה ופי' ר"ש דמשנה זו לענין עירוב מקואות והשוקת היא אבן חלולה שתחת צינור המקלח מים מן ההר והיתה נקראת שוקת יהוא וכל הטהרות שבירושלים עושים על גבה ולא היה בשוקת מ' סאה אבל מקוה שלם היה בצידה ומי השוקת שהיו בראש ההר יורדין לתוכה ומתערבין בו דרך נקב כשפ"ה ע"כ. הנה מתבאר מתוך משנה זו שבירושלים בכל יום היו עושין הטהרות ממים שהיו באים מן ההר ובשוקת לא היה בה מ' סאה אלא שהם מחוברין עם מי המקוה ומכשירין מי השוקת שהם עליונין עם מי המקוה שהם תחתונים שהם מקוה שלם א"כ גם בנ"ד כיון שהמים הם מחוברין עם מי הנהר אפילו שהם טובלין במקוה העליון שהוא שאוב כיון שלמטה יש נהר והמים השאובין הם מחוברין בו כשר המקוה ההוא כיון שהם מחוברין כשפ"ה ועוד דבנ"ד אפילו שאין בהם כשפ"ה אלא כחוט השערה יספיק וכמ"ש לעיל משם הרמב"ם ופסקו מרן בי"ד סי' ר"א סנ"ג וז"ל הבא להכשיר מקוה שאוב ממקוה שלם שאינו שאוב אע"פי שאין משיקו אלא כשערה כשר ואע"פי שאין מי ההשקה רואין פני האויר ואף שמור"ם סיים שם ודוקא בפיסול שאובה שהיא מדרבנן אבל בפיסול דאורייתא בעינן כשפ"ה ואפילו בפיסול שאובה יש חולקין וכן ראוי להורות וכתב הש"ך בס"ק קי"ז דלטעמייהו אזלי דס"ל לעיל ס"ג כולו שאוב פסול דאורייתא וכו' עי"ש. מדבריו אלה נראה דדוקא היש חולקין ס"ל דשאובה כולה פסולה מדאורייתא אבל לדעת מרן סבירא ליה כולו שאוב דרבנן ומן התורה כולו שאוב כשר וא"כ אין לנו לחוש לדברי מור"ם שאחר שהביא היש חולקין וכ' וכן ראוי להורות יען שאנו קבלנו סברת מרן דסבר דשאובה דרבנן ואף את"ל דיש לנו לחוש בחומרות מור"ם שבי"ד מ"מ בנ"ד שהיא שאובה שהמשיכוה כולה אף הם יודו שהיא מדרבנן שהרי רב דימי ס"ל שאובה שהמשיכוה כולה כשרה ואין לנו לחלוק על רב דימי מן הקצה אל הקצה שהוא אומר שאובה. שהמשיכוה כולה כשרה והם יהיו חולקין שהיא פסולה מדאורייתא ולפחות יהיו חולקין עליו שהם פסולים מדרבנן ובלאו הכי אין אנו צריכין לכל זה כי כבר כתבנו שבנ"ד שהמים מתערבין בחזרתן עם הנהר כשפ"ה אפילו שתאמר שהשאובה כולה פסולה מדאורייתא הם מתכשרין כשפ"ה:
ומעתה נבוא אל הספק השני במה שהעין רואה שנמשכין מלמעלה למטה כמה חוטין אם חוטין אלו מצטרפין לשפ"ה והנה מצינו למרן בסעיף נ"ב שם שכתב אם יש נקבים דקים הרבה מצטרפין לשפ"ה אם המקוה האחד שלם והשני חסר אבל אם שניהם חסרים אין הנקבים דקים מצטרפין לשפ"ה וא"כ כ"ש בנ"ד שאחד שלם אלא שהוא שאוב ואחד כשר הוא הנהר שמצטרפין לשפ"ה אכן עדין יש להסתפק בנ"ד שהמים הם ניצוק וקטפרס ומצינו להריב"ש סי' רצ"ב שכתב שמעולם לא שמענו שיהיה ניצוק חיבור למקוה והביא דבריו מרן בב"י ס"סי ר"א וא"כ איך יהיו מוכשרים שאובים אלו שהם ניצוק וקטפרס. ונר' שמים אלו שהם שאובים והם מדרבנן באנו למ"ש לעיל משם הרמב"ם ופסקו מרן בסעיף ג"ן שהבא להכשיר מקוה שאוב ממקוה שלם שאינו שאוב אע"פי שאין משיקו אלא כחוט השערה כשר וכתב ר"ש דבשאובה הקילו ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון ואפי' יהיה קטפרס כמש"ל. ונר' דגם אם יהיה ניצוק נמי לא חיישינן דבמשנה פ"ח דטהרות שניהם יחדיו שנינו וכמו ששאובה מוכשרת בקטפרס גם מוכשרת בניצוק וכן נר' שהוא דעת הריב"ש שם בסי' רצ"ב וז"ל וה"נ אמרינן גבי השקה דשאובה מטהרין העליון מן התחתון וכו' אלא שהקלו בשאובה משום דשאובה דרבנן וכ"כ בסמ"ג עשין רמ"ח שהחמיר בעירוב מקואות יותר מהשקה בטופח ע"מ להטפיח אבל להחמיר בהשק' יותר מעירוב מקואות בניצוק וקטפרס זה לא מצאתי בשום חידושין לא להרמב"ן ולא לרשב"א ולא לרמ"ה ולא בשום חיבור אחר עי"ש. ונראה דהן הם דברי ר"ש שהביא מרן בכ"מ שכתב דבשאובה הקילו ולא חיישינן בסילון אפילו יהיה קטפרס. אכן צריכין אנו להבין את דבריו במ"ש אבל להחמיר בהשקה יותר מעירוב מקואות בניצוק וקטפרס זה לא מצאתי דאיך אפשר להיות שיחמירו בניצוק וקטפרס גבי השקה יותר מעירוב מקואות ועוד דנראה מזה דבעירוב מקואות לא החמירו בניצוק וקטפרס וזה אינו אמת דגבי עירוב מקואות החמירו בניצוק וקטפרס ולכן נראה דצריך להגיה כ' במקום מ' של מעירוב וצ"ל אבל להחמיר יותר כעירוב מקואות בניצוק וקטפרס זה לא מצאנו והכוונה דלהחמיר גבי השקה עם שאובה יותר כמו בעירוב מקואות בניצוק וקטפרס שאמרו גבי ניצוק וקטפרס שאינם חיבור לענין עירוב מקואות אם נאמר ג"כ גבי השקה זה לא שמענו ואדרבה נמצא בר"ש דגבי השקה לא חיישינן אם הוא קטפרס. ולפי האמור יש לתמוה על מרן בב"י ס"סי ר"א שנסתייע מדברי הריב"ש שכתב שמעולם לא שמענו שהניצוק יהיה חיבור ונסתייע מזה על ענין הנעו"רא שהכלים נקובים בכונס משקה והרואה יראה דהריב"ש לא דיבר אלא דוקא לענין עירוב מקואות שהאחד הוא פסול מדאורייתא אבל לענין השקה עם שאובה שהיא דרבנן אדרבה כתב בהיפך שאין מחמירין בהם בניצוק וקטפרס דבשאובה הקילו וגבי נעו"רא היא שאובה שהמשיכוה ובכי הא לא דיבר הריב"ש:
וכן ראיתי למהרימ"ט בי"ד סי' י"ז שנשאל גם הוא על ענין הנעו"רא אשר בעיר חמא ובעוברו שם במתא הנז' שאל את פי הארץ ההיא אם נעשה הדבר הזה בהוראת חכם ונמצא ביד אחד מגדוליהם פסק דין אחד ממהר"י צייאח להכשיר ועליו חתום מר אביו המבי"ט ז"ל לקיים דברי מהרי"ץ הנז' וכתב כמדומה שהיה מי שמערער בדבר על מנהג הקדום שהיה ביניהם ובא לקיים מנהגם לומר שנכון עשו וכתב שם בתחילת דבריו שהיו הכלים נקובים בכונס משקה ובסוף דבריו סיים ויש לדון במקואות שבארצכם. ושבחמא להכשיר למעשה אע"פי שאין הכלים כמו שבחמא דכל שיש מי המקוה מכונסים ע"י שאיבה ומשיכה כשרים וטעמא משום דלטהר מקוה שאובין שלא ע"י השקה כל דהו סגי כדתנן בפ"ו דמקואות ופסקה הרמב"ם בפ"ח מטהרין את המקואות וכו' וסיים בסוף דבריו הילכך שאובין אלו שהמשיכום למקוה השקה כל דהו סגי ואפי' ע"י קטפרס סגי ומהני עי"ש. ויש להבין דהא אפילו לפי דבריו צריך עכ"פ השקה כל דהו לפחות כחוט השערה וכאן לא יש השקה כלל ואי משום דהכלים נקובים בכונס משקה הרי כתב להדיא ויש להכשיר אע"פי שאין הכלים כמו שהם בחמא ובודאי דהכוונה דאין בהם בכונס משקה כמו שכת' בתחילה ואופן אחר לא כתב ואיך יוכשרו כלים הללו. אכן נראה דכוונתו דכיון שהם שאובה שהמשיכוה ובחוט דק שיורד מן הסילון אל הנהר יספיק והרבה חוטין נמשכין מהם אל הנהר והוא מ"ש לעיל שהמים צפין מכאן ומכאן:
עוד נראה לומר שבנ"ד אפילו שהחיבור ע"י ניצוק וקטפרס יוכשר והוי חיבור והוא ממ"ש המרדכי בפ"ב דשבועות משם ר"ת בפ"ב דגיטין והביאו מרן בב"י סי' ר"א דהא דתנן הניצוק והקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה היינו דוקא מי גשמים שהן עתידין לפסוק אבל מי נהר שאין עתידין לפסוק הוי חיבור טופח להטפיח ע"כ. וא"כ בנ"ד שהם מי נהר שאין עתידין לפסוק הוי חיבור אפילו טופח להטפיח ואפי' בניצוק וקטפרס. וכן ראיתי למהרי"ט שם שנסתפק בענין הנעו"רא שהיא קטפרס ואיכא מ"ד דקטפרס לא הוי חיבור לענין מקואות ואח"ך הביא ראיה מדברי הרוקח דכתב דמ"מ הוי חיבור היכא דתמיד עולין המים מן הנהר ויורדין לאריתא וכתב עליו מהרי"ט דסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה והמרדכי עצמו כתבה משם ר"ת שכן כתב דהא דתנן הניצוק והקטפרס אינו חיבור וכו' פר"ת דהיינו דוקא מי גשמים וכו' עי"ש. הרי שגם מהרי"ט נסתייע מההיא דר"ת דגבי נהר שהוא תמידי ואינו פוסק בזה לא אמרינן ניצוק וקטפרס אלא שיש להקשות דהא ר"ת סיים בדבריו להדיא ובלבד שיהא בנקב כשפ"ה ובנ"ד גבי נעו"רא לא יש שם נקב כשפ"ה כ"א כונס משקה וא"כ מאי מביא ממנו סיוע מהרי"ט לנדון הנעו"רא. ונר' לומר דהן אמת דר"ת כתב שאפי' הם מי נהר עכ"פ צריך שיהא בנקב כשפ"ה אכן זה דוקא במקום דבעינן כשפ"ה שהם פסולין מן התורה ובא לערבן כגון ששניהם חסרין ובא לערבם יחד להיותן מקוה אחד אז בכגון זה כתב ר"ת דאפילו שיספיק טופח להטפיח מ"מ צריך שיהא שם נקב כשפ"ה ואפילו שהטופח להטפיח הוא ע"י קטפרס וניצוק אבל אה"נ ואם היא שאובה שהיא פסולה מדרבנן שיספיק לה חיבור כחוט השערה גם בזה אם החיבור ע"י קטפרס וניצוק אם באים המים מן הנהר שאין פוסק גם באלו נקראים חיבור:
ומדברי ר"ת אלו יש לתמוה על מ"ש המרדכי והביאו גם מרן בב"י שהקשה ראבי"ה היאך טובלין בנהר והלא קטפרס דרך ירידתו י"ל דנהר שאני וכו' וקשה דמאחר שהביא קודם לזה ההיא דר"ת דהא דתנן הניצוק והקטפרס שאינן חיבור היינו דוקא מי גשמים וכו' א"כ מאי מקשה עוד היאך טובלין בנהר ואפשר דמקשה ומתרץ למאן דלא סבר כר"ת אבל אה"נ לדעת ר"ת ל"ק ולא מידי וכדאמרן וסברא זו של ר"ת כתבה מרן בב"י כדאמרן לעיל ונראה שהסכים לחילוק זה ואף שסיים שם וכתב נראה שזו הסברא הראשונה שכתבתי בסמוך לדעת ר"ת וכבר נתבאר שאין נראה כן מדעת הפוסקים אכן נראה שזה דוקא לענין מ"ש דר"ת סבר דדוקא הנקב צריך שיהיה כשפ"ה אבל המים שבנקב סגי בטופח להטפיח ועל זה כתב שאין נראה כן מדברי הפוסקים אבל במה שחילק בין מי גשמים למי נהר בזה לא מצינו שנחלקו הפוסקים ואף מרן אזיל ומודה בחילוק זה:
ועל פי דברי ר"ת הללו הנה מקום אתי לתרץ דברי מהר"י צייאח הנז' שכתב בשו"ת מרן אבקת רוכל סי' נ"ד שכתב להתיר מקוה של עיר חמא וכתב דניצוק משוי לה חיבור כדאמרינן בפ' כל הבשר דף ק"ז האי אריתא דדלאי וכו' ואע"ג דניצוק כזה לא משוי לה חיבור לענין טבילה דבעינן כשפ"ה וכו' מ"מ ניצוק לא הוי חיבור לטבילה דהכי תנן בפ"ח דטהרות ומייתי לה בפ"ק דיבמות ובגטין בפ"ב ובחגיגה ובע"ז פ' בתרא הניצוק וכו' וכמ"ש התוס' בפ"ב דגיטין וכו' עי"ש. ולכאורה דברי מהרי"ץ באו כספר החתום באין מבין מאי קאמר דמאחר שכתב דהניצוק אינו חיבור לטבילה דהכי תנן בפ"ח דטהרות ומייתי לה בפ"ק דיבמות ובכמה דוכתי בש"ס א"כ מה צריך עוד סיוע מדברי התוס' ועוד קשה היאך מביא ראיה וסייעתא לדבריו והראיה היא להיפך ומעשה לסתור ומרן כבר השיג עליו בזה אכן דבר זה אין הדעת סובלו כי ח"ו כד נאים ושכיב אמרה להאי מילתא ועוד יש להבין את דבריו דאם כוונתו במה שהביא דברי התוס' לומר שכוונתו שגם התוס' הסכימו לההיא דהניצוק והקטפרס א"כ הו"ל לומר דבר זה כשהזכיר פ"ב דגיטין הו"ל לסיים שם וכ"כ התוס' ועוד דמאחר שמשנה זו הובאה בכמה מקומות בש"ס שהזכירם א"כ מה צריך עוד סיוע מדברי התוס' ועוד למה ליה לומר וכמ"ש התוספות הול"ל וכ"כ התוס' לכן נרא' לפק"ד לומר דודאי טעות נפל בדברי המעתיק כשהעתיק לו הפסק ודילג בו שתי שורות ולא הרגיש והוא דכוונתו דבתחילה הוקשה לו מהא דאמרינן בפ"ח דטהרות הניצוק והקטפרס אינם חיבור וכו' והביא שמשנה זו שנויה ביבמות ובפ"ב דגיטין ובכמה מקומות בש"ס כנראה שהיא מוסכמת ואחר זה נסתייע לנדון דידיה של הנעו"רא מההיא דכתבו התוס' בפ"ב דגיטין והיא סברת ר"ת שהביא המרדכי דכתב כן ר"ת בפ"ב דגיטין והיא דהא דתנן הניצוק והקטפרס אינם חיבור היינו דוקא מי גשמים שהן עתידין לפסוק אבל מי נהר שאין עתידין לפסוק הוי חיבור טופח להטפיח וא"כ בנדון דידיה שהם מי נהר שאין פוסקין אפילו ניצוק וקטפרס הוי חיבור ואף שסיים וכתב ובלבד שיהא בנקב כשפ"ה ובנעו"רא לא יש כי אם כונס משקה כבר כתבנו לעיל כי ר"ת לא כת' כן אלא אם היא פסולה מדאורייתא ובא לחברם ע"י הניצוק והקטפרס אבל גבי שאובה שהיא פסולה מדרבנן לא בעינן נקב כשפ"ה אלא חוט כשערה יספיק ולהא כיון מהר"י צייאח במ"ש וכמ"ש התוס' בפ"ב דגטין והיא סברת ר"ת הנז' ויש לחזק עוד פי' זה ממה שכתב אחר זה וז"ל עוד שהגלגל סובב תמיד בנהר ומים שבו לא יחשבו שאובין דהכי תנן הטביל בו את הסגוס וכו' עי"ש. ואם לא הביא חילוק ר"ת שחילק בין המים שפוסקין לאינן פוסקים מאי מביא חילוק שהגלגל סובב תמיד בנהר אלא ודאי נראה שהביא תחילה חילוק ר"ת ולכן לא כתב וכ"כ התוס' אלא כתב וכמ"ש התוס' כנראה שהביא חילוק ר"ת וכתב וכמ"ש התוס' בפ"ב דגיטין:
א"נ יש לומר דכיוון מהרי"ץ למה שכתבו התוס' בפ"ב דגיטין שכתבו עמ"ש רש"י הניצוק והקטפרס לענין ב' מקואות שאין באחד מהן מ' סאה וניצוק וקטפרס אינם חיבור והקשה ר"ת דאמרינן בפ' אין דורשין דעד כאן לא פליגי ר"מ ור' יהודה גבי ג' גממיות בעליונה עשרים ובתחתונה עשרים ובאמצעית מ' וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם אלא בטובל בעליונה אבל בטובל בתחתונה כ"ע מודים אלמא קטפרס הוי חיבור והכא משמע דאינו חיבור ואור"ת דהכא מיירי בשתי גממיות שבזה כ' ובזה כ' דליכא מקוה שלם באחת מהן דלא הוי חיבור אבל התם דאיכא באמצעית מ' סאה לכ"ע מטבילין בתחתונה ובעליונה פליגי עי"ש. וא"כ נראה דגבי גלגל שיש למטה בנהר מ' סאה ולמטה ממנו מקוה שהוא שאוב וניצוק וקטפרס שהוא מחברן הוי חיבור ואף שהתוס' שם סיימו דהניצוק גרוע מקטפרס לפי שהקילוח של הניצוק עומד באויר ואינו חיבור אפילו סופו ליפול נראה דבנדון דידן גבי נעורא שהכלים נקובים בכונס משקה לפי דברי מהרי"ץ א"כ הם קטפרס ולא ניצוק כי המים מתגלגלין בתוך הכלים של הנעורא ויורדין מנקב אל נקב:
אכן מדברי התו' שבפ' כל הבשר דף ק"ז נראה דס"ל דגבי גלגל הם נקראים ניצוק ולא קטפרס שכן כתבו שם עמ"ש בש"ס ואי בזיע דוולא כתבו ואע"ג דלענין טבילת כל גופו לא מהני מתרי טעמי חדא דניצוק אינו חיבור וגם בעינן כשפ"ה לענין חיבור מקואות ע"כ ולפ"ז קשה גם לדברי מהרי"ט דקרי למי הגלגל קטפרס ומדברי התוס' הללו נראה שהם ניצוק. ונראה לומר דהא פי' רש"י ורע"ם דפי' ניצוק קילוח מים המקלח מים בזקיפה כעמוד וא"כ לכן התוס' גבי דלי שהוא נקוב בכונס משקה והאדם עומד ודולה בחבל והמים יורדין לנהר בזקיפה כעמוד ושופך בידו מן הדלי לאריתא וזה ניצוק הוא ולא קטפרס אבל ענין הנעו"רא אינו כן אלא המים מונחים תוך הכלים והכלים נקובים בכונס משקה ומחוברין מכלי אל כלי בכונס משקה במדרון כקטפרס ומשו"ה קרי להו מהרי"ט למי הנעורא קטפרס ומשו"ה התוס' קרי להו כשבזיע דוולא ניצוק שהמים יורדין בזקיפה ומהרי"ט קרי להו למי הנעורא קטפרס והניצוק גרוע מקטפרס כמ"ש התוס' בפ"ב. ואם כנים אנחנו בזה יש לומר דכל מה שדחה מרן לדברי מהר"א מוורדונא אינה דחיה דמה שדחה מדברי התוס' שכתבו ואע"ג דלענין טבילת כל גופו לא מהני מתרי טעמי דהניצוק אינו חיבור וגם בעינן כשפ"ה נראה דזה דוקא גבי אריתא שדולה האדם בדלי והמים יורדין בזקיפה באויר וזה ניצוק ולא קטפרס והניצוק גרוע מקטפרס אבל ענין הנעורא אינו כן כי הם קטפרס. ולפ"ז גם מה שדחה מדברי רש"י אפשר דגם רש"י לא דיבר אלא בענין אריתא שהיא ניצוק וקטפרס עדיף מניצוק. גם מה שדחה מדברי הריב"ש שכתב שמעולם לא שמענו שיהא הניצוק חיבור נראה שדוקא ניצוק אינו חיבור אבל קטפרס הוי חיבור ועוד דכבר כתבנו לעיל דהריב"ש לא דיבר אלא דוקא בעירוב מקואות שהם פסולין מן התורה אבל לא בשאובה שהמשיכוה שיש להקל שהיא מדרבנן וכמש"ל ואיך שיהיה מדברי התוס' נראה דהיכא דשניהם חסרים וכל אחד יש בו עשרים סאה בזה אמרו הניצוק והקטפרס אינו חיבור אבל היכא שיש בעליונה ובתחתונה בכל אחת עשרים ובאמצעית מ' לכ"ע טובלין בתחתונה וא"כ גבי נעורא שיש למעלה מקוה שלם הוא הנהר ותחתיו מקוה שאוב לכ"ע טובלין בתחתונה ע"י חיבור קטפרס ולהא כיון מהרי"ץ במ"ש וכמ"ש התוס':
א"נ אפשר שכיון מהרי"ץ במ"ש וכמ"ש התוס' לההיא דכתבו שם ור"י אומר דההיא דהניצוק וקטפרס לא לענין חיבור מקואות איירי אלא לענין השקה והשתא הוי דלטהרה דומיא דלטמאה עי"ש. וא"כ מהרי"ץ אחר שהוקשה לו מההיא דהניצוק והקטפרס דאינם חיבור הביא דברי התוס' שכתבו משם ר"י דההיא דהניצוק והקטפרס שאינם חיבור לא לענין חיבור מקואות איתמר אלא לענין השקה איתמר וא"כ ליכא ממנה שום קושי כנלע"ד לומר שכיון מהרי"ץ לשלשה מקומות הללו או לפחות כיון לאחד מהם אלא שנשמטו מהמעתיק ולא נאמר שהביא סיוע לדבריו ומעשה לסתור כמ"ש מרן:
וחזי הוית למהריט"ץ בסי' ר"י שנשאל על נדון דידן של הנעורא והביאו גם מהר"ם ן' חביב ז"ל הובא בס' גו"ר בי"ד כלל ד' סי' ד' שכתב שנדון הנעורא הוא כשר ולא דמי לו מה שפסל מרן בב"י סי' ר"א דאותו נדון של מהר"א מוורדונא לא היה מ' סאה במקוה והיה רוצה להכשירו ע"י חיבור הדלי לאריתא אע"פי שאין באריתא מ' סאה מטעם שהוא מחובר לנהר תמיד אבל הכא בנדון הנעורא יש במקוה מ' סאה ואין ריעותא רק מצד הכלים הקבועים בגלגל וכיון שהם נקובים בכונס משקה סגי עי"ש. מדברי מהריט"ץ אלו ומדברי מהר"ם ן' חביב שהעתיק והסכים לדעתו נראה דסברי בדעת מרן עצמו דכל שיש במקוה מ' סאה והמים מחוברין בכונס משקה יספיק והוי חיבור ולא חיישינן לההיא דהניצוק והקטפרס אכן עם כל זה לא יעלה לנו מזור לנדון דידן אחר שזכינו לאורו של מרן ונדפסו ש"ות שלו הנקרא אבקת רוכל ושם ראינו במקוה של חמא שאפילו המקוה היה בו מ' סאה והכלים נקובים בכונס משקה עם כל זה פסל המקוה ההוא. ועוד יש לי לתמוה על דברי מהריט"ץ ומהר"ם ן' חביב הנז' דאם איתא דמרן מודה היכא דיש מקוה שלם למטה א"כ כשתמה על האגור ז"ל שהתיר וכתב עליו הפלא ופלא הול"ל דהאגור לא התיר אלא כשיש מקוה שלם למטה ועוד דמרן בב"י דחה לההיא דהגלגל מדברי התוס' שכתבו דהניצוק אינו חיבור ועוד מדברי הריב"ש שכתב שמעולם לא שמענו שיהא הניצוק חיבור וא"כ מאי נפקא מינה אם המקוה יש בו מ' סאה הא אפי' יש בו מ' סאה לא הותר אלא ע"י חיבורו בנהר ע"י ניצוק וה ניצוק אינו חיבור:
ז
אכן עדין לא זכיתי להבין דברי מרן במה שאסר המקוה של חמא אפילו שיש בהם בכלים נקב בכונס משקה והרי הוא עצמו בסעיף ג"ן כתב דהא דבעינן נקב כשפ"ה היינו דוקא להכשיר מקוה חסר מן השלם אבל להכשיר מקוה שאוב ממקוה שאינו שאוב אע"פי שאינו משיקו אלא כחוט השערה כשר לפי ששאוב אינו פסול אלא מדבריהם והם הקילו בו ע"כ. וא"כ קשה איך פסק גבי נעורא שהם מים שאובים שנמשכו שאפילו הם מחוברין לנהר ע"י כונס משקה שאוב מקרי והרי בשאובים שהם מדבריהם הקילו ואם נאמר דזה דוקא כשמחברם והם סמוכים זה לזה אבל הנעורא היא קטפרס זה אינו שהרי הוא עצמו כתב בכ"מ משם ר"ש דאפילו יהיה הסילון קטפרס כשר. ואפשר לומר לדעת מרן משום דס"ל דלא באו עדים והעידו שהכלים הם נקובים בכונס משקה שראו בפניהם בציווי ישראל שיעשו כך אלא אמרו לו בתורה שבע"פ הם נקובים בכונס משקה ואפשר שאינם נקובים או שאיזה פעם שינו מהם איזה כלים וכבר כתב מרן בסעיף נ"ב ספק אם יש בו כשפ"ה ספק אין בו ספיקו טמא משום דספיקא דאורייתא לחומרא וא"ת שהיא שאובה שהיא מדרבנן הוי לקולא ונראה לומר דספק זה די לנו אם נאמר בודאי יש כחוט השערה אבל להקל בספיקו אם מחובר אם לאו בזה לא נקל כ"כ:
ועדין יש לומר בנ"ד מלבד טעם הראשון שהמים בחזרתן הם מחוברין עוד בה כי כבר כתבנו שיש כמה חוטין נמשכין מהנעורא עד הנהר וחוטין אלו באים מהכלים שבתוכה ונופלין בתחילת השפיכה על שפת הסילון ומהם יורדין להסילון ומהם יורד ונעשה חוט ועד שתתחיל לירד באה שפיכה אחריה ותמיד הם מחוברין לנהר וכבר פסק מרן שהחוטין מצטרפין לשפ"ה וכ"ת שענין הנעורא מרן ז"ל עליה הוא דן לפסול ואם יש חיבור באלו החוטין אמאי לא הכשיר מרן ועוד שכתב באב"ד שבקושטא אע"פי שיש להם נעורא עכ"ז טרחו ותיקנו המקואות מימי גשמים ואם יש להם כנ"ז למה ציערו עצמם. אכן לפקד"ן דבעיר גדולה כזו שיש בה ריבוי עם מדקדקין על עצמם ועושים תחבולות שלא יאבדו טיפה אחת משא"כ בנ"ד שהיא עיר קטנה והמים נשפכין על פני חוצות וחוזרין לנהר ומהם נבלעים בארץ. וראיתי למהר"ם בן חביב ז"ל שכתב עוד שם דלדעת מרן בכונס משקה אינו מועיל אלא בנקב המטהרו או כשפ"ה ואם כוונתו לומר דהכלים נקובים בנקבים רבים דמצטרפין כשפ"ה וע"י הנקבים מחוברין לנהר זה ההיתר נכון הוא גם לדעת מרן בב"י וכמ"ש לעיל משם ר' פרץ והכלבו עי"ש בד"ק. מדבריו אלה נראה דאם יש נקבים בכלי הנעורא דמצטרפין כשפ"ה וא"כ גם אם ירדו חוטין על הסילון ונחלקו ונעשו חוטין מצטרפין לשפ"ה וכ"ת שאני הכא דהם יורדין בזקיפה כעמוד והם בזקיפה וכבר כתב מרן משם הריב"ש שמעולם לא שמענו שיהא הניצוק חיבור למקוה אכן נר' שכנ"ד כבר כתב מרן שגבי שאובה שהמשיכוה אפילו הוא קטפרס כשר לפי שהיא מדרבנן ובמשנה שנינו יחד הניצוק והקטפרס אינן חיבור ואף שהתוס' בגיטין שם חלקו בין ניצוק לקטפרס והניצוק גרוע מהקטפרס מ"מ לא מצינו חילוק זה בפוסקים גבי שאובה מדרבנן ואפשר לומר כי מרן ס"ל דחוטין מים אלו הם באים מהכלים של הנעורא ולא נחלקו:
ויש מי שרצה לפסול בנ"ד אפי' שתאמר שהמים חוזרין ומתערבין עם הנהר מההיא שכתב הרמב"ם בפ"ח מה' מקואות ה"ח וז"ל ג' גומות שבנחל התחתונה והעליונה של כ' סאה והאמצעית של מ' סאה ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע"פי שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין הנזחלין מערבין אלא א"כ עמדו ופסקו מרן בס"ס וא"כ בנ"ד שאין המים עומדין אלא נזחלין אין זה עירוב ע"כ. אין דמיונו עולה יפה שהרי הרמב"ם ומרן לא כתבו כן אלא דוקא בשטף של גשמים אבל מעין מתערב אף בזוחלין וכ"כ הש"ך בס"ק קכ"ט דוקא גשמים אבל מעין מתערב אף בזוחלין:
באופן דנלע"ד דאם ינקבו הסילון שמקבל המים הבאים מן הגלגל והם מחוברין תמיד לילה ויומם ע"י ניצוק זה עם מי הנהר ובכה"ג שהיא שאובה שהמשיכוה שהיא מדרבנן אפילו ע"י ניצוק כשר וכן מצאתי להרב בני אברהם י"ד סי' ט"ו שכתב וז"ל וכל האחרונים שראינו שהכשירו ע"י ניצוק הויא בשאובה דרבנן וכן משמע מדברי מהרי"ט סי' י"ז וכן הוא דעת הטור שהבאתי לשונו לעיל עכ"ל. הרי משמע דסבר לה מר דגבי שאובה דרבנן ליכא למיחש שם לההיא דניצוק ואף שהרב ז"ל בנדונו שם התמרמר והוצרך שינקבו הכלים כשפ"ה כמו שיעו"ש נר' דהתם דוקא שבנדונו היו המים באים ע"י גלגל שמחזר ע"י הבהמה אבל בנ"ד שהמים מתגלגלים מן הנהר מאליהם בזה יש לסמוך על דברי ר"ת שהביא המרדכי ודברי הרוקח כנז' לעיל:
באופן כי לפק"ד נראה כי יש להתיר מקוה דנ"ד על אופן שכתבתי לעיל עם כל צדדי ההיתר שכתבתי ואל תתמה על החפץ מדברי מרן שבספר אבקת רוכל הנז' שאסר להם המקוה אשר בחמ'א שבא על ידי גלגל הנקרא נעורא מן הנהר הזה עצמו ולמה לא עשה להם תיקון כאשר כתבנו לעיל כי אפשר שמקום המרחץ ומקום הטבילה הם רחוקים זה מזה וכיון שהם רחוקים אפשר שיפסקו המים ולא יתחברו יחד עם מי הנהר בעת מילוי המקוה ועוד כי אפשר שהמים הם מכוסים באבנים לרוב המרחק ביניהם ומים לא יראו החוצה אל העין ומהיכן ידע לה מר שהמים. חוזרין לנהר ומה גם מרן עצמו כנר' שלא הלך לחמ'א כלל כי אם מפי השמועה ומהרי"ץ נמי לא ראה אותם כי הם הולכים במדרון תחת הארץ ומהיכן יוודע לו ועוד כי באנטוכיא מים רבים וגם האמה שנשפכין בה המים היא גלויה בחוצות וקרובה לנהר ואם יש לחוש להפשרת שלגים בימות החורף יכולין למלאת המקוה בזמן שלא יש הפשרת שלגים בזמן שאין המים נוספים כן נראה לפק"ד להלכה עד אשר יסכימו עמי חכמי ורבני אר"ץ יע"א היושבי על מדין שמהם תורה יוצאה ולהם משפט הגאולה:
וכל זה נראה לי להלכה אבל למעשה אם יסכימו עמי חכמי ורבני אר"ץ ויען שהם טרודין להביא טרף לביתם ואין יכולין ללמוד באורך כל הענין ואני איני סומך על דעתי לכן עצה היעוצה לק"ק הנז' שיתמידו על מנהג שהנהיג אותם הרש"ך נר"ו וכדי להנצל מסרחון המים של גשמים שיעשו עוד מקוה לפני המקוה הראשון סמוך לו ויעשו נקב בין זה לזה כשפ"ה ואם נקוב יותר יפה ויפה ויהיה בראשון כ"א סאין שהוא רוב המקוה וימשכו עליו מים שאובין ואחר שיתמלא המקוה הראשון ירד על השני ויתמלא מהראשון שהוא מעורב מי גשמים ושאובה שהמשיכוה ותמיד יטבלו בשני וכשיתחיל להסריח יוריקו אותו וימשכו עליו מים מן הראשון וככה יעשו תמיד והראשון כיון שאין טובלין בו לא יסריח כלל ועוד אפילו יסריח מה בכך כיון שאין ממנו תועלת אלא לחיבור כשפ"ה וכ"כ מרן שם סמ"ד מקוה שיש בו ך' סאה ומשהו מים כשרים והיה ממלא מים שאובין חוץ מן המקוה ונמשכין עד המקוה וכו' הרי הוא כשר ואפילו השלימו לאלף סאין וכן גג שהיה בראשו ך' סאין ומשהו מי גשמים ומילא בכתפו ונתן לתוכו פחות מעשרים ונמצא הכל פסול ופתח הצינור ונמשכו למקוה אחר הרי זה כשר שהשאובה שהמשיכוה כולה כשרה הואיל ויש רוב מן הכשר ע"כ וזה הדרך נאות לינצל מכל חשש ופקפוק כלל ואף שיש מקום להתיר באופן הנז"ל:
כה דברי הצעיר אברהם דיין ס"ט