ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין
סימן טו
שאלה ראובן ושמעון יש להם חזקת חצר ובתים שבתוכה ועמדו ומכרו אותה ללוי ויהודה בכסף ובשטר ואחר ג' ימים בא חנוך בן ראובן הנז' וטען כי הוא רוצה לקנות החצר והבתים הנז' מאביו הנז' כי הוא בן מיצר ואחר שיקנה מאביו חוזר וטוען על שמעון שהוא בן מיצר והן עתה חנוך הנז' נפשו לשאו'ל הגיעה אם יוכל להחזיר המכר מלוי ויהודה וליקח אותם לעצמו והוא קודם לכל אדם או לא ויבוא שכמ"ה:
תשובה כתב רבינו בע"הט סי' קע"ה ופסקו מרן ז"ל ואפילו היה הלוקח ת"ח ושכן וקרוב למוכר ובן מיצר ע"ה ורחוק מן המוכר המצרן קודם ומסלק את הלוקח עי"ש. וצריך לדעת דהאי קרוב במאי מיירי אי אפילו בנו דינא הכי או דילמא דוקא בשאר קרובים אבל הבן קודם לשאר כל אדם ונראה דמדסתם מרן ולא חילק דדוקא בשאר קרובים אבל אם הוא בנו קודם לשאר כל אדם ואפילו לגבי המצרן נראה מזה דליכא לפלוגי בהכי וכן מצאתי בהג"מ לס' קנין סי' ל"ב שכן כתב וז"ל שאלת אם יכול ראובן ליתן לבנו או לחתנו שוה יו"ד זקוקים בקרקע ששוה ק"ס זקוקים ושוב מוכר להם שאר הקרקע אם יכולין לסלק המצרנין מכח המתנה נראה לי אם לא מכר השאר יותר כ"כ כדי מה שנתן להם ומכר להם אז נעשו שותפין ועדיפי מן המצרנין אבל אם מכר להם השאר ביותר והבליע אותם יו"ד זקוקים שנתן להם אערומי קא מערים כדאמרינן גבי גרויא וכו' עי"ש. מדבריו אלה נראה שהבן הוא שוה לשאר אדם ואין לו עדיפות על שאר אדם ובעל המיצר קודם לו. ומינה בנ"ד דלא יש בן המיצר אלא שאחרים קדמו וקנו כדין אין הבן מסלק שהרי השוה בנו לחתנו ולא יש לבן עדיפות וכן מצאתי להראנ"ח ח"ב סי' ק"ב שכתב בראובן שהתפשר עם שמעון שימכור לו ביתו ונשבע לו על זה ויעקב אבי ראובן הוא שוכר הבית של בנו ומעכב עליו מלמכור הבית לשמעון וטוען שהוא קודם בקניית הבית אם מצד היותו קרוב לראובן שהוא אביו והשיב שאין לו ליעקב לבטל המכר במקום שכבר מכר ונשבע וכתב שם דמדברי הגמ' נראה דאם היה אחד קרוב ואחד רחוק דהקרוב קודם מדקאמר קרוב ות"ח ת"ח קודם שכן וקרוב איבעיא להו איזה קודם ופשטו טוב שכן קרוב מאח רחוק משמע דאי לאו ת"ח ושכן קרוב קודם לגבי אחר מ"מ כבר כתב רש"י שזו אינו אלא להשיאו עצה ודרך טוב למוכר וכ"נ מדברי הרמב"ם בה' שכנים ופשיטא ודאי שאין כח לעצה טובה זו לפטור את ראובן מדין שבועה ובמקום שבועה אין לו לראובן לחוש כלל לעצה טובה ואפילו במקום דינא דבר מצרא יש לדון כזה עי"ש. מדבריו אלה נראה תרתי לנ"ד חדא דבמקום שהוא קרוב ועמו רחוק ובאו שניהם כאחד לקנות דודאי קרוב קודם אבל היכא שכבר נשבע אין לו לחוש כלל לעצה טובה וא"כ בנ"ד שהיא עצה טובה אין לו לבן ראובן הנז' לדחוק לקונים כלל מאחר שכבר אביו נשבע להם ועוד למדנו מדבריו לנ"ד דפי' קרוב לאו דוקא אח ושאר קרובים אלא אפילו לגבי בנו נקרא קרוב ואין חייב למכור לאביו אלא דוקא אם באו שניהם כאחד אבל אם כבר מכר ונשבע אפילו הוא אביו ובנו זוכה האחר שכבר נשבע לו:
וחזי הוית להרב פני אהרן בח"מ סי' כ"א שכתב בראובן שמוכר ביתו ושמעון בנו רוצה לקנותה ולוי בן המיצר טוען שהוא רוצה לקנותה ועתה לשאו'ל הגיעו אם שמעון בנו קודם או לוי המצרן קודם אפילו לגבי בנו ונדון זה עצמו נשאל בו הרב חנן דוד הובא בספר בני יצחק דף פ"ו ע"ד וגם הרב מגן שאול ז"ל סי' ד' ושלשתן הביאו ראיה מתשו' הרי"ף הובא בש"מ על דף ק"ח שכתב בדף ר"י ע"ג וששאלת יעקב היו לו ג' בנים ראובן שמעון לוי ויש לו דירה גדולה ונתן ממנה בית אחת לשמעון בנו ונתן שמעון הבית לבתו ונישאת לחנוך והוציאה לו הבית בנדוניא ומתה הבת ונשאר הבית לחנוך ויעקב אח"ז נתן שאר הדירה לבני ראובן ולבני לוי בניו ובשטר המתנה כתוב איך נתתי וכו' וקבלת אחריות וטוען חנוך לי משפט בן המיצר וכו'. תשובה טענה זו שטוען חנוך על בניו של נותן היא טענה גרועה ובטלה ועל כיוצא בזה נאמר יציבא בארעא וכו' וזה שהעיקר בדין בן המיצר הוא משום ועשית הטוב והישר ואיזה דרך הישר והטוב להשאיר הקרקע ביד בעליו הזוכים בו מצד אביהם או להוציאם ממנו ולתתו לזולתו אין בקדקוד מי שיעלה בדעתו דבר זה מוח להבחין בין טוב לרע ואין בזה ועשית הישר והטוב וכו'. ועוד שאין דנין בן מיצר אלא במי שעמד בעת המכר לטעון דין בן המיצר אבל מי שנשתהא ולא תבע בזמנו אין דנין לו דין בן המיצר עי"ש. מדבריו אלה נראה דהבן קודם לן המיצר והנה הרב חנן דוד והרב מגן שאול לא ביארו את דבריהם אם כבר מכר לבן מיצר אם הבן יכול לסלקו כי בנדון דידהו לא נשאלו אלא אם באו שניהם יחד בן המיצר והבן ועל נדון זה כתבו דהבן קודם אכן הרב פני אהרן ביאר דבריו להדיא דאפילו קדם בן המיצר וקנה שהבן מצי לסלקו ודקדק זה מדברי הרי"ף מהטעם שכתב שנראה מדבריו דאפילו קדם המצרן וקנה דהבן קודם ומצי לסלקו עי"ש. ולפקד"ן דהמדקדק בדברי הרי"ף יראה להפך הן קדם דבתחילה הרי"ף ז"ל לא נשאל אלא בנדון שכבר מכר לכן ובא ן' המיצר לסלקו ואם איקא כמו שכתב הרב פני אהרן דאפילו מכר לן' מיצר הבן מסלקו א"כ הו"ל להשיב להם דאפילו מכר לן' מיצר הבן מסלקו כ"ש היכא דמכר לבן עצמו ועוד הרי כבר כתב כי אין זו הדרך הטוב והישר להשאיר ביד בעליו הזוכים בו מצד אביהם או לתתו לזולתו ולהוציאו ממנו עי"ש. הרי דלא הוקשה לו הדבר אלא לפי שרצוני להוציא הבן ולהכניס זרים אבל אם כבר זכו הזרים במקחן ובא הבן להוציא מידם בזה לא מצינו שדיבר מאומה ואין זה קושי כ"כ בענין דעכ"פ קנה כדין והאב לא נתן ידיעה לכן ודאי שידע שאין רצונו לקנות וא"כ עכשיו שנתחרט אחר שכבר זכו במקחן אין לו לבן להוציאן ועוד דמה לו להביא השאלה בלשון זה הו"ל לומר בקיצור נמרץ הבן קודם לן' מיצר סתם ואפילו שהמצרן קדם וקנה הבן מסלקו דאל"ה יציבא בארעא וכו':
ואיך שיהיה לפי דברי הרב פני אהרן דבר זה במחלוקת הוא שנוי דלפי דברי הגהות מיימו' והראנ"ח אין לבן שום זכות לטעון נגד ן' המיצר כי ודאי ן' המיצר קודם ולפי דברי הרב פני אהרן בדעת הרי"ף כי הבן קודם לן' מיצר ואפילו קדם ן' המיצר וקנה הבן יכול לסלקו וכ"ש לגבי אחר וכיון שהדבר במחלוקת הוא שנוי נראה דזכה הלוקח אפילו אינו ן' מיצר אלא הוא איש זר זכה במקחו שהרי מצינו למרן ז"ל בב"י סי' קע"ה מחו' ל' שכתב וז"ל ולענין הדין נראה דכיון דקי"ל דלוקח הוי מוחזק ועל המצרן להביא ראיה וכמ"ש למעלה בשם הרמב"ם והרא"ש והעיטור גבי קנאה הלוקח במנה ושוה מאתים כל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא דיינינן ביה קולא ללוקח דכיון דהוא מוחזק אמר דילמא כי האי פוסק או כהאי פוס' קי"ל ועל המצרן להביא ראיה דקי"ל כאידך מ"ד מיהו הני מילי היכא שקנה כבר והמצרן בא לסלקו אבל אי לא קנה אלא שרוצה לקנות והמצרן מעכב על ידו נראה לי שאומרים לו למוכר שימכור לן' מיצר עי"ש. וא"כ בנ"ד שכבר קנה והחזיק והלוקח הוא מוחזק והבן ספק אם יקרא מצרן יכול הלוקח לומר קי"ל כהג"מ כי אין הבן נקרא ן' מיצר כלל אבל אה"נ אם שניהם עומדין לפנינו הבן ן' המיצר הבן קודם וכמ"ש הרב מגן שאול והפ"א והרב בני יצחק הנז':
והנה בנ"ד הלוקח קנה תחילה משמעון חצי החצר והבתים הנז' כדת וכהלכה ובחלק זה אין לו שום שייכות חנוך בן ראובן ואח"ז חזר וקנה חלק השני מראובן וכיון שקנה תחילה משמעון א"כ הו"ל ן' מיצר לגבי ראובן ולדעת הגה"מ והראנ"ח בודאי דקנה הלוקח ואף לדעת הרב מגן שאול וחנ"ד בנדון זה יודו דכל נדונם היה כשעומד הבן ון' מיצר ביחד ועל אופן זה כתבו דהבן קודם אבל אם קדם ן' המיצר וקנה אף הם יודו דקנה ן' מיצר וא"כ בנ"ד שקנה תחילה משמעון א"כ נעשה הלוקח ן' מיצר וזכה במה שקנה מראובן אכן לדעת הרב פני אהרן בנדון דידן אפילו הוא ן' מיצר הבן יכול לסלקו אכן לפי האמור הוא יחיד בסברתו ואפי' היה הבן מוחזק אין יכול לומר קי"ל כהרב פני אהרן כ"ש שבנדון דידן הלוקח הוא מוחזק כמש"ל משם מרן ואף שהוא ז"ל דקדק כן מדברי הרי"ף כבר כתבנו לעיל שאין האמת כן שבנדון הרי"ף הבן קנה ובן הבן יכול להוציא ממנו ועל אופן זה כתב יציבא בארעא וכו' אבל אה"נ דאם ן' המיצר קדם וקנה גם הוא יודה שזכה במקחו:
אכן עדין יש מקום לדקדק מדברי מרן דהבן שאני ויכול לסלק לן' המיצר והוא מדכתב בסי' קע"ה דאפילו היה הלוקח קרוב ון' מיצר רחוק המצרן קודם ומדבריו אלה נראה דדוקא שאר קורבה אבל בנו לא בא בסוג זה דאלת"ה הו"ל למרן ז"ל למינקט ואפילו בנו ומינה משמע דכ"ש שאר קרובים ומדלא נקט הכי ש"מ דדוקא שאר קרובים אבל בנו קודם לכל אדם אך נראה שאין זה דקדוק דמאי דנקט סתם קרוב ולא אמר בנו לפי שבנו רחוק המציאות שאביו ימכור קרקע שלו ולא ישמע בנו ועוד דהא כתיב כרחם אב על בנים ובודאי אילו היה יודע שבנו יעלה בידו לקנות קרקעו היה מגיד לו ואיך אפשר שימכור לאחרים ויניח בנו ועוד דסתמא בנו ידע בדבר הזה שאביו מוכר חצרו אלא שעכשיו שעשה עצמו כאילו לא ידע ודאי דיש ערמה בדבר דאביו נתחרט על המכר אכן כפי הדין אינו יכול לחזור בו שכבר מכר בכסף ובשטר ובחזקה ולכן מניח בנו באמצע שיטעון שהוא ן' מיצר כדי שיחזור בו מהמכר כמו בנ"ד שידוע שבתחילה נתחרט ולא יכול לחזור בו ואח"ז בא בנו וטען שהוא ן' מיצר כדי שע"י זה יחזור בו מהמכר ולכן מרן ז"ל לא נקט אפילו בנו כי בנו רחוק הדבר שלא ישמע במה שעשה אביו במכירת החצר ולא נודע לו דבר זה ולכן נקט סתם קרוב שאפשר להיות הדבר שהקרוב לא שמע במה שעשה קרובו:
וחמו'תי ראיתי להרב ב"ח בתשו' סי' י"ג שנשאל במוכר לחתנו ושמעון שותפו בא לסלקו ובתחי' עלה בדעת עליון לומר כמש"ל בפי' קרוב היינו אפילו בנו והביא סמוכות לזה ואחר זה חזר בו וכתב דהא דכתבו רוב הגאונים דהמצרן קודם לקרוב ואפילו קנה הקרוב המצרן מסלקו אינו אלא דודו או בן דודו ולא בנו ובתו והשתא יהיו חלוקין כל אלו הגאונים אמהר"ם שכתב דאפילו בנו ובתו שכבר קנו המצרן מוציא מידן וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אין להוציא מיד הלוקח שנקרא מוחזק עי"ש. ונמצא לפי דבריו דבנדון דידן כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אין להוציא מיד המוחזק ונראה דבנ"ד אף הגאונים שהביא הב"ח יודו דלא כתבו אלא היכא שכבר מכר המוכר ובא המצרן להוציא מיד בנו וחתנו אבל היכא דמכר לן' המיצר ובא בנו להוציא מידו ודאי דאין כח ביד הבן להוציא מיד המצרן מה שכבר מכר לו כיון דהלוקח הוא מוחזק היאך יכול להוציא מידו מאחר דלא מצינו להדיא שכתבו הפוסקים להדיא דהבן הוא ן' מיצר ויכול להוציא מיד הלוקח:
עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממ"ש הש"ך סי' קע"ה סק"ל וז"ל צ"ע לדינא באחד שמכר קרקע שלו לבנו ובא בעל המיצר לסלקו אם יכול לסלקו דהבן יכול לומר דזהו יותר טוב וישר שאני מחזיק אחוזת אבותי ולזה הדעת נוטה ולכאורה צ"ע עכ"ל. מדבריו אלה נראה דאם היה הענין בהיפך שמכר תחילה לן' מיצר ובא הבן לסלקו ודאי שאין הבן יכול לסלקו וזה אפילו לגבי בעלים הראשונים עצמן וכך כתב הרמ"ך הובאו דבריו בש"מ על דף ק"ח דף ר"י ע"ג ולפי דברי הרי"ף שהבאתי לעיל נראה דספיקו של הש"ך הוא עצמו ספיקו של הרי"ף ואם הש"ך ספוקי מספקא ליה הרי"ף מפשט פשיטא ליה שאין ן' המיצר יכול לסלק לבן וכן נראה ג"כ מדברי מרן שבסי' קע"ה שבסל"ז שכתב מכרה למי שקנאה הוא ממנו אין המצרן יכול לסלקו כיון שכבר מכרה לו וה"ה אם מכרה לבן אותו שקנאה ממנו שאין המצרן יכול לסלקו ע"כ. מדברים אלו נראה שדוקא לפי שכבר עבר ומכר לבן אבל הא פשיטא שאם מכר לן' מיצר תחילה שאין הבן יכול לסלקו ועכ"פ מדברי מרן נראה שהבן ולוקח שאינו מצרן יכול הבן לסלקו ודוקא אם עדין לא מכר אלא שנגמר המקח אבל אם עבר ומכר ללוקח ונשבע לו במחלוקת הוא שנוי והלוקח הוא מוחזק אכן בנדון דידן כבר כתבנו דתחילה קנה חצי החצר משותפו שאין לבן שום שייכות בו ונעשה עי"ז שהוא ן' מיצר ואחר זה קנה מאביו של בן וכבר זכה בו ובזה כ"ע מודים ולא נסתפק הרי"ף והש"ך אלא דוקא אם מכר לבנו ובא ן' מיצר לסלקו ובהא פשיטא ליה להרי"ף דכיון שמכר לבנו אין לך טוב וישר יותר מזה והש"ך לא ראה תשובות הרי"ף כי אפשר שבימיו עדין לא נדפסו שיטות ר"ב למציעא ולכן נסתפק בדבר:
גם בנ"ד ששהה הבן שלשה ימים ולא תבע ללוקח איבד את זכותו עם הלוקח ומצינו למרן בסי' קע"ה סל"ב שכתב וז"ל אם שהה המצרן שיעור שילך ויביא מעות ויתבענו בדין ולא תבעו איבד זכותו ודוקא משעה שנתגלה המכר לבני העיר והחזיק הלוקח בקרקע אבל אם לקחה בצינעא לא איבד זכותו עד שיתפרסם וישהה אח"ך מלתובעו בדין ע"כ. הרי להדיא דכל שנתפרסם המכר לבני העיר ולא עשו המכר בצינעא ועשה המוכר קנין בכסף ובשטר וקנו. מידו ומיד אשתו ושהה שיעור שיביא המעות ולא בא איבד זכותו וכ"ש אחר שלשה ימים שבא לתבוע מצרנותו גם הרשב"א כתב בתשו' הביאו מרן שכל שמכר בשטר ובעדים כדמכרי אינשי וכו' עדים מפקי לקלא:
נאום זעירא דבריין אברהם דיין ס"ט