ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין
סימן יב
שאלה ש"ץ שסיים תפילתו תפילת י"ח אם מותר להפסיק בדיבור בין התפילה לחזרה ואם ת"ל דאסור לו להש"ץ לדבר בין תפילה לחזרה אם יש היתר לומר איזה ד"ת ובקשה בין תפילה לחזרה וגם כל אדם אם מותר לדבר בין תפילה לחזרה ובין נפילת אפים וגם ש"ץ עד אימת יכול לדבר ושם נקראת גמר תפילתו ועוד אם מותר לילך ממקום למקום אחר גמר תפילתו בלחש ואפילו שאינו מדבר כלום ויבוא שכמ"ה:
תשובה כתב מרן בב"י א"ח סי' קל"א משם תלמידי הרשב"א בהזהב וז"ל גבי עובדא דר"א מכאן דקדק רבי' שאין לדבר בין תפילה לתחינה והיינו דאמרינן כל יומא לא הוות שבקא ליה למיפל על אפיה וכי תעלה על דעתך שלא היתה זזה ממנו שעה אחת אלא שהיתה מפסקת מכוונת תפילתו להפסיק בשאר דברים ושוב אם היה נופל על פניו לא היתה נשמעת אלמא דאינו בדין להפסיק ופסק הדין מרן בש"הט וכתב המג"א וז"ל וצ"ל דלפעמים מפסיקין בתחינות כגון והוא רחום וכו' וצריך ליזהר מלהפסיק בדיבור מיהו בסי' נ"א ס"ד משמע דאין קפידא כ"כ וכ"מ בב"י בשם ת"ד דוקא כשמפסיק ועוסק לדבר דברים אחרים אסור אבל שיחה מותר וכ"מ בסי' קנ"ד ס"ד דדוקא משום חזרת הש"ץ יש להם לשתוק הא לא"ה אין איסור ויש לדחות מ"מ נ"ל מ"ש עי"ש. והנה מ"ש בתחילת דבריו שדוקא דיבור אסור אבל והוא רחום שהיא תפילה מותר כ"מ מדברי ת"ד הובאו דבריהם בש"מ לרבינו בצלאל שכתבו וז"ל ומכאן מביא ראיה שאסור להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינן של תפילה בין תפילה לנ"א ע"כ. משמע דכל שהוא ענין תפילה כגון והוא רחום מותר דלא אסרו אלא דוקא שיחה ולעד"ן דאילו היה רואה המג"א דברי ת"ד אלו לא היה כותב בכאן וצ"ע שלפעמים מפסיקין בתפילה כגון והוא רחום דודאי לאו קושיא היא כיון שהיא תפילה ולא כתבו אלא שיחה בעלמא אז אסורה ולא אם הוא מתפלל בתוך תפילתו ומה שהקשה מההיא דסי' נ"ד ס"ד שכתב שאין להפסיק בדיבור מתחילת ב"ש עד סוף תפילת י"ח ולא כתב עד אחר נ"א לעד"ן דאין זה קושיא ולא דמיין זה לזה דודאי מתחילת ב"ש עד סוף תפילת י"ח אסור להפסיק אפילו בשום בקשה או ד"ת וכמ"ש הבא"הט שם אבל אחר תפילת י"ח אסור לומר שיחה בטילה אבל איזה בקשה ופסוקים מותר והראיה שרבינו בחיי תיקן תפילה אחר תפילת י"ח מה שלא עשה כן בשאר תפילה וכן יש לדחות ג"כ כעין זה מה שהקשה מההיא דסי' קכ"ד דדוקא משום חזרת הש"ץ יש להם לשתוק הא לא"ה לא ולעד"ן דאין זה קושיא דודאי בחזרת הש"ץ יש להם לשתוק ואפילו איזה פסוקים או ד"ת אסור וכמ"ש הרב ווי העמודים ז"ל ויותר הו"ל להמג"א להקשות מההיא דסי' קכ"ד ס"ז שכתוב שם לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפילה משמע מזה דדוקא משום חזרת ש"ץ אסור להשיח שיחת חולין אבל אחר החזרה מותר לדבר שיחת חולין. אכן נראה דגם זה אינה קושיא דכאן לימדנו דאם שח עבירה היא בידו וגדול עונו מנשוא וגוערין בו אבל אה"נ דגם אחר תפילת י"ח אסור לדבר שיחת חולין והוא מ"ש מרן בסימן קל"א אין לדבר בין תפילת י"ח לנ"א וכעין זה יש לתרץ ג"כ מה שהקשה המג"א מההיא דסי' נ"ד דמשמע שם דדוקא מברוך שאמר עד סוף תפילת י"ח אסור אבל אחר תפילת י"ח מותר נראה דאין זה ראיה דודאי מן ב"ש עד סוף תפילת י"ח אז אסור הוא ועבירה היא בידו אבל בין תפילה לנ"א אין לדבר ר"ל דלכתחילה אין לדבר אבל אם דיבר אין כ"כ אסור וא"כ לא יוכל לכתוב אסור לדבר מב"ש עד אחר נ"א כי אם דיבר לא יש איסור כ"כ כמו מב"ש עד אחר תפילת י"ח ונראה דזוהי שכתב המג"א ויש לדחות והכוונה כמ"ש דיש חילוק ביניהם ודלא כמו שפי' הרב מחצית השקל שפי' בכוונת המג"א במ"ש ויש לדחות דכוונתו דאה"נ דאסור לדבר עד אחר נ"א אלא דנקטו מילתא פסיקתא דהא יש ימים שאין נופלין על פניהם כגון בר"ח וכדומה עי"ש דליתא דודאי כיון דרוב ימים נופלין על פניהם הו"ל למרן להשמיענו דין זה שאין לדבר עד אחר נ"א ועוד כיון דעכ"פ מרן השמיענו שאין לדבר בין תפילת י"ח עד נ"א א"כ למה חילקן לשתי בבות בסי' נ"א ובסי' קל"א והו"ל לומר שאסור לדבר מן ב"ש עד אחר נ"א אלא ודאי נראה דכוונת המג"א במ"ש ויש לדחות כמש"ל אכן מה שכתב משם מרן בב"י שהביא משם ת"ד שמשמע מדבריהם דדוקא כשמפסיק ועוסק בדברים אחרים אסור אבל שיחה בעלמא לית לן בה וכתב המחצ"ה לפרש דבריו דמלשון ת"ד שכתבו להפסיק בשאר דברים משמע הפסקה גמורה אסור אבל שיחה בעלמא לית לן בה ע"כ. והרואה יראה דאף דבאמת העתק דבריהם בדברי מרן כתוב שהיתה מפסקת מכוונת תפילתו להפסיק בשאר דברים ואף שגם זה אינה ראיה וכמ"ש הוא ז"ל מ"מ עין רואה דברי ת"ד בדברי רבינו בצלאל שכתוב להדיא שמכאן כתב רבינו שאסור להפסיק בדברים אחרים שאינן של תפילה ובשיחה מדברים אלו נראה שאין להפסיק אפי' בשיחה בעלמא. עוד נראה יותר מדבריהם שאפילו דברי תורה אסור ללמוד שכן כתבו אסור להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינן של תפילה מדברים אלו נראה שאפילו לימוד תורה כיון שאינו מענין התפילה אסור להפסיק ועוד קשה לי על דבריו במה שהבין דבין מב"ש עד תפילת י"ח ובין מתפלה לנ"א הכל שוים שאסור להפסיק ביניהם ודיניהם שוה דא"כ ר"א איך היה מניח לאשתו להפסיקו בדברים כיון שאם פסק עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה כמו בין ישתבח ליוצר כיון דדין אחד הוא להם ושוה דיבור בין ישתבח ליוצר כמו בין תפילת י"ח לנ"א:
ועכ"פ נמצינו למידין מדברי הרשב"א דכל שהוא שאינו ענין של תפילה אפילו דברי תורה אסור וכ"ש שיחה בעלמא שודאי אסורה לפ"ז ומעתה לפי האמור דמה שפי' המחצ"ה בכוונת המג"א במ"ש ומ"מ נ"ל מ"ש דר"ל דשיחה בעלמא מותר שאיך לא שם לבו לדברי הרשב"א הנז' דמשמע מדבריו דאפילו ד"ת כיון שאינן מענין התפילה אסור וכ"ש שיחה בעלמא וא"כ איך אפשר לומר דשיחה בעלמא מותר אכן נראה דכוונת המג"א היא לומר דמאחר דיש להביא ראיה דשיחה בעלמא מותר ויש סברא לדחות זה ג"כ אין אנו אומרים שאסור לדבר כלל אפילו כגון והוא רחום ואין אומרים שמותר לדבר שיחה בעלמא ואנו תופסין קו המצוע שלא לדבר שיחה בעלמא אכן אם אומר שאר דברים כגון והוא רחום מותר וזה שכתב ומ"מ נ"ל מ"ש ר"ל מה שכתב בתחילת דבריו דכגון והוא רחום מותר:
עוד נראה להביא ראיה ממ"ש המג"א בסי' קי"א עמ"ש מרן כשהש"ץ חוזר התפילה חוזר ואומר ה' שפתי תפתח בלחש וכתב המג"א משם הב"י אבל שומע תפילה ושאר פסוקים א"ץ הואיל וכבר אמרן בלחש קודם התפילה ואפילו בשחרית וערבית שלא אמרן קודם התפילה אין צריך לאומרם ע"כ לשון הב"י. וכתב המג"א משמע דש"ץ רשאי להפסיק אחר שהתפלל בלחש עי"ש ופשוט הוא דמ"ש רשאי להפסיק היינו להפסיק בשומע תפילה ושאר פסוקים דוקא אבל לא לדבר דברי חול וכן ראיתי להמחצ"ה שכתב לפרש דבריו וז"ל דהא לא כתב שאסור לומר פסוקים אלא שאין צריך ואע"ג דהפסוקים הוי הפסק ע"כ הרי משמע דוקא פסוקים אבל שיחה בעלמא ודאי שאסור ועוד מצאתי להרב הפרישה בסי' קנ"ב שכתב עמ"ש הב"י בשם ת"ה בטעם דש"ץ אינו חוזר לאחוריו אחר תפילתו שמתפלל בקול רם משום שממתין עד קדיש שלם שתקנוה אחר כל תפילה אלא שמפסיקין בקריאת ס"ת וסדר קדושה ובכה"ג דתקנוהו תקנוה דלסדר תפלת י"ח הן באים ע"כ וכתב הרב הפרישה מכאן משמע דאסור לש"ץ לדבר ביני ביני עד אחר קדיש תתקבל כיון דהכל מעין תפילה אחת היא והקדיש חוזר על כולן עי"ש הרי הדבר מפורש להדיא בדברי הפרישה שאסור להפסיק עד אחר קדיש תתקבל וליכא מאן דפליג ואף שהרב מאמר מרדכי כתב דדברי הפרישה פליגי על דברי המג"א שבסי' קי"א שהוכיח מדברי מהרא"י ממ"ש בדין שבסי' ס"ו דשרי להפסיק אפילו קודם שיתחיל הש"ץ החזרה בקול רם ושמא יש לחלק בדוחק עי"ש. ולפקד"ן דהחילוק הוא מרווח דהמג"א מיירי במפסיק בשומע תפילה ושאר פסוקים וכמו שכן נראה מדבריו שכתב אבל שומע תפילה ושאר פסוקים אין צריך ודקדק מדאמר א"ץ דרשאי להפסיק אבל הרב הפרישה כתב שאסור להפסיק בדיבור עד אחר הקדיש משמע דוקא דיבור אסור:
גם ראיתי לגורי האר"י ז"ל שכתבו אם גמר האדם תפילת י"ח בלחש ועדין השליח ציבור אינו מתחיל החזרה חטא חמור הוא לדבר בין תפילת ח"י שבלחש לחזרה:
עוד מצאתי בזוהר הקדוש שמות דף קכ"ח כיון דמטא לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן באדרא דא וכדין בעיין כולא לנפקא מקמי מלכא ולא אצטריך ב"נ ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למישאל שאלתין אלא איצטריך למינפל על אפין וכו' ובעי כל ב"נ למיכסף מקמיה מאריה ולחפיא אנפוי בכסופא סגי ע"כ. מדברים אלו נראה דאין לדבר כלל מעת שיגמור שים שלום עד אחר נפילת אפים וגם מדאמר ולא למשאל שאלתין מדברים אלו משמע שאפילו בקשה בעלמא אין לומר כי אם דוקא עד אחר שיפול על פניו אבל קודם לזה אסור:
ועוד נראה דכיון דאמרו רז"ל בזוהר ובש"ס ע"פ והטוב בעיניך עשיתי דסמיך גאולה לתפילה וכתב מרן בסי' ס"ו וקי"א דאפילו לומר אמן אסור והפוסקים כתבו דאפילו מפני היראה אסור להחזיר שלום א"כ נראה דהחזן שחוזר תפילת י"ח להוציא מי שאינו יודע להתפלל אם נאמר לו שמותר לדבר בין תפילה לחזרה א"כ לפ"ז לא נסמך גאולה לתפילה ואיך יתקיים דבר זה לגבי ש"ץ:
ולענין אם הוא הולך ממקום למקום אחר תפלת י"ח שבלחש נרא' דאין קפידא בהילוך דהא מצינו למרן בא"ח סי' פ"ט שכתב בשעת הדחק כגון שצריך לילך ולהשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וכו' ואע"פי שאינו סומך גאולה לתפילה הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומר ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפילה ע"כ. מזה נראה דדוקא כשהוא מתפלל אין לו להלך והוא לפי שכשהוא מסדר תפילתו והוא מהלך מתבלבלת דעתו אבל אם הוא ממתין עד שיגמרו שאר הציבור תפילתם ויתחיל החזרה אם הלך מעט קודם שיתחיל לית לן בה ואין קפידא בזה אם ילך בלתי הפסק:
וכן יש להביא ראיה עוד ממ"ש בברכות דף ל"א על ר' עקיבא כשהיה מתפלל בביתו בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכל כך למה מפני הכריעות וההשתחויות ואי דאסור להלך היאך יהלך מזוית זו לזוית זו אכן ממעשה זה נראה דאפילו בעת התפילה מותר להלך אך באמת אין ראיה מר"ע לדור יתום כזה ודי לנו אם נתיר שלא בשעת התפילה:
נאום זעירא דבריין אברהם דיין ס"ט