אור ברסלב
ויוסף אברהם סימן יא

ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין

סימן יא

סימן י

שאלה יעקב שהיה לו חזקת בית בחצר אחת ונלב"ע יעקב והניח אחריו ראובן שמעון לוי ושמעון לקח הבית ודר בו ועבר זמן זמניהם קרוב לחמשים שנה באין פוצה פה ומצפצף ולא דברו לו שום דבר שני אחיו והיו דרים בבית אחר ובמשך הזמן נלב"ע שלושת האחים הנז' והניחו כולם בנים ובני שמעון היו דרים בבית הנז' חמשה שנים ומת אחד מהם והניח יתום קטן והיתום ודודו הנז' דרו עוד בבית הנז' קרוב לעשרה שנים בלתי שום ערעור והן עתה חדשים מקרוב באו שקמו בני ראובן ובני לוי וערערו על בני שמעון כי עדין לא חלקו ירושת זקנם בבית הנז' ומה שלא בקשו הם ואבותיהם חלקם בבית הנז' לפי שהיה שמעון איש ריב ומדון וגברא אלמא ואם תשאל אותם א"כ זה עשרה שנים שמת שמעון למה לא מחיתם בבני שמעון הם משיבין כי לאו אדעתינו ובן שמעון משיב כי זה כמה שנים שאבי מכר וחזר וקנה שם בתים אחרים וסותר ובונה ולא נשמע בשום פעם כי עדין לא חלקו ירושת זקנם הן אמת כי אין בידי שטר חלוקה אכן ברירא לי מילתא כי לא נשמע לכל אנשי מודעתינו כי יש חלק ונחלה לבני דודינו וזה רבות בשנים שאנחנו משכירים וסותרין ובונים ולא נשמע מהם ואפילו תרעומת דברים ואין להם שום שייכות בבית הנז' ועוד טוען ששמעון אביו הלך לעיר אחרת ודר שם כמה שנים והשכירו לאחרים ועוד טוען שבני דודיו הם אביונים ואיך לא יבקשו על ממונם זה כמה שנים ולכן יחדיו למשפט נקרבו לדעת האם יש ממש בדבריהם ויבוא שכמ"ה:

תשובה כתב הטור בח"מ סי' קמ"ט וז"ל וכתב בעל העיטור דאחין אינם כשותפין ואין מחזיקין זה על זה. וכתב עוד סל"ז משם הר"י ברצלוני דאחין שאוכלין על שלחן אחד וכיס אחד לכולם הא מילתא ליתא בגמ' ומדאמרינן בגמ' באב ובן ובאשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם אם חלקו משמע דאחין בין חלקו ובין לא חלקו הרי הן כשאר כל אדם אבל משיקול הדעת יש לנו לדקדק אם אין חלוקין בעיסתן קרובים להיות כאב ובן לפיכך אם כל הוצאתן ביחד אין להם חזקה זע"ז ע"כ. והנה מדברי מהרי"ב הנז' לא פורש תנא היכא קאי אם באחין שירשו ממון אביהם או באחין שיש להם ממון מצד עצמם אבל אחים שיש להם ממון מאביהם אין מחזיקין זע"ז אפילו חלוקין בעיסתן. והנה מצאתי למהר"ם אלשקר ז"ל בסי' מ' שהבין דברי מהרי"ב דמיירי באחין שירשו מאביהם כי כן היה נדונו שם והביא ראיה מדברי מהרי"ב הנזכר עי"ש. אכן דא עקא דא"כ מאי מייתי ראיה מדברי הש"ס במה שאמרו בן שחלק ואשה שנתגרשה משמע דאחין בין חלקו ובין לא חלקו דבן שחלק היינו שחלק משלחן אביו והיכי משמע דאחין בין שחלקו ובין שלא חלקו ירושת אביהם. אכן נראה דהא ודאי. ל"ק דהא ודאי הטעם גבי בן שלא יש לו חזקה לפי שכיון שאוכל על שלחן אביו אין מקפיד עליו אם ירד בתוך שדהו ואכל פירותיה אכן אם נחלק ממנו ויצא לרשות עצמו אז מקפיד עליו אם ירד לתוך שדהו ואוכל פירותיו חנם וא"כ דין זה עצמו. נימא גבי אחין שלא חלקו ירושתן והם משתמשין בה ביחד אם ירד אחיו לתוך שדהו ואכל הפירות לא יקפיד עליו כיון שהם אוכלין על שלחן אחד וכיס אחד לכולם ומדלא חילק הש"ס בהכי נראה דאחין בין חלקו ובין לא חלקו הרי הן כשאר כל אדם. עוד נראה:

לומר והוא דכל עיקר דקדוק מהרי"ב הוא דאם באמת. יש איזה חילוק לגבי אחין הו"ל להש"ס לבארו כמו שביארו גבי בן ואשה ומדלא ביארו נראה דגבי אחין אין לחלק בהם דבכל אופן הרי הן כשאר כל אדם ופי' זה נראה עיקר דאלת"ה אלא הדקדוק מדכתב בן שחלק ולא ביאר אחין שחלקו א"כ למה לו להביא ואשה שנתגרשה אלא ודאי נראה כדכתיבנא:

וחזי הוית להרב באר מים חיים בח"מ סי' יו"ד שהקשה לו כן על דברי מהר"ם הנז' והניחה בקושי ולפקד"ן כדכתיבנא עוד הקשה לו להרב הנז' על דברי מהר"ם הנז' במה שהביא ראיה לחילוק מהרי"ב בין אם כל הוצאתן ביחד אם לאו מההיא דאחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית. והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו דעל זה אמרו בש"ס דאם הם חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קמץ ה"נ יש לנו לחלק גבי אחין והוקשה לו דזה דוקא לפי שהיו כתובין על שמו לא לענין קרקע הידוע לאביהם. ולעד"ן דלאו ראיה גמורה היא אלא קצת ראיה דאם הוא ראיה גמורה יקשה על מהרי"ב דאיך כתב אבל משיקול הדעת וכו' הרי ש"ס ערוך הוא וכמו שהקשה הוא עצמו לעיל אלא ודאי קצת ראיה ור"ל דכמו שמצינו גבי אח שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאין על שמו דאם אין חלוקין אפילו שהיו כתובים על שמו אינו נאמן כיון שאוכלין על שלחן אחד כ"ש בקרקע שהיתה של אביו דאע"פי שהיא ידועה של אביו עכ"פ אימא שעלתה בחלקו אפ"ה אם אוכלין על שלחן אחד אין לו חזקה:

אך עדין הדבר קשה דחלוקין בעיסתן דהש"ס לא דמי דחלוקין בעיסתן דמהרי"ב דחלוקין בעיסתן דהש"ס היינו כיון שחלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קמץ אבל אם אין חלוקין בעיסתן מהיכן בא לו ממון זה אבל ההיא דמהרי"ב היינו שאם אין חלוקין בעיסתן אינם מקפידין זה על זה אבל אם חלוקין בעיסתן הם מקפידין זה על זה וכמ"ש הרב הלבוש ז"ל ואפשר דמשו"ה כתב מהרי"ב אבל משיקול הדעת וכו' וכעין שמצינו חילוק זה בהש"ס אע"פי שאין דומים זה לזה ונמצינו למידין דדעת מהרמ"א הנז' כי דברי מהרי"ב אמורים גבי אחים יורשים וכן נר' ג"כ שהבין מהראד"ב בספר לחם רב סי' ס' וכ"כ ג"כ שם בסי' קל"ה והסכים על ידו רבו מהרשד"ם וכן נר' ג"כ מדברי מהרש"ך שם ובש"ות שלו סי' רל"ב וא"כ בנ"ד שכ"ע ידעי שהיו חלוקין בעיסתן מיום שעמדו על דעתן אפילו בחיי אביהם מחזיקין זע"ז וכ"ש למה שחילק שם מהרש"ך דדברי מהרי"ב אף בממון שיש להם מצד עצמן אבל בממון השותפין כין חלוקין ובין אין חלוקין הרי הם כשאר כל אדם:

והנה מרן ז"ל בש"הט סי' קמ"ט פסק לההיא דמהרי"ב אכן לא גילה לנו דעת עליון דבמאי מיירי מהרי"ב אי באחין. שהם יורשים או באחין שיש להם ממון מצד עצמן אכן נראה דסתמו כפירושו דאם איתא דיש לחלק לא הוה שתיק מינה והו"ל לבאר ולא לסתום. וחזי הוית להסמ"ע שם שהוקשה לו מדברי הרשב"א שבס"א שהביאו בב"י שנראה להדיא שמשוה אחים לשותפים וכתב דהרשב"א מיירי באחים היורשים אבל מהרי"ב מיירי באחין שיש להם ממון מצר עצמן עי"ש. ונר' דר"ל דאם הרשב"א סבר כמהרי"ב הו"ל לבאר בין סמוכין על שלחן אחד לאין סמוכין ואם זה כוונתו יש לתמוה עליו שהרי מצינו להרשב"א בח"ב סי' ר"ב שאזיל ומודה כדברי מהרי"ב דיש לחלק בין סמוכין על שלחן אחד לאין סמוכין שכן כתב שם. ומ"ש דאחין הסמוכים על שלחן ואחד יורד ולוקט הפירות דאפילו אית בה דין חלוקה אין מחזיקין זה על זה כדין אמרת ע"ש. וקשה לפ"ז על דברי הסמ"ע דאדמקשה על דברי מהרי"ב יקשה על דברי הרשב"א עצמו כי שם בסי' רכ"ב גבי האם שנתנה גן אחד ללוי לא ביאר שם דאם אין חלוקין בעיסתן אפי' אית בה דין חלוקה אין מחזיקין והרי לפי דבריו שבסי' ר"ב אם סמוכים על שלחן אחד אין מחזיקין ואפילו יש בה ד"ח אכן נר' דאין זה קושיא כי הרשב"א ידע לה מר שם בנדונו שלא היו אוכלין על שלחן אחד. והם רחוקים זה מזה ומה לו לבאר במה שלא היה בנדון ההוא דהוי נדרש ללא שאלו וא"ת דהרשב"א בסי' ר"ב מיירי באחין שיש להם ממון מצד עצמן ולא מירושת אביהם ומשו"ה כל שסמוכין על שלחן אחד אין מחזיקין זה על זה ואפילו יש בה ד"ח אבל בממון שבא להם בירושה אין מחזיקין הא ליתא כי הרי התשובה שקודם לה מיירי באחין שירשו ממון מאביהם ועל זה סיים ומ"ש באחין הסמוכין על שלחן אחד כנר' שהוא סיום לתשו' שקודם לה. ומזה ק' לי עמ"ש מהרש"ך וכבר אפשר להוכיח דהרשב"א חלוק על זה מאותה תשובה ה"ח ה"ש על ד' שירשו בית א' ואם איתא דהיכא דאין חלוקים לא מהני חזקה א"כ היה לו לבאר ולחלק ע"כ. ואם נאמר דהרשב"א חלוק על מהרי"ב עכ"פ מה יענה בההיא דהרשב"א עצמו בסי' ר"ב שסבר כמהרי"ב הן אמת כי זו אינה קושיא על מהרי"ב כי בימיו דברי הרשב"א שבח"ב עדין לא עלו על מזבח הדפוס אך עדין ק' לי על דברי מהרש"ך אמאי לא הוקשה לו מדברי הרשב"א על דברי מהרי"ב כ"א דוקא בההיא ד' שירשו בית א' כי הרואה יראה שגם מתשו' שהביא מרן בסי' קמ"ו גבי אלמנה שמכרה חצי הבית לראובן וכו' שאילו בא ראובן בטענת עצמו אחי מכר לי חלקו ואכלתי שני חזקה בזה הדין עם ראובן שהשותפין מחזיקין זה על זה בדבר שיש בו חלוקה ואם איתא הו"ל לבאר דאם הם סמוכים על שלחן אחד אין מחזיקין זה על זה אפילו אית ביה ד"ח גם בסי' קמ"ט גבי אלמנה שנתנה גן אחד ללוי וכו' ואם היה הגן ראוי ליחלק והחזיק בו ג"ש היה נאמן במיגו דאמר מינך זבנתיה ואם איתא לדברי מהרי"ב אמאי לא ביאר דאם אין חלוקין בעיסתן אין מחזיקין ומה שתירץ שם לא יצדק על שתי תשובות אלו ואפשר לומר דלא קשה ליה מדברי הרשב"א הנז' ולפי ששם בסי' קמ"ו גבי אלמנה שמכרה חצי הבית לראובן השיב שלא זכה שמעון שאילו בא ראובן וטען אחי מכר לי היה הדין עמו דהשותפין מחזיקין זה על זה בדבר שיש בו ד"ח וא"כ נר' דשם לא טען כן אלא כתב אילו היה טוען אכל עכשיו יש בידו טענה אחרת ומשו"ה לא נחית לבאר כל דיני טענות אחי מכר לי דבעינן נמי שיהיו חלוקין בעיסתן אבל בההיא ד' שירשו בית אחד באו בטענה שאחיהם מכר להם ואכלוה שני חזקה והשיב שאם אין בה ד"ח אין חזקתן חזקה לכן הוקשה לו שם אם איתא לדברי מהרי"ב הו"ל לבאר דאם חלוקין בעיסתן חזקתן חזקה אפילו שאין בה ד"ח אך עדין קשה דאמאי גבי אלמנה שנתנה גן אחד לאחד מבניה שכתב דאם היה הגן ראוי ליחלק דנאמן במיגו דאי בעי אמר ממך זבנתה והו"ל לבאר ודוקא כשאין אוכלין על שלחן אחד ועוד דלפי דברי מהרי"ב אין החילוק בין יש בה ד"ח לאין בה אלא עיקר החילוק בין אם סמוכים על שלחן אחד לאין סמוכים ואמאי לא הוקשה לו למהרש"ך מזאת התשובה ודוחק לומר כי מהרש"ך לא ראה כ"א התשו' שהביא מהרי"ב ולא ראה התשו' שהביא מרן בב"י:

ואיך שיהיה נמצינו למידין דלדעת מהר"ם אלשקר ומהרדא"ב ומהרבד"ם כי מהרי"ב איירי בממון שירשו מאביהם ולדעת המ"ץ והסמ"ע איירו דברי מהרי"ב בממון שיש להם מצד עצמן אבל בממון שירשו אין מחזיקין ונמצא כי הדבר שקול והמוחזק יכול לומר קי"ל אכן עדין יש לבע"ד לחלוק ולומר כי מאחר שהסמ"ע פי' כן בדעת מרן איך יכול לומר קי"ל כנגד דברי מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו. התשובה לזה כי הנה אין יכול לומר קי"ל כנגד מרן אלא דוקא במה שפירש דבריו להדיא אבל במה שחילקו ופי' הפוסקים בדעתו מה שלא פי' הוא ז"ל מנ"ל שלא יוכל לומר קי"ל כי אפשר דמרן ימאן בפי' זה והראיה שלא פי' את שיחתו ויתכן לומר כי מרן ז"ל תפס עיקר בדברי מהרי"ב דמיירי בין בממון שירשו ובין שיש להם מצד עצמם ואף שבב"י הביא דברי הרשב"א בג' מקומות אפשר שחזר בו בקצר ועוד אפשר לומר כי מרן סבר. בדעת מהרי"ב דמיירי דאין בו ד"ח ובזה יש לחלק בין אחים לשותפים אבל ביש בה ד"ח האחים והשותפים שוים ומעתה ליכא שום קושיא כ"א דוקא מההיא ד' שירשו בית א' דשם איירי באין בה ד"ח ושם דוקא יפול הקושי דהיה לו לבאר דאם הם חלוקין בעיסתן יש להם חזקה ואפשר כי מרן ז"ל נמי יתרץ כמהרש"ך דמיירי בבני אחין. ולפקד"ן דבכה"ג יכול לומר המוחזק קי"ל אפילו כנגד מרן כי מנ"ל לפרש כן בדעת מרן ומה גם דמצינו רבים ועצומים שהבינו כדעת מהרי"ב דמיירי באחין שירשו מאביהם והם מהר"ם אלשקר ומהרשד"ם ומהראד"ב ומהרש"ך גם מהרש"ל בתשו' סי' א' ועוד כי מרן אין שום קושי בדבריו עד שנאמר דמשום שיש קושי הוכרחנו לפרש כן כי מרן יפרש כדברי מהרש"ך או תירוץ אחר והנה הרב מ"ץ בח"ב סי' כ"ט כתב על דברי בעל העיטור שאם נשארו שותפין נושאים ונותנים בממון אביהם לא גריעי משותפין דאין מחזיקין זע"ז וכ"כ הרב החבי"ב בסי' קמ"ט הג"הט אות י"ג בשמו וכתב וכ"כ הסמ"ע משם הרשב"א וכתב ומשמע אפילו אין כיס אחד לכולם עי"ש. ולכאורה לא נראה כן מדברי הסמ"ע וקשה לזווגם שהרי עיקר חילוקו של הסמ"ע דדברי הרשב"א מיירי באחין שירשו מאביהם והמחבר לימדנו כאן דביש כיס אחד לכולם אין מחזיקין זע"ז ואפילו בדבר שהיה של א' מהם לבד וא"כ מהיכן נראה שכ"כ הסמ"ע בשם הרשב"א ונר' לומר דמאחר שמצינו לו להרשב"א בג' מקומות שהשוה אחין לשותפין משמע דומיא דשותפי שהחזיק בהם האח ושעדין הם משותפין אבל אם מעת שמת אביהם חלקו והלכו להם ולא נשתתפו יחד כלל בממון אביהם א"כ בזה לא דמו כלל לשותפין וחזרנו לדברי העיטור בזה דבכה"ג הם מחזיקין זה על זה וא"כ מאחר שמצינו לו להרשב"א שהשוה אותם לדין השותפין א"כ ודאי דאחין שכתב הרשב"א דאין מחזיקין מיירי באחין שעדין הם שותפין בממון אביהם וכן מצאתי להראד"ב סי' קט"ו שאחר שהקשה מדברי הרשב"א בג' מקומות ועל דברי העיטור תירץ דאפשר לפרש דברי העיטור במ"ש אחין אינם כשותפין ר"ל אחר שהם חלקו ירושת אביהם ע"כ. ור"ל דדברי הרשב"א אמורים כשעדין הם שותפין בירושת אביהם ביחד ועל אופן זה כתב דא דאחין הרי הם כשותפין אבל חלקו ירושת אביהם הרי הם כשאר כל אדם ומחזיקין זה על זה וא"כ נראה דג"כ הרב החבי"ב הבין כן בדעת הסמ"ע וכדברי מהראד"ב ודקדק זה מדברי הסמ"ע ממ"ש דבמה שירשו אחין מאביהם יחד כי לכאורה תיבת יחד דחיק לה עלמא דודאי הם יורשים ביחד אלא כיון במילת יחד שעדין הם שותפין ביחד ועוד כתב הם כשותפין בו דאם חלקו והלכו להם ודאי דאין שותפין בו אלא ר"ל כשותפין דהא דאין מחזיקין דוקא כשהחזיקו ועדין הם שותפין אבל אם הפרידו השותפות מחזיקין. ועוד דקדק מדכתב ומשמע אפילו אין כיס אחד לכולם שכל אחד אוכל לבדו כתב עוד והמחבר לימדנו דביש כיס א' לכלם אין מחזיקין אפילו בדבר שהיה של אחד מהם ר"ל לא מיבעיא כשיש כיס א' להם וגם הם שותפין ונושאים ונותנים ביחד שודאי אין מחזיקין אלא אפי' יש להם ממון מצד עצמם ונושאים ונותנים בו כל אחד לעצמו מ"מ כיון שיש כיס א' להם אין מחזיקין כנ"ל לפ' דברי הסמ"ע עם דברי הרב החבי"ב ולפ"ז יתורץ לנו שפיר מה שיש להקשות על דברי הסמ"ע דאילו הכא משמע דיש לסמוך על חילוקו שיש לחלק בין ממון שיש להם מצד עצמן לממון שנפל להם בירושה והרואה יראה דהוא עצמו בפרישה אחר שהביא פי' זה כתב אבל מסדר דברי רבי' שהביא דין זה אחר דין השותפין משמע שאחין אף שהם משותפין מחזיקין זה על זה משמע כפי' קמא ע"כ משמע שחזר בו מפי' השני ואיך כאן כתבו להלכה אכן ע"פי האמור א"ש דודאי כל שחלקו אחר מיתת אביהם אף שהיו שותפין בעת מות אביהם אפ"ה מחזיקין ובנשארו שותפין אין מחזיקין ודברי הרשב"א כשנשארו שותפין וא"כ מאי דמשמע מדברי רבי' שאפי' הם שותפין מחזיקין מיירי בהיו שותפין אחר מות אביהן ואח"ך חלקו השותפות אבל אם עדין הם שותפים אין מחזיקין. ואם נאמר דכוונת הרב החבי"ב במ"ש וכ"כ הסמ"ע בשם הרשב"א לאו לכל חילוק המ"ץ אמרו אלא דוקא בההיא שכתב דלא גריעי אחים משותפין הביא לו סיוע מדברי הרשב"א דאחים הם כשותפים. הא ליתא חדא דלא מצינו בשום מקום לכתוב וכ"כ והוא בר פלוגתיה ועוד דמה לו להביא זה בשם הסמ"ע שכתב משם הרשב"א והו"ל להביא מדברי מרן שכתב בשם הרשב"א ואי משום דכתב ומשמע אפילו אין כיס א' לכולן הא נמי לא איריא:

ונמצינו למידין לדעת המ"ץ דאם נשארו משותפין ונושאים ונותנים בממון אביהם דדין שותפין יהיה להם דאטו משום שהם אחין ושותפין גריעי מאילו היו אנשים נכרים עי"ש. ודבריו ברור מללו דכל שראינו אותם לאחר מות אביהם שישבו יחד בחנות אביהם או בעסק שלו ואז באותו זמן החזיק אחד מהם אין לו חזקה אפילו שחלקו אח"ך אינה חזקה דלא גריעי משותפין אבל אם אחר מותו ראינו איש לדרכו פנו ובפרט אם אפילו בחיי אביהם היו כל אחד לבדו הן בדירה והן בחנות ולא ראינו מעולם שיש להם ישיבה אחת בעולם וגם אחר שנשאו להם נשים הלכו כל אחד לבדו כי הבית הזה לא יכילם כי אפילו לבע"ה בדוחק ובצער ודאי דאמרינן שחלקו והלכו להם ומחזיקין זה על זה בלתי שום פיקפוק לדעת המ"ץ. עוד נראה לומר דדעת הרב החבי"ב בפי' דברי הסמ"ע כמ"ש לעיל והוא שהרי מצינו בסי' קמ"ו בהגהב"י אות כ"ח כתב בההיא דהרשב"א בד' שירשו בית אחד לא פליג על מהרי"ב דיש לחלק וכו' מהרש"ך ח"ב סי' רל"ב עי"ש. ומדלא הביא חילוק של הסמ"ע דיש לחלק בין ממון שיש להם מצד עצמן ובין ממון שבא להם בירושה כפשט דברי הסמ"ע משמע כמ"ש לעיל אכן עדין קשה דהיה לו להביא חילוק של המ"ץ והסמ"ע דדברי הרשב"א מיירי בנשארו שותפין ודברי מהרי"ב כשחלקו להם ומה גם דמהראד"ב שם בסי' קט"ו חילק כן:

והנה המ"ץ יצא לחלק בין נכסים שיש להם בירושה ובין נכסים שיש לכל אחד מצד עצמו דבשאר נכסים יש להם חזקה זע"ז אבל בירושה אין להם חזקה כדין שותף עי"ש. ונר' פשוט דבזה חוזר לחילוקו שחילק בדעת העיטור וכתב דאם משתמשים בה ביחד אין להם חזקה בירושה ההיא לבד אבל בשאר נכסים שיש להם ועדין הם שותפין בירושה אפ"ה יהיה להם חזקה אבל אם אין משתמשים בה ביחד וחלקו והלכו להם ודאי שיש להם חזקה אפילו בירושה וכן חילק ג"כ מהראד"ב בסי' קט"ו כדי לתרץ דברי הרשב"א עם בעל העיטור ז"ל או להחזיק כל אחד בנכסים שקנה ואינם כשותפין ומחזיקין זע"ז אבל קרקע שירשו מאביהם כל זמן שלא נתברר שחלקו אין להם חזקה זע"ז אלא שחזות קשה הוגד לי בדבריו במ"ש כל זמן שלא נתברר שחלקו דמשמע מדבריו דבעי בירור שחלקו עד שיהיה להם חזקה הא אם לא ביררו שחלקו אין להם חזקה וקשה שהרי הוא עצמו בסי' קל"ה כתב כיון שהם אחין מי יודע אם אין חלוקין בעיסתן והוצאתן ביחד ואין להם חזקה זע"ז כדכתב הטור סי' קמ"ט בשם מהרי"ב גם בזה י"ל דעל היורשים להביא ראיה דודאי האחין יכולין לטעון חלוקין אנו בעיסתנו ויש לנו חזקה עי"ש. וא"כ גם הכא אפילו שלא ביררו יכולין לומר שחלקנו ירושתינו ונראה דרצה לומר כמ"ש כל זמן שלא נתברר שחלקו דהיינו שאנו רואים שהם משתמשים ביחד ולכן אין להם חזקה וכדברי המ"ץ אבל אם לא ראינו שהם משתמשים בה ביחד אלא כל אחד משתמש בה לבדו על היורשים להביא ראיה כי המוחזקים יכולין לומ' שחלקנו וכדבריו שם בסי' קל"ה אלא שעדין קשה דא"כ דברי מהראד"ב סתראי נינהו דאילו הכא משמע דסבר דהעיקר הוא דאם חלקו ירושתן אם לאו אבל אם חלוקין בעיסתן אם לאו לא בעינן ואילו בסי' קל"ה משמע דבעינן שיהיו חלוקין בעיסתן ואפשר דסבר לה מר כמ"ש הרב החבי"ב בש"ות סי' צ"ו דאם חלקו ירושתן אפילו שאין חלוקין בעיסתן מחזיקין ואם לא חלקו אכן חלוקין בעיסתן מחזיקין ז"עז ג"כ:

ומעתה לפי האמור בדברי המ"ץ ומהראד"ב שתירצו דברי מהרי"ב עם דברי הרשב"א שהרשב"א מיירי כשעדין הם שותפין ודברי בעל העיטור ומהרי"ב בחלקו ירושת אביהם וא"כ גם מרן נוכל לומר שיתרץ כוותייהו דאם חלקו ירושתן מחזיקין זה על זה אבל לא חלקו אין מחזיקין ודברי הרשב"א מיירי כשלא חלקו והא דחלקו בממון אחרים דיש להם חזקה היינו כשלא חלקו ירושתן והם באותו עת יש להם ממון מצד עצמם ורוצה האחד להחזיק בו וכדמשמע כן מדברי המ"ץ והפרישה וכ"ת מהיכן יוודע לנו שחלקו עד שיחזיק אחד על חבירו בהא ודאי על היורשים להביא ראיה שלא חלקו דהמוחזק יכול לומר שחלקנו וכמ"ש מהראד"ב והמ"ץ שם וא"כ בנ"ד לכ"ע על היורשים להביא ראיה כי המוחזק יכול לומר שחלקנו וכ"כ הרב החבי"ב בש"ות סי' צ"ו שאם אין עדים שנשארו שותפין אחר מות אביהן ולא חלקו אפילו שראובן מודה שנשארו שותפין עלתה לו חזקה אפילו אין בה ד"ח במיגו דאי בעי אמר חלקנו עי"ש. ומעתה מה שהקשה באר מים חיים על דברי המ"ץ במה שיצא לחלק בדעת בעל העיטור דאם נשארו שותפין ונושאים ונותנים בממון אביהם דאין להם חזקה זע"ז והקשה עליו מדברי הרשב"א בג' מקומות שלא ביאר דאם נשארו שותפין נושאים ונותנים בממון אביהם עי"ש. לא ידענא מאי קא מקשה דדבריו ברור מללו דכל שנשארו שותפין בממון אביהם ולא חלקו ירושתן דאין להם חזקה והרשב"א כבר רמז זה במה שכתב הרי הן כשותפין ובודאי השותפין הם נושאים ונותנים ביחד ואם חלקו אין נקראין שוב שותפין ומה שכתב שיהיו נושאים ונותנים לא בדוקא נקיט לה אלא לפי ששם היו נושאים ונותנים בממון אביהם ואם היה שם קרקע הוה נקיט שמשתמשים בה ביחד באופן לעד"ן דליכא שום קושיא מדברי הרשב"א ואדרבה יש סיוע קצת לדבריו דנקיט הרי הן כשותפין וכתב עוד הרב באר מ"ח הנז' על דברי מהרש"ך במה שהכריח דהרשב"א חולק על דברי הרי"ב ממה שלא חילק בההיא ד' שירשו בין סמוכים על שלחן אחד לאין סמוכים וכתב הוא ז"ל דליתא כלל להכרח זה שהרי התם מיירי ששנים מהם לא היו סמוכים על שלחן אחד כי היו דרים לבדם ובודאי כי הם חלוקין בעיסתן וכו' ומשו"ה לא הוצרך הרשב"א לחלק בכך דהוי נדרש ללא שאלו ע"כ. ושותיה דמר לא ידענא דאדרבה כיון שהיו חלוקין בעיסתן איך כתב דכיון דאין בה ד"ח אין מחזיקין הרי כיון שהם חלוקין בעיסתן ראוי להם להחזיק זה על זה אפילו אין בה ד"ח דומיא דאב ובן שאין לחלק בהם בין יש בה ד"ח לאין בה וכמ"ש הרב החבי"ב שם באות ע"ה וא"כ מה זה שכתב דהוי נדרש ללא שאלו והוא היפך מה שהורה להם ונראה כי הרב ז"ל אשגרת לישנא שבשאר תשובות הטעתו שכתוב בהן אם יש בה ד"ח מחזיקין וסבר שגם בתשובה זו הכי כתב שכן משמע מלשונו שבדף צ' ע"א עי"ש. ולפ"ז יתורץ לנו שפיר מה שהקשינו לעיל על דברי מהרש"ך דאמאי לא הוקשה לו משאר תשובות הרשב"א אכן ע"פי האמור א"ש כי בשאר תשובות שנוכל לומר שראה וידע שהם מרוחקים זה מזה הוי נדרש ללא שאלו כי הרשב"א בכל תשובותיו היה משיב שואלו דבר כידוע ומשו"ה לא כתב אם היו חלוקין בעיסתן כיון שהגידו לו שמיום פטירת אביהם ואפשר מקודם הם רחוקים זה מזה אכן בההיא ד' שירשו בית א' אם איתא דס"ל כמהרי"ב אדרבה כיון שראינו אותם שהם מרוחקים זה מזה ולא היו. אוכלין על שלחן אחד ראוי להם להחזיק ולמה כתב אין מחזיקין:

עוד הקשה הרב במ"ח על דברי מהרי"ב דבמאי מיירי אי באחין שלא חלקו ירושת אביהן ואוכלין על שלחן אחד וכיס אחד לכולם אין לך שותפות גדולה מזו והיאך כתב האי מילתא ליתא בגמ' ואנן בפי' תנינן לה בב"ב דף נ"ב אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הן שנפלו לו מבית אבי אימא וכו' ואמר רב חסדא ל"ש אלא שאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קמץ הרי דתלמוד ערוך דאחין שלא חלקו ואין חלוקין בעיסתן כמו שפי' רשב"ם אף דאונות ושטרות יוצאין על שמו לא מהימן וכו' עי"ש. ולא ידעתי מאי קא מקשה דמאחר שראה לדברי רשב"ם שכתב שמאחר שלא נודע מאיזה צד יבוא לו ממון בלא אחיו אין לתלות השטרות אלה בממון דאב עי"ש. הרי נראה דשם דוקא שלא היה לו שום מציאות שיש לו ממון כ"א דוקא מממון אביו ולכן אמרינן דחזקתו של אב אבל אם חלוק בעיסתו אמרינן מעיסתו קמץ אבל ההיא דמהרי"ב ודאי דלא מיירי בכגון זה שאין לו ממון כ"א ממון של אביו ויגיד עליו ריעו שהרי הוא ז"ל הביא ראיה לדבריו מדאמרינן בן שחלק ובודאי האי בן שחלק מיירי בממון שיש לו מצד עצמו א"כ דכוותה גבי אחין שיש להם ממון מצד עצמן ואפ"ה כיון שאוכלין על שלחן אחד וכל הוצאתן ביחד אין מחזיקין זע"ז וגם יש כמה חילוקין מההיא דא' מן האחין שהיו אונות וכו' לההיא דמהרי"ב ולאפס הפנאי לא יכולתי להעתיקם:

עוד הקשה הרב הנז' על דברי מהרש"ך דמ"ש דההיא דהרשב"א בד' שירשו בית אחד דמיירי בבני אחין והקשה עליו מדברי מור"ם בס"ו שכתב משם הרשב"א דה"ה שאר קרובים שאין חלוקין אפילו בעיסתן ע"כ. ואחר המחי' ל"ק דאחד הרואה בדברי הרשב"א שם בסי' תתק"ן וגם במיוחסות סי' צ"ג שלא הזכיר שאר קרובים אלא אח או אחות ואף שמדברי מור"ם והריב"ש סי' רנ"ב שהבינו בדברי הרשב"א דה"ה שאר קרובים מ"מ מהרש"ך סבר דדברים כפשטן ודוקא אח ואחות ולא בני אחין ועוד שהרי מור"ם ז"ל הזכיר וה"ה שאר קרובים שאין מקפידין זע"ז לפי ראות עיני הדיין וא"כ אפשר דההיא דד' אחין מיירי בכגון זה בשאר קרובים שהם מקפידין זה על זה וכמו שפי' שם דמיירי בבני אחין אע"פי שלא הזכיר הרשב"א ז"ל בני אחין ה"נ יפרש בבני אחין שהם מקפידין זע"ז והנה מהראד"ב בסי' קט"ו הוקשה לו שם על בעל העיטור דלמה יגרע אחין שהם שותפין מן התו' משאר שותפין שקנו קרקע דאין בו חלוקה דלא עלתה לו חזקה לאחד מהם משום שכן דרך שותפין להשתמש כל אחד ג' או ד' שנים א"כ ה"ה והוא הטעם באחין שירשו קרקע עי"ש. ולעד"ן לומר והוא דבשלמא גבי שותפין שקנו קרקע דמסתמא לוקחין שניהם ביחד וזה נותן דמי חציה וזה נותן דמי חציה א"כ מסתמא אין בו עזות פנים לומר לחבירו אני קניתי ממך ואכלתי שני חזקה והוא ע"ד מ"ש חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח לומר לו אין לך בידי כלום ועל זה סומך השותף שלא יערער עליו כי חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח אבל גבי אחין סתם אחין כשהם עם אביהם בחיים חייתו לא ישוו חלוקתן ביחד כי זה גדול מזה ואומר אחיו כי זה אחי יש לו כמה שנים שאוכל ממון אבי ואני רך בשנים וגם לפעמים האב אוהב בן אחד יותר משאר ומוציא עליו ר'ב הונ'א ומשיאו אשה מה שלא עשה כן בשאר אחיו ומשו"ה כשנופל להם ירושה עושים היתר לעצמם במה שמחזיקין בממון שאינו שלהם ואח השני מפחדו שלא יורה היתר לגזול מה שבידו משו"ה הוא מוחה ואם לא מיחה עלתה לו חזקה:

ואחזה אנכי להרב עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ט כתב דדברי העיטור ומהרי"ב איירי באחים שיש להם ממון מצד עצמן דסד"א דכיון שהם אחין לא יקפידו זה על זה קמ"ל דאחין אינם כשותפין והם מקפידין זע"ז ואח"ך כתב שכ"כ הרב החבי"ב בסי' קמ"ט אות י"ג משם המ"ץ והסמ"ע עי"ש. ואחד הרואה שפירוש זה בדברי הרי"ב הוא היפך דברי מהרמ"א והרשד"ם ומהרש"ך ומהראד"ב שכולם סברי בדעת מהרי"ב דמיירי באחין שיש להם ממון בירושה ומ"ש וכ"כ הרב החבי"ב באות י"ג לא ידעתי היכן כתב כן דדבריו ברור מללו שחילק בדעת העיטור שאם נשארו שותפין בממון אביהם שאין להם חזקה זע"ז ודברי העיטור כשחלקו להם ומ"ש וכ"כ הסמ"ע כבר פירשתי דבריו לעיל לפק"ד הן אמת כי הרב מ"ץ שם בתשו' כתב או כשמשתמשים בה ביחד אין להם חזקה אבל בנכסים שיש להם לכל אחד יהיה להם חזקה וכמ"ש הרי"ב לשלא יהיה להם חזקה כלל ע"כ. אכן נראה לפרש דבריו ובתחילה יש לדקדק בהם דבתחילה כתב דאם משתמש בה ביחד אין להם חזקה ומשמע דאם אין משתמשים בה ביחד אלא שחלקו הירושה ההיא יש להם חזקה א"כ למה ליה לידון בדבר חדש דאם יש להם ממון מצד עצמן יש להם חזקה הול"ל דאם משתמשים בה ביחד אין להם חזקה אבל חלקו יש להם חזקה וכמ"ש הרי"ב דאם אין חלוקין בעיסתן וכיס א' להם לשלא יהיה להם חזקה אפילו שחלקו אכן נראה לומר דכוונת המ"ץ הוא לומר דאם משתמשים בירושה ביחד אין להם חזקה לפי שעדין לא חלקו להם אבל אם בעת אשר משתמשים בה ביחד בירושה היה להם ממון מצד עצמן לא נימא דכיון דיש להם ממון בירושה ביחד גם אם יש להם ממון מצד עצמן לא יהיה להם חזקה באותו ממון לא הוא דבאותו ממון יש להם חזקה אפילו שעדין לא חלקו וכן פי' כן בפרישה להדיא שבתי וראיתי בכוונת הר' עדות ביהוסף שאף הוא ראה וידע דאם חלקו הירושה ההיא והלכו להם דיש להם חזקה ונכסים שיש להם בירושה וחלקו להם ונכסים שיש להם מצד עצמן שוים הם שמחזיקין זה על זה ולא בא הרב אלא אם עדין הם שותפין בירושת אביהם וכן מורה לשונו לעיל במ"ש כמו כן האחים אף שהם חלוקין שכל אחד עומד בשלו ובממונו ואין נכסיהם בשותפות אלא הם כשאר כל אדם המה להם. אכן מצד שבת אחים גם יחד שאין מקפידין זע"ז סד"א שאין מחזיקין זע"ז קמ"ל דמחזיקין עי"ש. ולא רציתי לבאר זה אלא לפי שיש מתעקשים בו:

ומעתה לפי האמור אף לפי דברי המ"ץ והסמ"ע והרב עדות ביהוסף שכתבו דדברי מהרי"ב איירי במי שיש לו ממון מצד עצמו היינו נמי כשחלקו להם ירושת אביהם והלכו להם כל אחד לבדו והם שוים להדדי וא"ת מי יודע שחלקו והלכו להם כבר כתבנו לעיל משם המ"ץ ומהראד"ב והרב החבי"ב דעל היורשים להביא ראיה כי המוחזק יכול לומר חלקנו והנה הרב במ"ח הוקשה לו על דברי המ"ץ במה שהביא ראיה מדין השותפין שאם אין עדים שהיה שותפו אלא ע"פי המחזיק נאמן במיגו שלא היה שותפו מעולם והוקשה עליו דזה אינו דומה לשותפין דהתם לא היה ידוע שהיה שותפו אלא ע"פי דיבורו משא"כ גבי אחין שכיון שידוע שקרקע זו של אביהם אנן סהדי שהיו שותפין לפחות שעה אחת עי"ש. ונראה דאף ממקומו אינו מוכרח וכדכתב הרב ז"ל מ"מ מוכרח הוא מדברי מרן בב"י סי' קע"ט דאפילו בשותפין כל דליכא סהדי שעדין הם שותפין אף שידוע לנו שהיו שותפין מתחילה נאמן במיגו דאי בעי אמר חלקנו. ובר מן דין בנ"ד אין צריכין אנו לכל זה כי כבר הובא בשאלה ששמעון השכיר את ביתו זה כמה שנים ובנדון כיוצא בזה כבר מצאנו ראינו להרב החבי"ב בסי' קמ"ט אות ז' שכתב משם רבו מהרימ"ט ח"מ סי' כ"ו שכתב שאם השכירה לאחרים והיו פורעין השכירות לאחד ולא לאחר השותף עלתה לו חזקה וה"ה אחים ושותפין דאין לו טענה שהיה מוותר לו מפני שהיה אחיו ומסכן עי"ש. וא"כ נראה בנ"ד שעלתה לו חזקה בלתי שום ספק וכ"ת אפילו שהשכיר הבית לאחרים מי יאמר שלא היה פורע לאחיו חלקם בשכירות כבר כתב מוהראד"ב בזה בסי' קל"ה דזה אינו כלום דא"כ לעולם לא תמצא עידי חזקה דאפילו דאתו סהדי דדר ביה יממא ולילי מי יוד אם פרעו לו שכר אלא ודאי כיון דיש עדים על הדירה מבלתי שום עירעור די בזה ועל התובע להביא ראיה שהיה פורע לו שכר עי"ש. ועוד דהם מודים שלא קבלו שכירות:

ומה שטענו בנ"ד כי אח המחזיק היה גברא אלמא ולכן שאר אחיו לא טענו עד היום הזה. נראה כי אין ממש בטענה זו כלל כי לא מצינו בשום מקום כי אם הוא גברא אלמא יספיק במקום מחאה שהרי מחאה בפני שנים היא שאומר להם דעו כי שדה שביד פ' היא שלי והיא גזל בידו כמ"ש מרן בסי' קמ"ו וא"כ מחאה זו יכול לעשותה אפילו עם גברא אלמא אפילו שאין כמוהו בארץ ועוד שהב"ד שעמדו לפניהם אם באמת לא יכלו עליו יכתבו להם שטר שכך נפל הענין ויצניעו אותו והב"ד הם מאליהם עושים להם הדבר הזה ולא יניחו הגזילה תחת ידו זה כמה שנים. ועוד דאם הוא איש ריב ומדון זה לא יקרא אלמא דאין נקרא גברא אלמא אלא מי שהוא בעל עבירות וחוששין לו שמא ימסור למלכות כמ"ש מור"ם בח"מ סי' י"ב אבל בנ"ד שלא מסר אדם מעולם כ"א שהיה איש קשה ועוד שהיה להם לאחיו לקבול עליו לדיין העיר וכשלא יכול הדיין לכפותו לדין יקחו בידם פסק דין מיד ב"ד וישמרוהו עד בוא זמן שיוכלו לתובעו. ועוד הרי מרן ז"ל בש"הט סי' קמ"ט סי"ג ביאר להדיא איזה נקרא גזלן שאין לו חזקה כל שהוחזק על שדה שהיא גזולה בידו או שהוחזקו אבותיו שהם הורגי נפשות משמע דבענין אחר אין זה נקרא גזלן שאין לו חזקה ועוד דהאיש הזה כשהיה שותה שכר היה מקלל את ה' ופעם אחת פה אר"ץ הביאוהו לפני דיין מארץ הקדושה ונתפחד ממנו האיש הנז' והלך לב"הכ ותפס ס"ת בידו ונשבע שלא ישתה שכר כי פחד שלא יעניש אותו הרב הנז' ואחיו שמעו בזה ואמאי לא קבלו עליו הרב הנז' וא"כ נראה דאין בטענות האלו ממש:

והנה הרב באר מים חיים בנה יסוד פסק דינו ואנכי לא ידעתי מנ"ל הא והוא שכתב שאם אנו רוצים להסכים דברי בעל העיטור עם הרמב"ם כמו שרצה להסכימם המ"ץ אף אנו נאמר דבעל העיטור מיירי באחין שחלקו אז מחזקינן אבל באין עדים שחלקו מודו דהוו כשותפין ואין מחזיקין זע"ז ומאי דמחזיקין זע"ז היינו בנכסי עצמן ומכ"ש בקרקע שנפל לכל אחד בחלקו דהא איכא עדים שחלקו עי"ש. ואנכי לא ידעתי מהיכן נתחדש לו דין זה דהא המ"ץ כתב להדיא דאם אין עדים שנשארו משותפין אחרי מות אביהם אלא שמעון הוא דקא מודה נאמן לומר שחלקו מיגו דאי בעי אמר שחלקו תכף ומיד אחר שמת אביהם ולא נשארו שותפין ע"כ. א"כ משמע דאפילו דליכא עדים שחלקו מחזיקין זע"ז מיגו דאי בעי אמר שתכף ומיד חלקו וכ"ש אם אמר בפי' שתכף ומיד חלקו להם אחר מות אביהם דנאמן בזה ואי דסמך על עצמו בזה במה שדחה לעיל דברי המ"ץ במה שדימה אותם לשותפין וכתב דלא דמו הא ליתא דכלל ידוע בין הפוסקים דפוסק שיש קושי בדבריו לא מפני זה נדחו דבריו דאין משיבין את הארי לאחר מותו דאולי אילו היה קיים היה מתרץ דבריו ועוד דכבר כתבנו לעיל דאפילו דאין. ממקומו מוכרע מ"מ מוכרע הוא מדברי מרן בב"י סי' קע"ו והנראה מדברי הרב באר מ"ח שבנה יסוד פסקו על דבר זה ולכן כתב דאין מחזיקין ואנן בדידן אין לנו אלא דברי המ"ץ שכתב דאם אין עדים שנשארו שותפין אחר מות אביהם אלא שמעון הוא דקא מודה נאמן מיגו דאי בעי אמר שחלקו תכף ומיד וכ"ש אם אמר כן בפי' וכבר כתבנו לעיל דאף מהראד"ב בסי' קל"ה סבר כן והרב החבי"ב בש"ות שלו ח"מ סי' צ"ו הסכים לדבריהם ומעתה אם נימא דהרב במ"ח עכ"ז הוא פליג על כל הרבנים הנז' וסבר דבעינן שיעידו עדים שחלקו וא"כ המוחזק יכול לומר קי"ל הא ליתא דבכה"ג אין יכול לומר קי"ל כידוע ועוד דבנ"ד המוחזק מי שהקרקע בידו עכשיו ולא בעלים הראשונים כדכתב הבמ"ח ועיין למהר"י כולי בס' עזרת נשים בסופו סי' ב' שאסף איש טהור כמה מהפוסקים ומכללם מרן ז"ל דסברי כהרשב"ם דהמוחזק מי שיש בידו הקרקע ועיין להרב כרם שלמה חא"ה סי' ל"ז וח"מ סי' נ"ו והרב משאת משה סי' י"ט והרב אשדות הפסגה ח"מ סי' יו"ד. ועוד נראה דבנ"ד אפילו הרב במ"ח יודה מכמה טעמי חדא דשם בנדונו היה נושא ונותן בממון אביו הבן הגדול כמ"ש הוא ז"ל אח"ך והיה פורע חובות אביו ובכה"ג כבר כתב המ"ץ דבעל העיטור מודה בזה דאין מחזיקין ואפשר ג"כ לומר דגם הוא שהצריך עדים להעיד שחלקו לפי שיש עדים שהבן הגדול היה נושא ונותן בנכסי אביו. ונר' עוד לומר דאף הרב במ"ח לא כתב כן דאין מחזיקין אלא לפי שהחזיק הבן הגדול בעוד שאחיו היה קטן ואין מחזיקין בנכסי קטן כמ"ש הוא אבל בנ"ד שהיו גדולים ודאי דמחזיקין ועוד דשם דוקא לפי שדחק הבן הקטן ודר שם אבל בנ"ד שאחיו לא דרו שם מעולם ולכן הרב במ"ח בהצטרף כל אלו הטענות החזיק ביד הקטן לא כן בנ"ד שאף הבמ"ח מודה שמחזיקין זה על זה ומה גם בנ"ד שהשכיר הבית לאחרים דאליבא דכולי עלמא עלתה לו חזקה לשמעון בלתי שום פקפוק וכל שכן לבני בנים עם בני הבנים ועוד דלפי דבריהם דשמעון הוא גברא אלמא ואינם יכולין עליו לכופו לדין א"כ אחר מות שמעון אמאי לא ערערו עליו כל אותן השנים אחר מיתת אביהם כי ידוע כי בנו של שמעון לאו גברא אלמא ועוד כי להוצאת ממון מיד שמעון נימא גברא אלמא הוא אבל למחאה מה יעשה להם שמעון באלמותו ועוד כי כל אותן שנים שעברו לפחות לפי דבריהם היה להם להתרעם עליו על הדבר הזה:

עוד יש להביא ראיה ממה שמצאתי להרב החבי"ב בתשו' ח"מ ח"א סי' צ"ד שנשאל בראובן שהיה משכיר ביתו לשמעון ואח"ז שמעון נתן בתו ללוי אחיו של ראובן וכו' ואח"ז לוי נשאר בבית אם יכול להחזיק בנכסי אחיו והשיב ובענין אחים אם מחזיקין זה על זה והביא דברי בעל העיטור דאחין אינם כשותפין ומחזיקין זה על זה והביא עוד דברי הרשב"א שהביא מרן במחו' ב' דהא דתנן ולא לאב בנכסי הבן וכו' וכן נמי אח ואחות אע"פי שאינן בדין זה שהרי אין דרכם להשתדל ולהיות סמוכים ע"י אחיהם ואחיותיהם מ"מ לפעמים אין להם חזקה אם יראה בעיני ב"ד שזה סמך על אח זה בעסקי נכסיו וכן הרמב"ן ז"ל בתשו'. מעתה בנ"ד לב"ד הצדק עליהם לדעת אם ראובן ולוי סמוך איש על אחיו בעסקי נכסיו שאם אינם סמוכים מחזיקין זה על זה כ"ש להרי"ב דבעי שיהיה כל הוצאתן ביחד לשלא יחזיק אחד על חבירו דודאי כיון שהוצאת לוי עם שמעון חמיו ולא עם ראובן אחיו דודאי מהני ליה חזקה. א"כ נראה דגם בנ"ד שהאחים כל אחד דר לבדו ואין להם שום שייכות זה עם זה לא בהוצאות הבית ולא במשא ומתן דודאי מחזיקין זע"ז:

עוד מצאתי לו שם בס"סי צ"ו שכתב אלא שאם אין עדים שנשארו משותפין אחרי מות אביהם ולא חלקו אפילו שראובן מודה שנשארו האחין משותפין אחרי מות אביהם עלתה לו חזקה אפילו אין בה דין חלוקה מיגו דאי בעי אמר חלקנו וכו' ומ"מ באחין לכ"ע כל שאין עדים שנשארו משותפין עלתה לו חזקה אפילו שאין בה ד"ח במיגו דאי בעי אמר חלקנו ולית דין צריך בושש עי"ש. הרי מבואר מדבריו דגבי אחים כל שאין עדים שיודעים שנשארו משותפין אחרי מות אביהם עלתה לו חזקה וכ"ש בנדון דידן שבמעט שלא יש באנשי הדור שזוכרים אביהם וגם הבנים שהזקינו ומתו אין שום עדים שמכיר שדרו בשום זמן בנחלת אביהם ויצאו אלא יודעים שזה האח המחזיק הוא דר שם ודאי שעלתה לו חזקה ומה גם שכמה פעמים הק"ק והיחידים רצו להוציאו בכח ולא יכלו ואם אחיו עדין לא מכרו למה לא הגידו ליחידי הקהל שהם עדין לא מכרו וימכרו אחיו לקהל ובנקל יכולין להוציאו ואיך יניחו לאחיהם שיאכל ממונם שהיחידי' והקהל קדוש אינם מתפחדין ממנו כי ביתו היה אחורי בית הכנסת והיו רוצים לקנות ממנו הבית ולא יכולו שלא היה רוצה למכור וכיון שידוע דבר זה לאחיו היה להם למכור חלקם לק"ק וממילא יוציאו אותו בגוד או איגוד ועוד כי השכנים יודעים שאחיו הגדול היה נכנס אצלו ואצלם ולא שמעו מפיו בשום פעם אפילו בדרך שחוק שעדין לא חלקנו הבית וכ"ש תרעומת דברים שמתרעם על אחיו ובדבר הזה אין פחד ממנו אם גברא אלמא ועוד שכל ימי חייו לא מצאנו שמסר אדם למלכות באופן שאין מקום לטענת בני אחיו עם בני בניו אחר זמן רב שעבר ולא תבעו ממנו כלום:

וראיתי למרן החבי"ב בס' תיקון סופרים סי' ל"ה שתיקן נוסח שטר מחאה למי שבעל דינו הוא גברא אלמא שכתב וז"ל בא הר"פ וקיבל ומתרעם על פ' שגזל ממנו בית פ' וכו' והאידנא לא יכילנא מפני אנסו ותקפו וכשאני תובעו לדין אינו רוצה לדון עמי וכשגוזרים עליו להחזיר לא ציית לדינא אלא בא עלי בכח הזרוע ובכח שלטון וכו' וכשיזדמן לי אתבענו ואני מוחה בפניכם כדי שלא יחזיק ג"ש וכו' עש"ב הרי אפילו שהוא גברא אלמא צריך לעשות מחאה והב"ד שעמד לפניהם צריכים שיורו אותו לעשות כדבר הזה ואם לא עשה כן חזקתו חזקה כי מחאה בפני ב"ד אין פחד ממנה אפילו שהוא גברא אלמא וכ"ש שבנדון דידן שאפי' שהוא איש ריב ומדון מ"מ אין בידו כח בשלטון והס כי לא להזכיר כדברים אלו ולהוציא ממון מבני בנים בטענות אלו ואם יאמרו שהם מתפחדין שמא ימסור אותם לשרי הארץ הרי לא נשמע בכל אותן הימים שמסר שום אדם ועל טענות רעועות כאלו אין לנו להוציא ממון מיד בני בנים שלא ידעו בכל זה ולא נשמע כדבר הזה שנוציא ממון מיד היורשין אחר חמשים שנה בלתי שיהיה בידו שום מחאה:

ונראה עוד לומר דבנ"ד שנשתהו זמן מרובה והם תובעים מדור שלישי בכה"ג לא אמרינן דהאחין אין מחזיקין זה על זה וראיה לזה ממה שכתב הרב פני אהרן ח"מ סי' ג' שכתב בתוך דבריו דלפי מ"ש מהרשד"ם סי' מט"ר דהא דהיורד ברשות שאין לו חזקה היינו כשלא נשתהא כ"כ זמן בידו אבל אם נשתהא תשעה שנים שאין רגילות להשהות כ"כ הוי חזקה וכו' עי"ש. א"כ נראה שבנ"ד שעבר זמן מרובה יותר משני היובל כ"ע מודים דזכה ראובן בשלו וא"ת דשאני הכא שהוא גברא אלמא אין זו טענה כלל חדא דהאח האחד הלך ודר בדמשק והיאך הניח נחלתו והלך ומה יש לו עוד פחד מדודו ועוד כבר כתבנו דמחאה לפני הדיינין ומעשה ב"ד בידו אין ממנה שום פחד כלל ובנקל יכול לעשותה והב"ד עצמם שעמדו לפניהם ולא יכלו עליו הם היה להם ליתן לו עצה בזו ומדלא עשו כן בודאי שכבר קבלו האחים דמי חלקם מאחיהם כן נראה לי לכאורה:

נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט

תוכן העניינים

ויוסף אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה