אור ברסלב

ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין

סימן ט

סימן ח

שאלה ראובן נשא אשה אלמנה שהיה לה בת אחת מבעלה הראשון וכשנשאת לראובן חייבה אותו לזון ולפרנס את בתה הנז' ועתה הבת חלתה וצריכה רופא לרפאותה ועתה לשאו'ל הגיעו אם חייב ראובן הנז' להביא לה רופא ואת"ל שאין חייב ברפואתה אם חייב ראובן להביא לבת אשתו הנז' מאכלים הקלים הצריכים לחולה אם לאו ויבוא שכמ"ה:

תשובה כתב הרשב"א והיא בתשו' המיוחסות סי' ק"ח ובח"ב סי' קי"ו והביאה מרן בב"י סי' קי"ד וז"ל וששאלתם אם יש בכלל המזונות מלבושין משמו של רבי' האיי אמרו שהמלבושין וצרכי נישואין בכלל המזונות וריב"ם כתב שאין בכלל המזונות אלא מאכל ומשתה אבל מלבושין ונדוניא פרנסה מיקרו ומסתברא שהמלבושין ג"כ בכלל מזונות כמו ששנינו את תהא יתב' בביתי ומתזנא מנכסי ואלמנה ודאי יש לה מלבושין מתנאי זה אבל כשבאים חכמים לחלק בין דין המאכל והמשקה לדין הפרנסה קורין לאלו מזונות ולאלו פרנסה ואלא מיהו במי שבא לחייב עצמו מדעתו שלא בתנאי ב"ד אין דנין ומוציאין לבעל השטר המלבושים מחמת מזונות סתם עד שיפרש אזון ואפרנס דיד בעל השטר על התחתונה וכיון שלעתים אינם כוללין אותם בכלל המזונות ועוד שאינם בכלל המזונות בלשון ב"א לפיכך מי שבא להוציא עליו הראיה וזהו שנהגו עכשיו לכתוב בכתובות אזון ואפרנס עכ"ל. וראיתי להרב מגילת ספר לאוין פ"א דף ל"ו ע"ג שדקדק מדברי הירוש' היפך דברי הרשב"א דאיתא שם בר"פ הנושא וז"ל תמן תנינן בנן נוקבן וכו' ותני עלה ומתכסן בכסותי וכתב הר' הנז' וז"ל ולכאורה קשה דאין מובן דמאי שיאטיה לאתויי ההיא הכא אכן נ"ל ביאורו דהכוונה הוא דכי היכי דסתם התנאי ומתזנא ואפ"ה תני עלה ומתכסן בכסותי דהכסות בכלל מזונות ה"נ שפסקה עמו שיזון את בתה הכסות בכלל המזונות וחייב נמי לכסותה וכדומה שכך הבין הרא"ש ביאורו ולכך כתב עליו ומה שהביא הירוש' ראיה ממתני' דבנן נוקבן לא דמי דמתני' כחוב קא אכלה ובגמ' דידן לעיל מפ' טעמא בפ' אע"פי עי"ש. אך מה שרמז לפ' אע"פי לא הבנתי ולא מצאתי שום רמז עכ"ל. והנה מ"ש הירוש' שאמרו ומתכסן בכסותי ומזה הבין הרב דכוונת הירוש' ללמדנו דין מחודש דאף שכתב ומתזנן בכסותי אפ"ה מתכסן בכסותו שהמזונות בכללם הכסות. אחר המחילה אינו כן דהגירסא שם בירוש' ומתכסן בכסותי ור"ל כשהיו כותבין תנאי בנן נוקבן וכו' היו כותבין ומתזנן מנכסי ומתכסן בכסותי וכן גריס הרב שדה יהושע והרב פני משה בחי' על הירוש' ואף שהרא"ש ז"ל גריס ומתכסן בכסותו ודאי שט"ס נפל בדבריו כמו שיראה המעיין בדברי הירוש' ובכל הספרים שהביאו דברי הירוש' ומאחר דהגירסא כן א"כ לא ידעתי כיצד אנחנו יכולין לפרש כוונת. הירוש' שר"ל שכמו שבבנן נוקבן מתכסן בכסותו גם בבת אשתו מתכסה בכסותו דאימא דוקא בנן נוקבן שתנאי היה מתחילה שיזונו מנכסיו ויתכסו בכסותו אבל בבת אשתו שלא נתחייב לה כ"א דוקא לזון א"כ מהיכן יתחייב בכסותה ואדרבה נדקדק איפכא דאדרבה מדהוצרך לבאר תנאי זה ואמר להדיא תרתי מיתזנן ומתכסן משמע דעל הסתם אם אמר מיתזנן לחוד לא משמע כסות ועוד דאיך אפשר דהרשב"א והריטב"א נעלם מהם תלמוד ערוך דבני מערבא ועוד דהרי רבי בצלאל בש"מ בכתובות דף ב"ן על מתני' דבנן נוקבן הביא משם הריטב"א וז"ל כתבו התוס' בשם ר"י שאין בכלל זה לבושה וכסויא אלא המזונות ואח"ז כתב שהרמב"ן הקשה עליהם מתלמוד דידן ועוד הביא הירוש' הנז' דגרסי' להדיא אינון יהון יתבן בביתי ומתכסן בכסותי ומיהו דוקא בהני דתקון רבנן ולא דקדקו בלשון הגמ' לגמרי דזמנין דהוו קרו מזון אפילו לפרנסה כדאמרן לעיל א"ל זיל זון ופרישנא לפרנסה קאמר אבל המקבל עליו לזון את חבירו אינו חייב אלא במזונות ממש כלשון הנהוג בין בני אדם והמע"ה דאף ללבוש ולפרנסה קאמר עכ"ל. הרי להדיא שאף שראו הירוש' הנז' בפ' הנושא שלא נזכר במ"א ואפ"ה כתבו דוקא בהני דתקון רבנן אבל במחייב עצמו לזון את בן חבירו אינו חייב בכסות עד שיפרש ומה שלא הזכיר רבי' בצלאל ומיתזנן מנכסי לפי שאין צריך לראיה דידיה:

ועוד קשה לי על דבריו דאיך אפשר לומר דכוונת הירוש' דבא ללמדנו חידוש דין שחייב במלבוש בת אשתו ולא זכרו מזה כלום כי לא מצאנו בשום מקום כיוצא בזה ומ"ש הריטב"א ומיהו בהני דתקון רבנן וכו' זהו לפי תלמוד דידן דלא גריס בתנאי אלא ומיתזנן מנכסי אבל לפי דברי הירוש' דגריס בתנאי ומתכסן בכסותי א"כ פשיטא דלבן חבירו אינו חייב בכסותו דמהיכא תיתי לחייבו כיון שלא נזכר בתנאי ודוקא בבנן נוקבן שהזכיר התנאי להדיא אכן נראה דכוונת הירוש' היא לומר תמן תנינן בנן נוקבן וכו' ותני עלה ומתכסן בכסותי מעשה ידיה למי והוא שואל על בת הניזונת מן האחים וכוונתם כמו שעושים בתלמוד דידן דהא תנינן בנן נוקבן וכו' שמחייב עצמו גם בכסות אבל לענין מעשה ידיה למי של אחין או שלה ופשיט לה ממה שאמרו במתני' נישאת הבעל חייב במזונותיה ואף דלעיל בפ' נערה שאל על זה ופשיט לה מקרא והתנחלתם אותם שמעשה ידיה שלה היינו כשאינה ניזונת מן האחים אבל בניזונת מן האחים מהו וכן ראיתי להפ"מ בחי' על הירוש' שפי' כן עי"ש- ומה שנסתייע הרב מג"ס מדברי הרא"ש עיין להפ"מ מה שפי' בדברי הרא"ש ובזה אין מקום לסיועו ולא למה שהקשה עליו:

והנה על דברי הרשב"א הנז' הקשה הרב בית דוד ח"ב ח"מ סי' ט"ו מהא דאמרינן בפ"ק דגיטין דף י"ב ע"ב במ"ש שם אי הכי אמאי ניזון מן הצדקה להעדפה א"ה ניזון מתפרנס מיבעי ליה ופירש"י להעדפה שהוא צריך מפני חולייו להוסיף על מזונותיו ניזון משמע מזונותיו כדי חייו פרנסה היינו שאר צרכיו ע"כ הרי דלמה שצריך מחמת חלייו היה צריך לומר בלשון פרנסה ומזה דן הרב ב"ד ז"ל ח"מ סי' ט"ו בנ"ד למי שנתחייב לפרנס את בת אשתו שחייב ג"כ ברפואתה וגם כתב דיש לפקפק מלשון הש"ס על דברי הרשב"א הנז' אך לא כתב מהו הפקפוק ונראה דר"ל דנראה מדברי הרשב"א דאף דכתב איזון ואפרנס אין מתחייב כ"א דוקא במלבושין ולא ברפואתה דאל"כ כך הו"ל לומר שאם כתב אזון ואפרנס שמתחייב בכל הצריך לה ומלשון הש"ס משמע שאם כתב ואפרנס מתחייב בכל הצריך לה ועוד כוונתו להקשות דאמאי איצטריך לומר תרתי איזון ואפרנס הו"ל לומר ואפרנס וממילא משמע כל מילי. ולעד"ן דל"ק דמה שדקדק דאם כתב ואפרנס מתחייב גם ברפואתה ליתא שהרי הרא"ש ז"ל כתב להדיא והביאו הטור א"ה סי' קי"ד וז"ל לפיכך כל המתחייב בפרנסת אדם מתחייב לפרנסו כשאר כל אדם ואם חלה אינו חייב לרפאותו אע"ג דתנן במזון האשה דרפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות ה"מ כשאוכלת בתנאי ב"ד שהוא חייב לספק כל צרכיה אבל המקבל עליו לפרנס את חבירו אין הרפואה בכלל עי"ש הרי להדיא דאפילו נתחייב לפרנס את חבירו אין הרפואה בכלל וא"כ לא ידעתי איך מלאו לבו לחלוק על דברי הרשב"א והרא"ש והטור ומרן. וא"ת דעכ"פ חיליה מדברי הש"ס דפ"ק דגיטין וכן בכמה מקומות לעד"ן דאין זה ראיה והוא כי ודאי פרנסה משמע כל מילי אכן רז"ל לפעמים ישתמשו במלה הזאת לענין מזונות וכמ"ש בתענית דף ב' מפתח של פרנסה בידו של הקב"ה דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון ופעם ישתמשו בה לענין מלבושין כמ"ש בכתובות דף ס"ח והא ניזונות ומתפרנסות תנן ל"ק הא במיכלא ומשתיא והא בלבושא וכיסויא ופעם ישתמשו בה על כל מה שיצטרך האדם כמ"ש בגיטין ובמ"א והנה מי שבא להוציא שטר על חבירו וכתוב בו לשון זה ואפרנס משמע לשון זה כמה גווני ואין אנו יודעים כוונת בעל השטר על מה כיון אם על המזונות או על הכסות או על כל מה שיצטרך לו וקי"ל בדין דכל ספק שנופל בלשון השטר יד בעל השטר על התחתונה ואנו תופסין הפשוט תחילה וא"כ אם כתב ואפרנס לחוד יתפרש על המזונות ולא יתחייב כ"א במזונות דוקא ואם כתב איזון ואפרנס שהמזונות כתבם להדיא יתפרש כוונת ואפרנס דקאי על המלבושין ואם כתב איזון ואפרנס ואכסי שהמלבושין כתבם במילת ואכסי אז יתפרש ואפרנס דהכוונה דקאי על כל מה שיצטרך לה כגון רפואה. ובההיא דגטין שפיר הקשה עליו דכיון דאמר דהרב מחוייב לזון אותו ומעלה לו מזונות א"כ אמאי נקט ניזון והול"ל כך הקיטע יד עבדו של חבירו נותן דמי שבתו ורפואתו לרבו והעבד מתפרנס מן הצדקה וכשתבוא להבין שמילת מתפרנס משמעותה מזון ותבוא לפשוט בעיין דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך אז יפרש כוונתו דכאן באה המלה הזאת על ענין רפואה ומאי פרנסה רפואה ומתוך דבריו משמע זה שהרי הוא אומר ורפואתו לרבו ומהיכן יתרפא לז"א שיתפרנס מן הצדקה:

ועכ"פ נראה בנ"ד דאף שנתחייב לזון ולפרנס וחייב ג"כ במלבושים הרפואה אינה בכלל וכמו שכתב מרן בסי' קי"ד שכתב שאפילו המחייב עצמו לפרנס את חבירו אין הרפואה בכלל דלא כהרב ב"ד הנז' אכן נראה דעכ"פ מזונות הקלים הצריכים לחולה חייב להביא לה ולא פטרוהו אלא משכר הרופא ודמי הסממנים הצריכים לחולה אבל מאכלים הקלים לא נפטר מהם וכן כתב הרב ב"ח בתשו' סי' מ"ו וז"ל ונראה דוקא רפואה ממש כגון שכר הרופא לפי דמזונות קיבל עליו ובלשון בני אדם אין שכר הרופא בכלל המזונות ולא דמי למזון האשה והבנים שהב"ד כך התנו לספק צרכיה אבל המזונות שהיא צריכה כל יום ויום אפילו היא חולה צריך לתת לה בכל יום ויום וחיוב בפני עצמו כיון שנתחייב לזונה על שולחנו ותדע שהרי אם בתו או חתנו היו קצת חלשין כמו שחש בראשו או במעיו או בכל גופו היה חייב לתת להם מזונות הראוים לאותה שעה דאין יכול לפטור עצמו מטעם דאדעתא דהכי לא נתחייב דא"כ הו"ל לאתנויי עי"ש הרי דהמזונות הצריכים לה בחולייה מתחייב בהם ולא נפטר כ"א דוק' משכר הרופא ואף שמור"ם בח"מ סי' ס' ס"ג כתב משם מרן בב"י דאם חלה הניזון אינו חייב ברפואתו רק בדמי מזונות כמו שהיה בריא וכתב הלבוש דאינו חייב במזונות של רפואתו כבר נרגש הרב ב"ח מזה וכתב דלא כתבו נן אלא דוקא במי שנתחייב סתם אבל בנ"ד שנתחייב לזונה על שלחנו אפילו היא חולה צריך לתת לה מזונות הראוים לתת לה בימי חוליה לכל עת בזמנו:

ולפק"ד נראה לדקדק דין זה של הב"ח מדברי הרא"ש שהביא הטור בא"ה סי' קי"ד שכתב דמי שמתחייב לזון לחבירו דעתו שיפרנסנו כאחד מבני ביתו ולא שישוהו לרע מכל בני ביתו וכו' לפיכך כל המתחייב בפרנסת אדם מתחייב לפרנסו כשאר בני ביתו ואם חלה אינו חייב לרפאותו עי"ש ומדלא כתב ואם חלה אינו חייב לרפאותו ולא לתת לו מזונות הראוים לו בימי חלייו משמע דוקא רפואה שהיא צריכה רופא ושכר סממנים אינו חייב להביא לו אבל מאכלים הקלים הראוים לחולה חייב להביא דאל"כ הו"ל להשמיענו רבותא טפי דאפילו מאכלים הקלים הצריכים לחולה אינו חייב להביא לו וממילא משמע דכ"ש רפואה שאינו חייב לרפאותו דאפילו מזון החולים אינו חייב להביא לו וכ"ש רפואה. עוד נראה לדקדק כן מדכתב שחייב לפרנסו כאחד מבני ביתו א"כ כמו שאם חלה אחד מבני ביתו שמביא לו מאכלים הקלים הצריכים לחולה כך האיש שנתחייב לזון חבירו חייב. להביא לו מאכלים הראוים לחולה אבל שכר הרופא והסממנים זה ענין אחר והוצאה אחרת ולא שייך למזונות שנתחייב בהם ומ"ש הרב ב"ד בדעת מרן משמו של הריטב"א דלא כתב שאין חייב ברפואתה אלא דוקא המתחייב לזון לחבירו אבל כשנתחייב לפרנס חייב אף ברפואה ע"ש כי לדעתו מילת פרנסה משמע כל הצריך לה. אכן אין האמת כן בדעת מרן שהרי בא"ה סי' קי"ד פסק לההיא דהרשב"א וכתב שם דאינו מתחייב במלבוש אלא א"כ כתב איזון ואפרנס ומשמע דאפילו כתב ואפרנס אינו מתחייב אלא דוקא במלבוש ולא בכל דבר הצריך לה ובכלל הרפואה אלא דוקא לענין מלבושין וא"כ איך כתב בדעת מרן דלא פטר הרפואה אלא דוקא אם כתב איזון אבל כתב ואפרנס לחוד חייב אף ברפואה:

נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט

תוכן העניינים

ויוסף אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה