אור ברסלב

ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין

סימן ח

סימן ז

שאלה מנהג פשוט בכל תפוצות ישראל כשנלב"ע איש או אשה לפי מה שהוא אדם עושים לימוד על נשמתו ומביאים שני ת"ח או ג' ולומדים במקום שמת המת ועושים להם. סעודה ולפעמים האבלים אינם יושבים עמהם הן מצד שרוצים לאכול עם אנשי הבית והן מצד שיש להם צער גדול לישב במקום שמת שם המת ויש להסתפק אם בכגון זה שהאבל אינו אוכל עמהם אם צריכים האוכלים שם לברך ברכת האבלים כיון שעכ"פ הם יושבים בבית האבל או דילמא כיון שהברכה כולה היא נחמה וברכה לאבל אם אין שם האבל אין צריכים לברך ברכת אבלים ואת"ל דכיון דכל הברכה היא נחמה לאבל אם אינו יושב עמהם אינו צריך לברך אכן יש להסתפק אם האבל יושב עמהם אלא שאינו אוכל עמהם הן מצר שהוא חולה ואינו יכול לאכול מאותו מאכל או מסיבה אחרת אם צריכים לברך ברכת אבלים כיון שהוא לפניו:

תשובה כתב מור"ם בי"ד בסי' שפ"ה לענין התפלה שמתפללין בבית האבל אע"פי שאין שם אבל וא"כ גבי ברכת המזון אפילו שאין שם אבל יש לברך אכן נראה דלא דמי דדוקא בתפלה שעל ידי הקדיש שאומרים בבית האבל יש נחת רוח לנשמה אשר שם שהולכת כל שבעה מביתא לקברא וכמ"ש שם מור"ם שאע"פי שאין שם אבל יש נח"ר לנשמה אבל ברכת המזון שנתקנה לנחם האבלים וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' ברכות ה"ח שכתב נוסח ברכת אבלים ולבסוף כתב ומבקשים רחמים על האבל לנחמו כפי מה שירצה עי"ש. מדבריו אלה נראה שהברכה נתקנה לנחם האבל וא"כ אם אין שם אבל למי ינחם ואף שהבקשה היא להש"ית מ"מ האבל בראותו שמתפללין עליו הוא מתנחם בהכי הן עוד נביא מ"ש התוספות בברכות דף מ"ו ע"ב שכתבו נוסח ברכת אבלים האל הטוב והמטיב אל אמת וכו' הוא יגדור הפירצה זאת מעלינו ומעל האבל שבתוכנו וכו' מדבריהם אלו נראה דוקא כשהוא יושב בתוכנו יתפללו עליו לנחמו אבל אם אין יושב בתוכם אין צריך לומר ברכה זו וכן נראה לדקדק כן מדברי הטור סי' שע"ט שכתב משם רבינו סעדיה וז"ל שבעת ימי האבל מברך האבל לעצמו בהטוב והמטיב אל אמת וכו' ואם ברכו אחרים לפניו כך הם מברכין עי"ש. מדברים אלו משמע דדוקא אם יושבים לפניו מברכין ברכה זו אבל אם אין יושבים לפני האבל אין צריך לברכה זו דאל"כ הוה ליה להשמיענו רבותא ולימא הכי ואם מברכים אחרים בביתו מברכין ברכה זו ולמה נקט בפניו אלא ודאי משמע להדיא מזה דדוקא בפניו מברכין ברכה זו אבל שלא בפניו למה יברכו ברכה זו ואי שכוונת התפילה להתפלל על האבל שהקב"ה יתן בלבו להתנחם א"כ אפילו אינו יושב בבית האבל אלא כל אדם יושב בביתו ובחומותיו ויש לו אהוב שהוא אבל יתפלל עליו ומה יש לה עדיפות אם הוא יושב בבית האבל והאבל אינו שם אלא ודאי דוקא כשהוא יושב שם האבל והוא מתנחם בדברים אלו שאומרי' בפניו ומשתתפים בצערו והיא עיקר הנחמה. עוד יש לדקדק דאם האבל אינו יושב עמהם דאין צריך לברך ברכת אבלים ממ"ש הרא"ש בברכות שם והעתיק דבריו הטור בסי' שע"ט וז"ל מזכירין מעין המאורע בבית האבל וזה נוסחו בא"י וכו' הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל אבל זה לחיים וכו' עי"ש ומדכתב ומעל אבל זה משמע שהוא יושב עמהם ולו הם מנחמים משמע דאם אינו יושב עמהם אין צריך לברך ברכת אבלים והנה הן היום נדפס ספר שם חדש וראיתי בסופו שגם הוא נסתפק ספק שלנו ונדון דידיה שהיה האבל חולה ויושב עמהם אלא שאינו אוכל עמהם אלא שיושב עמהם בבית אחד והעלה הרב ז"ל דאין לברך לפניו ברכת אבלים ומדבריו נראה דכ"ש אם אינו חולה אלא שאינו יושב עמהם יחד בסעודה אלא שאוכל לבדו בבית אחר שאין להם לברך אותן שאוכלים שם אכן במה שהפריז על המידה שאפילו לא היה חולה אלא שיושב שם בבית עמהם אלא שאינו אוכל עמהם גם בזה י"ל דאין מברכין דבעינן דוקא שיאכל עמהם וכשאני לעצמי לא כן אנכי עמדי אלא נראה לי דאם האבל יושב עמהם בבית אע"פי שאינו אוכל עמהם שמברכין ברכת אבלים לפניו הן אמת דגבי חולה אני מודה לדבריו דאין נכון לברך לפניו ברכת אבלים דהא ברכה זו היא נחמה וברכה לאבלים כמ"ש הרמב"ם והבאתי דבריו לעיל וכבר כתב הב"ח עמ"ש הטור ומרן בי"ד סי' של"ז חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו עליו ואין קורעין חלוקו ואין בוכין ומספידין לפניו שלא ישבר לבו ומשתיקין את המנחמין לפניו ופי' הרב"ח לא מיבעיא שאין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו אלא אפי' נודע לו אין מצווים לקרוע לו ועמ"ש ואין בוכין ומספידין וכו' כתב הרב"ח נר' דה"פ ולא עוד אלא דאין בוכין וכו' אף על מת שאינו קרובו של חולה וכו' גם י"ל שאין בוכין ומספידין נמי מיירי שמת לו מת ונודע לו לחולה שמת קאמר וכן משתיקין המנחמין על מת שלו עי"ש. וכ"כ הש"ך משמו ובאמת שפי' הרב"ח בדברי הטור ומרן ז"ל הוא מוכרח בדבריהם והוא דכיון דכבר כתב שאין מודיעין אותו כלל א"כ כיצד יאמר אח"כ שאין בוכין ומספידין לפניו שאם יספידו ויבכו אין לך הודעה לחולה גדולה מזה אלא ודאי כי כוונת הטור ומרן דמיירי באיש חולה שנודע לו כבר שמת לו מת ואע"פי שנודע לו שמת אין קורעין לו חלוקו חיישינן שמא תגדל דאגתו וישבר לבו ולכן אין בוכין ומספידין לפניו ומשתיקין את המנחמין מפניו וא"כ נראה לפי זה דברכה זו שהיא כולה תפלה ונחמה לאבל אם הוא חולה אע"פי שכבר שמע במיתתו אין יכולין לנחמו בפניו וזו ראיה נכונה לנדון דידיה שהיה חולה והפוסקים לא נתנו שיעור לחולייו אם הוא כבד בחולייו אם לאו והתימה ממנו שהביא ראיה זו של הב"ח בקצר אמיץ:

אכן במה שכתב שם ואפילו לא היה חולה אם לא אכל עמהם יש לומר שאין מברכין דבעינן שיאכל עמהם ולא ידעתי מנ"ל הא שהרי כבר כתבנו לעיל לשון הטור משם רבינו סעדיה שהאבל מברך לעצמו בהטוב והמטיב אל אמת וכו' ואם ברכו אחרים לפניו כך הם מברכין עי"ש. הרי דלא הצריכו לאכול עמהם ממש אלא כל שאכלו. לפניו מברכין ברכה זו דאל"כ הו"ל לומר ואם אכלו עמו ולא לפניו ומה שהביא ראיה לזה ממ"ש שהאבל מיסב בראש והסיבה היא לאכילה כמ"ש הסיבו אחד מברך לכולם הרואה יראה שאין זה ראיה כלל ואין לה שום הכרח ועוד דלפי דבריו הסיבת האבל בראש דוקא לאכילה ולא בשאר זמנים ואין זה אמת כי לא נמצא. שום פוסק שפי' כן ועוד קשה כי הוא סתיר דידיה אדידיה תוך כדי דיבור שהרי בתחילה הביא דברי הירוש' ומ"ש הרב שדה יהושע שכתב מה הכא מנחמין ואומרים ברכת אבלים עמו ומזכירין אע"פי וכו' עי"ש. נראה דוקא אע"פי שאין שם המת מברכין ומנחמין אבל צריך שיהיה שם האבל ולהכי דייק לומר ומברכין ב"א עם האבל ולא בפני האבל אלא עמו ממש וכ"כ הרמב"ן והביאו ריא"ז בפ"ד דמגילה מברך האבל לעצמו וכו' ואם ברכו אחרים לפניו כך הם מברכין עכ"ל. והרואה יראה כי דבריו סתראי נינהו כי בתחילה דייק ממה שאמר עמו ולא אמר בפניו ואח"ז אמר מדקאמר לפניו משמע דאינו אלא בפני האבל שאוכלים יחד וזה היפך דבריו הראשונים:

והנה קצת מחכמי אר"ץ רצו לדקדק דמדקאמר בש"ס ובדברי מרן והפוסקים בית האבל מברכין ולא אמרו האבלים מברכין נראה מזה דכל שהם יושבים בבית האבל אומרים ברכה זו. ולפקד"ן דמאי דנקטו בית האבל לומר דלאו דוקא האבלים הם שמברכין אלא כל הנמצאים שם בביתו ואוכלים מסעודתו חייבים לברך ולכן נקט בית האבל ועוד דאפשר דאשגרת לישנא דקרא נקטו דכתיב טוב לכת אל בית אבל והרב ש"ח הנז' שם הביא ראיה לנדון דידיה שהיה חולה ממ"ש הבא"הט דהחולה אין צריך לחזור ולנהוג אבלות אחר שיבריא אם ידע שמת לו מת כיון שנוהג קצת אבלות עי"ש. וכתב ותיפוק לי שכבר קיבל תנחומין כל שבעה שברכו ברכת אבלים לפניו כל שבעה ע"כ. וקשה וכי כל אדם עושה דבר זה שאוכלים בני אדם בסעודתו ומה גם כי איש זה הוא חולה ואין דרך לקרוא ב"א על סעודתו והרי רובא דרובא אפילו הבריאים לא ימצאו ב"א על סעודתו ועוד קשה דהיכן מצא דאם ברכו לפניו כל שבעה שהוא יפטר מדיני אבלות כי לא יפטר אלא דוקא אם נהג קצת דיני אבלות אבל בברכת אבלים לבד לא יפטר:

והרב מהר"א אלזרקי פליג על דברי הרב שם חדש הנז' ועלתה הסכמתו בנדון דידהו גבי חולה שלא היה אוכל עמהם לברך ברכת אבלים ומתוך דבריו וראיותיו ניכר דס"ל דגם גבי בריא שאינו אוכל עמהם כל שהוא יושב לפניהם מברכין ב"א שהביא ראיה לזה מדברי הירוש' בפ"א דמ"ק ודברי הרב שדה יהושע שם שכתבו אומרים ברכת האבלים עם האבל וכו' והבין מהרא"א הנז' כיון שהאבל הוא בבית האבל אע"פי שאינו אוכל עמהם מברכין ב"א וכתב עליו הש"ח הנז' דאדרבה מדקאמר עם האבל ולא אמר בפניו משמע עמו ממש שיאכל עמהם ע"כ. ולפקד"ן דאדרבה מוכרח לומר עם האבל דאם היה אומר בפני האבל היה משמש בפניו של האבל מברכין אבל הוא עצמו האבל אינו מברך וכמו שנראה מפשט הש"ס לכאורה ואין האמת כן שגם האבל מברך עמהם כמו שהם מברכין ולכן אמרו מברכין ברכת האבלים עם האבל כי הוה ס"ד לומר דכיון דנוסח כל הברכה היא תפלה שמתפללים אחרים על האבל היה עולה על הדעת שהאבל עצמו לא יברך ברכה זו לכן דקדקו לומר מברכין עם האבל וכמו שהם מברכין גם הוא מברך:

וכתב עוד מהרא"א הנז' ופי' על דברי הרא"ש שכתב נוסח א הברכה הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל האבל הזה וכתב שי"ל שנוסח הרא"ש הוא מעל האבל הזה בנקודת צר"י תחת האל"ף ע"כ. ולעד"ן דאין האמת כן אלא האבל הא' בנקודת קמ"ץ שהרי רוב דבריו נמשך אחר דברי התוספות שהם רבותיו וכבר כתבנו לעיל משם התוס' כי נוסחתם בברכה היא מעלינו ומעל האבל שבתוכינו ואם היא אבל בצי"רי לא יאמר בה האבל הזה שבתוכנו וא"כ ודאי גם הרא"ש שהסיר מלת שבתוכנו ודאי שכוונתו על האבל הזה שהוא בנקודת קמ"ץ עוד כתב והביא ראיה ממה שפסקו הפוסקים ומרן בא"ה סי' ס"ב גבי חתן שמברכין ברכת חתנים אפילו אין החתן אוכל עמהם ואוכלים בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל שם כמו כן נימא באבלות שאין צריך שיהיה האבל עמהם ע"כ. וקשה לי על דבריו דא"כ דבאת לדמותו לההיא דחתן א"כ נימא דכמו דגבי חתן שאפילו שהם יושבים בשאר בתים ואין החתן עמהם ועכ"ז מברכין ב"ח א"כ נימא ג"כ דאפילו שאין האבל יושב עמהם באותה סעודה אלא בבית אחר ג"כ יברכו ב"א ואין האמת כן דלא נמצא זה בשום ספר. אכן נראה לומר דלא דמי החתן לאבל דבשלמא גבי חתן דרך העולם שבבית החתן מתחלקין לכמה חבורות בכמה בתים והחתן ושושביניו מחזרין מחבורה לחבורה ומבית לבית כדי שיראו שמא יחסר להם דבר ולכן מברכין ב"ח אפילו שאין החתן שם אבל האבל יושב במקומו ולכן דוקא אם הוא יושב לפניהם מברכין ב"א דוקא כשהוא לפניו ולכן אם מברכין ב"א ואין האבל שם מה יש להם שייכות בברכה זו ולכן מ"ש מהרא"א וז"ל ולענין ברכת אבלים בודאי שמברכין אם חלקו בשני המקומות ע"כ אין האמת כן והנה הש"ח כתב על דבריו דמעיקרא אינם יכולין ליחלק גבי אבל ואפילו אם בדיעבד נחלקו מה נחמה שייך גביה כיון שאין האבל שם ע"כ ומדבריו אלו נראה שאם האבל יושב שם אפילו שאינו אוכל עמהם שייך נחמה גביה וזה סותר דבריו הראשונים שכתב לעיל ואפילו אם לא היה חולה אם לא אכל עמהם אין מברכין ויתכן לומר דכאן לדברי מהרא"א קאמר ליה דכיון דאין שם האבל מה נחמה שייך גביה:

הכלל העולה דנראה לע"ד דאם היה האבל חולה ואפי' שנודע לו שמת לו מת עכ"ז ברכה זו של אבלים היא נחמה וכבר כתב מרן שמשתיקין את המנחמין מפניו כדי שלא יזכור ותגדל דאגתו ויחלה וימות אכן אם אינו חולה אם הוא יושב ביניהם אע"פי שאינו אוכל מברכין ברכת אבלים לפניו אכן אם הוא יושב בבית אחר אע"פי שהם בחצר אחת אין מברכין דמה נחמה שייך גביה כיון שאינו יושב עמהם ולענין אם הוא חולה לא נתנו שיעור לחולה אם הוא דוקא שכבד עליו החולי או אפילו מיחוש בעלמא ונראה דהכל שוה דאם לא נודע לו אין מודיעין אותו ואם נודע לו ג"כ לדעת הרב"ח בדעת מרן שאין בוכין ומספידין לפניו אפילו נודע ומשתיקין את המנחמין מפניו ולכן נראה לי דלענין ברכת האבלים והאבלים יושבין לפניהם אפילו שאין אוכלים עמהם מברכין שם אכן אם אין יושבין לפניהם אפילו שהם אוכלים בבית האבל אין מברכין שם וכ"ש אם האבלים הם נשים שאין לברך כלל:

נאום האד"ן ס"ט

תוכן העניינים

ויוסף אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה