ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין
סימן ו
שאלה סופר שטעה וכתב בת"ומ מילת והשתחויתם שני פעמים ולא הרגיש עד גמר הפרשה אי יכול לקדור מקום והשתחויתם האחת ולהניח מקום פנוי כיון דריוח זה אין ראוי לכתוב בו כלום אין זה דומה להניח מקום פנוי במקום שאין שם פרשה או דילמא השתא מיהא אנו רואין מקום פנוי במקום שאין שם פרשה:
תשובה דבר זה נשאל להלק"ט ח"ב סי' מ"ט והעלה לפסול והביא ראיה מדין סוכה עי"ש. אכן הרב יד אהרן א"ח סי' ל"ב דף יו"ד ע"א פליג על דברי הלק"ט בזה וס"ל דלא מיפסיל תפלין בהכי והביא ראיה לדבריו מדברי הרא"ה בס' גן המלך סי' ג' שכתב בתפלין שהיה כתוב השם ב"ה שני פעמים וקדר הסופר אחת מהם ונשאר המקום חלול ורצו לפוסלו משום שהניח מקום חלול וחשיב שיעור פ' במקום שאין שם פ' והשיב שהוא כשר משני טעמים חדא שכבר נהגו להכשיר בריוח זה ולא חשו לשיעורא דר"ת ועוד דע"כ לא נאמר שיעור זה שפוסל רק כשנשאר בקלף מקום פנוי בלא כתיבה אבל אם ההפסק היה בשביל נקב של הריוח שבנתים אינו ראוי לכתיבה וליכא למיחש ליה כלל ע"כ. והנה בעיקר דברי הרא"ה דבריו קשים לשמוע שיצא לידון בדבר חדש שלא כתבו שום פוסק ועוד דדברי הרמב"ם הויא תיובתיה שכתב בפ"א מהל' ס"ת שאם הניח מקום פנוי במקום שאין בו פ' שהוא פסול ולפי דברי הרא"ה למה הוא פסול והרי אפשר לו לקדור מקום הפנוי והוי כמאן דליתיה דמי ועוד דודאי הטעם שפוסל מקום הפנוי במקום שאין שם לאו משום שיסברו שיש שם פ' ובאמת אין שם פ' שהרי הרמב"ם סתם דבריו וכתב הניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' שהוא פסול ונראה מדבריו שאפילו הניח סמוך למילת בראשית שכתב בראשית והניח מקום שהוא פסול ושם כ"ע ידעי שאין שם פ' אלא ודאי הטעם שפסול לפי שאין זה נוי לס"ת והוא שינוי הניכר בס"ת ועוד הטעם כתב הרמב"ן בש"ות סי' רל"ח טעם פיסול פיסוק הפסוקים לפי שאין לנו אלא כנתינתו מסיני א"כ גם אם הניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' אין זה כנתינתו מסיני וא"כ גם אם קדר והניח המקום פנוי אין זה כנתינתו מסיני ואפשר דלדברי הרא"ה ל"ק לפי שלא כתב כן אלא גבי השם שנכתב שני פעמים והוכרח לקדור המקום משום כבוד הויה ב"ה והצטרף עמה טעם אחר כי לא היה שם שיעור פ' כי אם ג' אותיות שהוא שיעורא דר"ת והסופרים נהגו שלא לחוש לשיעורא דר"ת אבל ודאי בנדון הלק"ט שהיו בו שיעור ט' אותיות אפי' הרא"ה יודה דהוא פסול ולא יועיל לו קדירה וא"כ קשה על הרב יד אהרן שהביא סיוע לדבריו מדברי הרא"ה והרא"ה לא מיירי בהכי:
והנה ראיתי להרב ב"ד י"ד סי' קל"ח שכתב על אותיות השם שנרקבו בגויל שיכול לקדור השם ולגונזו וכתב שבענין הנקב הנשאר יש מי שרצה לומר שצריך שלא יהיה גדול כשיעור פ' ונראה דאין קפידא דדוקא כשנשאר חלק בגויל הוא נפסל אבל בנקב אינו נפסל והוכיח כן מדברי מהרלב"ח דף י"ב שכתב שלא נשאר פיסול בס"ת כשעושה נקב שהרי הוא כותב בסדר בלתי שיעור חלק פיסול בנתים כי אפילו בלא נקב אם היה שיעור זה חלק בלא נקב אינו פוסל כיון שאין שם שיעור אשר כ"ש כשהוא מנוקב הרי משמע דבנקב אינו נפסל אפילו יהיה בו שיעור פ' והביא עוד ראיה מדברי מרן בבד"ה שכתב משם הרשב"ץ ס"ת שחסר ממנו פסוק שלם שכותב אותו ביני שיטי ואם השלים החסרון באמצע שיטה אין לפוסלו לפי שנשאר שאר השיטה פנוי שהרי התיבה מוכיח עליו שלא לשם פ' נשאר פנוי אלא ששם נשלם הפסוק וכתב דה"ה בנקב ניכר ומוכח שלא לשם פ' נשאר פנוי אלא שאי אפשר לכתוב שם עי"ש. ואני הדל לפקד"ן דאין ראיותיו מוכרחות דמה שהביא ראיה מדברי מהרלב"ח שכתב דאם היה מקום זה חלק אינו נפסל לפי שאין בו שיעור פ' כ"ש כשהוא מנוקב הרואה יראה דדברי מהרלב"ח ברור מללו דדוקא כשאין בו שיעור אשר ואין הוא כשר כ"ש נדון זה שהוא מנוקב ואין בו שיעור אשר אבל מנ"ל לומר דאפילו היה הנקב יש בו שיעור שהוא כשר כי בזה לא דיבר מהרלב"ח ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ומה בנדון דוקא כשאין בו שיעור פ' הוא דכשר גם כשהוא מנוקב דוקא כשאין בו שיעור פ' ומאי דנקיט לה מהרלב"ח במכ"ש לאו משום דהוא מנוקב לכן אינו מעכב אפילו יש בו שיעור פ' אלא משום דהוא מנוקב אינו מעכב דקי"ל הנקב ממלא כל החלל וגם הא פשיטא דלא כתב הרב ב"ד וכ"ש כשהוא מנוקב דוקא בדיעבד שנמצא כך השם שנרקב אבל ודאי לכתחילה אם נמצא טעות אין לעשות נקב ולהתירה ולכן נראה פשוט לפ"ז שסופר שרצה לעשות נקבים ביריעה בתוך האותיות כמו שנוהגים לעשות בשאר דברים שאינם ת"ומ שאסור לעשות כן בס"ת ובת"ומ דדוקא בדיעבד מותר ולכן נקיט לה מהרלב"ח במכ"ש ור"ל דאפילו יהיה מקום פנוי בגויל כיון שאין בו שיעור פ' כשר וכ"ש כשהוא מנוקב ואין בו שיעור פ' דעל צד הדחק ובדיעבד דמכשרינן כשהוא מנוקב:
באופן דמדברי מהרלב"ח אין ראיה ואדרבה נראה מדבריו דאם יש בנקב שיעור פ' שהוא פסול דאל"ה למה ליה למנקט כיון שאין בו שיעור פ' הא כיון שהוא מנוקב אפילו יהיה בו שיעור פ' אין קפידא אלא ודאי נראה דאם הוא נקוב ויש בו שיעור פ' שהוא פסול וכ"כ הרשב"ץ בח"א סי' קמ"ט שכתב על נדון מהרלב"ח שיקדור מקום האזכרה כעין ארובה ויגנזנה וידבק במקום הנקב מעט גויל ויכתוב עליו אות החסרה או יניחנו נקוב והאות החסרה יתלנה ביני שיטי ואע"פי שמקום הנקב נשאר פנוי מה בכך והלא אם לא היה נקוב ונשאר פנוי אין הס"ת נפסל בכך כיון שאין שם שיעור פ' עי"ש. הרי. שלך לפניך שלא הכשיר הנקב כ"א דוקא כשלא יש בו שיעור פ' אבל ביש בו שיעור פ' והוא נקוב לא הכשיר הרשב"ץ ז"ל וא"כ לא ידעתי מנ"ל להרב ב"ד לומר דאפילו יש בו שיעור פ' והוא נקוב דכשר. ומה שהביא ראיה ממ"ש מרן בבד"ה שכתב על פסוק חסר שכתבו ביני שיטי וכו' לעד"ן דגם זה אינה ראיה דהתם דוקא לפי שהרואה יראה ויודע שהסופר השמיט פסוק וכתבו ביני שיטי אבל הכא הרואה יראה ויסבור שיש כאן פ' דאל"ה הו"ל להניח טלאי ולכתוב על הסדר ומדהניחו פנוי סובר שיש כאן פ' שהנקב ומקום הפנוי שניהם שוים וכבר הוא עצמו כתב בדבריו להדיא וכתב שהרי התיבה מוכיח עליו שלא לשם פ' נשאר פנוי אלא ששם נשלמה תליית החסרון וע"ש שמזה מוכח גבי נקב שניכר ומוכח שלא לשם פ' נשאר פנוי. ולעד"ן דלא דמי דהתם נמי אימא שאפילו מקום הנקב הניחו פנוי כשר שהרי אפילו ניקב כל תוך האות כשר כשהנקב ממלא כל החלל וא"כ א"נ ממלא חלל מקום פ' דכ"ש הוא והנה על דברי הרשב"ץ שהביא מרן בבד"ה יש לתמוה שמדבריו נראה שאם הניח מקום פנוי במקום שאין להסתפק שהיא משום פ' מותר והרי מדברי הרמב"ם נראה סתם שאם הניח מקום פנוי כגון שכתב בראשית או וידבר והניח מקום פנוי שיעור פ' וכ"ע ידעי דבמקום זה אין שם פ' כלל ואפ"ה פסל הרמב"ם וזה היפך דברי הרשב"ץ ויתכן לומר דדעת הרשב"ץ דמה שכתב הרמב"ם הניח מקום פנוי במקום שאין פ' הכוונה במקום שיש להסתפק ולומר דכאן הוא מקום פ' אבל במקום דליכא להסתפק לית לן בה ד
א"נ יש לתרץ דהרשב"ץ סבר כדעת הב"ח שכתב בסי' הע"ר עמ"ש הטור ומרן פתוחה לא יעשנה סתומה וכו' וכתב הב"ח דוקא פתוחה שעשאה סתומה וכו' אבל אם הניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' דאין נפסל ס"ת בהכי וא"כ גם אם כתב פסוק ביני שיטי והניח השאר מקום פנוי דאין נפסל ס"ת בהכי אכן נראה דזה אינו חדא דכבר כתבנו משם הרשב"ץ לעיל גבי השם שהניח המקום פנוי דאין נפסל הס"ת בהכי לפי שאין בו שיעור פ' נראה מדבריו אלה דאם יש בו שיעור פ' נפסל ס"ת בהכי ועוד שכתב שהדבר ידוע דאין שם פ' לפי שהכתיבה דקה נראה דאם היתה הכתיבה גסה נפסל ס"ת בהכי וזה היפך דברי הב"ח ודון מינה לאידך גיסא כי אדרבה מדברי מרן בבד"ה נראה דאם הניח מקום פנוי בס"ת שנפסל ס"ת בהכי שהרי כתב להדיא שהרי התיבה מוכיח עליו שלא לשם פ' נשאר פנוי אלא ששם נשלם הפסוק וכו' וא"כ נראה דאם לא היה התיבה מוכיח עליו היה נפסל ס"ת בהכי וזה שלא כדברי הב"ח במה שכתב בדעת מרן ז"ל. ומעתה לפ"ז מה שכתב מרן ז"ל פרשה פתוחה שעשאה סתומה יגנז לאו דוקא אלא כ"ש אם הניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' וכמ"ש הט"ז שם. ומעתה לפ"ז ל"ק מה שהקשיתי על דברי הרשב"ץ מדברי הרמב"ם שפוסל אם הניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' דלא כתב הרשב"ץ אלא דוקא אם שכח פסוק אחד והניחו ביני שיטי דשם אפילו. שינוי לא יש בס"ת וכ"ע ידעי דהדין הוא דאם שכח כמה תיבות שתולה אותם ביני שיטי ומסיני הם נתונים לתלות תיבה שנחסרה ביני שיטי ושום אדם לא ירגיש בשינוי זה אבל ההיא דהרמב"ם שהניח מקום פנוי במקום שאין שם פ' תוך השיטה עצמה ולא ביני שיטי הא ודאי שינוי הניכר הוא דאין לנו אלא כנתינתו מסיני ולא בשינוי כזה שנראה לכל:
והנה עמ"ש מרן פתוחה שעשאה סתומה וכו' ראיתי להרב שלחן גבוה שכתב שדברי מרן סתומים ולא פי' לנו את הדבר בהאי מילת יגנז אם ר"ל יגנז ואין לו תקנה עולמית או ר"ל יגנז עד שיתקן ואם יאמר האומר דהדעת נוטה כפי' הא' מדנקט יגנז אין זו הכרעה דלישנא דברייתא נקט גם דברי הרב המפה דקאמר וי"א דמותר לתקנו ספוקי מספקא לי אם לחלוק יצא על דברי רבינו או דילמא פרושי קא מפרש דבריו דהאי יגנז לאו דוקא אלא כל זמן שלא תקנו אבל אם תקנו כשר כי"א דמותר לתקנו עי"ש. ולא ידעתי איך אפשר לומר דפרושי קא מפרש וסבר לה מר כדעת מרן דהאי יגנז ר"ל עד שיתקן דא"כ לא הו"ל לומר בשם י"א אלא כך הו"ל להגיה יגנז כל זמן שלא תיקן אבל אם תקנו כשר ולא הו"ל לומר וי"א כמנהגו בכל מקום להביא דעת החולקים על דברי מרן בשם י"א ועוד ק' דאיך אפשר לומר. בדעת מרן דהאי יגנז ר"ל עד שיתקן והרי הוא עצמו כתב בב"י שהריב"ש תיקן דברי הרמב"ם משום שנראים נכונים כסוגיית הגמ' ושם בהריב"ש עצמו סי' ז' כתב שנראים דברי הרמב"ם מסוגיית הגמ' דבמקום דקתני יגנז ר"ל דאין לו תקנה עולמית וא"כ איך נוכל לומר דכוונתו במילת יגנז שר"ל עד שיתקן היפך מילת יגנז האמורה. בכל מקום שר"ל שאין לו תקנה עולמית ועוד דאף את"ל דמילת יגנז מתפרשת לשני פנים מ"מ מרן הו"ל לבאר. ולא לסתום ועוד דכיון דמרן בב"י הביא לנו דעת הריב"ש שלא נראו בעיניו דברי. הרשב"א אלא דוקא אם עבר ותקן כשר לקרות בו א"כ איך אפשר לומר שכוונת מרן שיגנז עד שיתקן דמשמע דלכתחילה יכול לעשות כן כדברי הרשב"א והרי דוקא אם עבר ותקנו כשר לקרות בו. לדעת הריב"ש אבל לא שיתקן לכתחילה ואה"נ דהו"ל למרן ז"ל אחר מילת יגנז לומר שאם עבר ותקנו כשר וכמו שביאר בב"י אלא שמרן ז"ל קיצר בש"הט וסמך עמ"ש בב"י וכן תמצא למהריק"ש. ז"ל בהגהותיו שהגיה על דברי א מרן כן שאם עבר ותקנו כשר והיינו ודאי כמ"ש בב"י:
נחזור לנ"ד כי הנה מצאנו להרדב"ז בח"א סי' פ"ב נשאל על סופר שכתב בחוזק בחוזק ב"פ שיגרור בחוזק האחד יניחהו חלק דכל שאין בין תיבה לתיבה כשיעור פ' כשר והרב החבי"ב שם א"ח סי' ל"ב נסתפק בסופר שכתב עשה ב"פ והשיב דלמעשה יותר טוב להאריך גג הקו"ף של בחזק או רגל הה"א של עשה כשיעור שלא ישאר פ' סתומה לדעת ר"ת מלהניח המקום פנוי והרב יד אהרן שם בא"ח סי' ל"ב דנראה לו בין מעשה דהרדב"ז ובין למעשה דהרב החבי"ב כדי שלא ישאר המקום פנוי שיעור פ' לדעת ר"ת שיחתוך מהקלף מעבר אל עבר ואז נשאה המקום פנוי חלל ושוב אין לנו לומר שנשאר המקום חלול שיעור פ' לדעת ר"ת דלא כתב ר"ת דהוי מקום פ' סתומה אלא כשנשאר המקום פנוי בלא כתיבה אבל אם ההפסקה היה בשביל ריוח נקב של בנתים שאין ראוי לכתיבה אין לחוש כלל וכמ"ש הרא"ה בס' גן המלך סי' ג' עי"ש. והנה כבר תמהנו עליו לעיל כי מדברי הרא"ה אין נראה כן ועוד ק' לי על דבריו כי מדבריו נראה שאפילו יש שיעור שלם שהוא ג"פ אשר אם הוא נקוב אינו מעכב וזה היפך דברי הרא"ה שלא הכשיר אלא דוקא בשיעורא דר"ת שכבר נהגו להכשיר ולא חשו לשיעורא דר"ת אבל בשיעור שלם שהוא ג"פ אשר בזה לא דיבר הרא"ה כלל אם הוא נקוב שהוא כשר ואף את"ל שגם הוא לא הכשיר אלא בשיעורא דר"ת משא"כ האמת מ"מ גם דברי הרא"ה הם היפך דברי הרשב"ץ ומהרלב"ח שלא הכשירו אלא דוקא לפי שאין בו אפי' שיעורא דר"ת שכן כתבו כיון שאין בו שיעור אשר אפילו לדעת ר"ת ואם איתא דכיון שהוא נקוב לא מיקרי הניח מקום פנוי א"כ הו"ל לומר אפילו יש בו שיעור אשר כיון שהוא נקוב אינו מעכב כי שם אינו ראוי לכתיבה אלא ודאי נראה מדבריהם דדוקא לפי שאין בו שיעור אשר וא"כ קשה על הרא"ה איך כתב היפך דברי הרשב"ץ ומהרלב"ח ועוד דדברי הרדב"ז וגם הרב החבי"ב הויא תיובתיה שבנדון דידהו פסלי בתפלין ולא נראה בעיניהם לעשות תיקון כזה באופן שתיקון זה אשר המציא הרב יד אהרן חידוש הוא ולא נמצא כן בפוסקים וכן ראיתי להרב מעשה רוקח בחי' על הרמב"ם שכתב דברי הרא"ה הנז' וכתב שחידוש הוא זה:
עוד נראה להביא סתירה לדברי הרב י"א הנז' ממ"ש שם מור"ם עמ"ש מרן פ' סתומה שעשאה פתוחה יגנז וכתב מור"ם וי"א דמותר לתקנו וכן נהגו הסופרים לתקנו אם אפשר לו למחוק שלא יפגע בשם כי אין לו לחתוך השם ולעשות נקבים ביריעה. וכתב הלבוש שאין זה הידור לס"ת ומשמע מדבריו דאפילו בשאר מקומות אין לו לעשות נקבים ביריעה וכן הבין מדבריו הש"ך ס"ק ג' אכן כתב עליו וא"א לומר כן דא"כ מאי איריא כשפוגע בשם אפילו תיבות אחרות הו"ל לאסור מטעם שגנאי הוא לעשות נקבים ביריעה עי"ש. ולעד"ן דל"ק דאה"נ דאפילו בשאר תיבות גנאי הוא לעשות נקבים ביריעה אלא דנקט אותה גבי השם לפי דבשאר תיבות קולף קליפה העליונה ואפי' שנחתכו האותיות לית לן בה ולכן ישאר המקום בלי נקב אבל גבי השם אי אפשר לקלוף הקליפה העליונה שמא יחתך השם ולכן מוכרח שצריך לקדור השם ולעשות נקב ביריעה וזה הדבר גנאי הוא לעשות נקבים ביריעה וא"כ קשה על הרב יד אהרן דאיך כתב על מילת בחוזק שיכול להניח מקומה פנוי והא אפילו ביריעת ס"ת אמרינן שתגנז. ונראה דעל הרב יד אהרן ל"ק כ"כ דגם הרב לא הכשיר אלא במילת בחוזק שאין בה שיעור ג"פ אשר אבל על הרב ב"ד קשה שכתב דאפילו יש בה שיעור פ' שלימה אין קפידא. ואנכי הדל לפקד"ן דאין ראיותיו מוכרחות ומה גם כי הם היפך דברי הרשב"ץ והרלב"ח ולכן נראה לע"ד דאם טעה הסופר וכתב ה' שני פעמים וקדר האחד יש להכשיר תפלין בזה כיון שאין בו כ"א שיעורא דר"ת ולא חשו לשיעור זה אכן אם כתב שני פעמים והשתחויתם אין יכול להניח האחד ויקדור השני כי שיעור זה יש בו שיעור פ' אליבא דכ"ע ואפילו שהוא נקוב יש לפסול תפלין זה כי אפילו בתוך האות הנקב ממלא כל החלל ואין להם תקנה אלא גניזה ובנדון זה אפילו הרב יד אהרן מפסיל שלא כתב דינו אלא על מילת בחוזק שאין בה אלא שיעורא דר"ת אבל והשתחויתם שיש בה שיעור פ' אליבא דכ"ע אפילו שהוא נקוב פסול ואפשר לדחוק ולומר דאפילו לדעת הב"ד לא הכשיר אלא ביש בו שיעור דר"ת אבל בנ"ד שיש בו שיעור ג"פ אשר יודה הרב דפסול ואפילו שהוא נקוב כנ"ל:
הצעיר אברהם דיין ס"ט