ויוסף אברהם· רבי אברהם דיין
סימן ד
ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת רב רחומאי הרב הכולל כמה"ר אברהם דיין נר"ו עליון למעלה ולא הניח זוית ופינה בפלפול וסברא ישרה ולפי רוב הענוה רצה לעמוד על דעתי גם אני וזה החלי בעזר צור גואלי תחילה וראש מה שהביא דתלמוד הירושלמי ותלמוד דידן דפ' המדיר לכאורה סתראי נינהו וכתב דפליגי אהדדי. ונסתייע מדברי ריא"ז וכן נראה מדברי הרב פ"מ בחי' על הירוש' ובזה כתב שנסתלקה תמיהת הרב מגילת ספר וכו' והאריך למעניתו כאשר מבואר בד"ק. הנה אנכי הרואה שאם באנו לומר שהירוש' פליג את"ד יגדל התימה חדא דהר"ן ז"ל קא פסיק ותני דבחצר אפילו בגילוי הראש לית בה משום דת יהודית ואפילו שום זכר מהירוש' לא הביא ובפרט שהרי"ף הביא דברי הירוש' גם הרא"ש הביא דברי הירוש' ולא כתבו דפליג את"ד אלא אדרבה סתם וכתב תלמוד הירוש' עם ת"ד באופן שאם באנו לומר שהירוש' פליג את"ד יגדל התימה מכמה טעמי לכן לעד"ן לומר דהירוש' לא פליג את"ד ותחילה וראש נבאר כוונת הירוש' במ"ש וראשה פרוע לחצר ק"ו למבוי ר"ל דהא דאמרו וראשה פרוע במתני' היינו מחצר לחצר ומשו"ה נקראת עוברת עד"י כיון שראשה פרוע לגמרי ויוצאה מחצר שלה לחצר אחרת לא יבצר שלא יראו אותה השכנים אבל בחצרה אפילו ראשה פרוע לגמרי לא מיקריא עוברת עד"י וזהו שדקדקו בירוש' באומרם ראשה פרוע לחצר וכו' דהיינו מחצר לחצר ולא אמרו בחצר וסיים שם בירוש' ר"ח בשם ר"י היוצאה בקפליטין שלה אין בה משום ראשה פרוע הדא דתימא לחצר ר"ל מחצר לחצר אבל בחצר עצמה אפילו פריעת הראש לגמרי אין בה משום פריעת הראש אבל למבוי יש בה וכו' והיינו טעמא דהוי ר"הר לגמרי וחצר שהרבים בוקעים בו אם יצאה מחצר לחצר ואפילו בקפליטין יש בה משום וראשה פרוע נמצא שלשה חלוקות בדבר אם היא חצר שאין הרבים בוקעים בו רק הם לבדם ויצאה בתוך חצירה לבדה אפילו ראשה פרוע לגמרי אין בה משום וראשה פרוע ואם יצאה מחצר לחצר אפילו שאין הרבים בוקעים בו כיון שיצאה מחצירה לחצר אחרת אם יצאה פרועת הראש לגמרי יש בה משום ראשה פרוע ואם יצאה לחצר שהרבים בוקעים בו אפילו בקפליטין עוברת ע"ד היא וזהו כתלמוד דידן שאמרו קלתה ד"י נמי אסור ר"ל למבוי או לחצר שהרבים בוקעים בו ובא רב אסי בשם ר"י ואמר קלתה אין בה משום פרוע הראש וכו' והוי בה ר' זירא היכא אילימא בשוק ד"י היא ואלא בחצר ר"ל בחצר עצמה והיינו חצר שאינה כמבוי אפילו בגילוי הראש לגמרי אין בה משום וראשה פרוע ולזה השיב מחצר לחצר ודרך מבוי ר"ל מחצר לחצר הוא דקאמר ר"י ודרך מבוי והיינו שאינו מפולש ומשו"ה קאמר בקלתה אין בו משום גילוי הראש אבל בלא קלתה יש בה דמחצר לחצר ודרך מבוי אינו דומה לחצר עצמה:
והנה הרב מגילת ספר נדחק לפרש בדברי רש"י שכתב ואלא בחצר א"כ לא הנחת בת לא"א וכו' וכתב ונ"ל דכוונת רש"י דמהיכא תיתי דבחצר וקלתה וכו' עכ"ל והוא היפך דברי התו' והוצרך לדוחק זה כדי שלא יקשה לרש"י דברי הירוש' הנז' ומלבד שהוא דחוק וגם משמעות דבריו מבואר להיפך אלא גם זאת ראיתי לרש"י במהדורא קמא שכתב דבחצר יש בה משום גילוי הראש בלא קלתה וזהו כדברי התוס' בדקדוק ולפ"ז אתי רש"י כדברי התוס' ומעתה אתו כלהו רבנן בסברא אחת והם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והתוס' והר"ן וכלהו ס"ל דבחצר שאין הרבים בוקעים בו ובתוך החצר עצמה אפילו בגילוי הראש לגמרי לאו עוברת ע"ד היא ועיין להב"ח שרצה לפרש בדברי הרמב"ם דס"ל דאפילו בפריעת הראש לגמרי בחצר אין בה משום פריעת הראש לגמרי ואח"ך חזר בו ולפי מה שכתבתי שפיר דמי:
והנה הרב הפוסק נר"ו תמה על הב"ח שלא נסתייע מדברי הירוש' ולפי מה שכתבתי אין מדברי הירוש' שום סייעתא ולפי שהירוש' יש לפרשו כת"ד ויש לפרשו שהוא חולק משו"ה לא נסתייע ממנו ומרן ז"ל בב"י סי' קט"ו הקשה על דברי הטור שכתב אבל במבוי שאינו מפולש וכו' לא תצא והקשה עליו מרן ז"ל דמשמע לא תצא מבעלה ע"י כך אע"פי שהוא דבר שאינו הגון והא בחצר אפילו פריעת הראש ממש לית לן בה וכו' והרב מגילת ספר כתב. עליו ואני נבהלתי עליו וכו' וכתב עליו הרב הפוסק ולעד"ן דל"ק דמה שהקשה איך נראה כן מדברי הר"ן הרואה יראה דדברי הר"ן ברור מללו וכו' ע"כ. ונוראות נפלאתי על הרב מג"ס והרב הפוסק נר"ו דנראה דהבינו דהכי קאמר דבחצירה אפילו פרועת הראש לגמרי היתר גמור הוא ומשו"ה קא מקשו ומתרצי אמנם כוונת הב"י לומר דהטור קאמר איזוהי ד"י יוצאה וראשה פרוע אפילו אין פרוע לגמרי וכו' ודוקא שיוצאה כן בר"הר וכו' אבל בחצר לא תצא וכו' משמע בהדיא מדברי הטור דבחצר וראשה מכוסה לא תצא אע"פי שהוא דבר שאינו הגון וע"ז קא מקשה דהא בחצר אפילו פרועה לגמרי לית לן בה ר"ל לא תצא א"כ כשהיא בקלתה אפילו דבר שאינו הגון לא יש ואיך קאמר הטור לא תצא דמשמע הא דבר שאינו הגון הוא והא בקלתה ובחצר לכ"ע אפילו דבר שאינו הגון אין בו ולא שייך לומד דס"ל להטור דבחצר בגילוי הראש לגמרי אסור ובקלתה דבר שאינו הגון הוא דזה היפך דברי רש"י והתוס' והר"ן כן נראה לפרש דברי הב"י ז"ל:
ותבט עיני בשו'רי להר' הדרישה שהביא דברי הב"י הנז' וכתב וז"ל ויש לישב בדוחק דהא דמותר היינו כשאין שם איש ובמבוי מפולש תצא וכו' וז"ל ד"מ דודאי גם רבינו מודה לדבר זה כמ"ש לעיל וכו' דאין אסור וכו' והרואה יראה מדבריהם שהבינו שכוונת הב"י דלא כמו שפירשתי אכן הב"ח הבין כמו שפי' שכתב וז"ל כתב הב"י וכו' ועוד קשה דהו"ל לרבינו לפרש דכל אשה בתוך חצירה מותרת בפריעת הראש לכתחילה וכו' וכוונתו לומר דמלבד מה שהקשה הב"י על הטור במ"ש לא תצא בקלתה בראשה דודאי אם היא בקלתה מותרת לגמרי וגם הי"ל להודיענו שאפילו בלא קלתה מותרת לגמרי משמע להדיא שהבין הב"ח בכוונת הב"י כמש"ל. המורם מכל האמור לעיל דאם יצאה לר"הר וקלתה בראשה עוברת על ד"י ואם יצאה ג"כ למבוי המפולש נמי דינא הכי ואם יצאה בפריעת ראש לגמרי ומחצר לחצר ודרך מבוי ג"כ עוברה עד"י ואם היא בתוך חצירה אפילו פרועת הראש לגמרי אינה עוברת עד"י והרב הפוסק נר"ו כתב וז"ל וא"כ בנ"ד שיצאה לר"הר עוברת עד"י היא ותצא שלא בכתובה ולא ידעתי איך פסיק ותני שתצא בלא כתובה והא אכתי בעינן שיתרה בה או רגילה בכך כאשר יבוא בס"ד וכמו שהאריך בזה הוא עצמו. והנה לענין הספק הב' דאי בעינן שתהא רגילה בכך או לא הנה הרשב"א ז"ל הובא ביתה יוסף כתב וז"ל באשה שהיתה מתקוטטת וכו' אבל אם גלתה באקראי בעלמא וכו' וכתב עליו מרן ז"ל ואיני יודע למה לא טען עליהם מטעם דעוברת ע"ד צריכה התראה עכ"ל הנה מדברי הרשב"א אלו מבואר דהא דקאמר רגילה בכך דוקא על נדון דידיה שנתקוטטה בדרך מקרה אבל אם במזיד גלתה זרועיה או ראשה אין צריך להיות רגילה וא"כ מן התימה ממור"ם שכתב בסי' קט"ו ורגילה בכך וכו' והא אפילו הרשב"א לא כתב כן. וראיתי להרב חלקת מחוקק בס"ק י"א שכתב וז"ל לא ידעתי למה העתיק וכו' דאי בלא התרה אפילו רגילה וכו' עי"ש וזהו כמ"ש. וגם הב"ש תמה בזה והנה הרב הפוסק נר"ו הביא לנו תשובת הרב משפט צדק ח"ג סי' ג' שכתב וז"ל והנה שאר פוסקים כותבין סתמא בדינין אלו וכו' ואסיק שם דבין בעוברת עד"מ ובין בעוברת עד"י בפעם אחת מיקרי עוברת וכו' וכתב עליו וז"ל ולפקד"ן דבדוקא נקט הרמב"ם הני ומה שהקשה מאן פלג להו היכא שהאסור הוא מפורסם וידוע לכל וכו' ויש להביא קצת ראיה לזה ממ"ש רש"י בסוטה דף כ"ה גבי עוברת ע"ד אם צריכה התראה להפסידה כתובתה ופי' רש"י בעוברת עד"י וכו' וכן ראיתי להב"ש וכו' עכ"ל ודבריהם תמוהים של הרב מ"ץ והפוסק נר"ו על הרב מ"ץ קשה שהרי הרשב"א לא קאמר דצריכה להיות רגילה בכך אלא בנ"ד דע"י קטטה נתגלה שערה ומשו"ה בפעם אחת אינה נקראת עוברת ע"ד ומה שהק' מעובדא דמר עוקבא על הרשב"א ל"ק ולא מידי וכמו שתירץ הרב הפוסק נר"ן גם מה שכתב עליו הפוסק דלהרמב"ם יש לחלק בין עוברת עד"מ ובין עוברת עד"י והביא ראיה מדברי רש"י אחר המחילה זה אינו דהא לפי מאי דפשיט התם בש"ס דבעי התראה מהא דאמרו ואלו שמקנין להם ב"ד וכו' מבואר להדיא דאפי' בעוברת עד"מ צריכה התראה דהא יחוד א"א דאורייתא כמבואר בסנהדרין וא"כ מוכרחים אנו לומר דהא דפי' רש"י בפי' הבעיא בעוברת ע"ד צריכה התראה ופי' רש"י בעוברת עד"י כוונתו לומר דלא תימא דהא דבעי בגמ' אי בעי התראה דוקא לד"מ אבל לד"י ודאי דבעיא התראה אלא אף על ד"י בעי בש"ס אי בעי התראה אי לאו ומעתה אני תמיה על הב"ש סי' קט"ו ס"ק י"ו שכתב וז"ל ומשמע מכל הפוסקים דעוברת ע"ד הן ד"מ והן ד"י צריכה התראה אלא שרש"י בסוטה דף כ"ה פי' בעיא זו דאיירי בעוברת עד"י משמע דס"ל דעוברת עד"מ אינה צריכה התראה עכ"ל. ודבריו תמוהים חדא במ"ש דמשמע מכל הפוסקים והיא סוגיא ערוכה בסוטה דכ"ה ושם מבואר להדיא דאפילו ד"מ בעי התראה וביותר יגדל התימה במ"ש ולרש"י ואיך יסבור רש"י היפך מאי דמסיק שם בש"ס וכעת צל"ע:
ונשוב לדברי מור"ם שכתב ורגילה בכך ולעד"ן דיש לישב דברי מור"ם במה שתמהו הח"מ והב"ש והוא שהרשב"א ז"ל ודאי ס"ל דאם עשתה כן בפעם אחת במזיד שגלתה זרועותיה או גילתה ראשה והתרה בה בעלה תצא שלא בכתובה אבל אם עשתה כן במקרה ע"י איזה סיבה ועילה כגון נדון דהרשב"א הנז' אפילו התרו בה לא מיקריא עוברת ע"ד משום פעם אחת אלא צריכה שתהא רגילה בכך ואז ע"י התראה עוברת ע"ד היא ותצא שלא בכתובה והנה מרן ז"ל כתב בסתם שגלתה זרועותיה או ראשה פרוע ומשמע שאפילו עשתה כן ע"י איזה סיבה ועילה מדלא כתב שעשתה כן במזיד ומשו"ה מור"ם ז"ל הוכרח לרמוז דין זה דהרשב"א דכשאינו במזיד רק ע"י מקרה וסיבה בעינן שתהא רגילה בכך ומשום דכל פעם שתעשה האשה כן שתגלה זרועותיה יכולה לטעון שלא במזיד עשתה כן רק ע"י סיבה משו"ה הוכרח מור"ם לסתום בדברי מרן על זה ורגילה בכך שאם רגילה בכך אפילו ע"י מקרה וסיבה אם רגילה בכך מפסדת כתובתה וזהו שדקדק מור"ם אחר דברי מרן בדין גילתה זרועותיה כתב ורגילה בכך ור"ל בדין זה בעינן ורגילה בכך יען כי יכול להיות ע"י סיבה ומשו"ה בעינן ורגילה בכך. ומעתה מה שכתב הרב הפוסק נר"ו דלדעת מרן ומור"ם אם רגילה בכך אינה צריכה התראה ליתא. חדא דמור"ם בד"מ כתב על דברי הרשב"א דאיירי בהתרו בה דאל"ה לא וכו' הרי מפורש יוצא בדבריו דהעיקר אם התרו בה ואם לא התרו בה אפילו רגילה בכך אינה מפסדת כתובתה ומה שהביא מרן הא דת"ה אין מזה ראיה חדא דמרן לא הביא רק ההיא דמתיחדת עם הגוים דוקא בזה ידוע לכל שהוא אסור ומשו"ה אינה צריכה התראה משא"כ שאר דברים שהיא עוברת עד"י וכו' בעיא התראה אפילו רגילה בכך ועוד גם הת"ה שהביא ב"י בדרך אפשר אמרה ועוד שבש"ע פסק להיפך דאפילו רגילה בעינן שיתרו בה באופן שדבריו אינם נראים והעיקר כמ"ש. שו"ר להרא"ש בתשו' כלל ל"ב סי' ח' שכתב להדיא וז"ל אלמא אפילו היא עוברת ע"ד כמה פעמים אם לא יתרו בה לא הפסידה כתובתה ע"ש וזה היפך הת"ה וא"כ אין ספיקו של הת"ה כנגד פשיטותו של הרא"ש כלום ואילו ראה הת"ה דברי הרא"ש לא נסתפק בזה ומעתה אני תמיה על מרן שהביא הא דת"ה ולא חש לדברי הרא"ש והוא עצמו בסי' קט"ו הביא תשובה זו של הרא"ש עי"ש. ובזה נידחו נמי דברי הרב כרם שלמה סי' נ"ב שכתב דהיכא דרגילה לא בעיא התראה וכמ"ש הב"י ומור"ם ע"ש. ומלבד שלא כתבו כן וכדכתיבנא אלא שלא ראה דברי הרא"ש שכתב בפשיטות להיפך והנה אופן ההתראה כבר כתב מרן בבד"ה שצריך שיאמר לה שאם תעשי כך תפסיד כתובתיך ואנן כמרן קי"ל ועיין להכנ"הג שכתב שנראה מדברי הרא"ש דלא בעינן שיאמר כן בפירוש:
והנה הרב הפוסק נר"ו כתב שראה מי שהקשה עליו מההיא תשו' דהרא"ש כלל ל"ב סי' ח' והוא דחה דבריו. ולפקד"ן דהעיקר כדברי המקשה ולענין אם יוכל לגרשה בע"כ אפילו שאינה מפסדת כתובתה הנה הפוסק נר"ו האריך בזה והעלה דיכול לגרשה בע"כ אפילו שאינה מפסדת כתובתה והביא כמה ראיות בדבר כמו שמבואר בד"ק ויפה כיון והדין דין אמת טעמו ונימוקו עמו אמנם במה שהביא מדברי מהראנ"ח ומהרש"ך יש לי לעמוד במ"ש וז"ל ואף שהראנ"ח עצמו אחר שהביא ראיה לדבריו מדברי מהרי"קו והרא"ש כתב שיש לגמגם בזה שלא כתבו הרא"ש ומהרי"קו בההיא דיוצאה וכו' אבל בשבועה שהיא שב ואל תעשה וכו' נראה מזה דהראנ"ח ספוקי מספקא ליה מ"מ מהרש"ך בח"ב סי' רכ"ז מפשט פשיטא ליה שהביא נדון זה דהראנ"ח וכתב בפשיטות איני רוצה במשודכתי וכו' עכ"ל. ודבריו תמוהים איך קאמר דמאי דמספקא להראנ"ח מפשט פשיטא ליה להרש"ך והא מאי דמספקא ליה להראנ"ח בזה לא דיבר מהרש"ך דהראנ"ח נסתפק בנשואה כיון שהיא בקום עשה אבל במשודכת פשיטא ליה ונדון מהרש"ך במשודכת שהיא בשב ואל תעשה וביותר יש לתמוה על הפוסק שהוא עצמו תוך כדי דיבור תמה בזה על הכנ"הג והצ"ע כמבואר בדבריו. והנה בעיקר תמיהתו על הרב החבי"ב נראה דל"ק ולא מידי וכמו שאבאר והוא דמהרש"ך כתב וז"ל ולא מיבעיא שאם לא היה שם שבועה אלא שיעבוד ממון הקל וכו' אלא שאפילו היה שם שבועה פשיטא שנתבטלה דאין לחלק בין היכא דאיכא שבועה להיכא דליכא שבועה והביא ראיה לדבריו ממאי דקאמר בגמ' גבי נתן את הכסף לאנשי משמר ומת וכו' ובלי ספק היא ראיה גדולה וכו' ע"ש מדבריו אלה מוכח דס"ל דאף בנשואה שאם בא לגרשה קא מבטל לשבועה בקום עשה אפ"ה אמרי' דאדעתא דהכי לא נשבע והוא שהרי אמרו שם בגמ' א"כ יבמה שנפלה לפני מוכה שחין א"צ חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה עצמה ואי יש הפרש בין איסורא דיש בו קום עשה לאיסורא דשב וא"ת מאי מקשה בגמרא שם מיבמה תיפוק ליה דיבמה לשוק היא בקום עשה שרוצה לינשא לשוק אם נתירנה אלא ודאי לא יש הפרש בזה כלל ועל זה קאמר מהרש"ך שהיא ראיה עצומה א"כ מוכח להדיא מדבריו דמפשט פשיטא ליה למהרש"ך מאי דמספקא ליה להראנ"ח איברא שלפי זה נפל פיתא בבירא והוא דלפי זה נמצאו דברי מהראנ"ח תמוהים דאיך נסתפק בזה והוא היפך ראיה שהביא מהרי"קו שאפי' בקום עשה אמרי' דאדעתא דהכי לא נשבע והנה הרב פ"מ ח"ב סי' קי"ז תמה על מהראנ"ח ז"ל מדברי מהרי"קו שהביא תשובת הרשב"א שהיא בקום עשה כמבואר שם מדבריו עי"ש ורצה לחלק בין שבועה לחרם רגמ"ה. וראיתי להרב הפוסק נר"ו שהביא הא דהפ"מ וכתב עליו והרואה יראה למהראנ"ח שם בסי' ל"א דליתא להאי חילוקא דשם נדונו היה באשה שנשבע ארוסה להביא הדבר לידי גמ"ט וגם יש להם חר"ג וכיון שיש להם שבועה איהו דאפסיד אנפשיה מדלא התנה ואפ"ה קאמר דיכול לבטל שבועתו והוא משום דאדעתא דהכי לא נשבעתי וכו' ע"כ. ולעד"ן דל"ק מידי על הפ"מ מההיא דהראנ"ח דהמעיין שם בדברי מהראנ"ח יראה דהשבועה שהזכיר היא השבועה שנשבע בעת השידוכין שישא אותה אשה בזמן הקצוב ביניהם א"כ זה הוי כההיא נדון דהרא"ש שהמירה אחות המשודכת שהיא בשב וא"ת כמבואר להדיא בדברי מהראנ"ח וא"כ לא נשאר בההיא תשו' דסי' ל"א כי אם חר"ג ומשו"ה כל דבריו של הראנ"ח שקיל וטרי דוקא לענין חר"ג דהא לענין השבועה לא חיישינן כלל כיון שהשבועה היתה בעת השידוכין שישא אותה כמבואר בדבריו ואיך שיהיה לענין הדין הבא בשאלה הדין דין אמת וכמו שהאריך הרחיב למעניתו הרב הפוסק נר"ו עליון למעלה וטעמו ונימוקו עמו:
נאום הצעיר יצחק בכמהר"ר אברהם ענתיבי נר"ו ס"ט