וידבר דוד· רבי דוד ועקנין
חושן משפט · סימן א
ראה ראיתי מ"ש הרב דומ"ץ דק"ק האשכנזים הי"ו אודות הפתח שפתח כה"ר יצחק כהן הי"ו בראש המבוי בתוך ארבעה אמות הסמוכה לר"ה שהיה לו שם חלון גדול כנגד פתח חצר השכנים ממש ועתה סתם חציו וחציו הניח אותו פתח ומזה הפתח אינו נראה שום חצר של השכנים כ"א מעט מן שער החצר ומקודם היה נראה להדיא כל פתח החצר של השכנים מן החלון, והשיב הרב הנז' יצ"ו מתלת טעמי יכולים השכנים לעכב עליו א' מפני היזק ראיה ב' בטענת מרבה עלי' את הדרך ג' שמצר להם את הדרך, ומסיק שיכולין השכנים לעכב עליו כמ"ש בנייר ששלח לי וז"ל:
בנידון מי שבא לפתוח פתח למבוי המשותפת לו ולחבריו, פשוט דדבר שחברו יכול לעכב עי' מתלת טעמי א' מפני היזק ראיה, ב' בטענת שמרבה עליו את הדרך, ג' שמיצר לו את הדרך, ועתה אבאר ט' כל טענה וטענה בפרוטרוט:
טענה
א' היזק ראיה הנה הרב המחבר סי' קנ"ד ס"ג כתב דלפתוח פתח או חלון למבוי יש מי שאומר כל שיש למטה ממנו ג' בתים דינו כרה"ר. וי"א שכל שאינו מפולש אין דינו כרה"ר, ומדכתב דיעה א' בלשון יחיד יש מי שאו' ודיעה ב' בלשון רבים וי"א משמע דס"ל כדיעה ב' דמבוי שאינו מפולש דינו לענין היז"ר כחצר, ובנד"ד אין המבוי מפולש, וגם אי הוה ס"ל כדיעה א' אפי"ה דין המבוי דנד"ד כחצר שאין למטה ממנו ג' בתים, והרב רמ"ה מדשתק ולא הגיה כלום ע"ד המחבר אודוי אודי ליה וא"כ דינו כחצר ויכול למחות כמבואר שם ס"ג:
ואין להק' דא"כ דיש טענת היז"ר במבוי שאינו מפולש למ"ל למחבר לכתוב בסי' קס"ב ס"ג הט' מפני שמרבה עליהם את הדרך והא בלא"ה יכול למחות מט' הז"ר י"ל דכתב ט' ריבוי הדרך לאשמעי' דאפי' היכא דמסלק ההיז"ר כגון שבנה כותל לפני הפתח באופן שלא יוכלו לראות משם בחצר אפי"ה יכול למחות מחמת ריבוי הדרך ומה שיש להעיר בזה מסי' קס"ב יבואר לקמן בע"ה, ואין מועיל מה שכבר היה חלון בכותל זה כמ"ש סי' קכ"ד סי"ג:
טענה
ב' שמרבה עליו הדרך וכשבא למחות בטענה זו אין יכול למחות כ"א כשפותח פתח אבל לא כשפותח חלון ואע"ג דהרב בסי' קס"ב ס"ז בהגה א' פסק כהרשב"א דאין טענת ריבוי הדרך טענה במבוי, מ"מ בנד"ד גם הרשב"א מודה דלא קאמר רק בריבוי הדרך של אותם בני המבוי אבל בריבוי דריסת הרגל של בני מבוי אחר מבואר בהרשב"א הביאו הד"מ סי' קס"ב או"ג דהוי טענה, וכ"פ המחבר בש"ע סי' קס"ב ס"ג, וכ"פ הב"ח סי' הנז' ס"ז ע"כ בנד"ד יכול למחות מט' ריבוי הדרך אפי' אם הפתח שבא לפתוח לא יהיה לחנות רק לבית מ"מ גם בבית יכול למחות כיון שיכנסו למבוי דרך הפתח שפותח עתה אותן שיכנסו לבית דרך פתח הראשון, ואעפ"י דמסתמא לא הפקיר רשותו לעשותו קפנדריא וכמ"ש בבד"ה סי' קס"ב ס"ח, וכ"ש כשפותח חנות דיש בזה טענת רבוי הדרך כשהוא בחצר גם בפתח א' אפילו אם עשהו כבר ולא מיחה, הרי דבחנות יש יותר קפידא מבבית, ופשוט דיכול לטעון טענת רבוי הדרך במבוי שאינו מפולש כבנד"ד, ואע"ג דבריש סי' קנ"ו חולק הרב על המחבר וס"ל דבמבוי שאינו מפולש אינו יכול לטעון טענת ריבוי הדרך באותם הענינים האמורים שם, ע"כ צ"ל דס"ל להרב דהתם בסי' קנ"ו כיון שלא הוסיף בנין חדש לא אלימא כ"כ טענת ריבוי הדרך, [ונהי דבחצר הוי טענה דזה מבואר בגמ' מ"מ במבוי לא הוי טענה] וכמו שחילק הרב חי' זה בסי' קנ"ד ס"ב בחצר יעו"ש, אבל בנד"ד שהוסיף בנין חדש דהרי עושה פתח חדש ודאי דמודה הרב דגם במבוי הוי טענת ריבוי הדרך טענה, מדשתק להמחבר בסי' קס"ב ס"ג:
טענה
ג' שמיצר לו הדרך שהמקום שיוצאים בו מהמבוי לרה"ר כשיתאספו שם ב"א דחוק המקום לצאת ולבוא דרך שם ומבואר בסי' קס"ב ס"ז בהגה א' דיכול למחות בטענה זו ובטענה זו אין שום ס' לחלק בין מבוי ובין מקו"א ויעוין בנתיבות המשפט שם מה שפי' בדברי הרב, ובפרט דשכיחי שם זכרים ונקבות וזמנין תמצא אשה נדה בתחי' נדתה ויש בזה חשש סכנה כמבואר בפסחים קי"א דהורגת א' מהם וגם אם יעבור הוא בין ב' נשים גם ע"ז הזהירו בגמ' ובפרט כשיתאספו ערלים שטופי זמה ובנות הבית יצטרכו לצאת ולבוא בניהם יש בזה קפידה רבה:
והא דמצינו בסס"י קס"ב דס"ל להמחבר שאין החיצונה מעכבת על הפנימית מלפתוח פתח ולמה לא ימחה משום היז"ר, ונהי דט' ריבוי הדרך לא שייך שם דהא מיירי בפנימי שהוא דר במבוי לצד שאינו מפולש וגם בלא"ה לא שייך ט' ריבוי הדרך שם כמובן, רק עכ"פ למה לא ימחה מט' היז"ר, לק"מ דהא מיירי שכל החצרות הם בדיוטא א' וכדפרש"י בב"ב י"א ד"ה חמש חצרות וכיון שאין לחיצון שום תשמיש לפנים מחצרו ע"כ כשהפנימי פ"פ הרי הוא פותח למקום שאין לפנימי שום זכות וחלק בזה משא"כ בנד"ד שיש להמוחה זכות ותשמיש במבוי הזה בכל הרוחב וזה פותח עליו פתח:
אך עדיין ילה"ק מדברי הרב בהגה סס"י קס"ב דס"ל דגם הפנימי על החיצון אין יכול למחות והא הפנימי יש לו תשמיש גם נגד החיצון רק י"ל בזה כיון דבתחלה כשבנו את החצרות במבוי היה הרשות ביד החיצון לפ"פ חצרו סמוך לצד פנימי של המבוי ע"כ גם כשפתח פתחו לצד חוץ לא אבד זכותו לענין שלא יוכל לחזור לפתחו לצד פנים, וס' זו כתבה הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ק' רק שיש שם ט"ס:
ע"כ פשוט הדבר מכל הלין תלת טעמי שכתבתי שיכול למחות בנד"ד, והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וכבר הביא בעל המאור בהקדמתו הנדפסת במס' ברכות דברי הפילוסוף שאמר בלשון זה ריב לאמת עם אפלאטון ושניהם אהובינו אך האמת אהוב יותר עכ"ל, ואת אשר ראו עיני עפ"י התורה כתבתי וחתמתי כ"ב לירח כסלו ש' התרנ"ה ליצירה פה עיה"ק טבריא ת"ו
יחיאל מיכל מו"ץ לקהל אשכנזים הי"ו
ואען ואומר דלפי ענ"ד נראה עפ"י ד"ת הק' שאינם יכולים לעכב עליו ואפרש שיחתי בדרך קצרה יען שאין הפנאי מסכים וזה החלי בס"ד:
גרסינן בגמ' בפ' חזקת דף נ"ט ע"ב משנה לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין, גמרא מאי איריא לחצר השותפין אפילו לחצר חבירו נמי, לא לא מבעיא קאמר לא מבעיא לחצר חברו דלא אבל לחצר השותפין דאמ"ל סו"ס הא קא בעית איצטנועי מינאי בחצר קמל"ן דאמ"ל עד האידנא בחצר הוה בעינא איצטנועי מינך השתא אפי' בבית נמי בעינא איצטנועי מינך ע"כ, ופירש רשב"ם בד"ה אבל לחצר השותפין איכא למימר דשרי לפתוח דבלא"ה בעי אצטנועי מחבירו בחצר שזה יכול לראותו דרך פתח ביתו הפתוח לחצר ולא מזקי ליה חלונות מדי קמ"ל מתני' דלא יפתח דאמ"ל האי לבעל החלונות עד האידנא כי הוה משתמש בחצר הוה בעינא לאיצטנועי מינך שלא תראני דרך פתח ביתך ואי הוינא בבית לא הוה בעינא לאצטנועי מינך שהרי לא היו עושים פתח כנגד פתח כדקתני מתני' אבל השתא אפי' בבית בעינא לאצטנועי כדי שלא תראני דרך חלונותיך שהן גבוהות, א"נ עד האידנא כי הוית בחצר בעינא לאצטנועי מינך כי הוית בבית לא בעינא לאצטנועי מנך השתא אפי' כשאתה בבית בעינא לאצטנועי מנך עכ"ל:
ונ"מ בין שני הפירושים שפירש רשב"ם דלפי' הא' אם בעל החלונות אינו רואה מן החלון כ"א החצר ואינו רואה הבית של חבירו אינו יכול לעכב עליו אע"ג דהשתא רואה החצר מב' או ג' מקומות מן פתח ביתו ומן החלונות עכ"ז אינו יכול לעכב עליו, ולפי' השני אם רואה מן החלונות החצר יכול לעכב עליו דאמ"ל מתחי' לא הוה בעי אצטנועי ממך כ"א כשתהיה בחצר ועכשיו אפי' תהיה בתוך ביתך בעינא לאצטנועי ממך, והתו' כתבו משם הרשב"א כפי' שני והק' על פי' הא' וז"ל אבל פי' אחר שפ"ה כשאני בבית וכו' אין נראה לרשב"א דהשתא נמי לא בעי אצטנועי בתשמיש הבית דהא האי חלון דפתח אינו לא כנגד הפתח ולא כנגד החלון דהא תנן אין פותחין חלון כנגד חלון וכו' עכ"ל, וא"כ לפ"ז פירוש השני עיקר כמ"ש התוס' ומצי בעל החצר לעכב אעפ"י שאינו מזיקו כ"א בחצר, ואולם עין רואה להר"ן ז"ל ע"ד הרי"ף שפי' כפי' הא' ועל מה שהקשו התוס' נלע"ד דהרשב"ם לשטתיה אזיל דפירש אמתני' דאין פותחין חלון כנגד חלון אלא ירחיק משהו זה שלא כנגד זה וכתב הרמב"ן ז"ל בחדושיו טעמו של הרב דאע"ג דכי מרחיק משהו אכתי חזי ליה כיון שאין רואהו בדרך תשמישו תדיר אינו יכול לעכב עליו לפי שאינו יכול לומר לו שלא תסתכל בי משום דאמ"ל אי בעינא לאסתכולי בך יכול אני לעמוד בחצר ולהסתכל בך ולפיכך אינו יכול למחות בו ע"כ, א"כ זה שבא לפתוח היינו חלון שלא כנגד חלון ואע"ג דאכתי חזי ליה וכיון שאין לו רשות לפתוח או שאין לו חזקה על החלון קמ"ל מתני' דאינו יכול לפתוח אפי' זשכ"ז אבל אם אינו רואה כלל לבית כ"א לחצר יכול לפתוח וגם אם יש לו חזקת חלון או נתנו לו רשות לפתוח יכול לפתוח אפי' כנגד הבית זשכ"ז, ובצאתי לחפשי בספרי הפוס' ראיתי להרב פמ"א ח"ב ס"ג שכ"כ לתרץ דברי רשב"ם עש"ב, כלל העולה דבהז"ר דחצר השותפים מחלוקת הפוסקים אם יכולין לעכב או לא ובבית אם היה מוחזק בזה ההיזק או נתנו לו רשות לפתוח יכול לפתוח זשכ"ז וכ"כ הרמ"ה בשטתו דנ"ט ס' סי' רע"ו וז"ל ושמעינן מינה דכל מאי דבעי לחדושי מידי דאתי מיניה היזק ראיה אי איתיה לההוא הזיקא גופיה בלא חידוש מאנפא אחרינא לא מעכבינן עליה וכו' ומר"ן הק' בב"י סי' קנ"ד הביא שני פירושי הרשב"ם ולא הכריע כחד מנייהו וגם בש"ע לא יש הכרע כחד מהני הפירושים שיכול להתפרש שלא יפתח לחצר כפי' הא' שלא יזיק לבית ולפ"ז נ"מ לנד"ד שהיה לו חלון גדול במקום זה בעצמו דהיה כנגד כל הפתח ממש ועכשיו שסתם כנגד הפתח ופתח פתח שלא כנגד הפתח לית מאן דפליג דאפילו לפי' בתרא שיש היזק ראיה בחצר עכ"ז כיון שמוחזק בזה ההיזק אין יכולין לעכב עליו ובפרט שהיה פכ"פ ועכשיו פתח שלא כנגד הפתח ומיעט ההיזק ממה שהיה מקודם וכן פסק מר"ן ז"ל סי' קנ"ד וז"ל ואם נתנו לו השותפים בחצר רשות לפתוח חלון או פתח רשאי והוא שלא יפתח פכ"פ או חכ"ח אלא ירחיק משהו זה מכנגד זה ע"כ, הרי לך בהדיא שאם נתנו לו רשות יכול לפתוח וכ"ש שהיה מוחזק בהיזק גדול חלון כנגד פתח ממש ועכשיו פשכ"פ לכ"ע אינם יכולים לעכב עליו וש"ת דהיזק חלון קיל טפי מהזק הפתח ויכולין לעכב לא היא שהרי כתב הרב הכנה"ג סי' קנ"ד אות י"ט משם מהריב"ל ז"ל דדוקא בפכ"פ מהני הרחקה משהו אבל בחכ"ח לא מהני ע"כ, הרי לך דהזק דחלון יותר גרע מהז"ר דפתח:
וכל זה הוא נראה דוקא בחצר השותפים אבל במבוי כה"ג שפתח פתח שלא כנגד הפתח נראה דלכ"ע אינם יכולים לעכב משום הז"ר והוא ממ"ש מר"ן ז"ל סי' קנ"ד מחי' ב' וז"ל כתב הרשב"א ז"ל בתשובה במשנתנו לא שנו לא יפתח אדם פתח כנגד פתח במבוי אבל לא יפתח פכ"פ בחצר דמשמע אבל במבוי פותח ובירושלמי נחלקו אם יש במבוי הז"ר בפותח פכ"פ כבחצר או אין בו הז"ר כבר"ה ע"כ:
הראת לדעת דלהרשב"א ז"ל במבוי אין בו הז"ר, ובירושלמי שנחלקו היינו בפכ"פ אם הוא כחצר או כר"ה אבל פתח שלא כנגד פתח כו"ע מודו דמותר ודב"ז מדוקדק מדברי מר"ן ז"ל בש"ע שכתב ולמבוי כל שיש למטה ממנו ג' בתים יש מי שאומר שדינו כר"ה ע"כ ופי' דקאי אדלעיל אבל פותח אדם לר"ה פתח כנגד פתח וכתב דלמבוי שיש למטה ממנו ג' בתים דינא הכי שיכול לפתוח פכ"פ ואח"כ כתב וי"א שכל שאינו מפולש אין דינו כר"ה ומדלא קאמר שכל שאינו מפולש דינו כחצר כמ"ש ביש מי שאומר וכתב דינו כר"ה ש"מ דס"ל דאין דינו כחצר ממש דאילו בחצר אם לא נתנו לו רשות אפי' פתח שלא כנגד הפתח מעכבינן עליו ובמבוי לא מצו לעכובי עליה אפי' בלי רשותם כיון שהוא פתח שלא כנגד פתח וסברא היא כיון דבחצר יש מחלוקת כמש"ל אם יש בחצר משום הז"ר או לא ובמבוי יש מחלוקת אם דינו כחצר או כר"ה וכיון דאית ביה תרי ספיקי אם דינו כר"ה ומותר לפתוח פכ"פ או דינו כחצר ובחצר גופיה דילמא כפי' הא' של רשב"ם ואין בחצר משום הז"ר א"כ די לנו בחומרא זו שלא יפתח פכ"פ אבל פתח שכ"פ מותר אפילו בלי רשותם זהו הנלע"ד, עיין בלבוש שכתב סתם י"א דינו כחצר וי"א דינו כר"ה ולא חלק בין יש למטה ממנו ג' בתים או לא ובנד"ד אין אנו צריכין לכל הנז' דבלא"ה מוחזק הוא בהז"ר ממקום הנז' בעצמו מחלונו וגם שהוא במבוי ופתח שכ"פ הא ודאי דיכול לפתוח, ומה שראיתי להרב הפוסק נ"י דכללא כייל בדברי מר"ן אם כתב בשם יש מי שאומר שהוא לשון יחיד וי"א שהוא לשון רבים דעתו לפסוק כי"א שהם רבים ע"כ, עיין להרב יד מלאכי ז"ל בכללי הש"ע אות ט"ז שכתב כן משם הרב גו"ר ובסוף כתב אמנם בשיירי כנה"ג בכללי הפוס' אות כ"ז כתב שדרך הפוס' לומר יש מי שאומר אפי' הם שנים וכיון שכן לא תציתו להך כללא ע"כ:
אמנם מה שיש לעיין בזה הוא מ"ש מר"ן ז"ל שם וז"ל ואעפ"י כן לא יפתח אדם חנות כנגד פתח או חלון חבירו מפני שזה היזק קבוע תמיד וכו' לפיכך צריך להרחיק כדי שלא יהא יכול לראות בו כלל ע"כ, וכתב הסמ"ע לאו דוקא כנגד אלא צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות בביתו וכדמסיק ע"כ, א"כ בנד"ד נמי אם רצה הרי"ץ הנז' הי"ו לעשות פתח זה פתח חנות יכולים השכנים לעכב עליו ואפי' בפתח שלא כנגד הפתח יכולים לעכב כמ"ש, תא חזי מ"ש הרב כמהרמ"ג ז"ל סי' ן' וז"ל עוד אומר אני מענ"ד שאם הפתח שכנגד החנות אינו נוכח הבית ומגלה כל סתרי הבית שאינו נקרא הזק לכ"ע ע"כ, והרב עדות ביעקב סי' נ"ב הוכיח כן מדברי מהר"ם בתשובות הגדולות סי' תרפ"ד וגם הביא דברי מהרמ"ג ז"ל הנז' וכתב שהעיד מר אביו ז"ל שכן היו נוהגים לדון הקדמונים בעוב"י סלוניקי יע"א ואחר דשקיל וטרי בדברי הרב מהרמ"ג ז"ל והק' דזה הפך דברי מר"ן ז"ל ודברי הסמ"ע וכמש"ל אשר צריך להרחיק עד שלא יהא יכול לראות בו כלל ולבסוף מסיק וכתב לכן נ"ל דתשובת מהר"ם ומהרמ"ג מיירי דאינו רואה כ"א בחצר ובחצר הוא דקאמרי שאין תשמיש החצר קבוע בכל החצר ולפיכך אם אינו מגלה כל סתרי החצר אינו נקרא היזק אבל בבית דהתשמיש קבוע בכל הבית תדיר הנה גם הוא יודה דל"ש הכי ול"ש הכי מקרי היזק לכ"ע ע"כ לפ"ז מ"ש מר"ן ז"ל לא יפתח אדם חנות כנגד פתח או חלון חבירו, פירוש כנגד פתח הבית או חלון הבית ועל זה מסיק שצריך להרחיק עד שלא יראה בו כלל משא"ך לחצר דאינו נק' היזק עד דמגלה כל סתרי החצר וכמ"ש וכ"מ מהתוספתא שהביא הרי"ף ז"ל ס"פ חזקת וז"ל אבא שאול אומר לא יפתח אדם חנות כנגד חצר חבירו כדי שלא יהא יושב ורואה מה שבחצרו של חבירו ע"כ, הרי שכתב חנות כנגד חצר דמוכח שרואה איתו להדיא שאין פתח שהוא כנגד ממש שלא יראה כל מסתרי החצר וגם ממה שכתוב שלא יהא יושב ורואה מה שבחצרי משמע כל מה שבחצרו מעתה בנד"ד שאינו רואה כ"א מעט מפתח השער לית דין ולית דיין שאינם יכולים לעכב עליו:
ועיין עוד בספר משפטים ישרים הנ"מ ח"ב סי' קפ"ב שכתב מי שרצה לפתוח פתח חנות במבוי אפי' יהיה פתח החנות כנגד פתח החצר כיון שאינו רואה מה שבחצר כלל יען שיש כותל אחד בפנים שחוצץ בפני העין מלראות מה שבחצר יכול לפתוח ואינם יכולים בעלי החצר לעכב עליו ע"כ, הנך רואה שאפי' פתח חנות כנגד פתח החצר זכ"ז כיון שיש כותל מפסיק שאינו רואה מה שבחצר יכול לפתוח וכ"ש נד"ד דפתח שלא כנגד פתח ואינו רואה כ"א מקצת משער החצר ויש כותל בפנים שחוצץ בפני העין מלראות מה שבחצר כלל פשיטא ופשיטא שאינם יכולים לעכב עליו
עיין רואה להרב מהרש"ך ז"ל סי' קצ"ה הביאו הרב כנה"ג סי' קנ"ד הגה' הטור אות כ"ג וז"ל אם ברה"ר מותר לפתוח פכ"פ כ"ש במבוי אשר בסוף המבוי הוא דרך ומעבר לרבים העוברים דרך שם הרש"ך ח"ב סי' קצ"ה ומכאן תשובה למ"ש הרב הפוסק הי"ו שכתב ובנות הבית יצטרכו לצאת וכו' דנד"ד בראש המבוי שפתח הוא מעבר לרבים וגם זה הפתח הוא בתוך ארבעה אמות הסמוכה לרה"ר ומ"ש שמא אשה נדה תעבור בניהם צאינה וראינה בנות ציון בשוקים וברחובות ודי בזה נאם כת'ר יוכל לתקן זה הנה מ"ט ומ'ן ותהי משכורתו שלמה:
ומה שטענו משום שמרבה עליהם את הדרך ויכולין לעכב כמ"ש מר"ן הש"ע סי' קס"ב סעיף ג' וז"ל מי שבקש לפתוח פתח במבוי שאינו מפולש בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם את הדרך ע"כ והוא לשון הרמב"ם בפ' ה' מהל' שכנים הל' יו"ד וכתב שם ה"ה וז"ל נתבאר בפ"ק די"א בסוגיא דאינו רשאי לפתוח לכתחילה עכ"ל ומ"ש ה"ה דלכתחלה מצי לעכב מש"ך בדעבד כן מוכח מלשון הרמב"ם עצמו שכתב מי שבקש לפתוח משמע שעדין לא פתח וקשה אמאי מעכבין עליו לכתחילה והלא גבי חמש חצרות בסוף הסי' כתב מרן ז"ל לשון הרמב"ם שבסוף פרק הנז' אבל אם פתח בינו ובין הג' הפנימית מעכבת עליו ודייק מרן ז"ל בב"י וז"ל משמע שאם פתח בינו ובין החיצונה אין הפנימית מעכבת עליו דאל"כ הו"ל למפלג ולמתני בדידה אין החיצונ' מעכבת עליו אבל הפנימית מעכבת עליו וכו' וקשה אמאי אין הפנימית מעכבת עליה הרי אמרו הפנימית משמשת עם כולם ותירץ הרב וז"ל ואפשר לומר דאע"פ שאמרו הפנימית משתמשת עם כולם כיון שהשניה יכולה להשתמש מפתחה ולחוץ הרי הוא רשאי לפתוח פתח בינה לחיצונה שהיא והפנימית שותפין בתשמיש המקום ההוא עכ"ל אלמא אם שניהם משתמשים במקום א' יכול לפתוח אפי' לכתחילה במקום שיש לו תשמיש והיאך כתב בה' י"ד הנז' בני מבוי מעכבין עליו וע"ק דאמאי בסי' קנ"ו ס"א כתב א' מבני המבוי שאינו מפולש שבקש וכו' והוא לשון הרמב"ם והכא בסי' קצ"ב כתב מי שבקש לפתוח פתח וכו' והוא ג"כ לשון הרמב"ם ולא כתב א' מבני המבוי ולכן אמינא ולא מסתפינא דאילו הב' קושיות חדא מתרצת חברתה דמ"ש גבי חמש חצרות היינו כולם בני המבוי ולפיכך במקום שיכול להשתמש יוכל לפתוח לכתחי' ובסי' קס"ב מיירי בא' שבקש לפתוח שאינו מבני המבוי וכיון שאינו מבני מבואם יכולים לעכב עליו לכתחי', אבל אין לתרץ ולומר דמ"ש בסי' קס"ב מי שביקש לפתוח היינו אחד מבני מבואם ורצה לפתוח למעלה מפתחו שאין לו שם תשמיש ולפיכך מעכבים עליו והתינח לדעת מרן ז"ל שאינו יכול לפתוח מפתחו ולפנים אבל לדעת מור"ם ז"ל שכתב דכל כנגד חצרו יכול לפתוח בין כלפי פנים בין כלפי חוץ מא"ל דאין לומר דגם בזה פליג דא"כ הו"ל להגיה כמו שהגיה בסעיף ז' גבי חמש חצרות ועוד כתב וכן מעכבין זא"ז וכו' מזה משמע דמודה הוא למ"ש מרן דיכולים לעכב וקשה כמ"ש ולכן נלע"ד דהנכון הוא כמ"ש דמי שביקש לפתוח היינו אחד שאינו מבני מבואם שאין לו שום תשמיש במבוי אבל בני המבוי שיש להם תשמיש במבוי והפנימים אינם יכולים לסתום יכולים אפי' החיצונים לפתוח וכמ"ש הרשב"א בתשו' שהביא מר"ן ז"ל סי' קס"א וכלל דבריו דאין טענת רבוי הדרך בבני המבוי ויכולין לפתוח פתח חדש בכ"מ שיש לו תשמיש וכתב וכ"ש אם בני העיר יש להם דרך במבוי ליכנס בכל עת במבצרים וכבר אמרו שכל שאין הפנימי יכול לסתום כנגד פתחו אינו יכול לעכב על שותפי המבוי משום רבוי הדרך וכ"ש בראש המבו' הפתוח לר"ה שרגל הרבים מצויה בו וכ"ש אם דין המלכות שם להיות כל הדרכים שלהם בין מפולשין ובין שאינם מפולשין ובתשו' אחרת הסמוכה לה חילק ממש כמש"ל וז"ל אם היה לשמעון פתח באותו מבוי וכו' שאין טענת רבוי הדרך לשותפי המבוי אלא לשותפי חצרות ודוקא לבני המבוי אבל לבני מבוי אחר מעכבין מפני רבוי הדרך כדמוכח בפ"ק וכו' ע"ש וכן פסק מור"ם להדיא סי' קס"ב ס"ז ע"ש:
אתאן לנד"ד כולהו איתנהו ביה דהיינו שכבר פתח ופתח במקום שיש לו תשמיש ובראש המבוי הפתוח לר"ה שרבים דוחקים ונכנסים בו והוא א' מבני המבוי ודינא דמלכותא דינא והם נתנו לו רשות לפתוח כי השוקים והרחובות שלהם וכמ"ש הרשב"א ז"ל ופסקה מהר"מ ס' קס"ב ע"ש מכל הנז' נלע"ד שאינם יכולים לעכב ומ"ש הרב הפוסק בר"ו דלא קאמר הרשב"א רק בריבוי הדרך של אותם בני מבוי ע"כ בנד"ד יכול למחות מטעם רבוי הדרך אפי' אם הפתח שבא לפתוח לא יהא לחנות רק לבית מכל מקום גם בבית יכול למחות וכו' מפני אוהביו וכו' שעושים ביתו קפנדריא וכ"ש בחנות וכו' עכ"ל:
אחרי המחילה מכבוד תורתו נראה שלא עיין בתשו' הרשב"א גופה שהביא מר"ן הב"י סי' קס"א וז"ל כתב הרשב"א ז"ל בתשו' אין רבוי הדרך במבוי ואפי' אינו מפולש וכו' דבחצר הוא דיכול לעכב שותף על חבירו אבל במבוי לא וזהו ששנינו בפ' לא יחפור תנור שבחצר יכול למחות בידו וכו' ואוקימנא סיפא בחצר אחרת כלומר שאינו עושה החנות באותה חצר השותפין ממש אלא בחצר אחרת שבמבוי השותפין ואין שותפי המבוי יכולין למחות בידו משום רבוי הדרך עכ"ל, הראת לדעת דאפי' פותח חנות אינם יכולים בני המבוי לעכב עליו משום הנכנסים והיוצאים, ומה שהביא ראיה מדברי מור"ם ד"מ סי' קס"ב ס"ק ג' לא דמי דהתם איירי שהיה לו פתח במבוי אחר ורוצה לעשות פתח בזה המבוי ויבואו בני המבוי האחר דרך פתחו הא' לעבור דרך פתחו החדש וזה ודאי כיון שהם בני מבוי אחר יכולים לעכב בטענת רבוי הדרך כמ"ש הרשב"א ז"ל משא"כ בחנות כמ"ש ובנד"ד לא יש כ"א פתח א' ועוד אשר חצרות השכנים כולם יש להם שני פתחים לשני מבואות ולעולם הם קפנדריא, וגם מתשו' הרשב"א ז"ל הנז"ל תשו' יוצאת למה שכתב הרב הפוסק הי"ו דבפתח חדש יכול לטעון טענת רבוי הדרך אפי' במבוי:
ומ"ש בטענה ג' שמצר לו את הדרך כמ"ש מור"ם סי' קס"ב סעי' ז' בהגה א' והיא תשו' הריב"ש סי' רנ"ג הנה דברי מור"ם בעצמם קשה להבינם דמתחלה כתב וי"א שאין טענת רבוי הדרך טענה א"כ היאך חזר וכתב יכול למחות בטענת שמצר לו הדרך או מרבה עליו הדרך והנכון כמו שפי' הרב משה"א ז"ל בדברי מור"ם דמ"ש בטענת שמצר לו את הדרך היינו אפי' לדעת הרשב"א ופי' שמצר שמוסיף ספסלין בדרך ומ"ש שמרבה עליהם הדרך תליא בפלוגתא ולדעת הרשב"א אינה טענה אפילו לפתוח חלון ואכמ"ל, ועיין עוד להרב מ"ב ז"ל סי' ד' אחר דשקיל וטרי בדברי הריב"ש מסיק וכתב וז"ל א"כ יצא לנו מכל הני שקלי וטרי שאפי' בתשמיש הדיוט אם אינו עשוי לתשמיש גמור אין יחיד יכול לטעון טענת רבוי הדרך או טענת דוחק וצר ואפי' בשביל כרמים דאיכא קצת תשמיש כיון שאינו תשמיש גמור וכ"ש במקום שאין בו תשמיש כלל והביא דבריו הנז' הרב צ"צ ז"ל סי' צ"ד וגם הוא חילק בדברי הריב"ש בין מקום המיוחד לאדם א' לבדו ובין מקום המיוחד לכל השותפין עש"ב:
נקטי' מן האמור דאם אינו מצר המבוי בבנין כ"א פתח פתח אפי' הוא פתח חנות לדעת הרשב"א או אפי' מצר לדעת הרב מ"ב אם הוא מקום שאין בו תשמיש או שאינו מיוחד לאדם א' לדעת הרב צ"צ אינם יכולים לעכב עליו, ובנד"ד כל הני תלתא לטיבותא איתנהו ביה ולא מצו לעכב עליה ואפי' אמת"ל שבכל מ"ש לעיל איכא פלוגתא דרבוותא תא חזי מ"ש הרב תורת חסד סי' קצ"ב דפסק דהמזיק הוא המוחזק כשבונה ברשותו אף בנזק ברור בלי מחלוקת והסכים עמו הרב אהל יצחק וה"ד הרב הון רב ז"ל סוף סי' י"א וסוף סי' ל"ב למעשה וכתב שכן נראה מדברי מהרש"ך והרב משנת ר"א ח"א ד"ח ע"א כתב וז"ל וכבר נודע דדיינינן בשלי אני בונה והרב לחם שלמה כתב שכן היא דעת מהרא"י ז"ל בכתביו סי' קל"ז והרב כנה"ג בסי' קנ"ג אות א"ך כתב דמסתמא קאמר מהרא"י בין היזק מבורר בין היזק שאינו מבורר בין היזק גדול בין קטן בין בתוך שלו וכו' והרב כנה"ג ז"ל שם פלפל בחכמה בדברי מהרא"י הנז' אם דוקא בעושה בתוך שלו וממנו נמשך היזק לחבירו או אפילו בתוך של חבירו עש"ב, והגם שהרב לחם שלמה אסף וקבץ סברות רבנן סבוראי ארבעה סברות בענין זה וכמעט רוב דעות סברי מרנן דאם בונה בתוך שלו וממנו נמשך ספק היזק לחבירו המזיק הוא המוחזק והרב מהר"א די ביטון ז"ל סי' קמ"ו כתב דאם בא לפתוח אין מניחין אותו ואם פתח אין כופין אותו לסתום, כללא דמלתא נלע"ד מכל מש"ל שזכה הרי"ץ הנז' בפתח שלו הנז' ולית מאן דימחי בידיה וציי"מ וימ"ן כ"ח כסלו שנת התרנ"ה בא ס"ט בצר הרחב"ת ל"י לפ"ק פעה"ק טבריא ת"ו והשו"ב יקיים:
הצב"י ע"ה ב"ה
דוד א"א יעקב
ואעקנין סלי"ט
ראה ראינו האי פסקא דדינא אשר שקיל וטרי מע' הרב ראש ב"ד מקודש הרב המופלא כמהר"ר מגן דוד הי"ו אודות הפתח אשר פתח הרי"ץ הכהן הי"ו אשר ערער עליו שכנו כי הוא מזיקו וירד לעומקא של הלכה, וזו הלכה העלה לפו"ד מפי סופרים ומפי ספרים שאין בטענת שכנו ממש והלכה רווחת שהרשות נתונה ביד הרי"ץ הכהן נר"ו לעשות הפתח כאשר האריך למעניתו, נפלאות מתורתו, ואנן ב"ד עברנו ע"כ דברי פי חכם חן וראינו שיפה דן ויפה זיכה כך שורת הדין נותנת כוותיה ומטעמיה ודבריו נפלאו מאד להלכה ולמעשה, ולראית אמו"ץ ח"ש אנן ב"ד היום ר"ח טבת דהאי שתא התרנ"ה לפ"ג והשו"ב וקים:
ע"ה
יוסף דוד אבואלעפיא ס"ט ע"ה יהודה רבוח ס"ט ע"ה יעקב הכהן סקלי ס"ט