אור ברסלב
וידבר דוד אבן העזר › סימן ד

וידבר דוד· רבי דוד ועקנין

אבן העזר · סימן ד

סימן ג

שאלה ראובן תושב עיה"ק טבת"ו שהיה נשוי עם לאה שכבר היתה גרושה מאיש אחר ואח"כ נשאת לראובן הנז' והכניסה לו נדוניא עם נפשה עוד היו לה מעות שנפלו לה מירושת אביה והיו משועבדים לכתובת אמה ולמזונותיה ואחר שנלב"ע אמה באו המעות לידה וקנו בהם קרקע וכתבה שטר על בעלה ראובן הנז' שהקרקע הנז' קנוי מנ"מ שלה ויתנהגו בו כדין נ"מ שהבעל אוכל הפירות והקרקע שלה קיים וגם מפורש יוצא בשטר הנז' שיש לה כלים הנקובים בשמותם והם ג"כ מנ"מ, ואחר כמה שנים חלתה לאה הנז' וצותה מחמת מיתה לתת מנ"מ מהמטלטלים הנז' לאחותה ולבנות אחותה כמ"ש בשטר הצוואה והיה זה במעמד הבעל ושתק ונלבע"ה לאה הנז' בלתי זש"ק וחלי"ש ומנהגנו פה עיה"ק טבת"ו לכתוב בכתובות והירושה כמנהג החדש המחודש בא"י הנהוג היום, ונסתפק השואל בזה כמה ספקות א' בנצ"ב שהכניסה לו עם נפשה אם נוהג בהם דין תקנת ההשבון או לא ואם תמ"ל שגם בהם נוהג דין חלוקה אכתי יש להסתפק ספק ב' אם החלוקה נוהגת במה שנשאר בעין דוקא או גם במה שכלה ואבד, ס' ג' אם צרכי קבורה וכיוצא מן האמצע אע"ג שהבעל אמיד בנכסיה או לא, ס' ד' אי נ"מ יכנסו בכלל החלוקה או כולם לבעל, ס' ה' אם צוואת האשה במה שנתנה מנ"מ כנז' קיימת ומתנתה מתנה או לא ועל הכל יורונו המורים לצדקה כדת מה לעשות ויבא שכמ"ה:

תשובה כבר נשאלו שאלות אלו בעצמן לפני גדולי ישראל ראשונים ואחרונים אשר בית ישראל נכון עליהם המה המורים חוקים ומשפטים ישרים. ומימיהם אנו שותים ולא באנו עתה אלא ללקט בא'ומרים, מאורות דברי קדשי מספרן של צדיקים ראשונים ואחרונים טובים וישרים, המצויים בידינו עתה דעבידנא להו נייח נפש שפתותיהן וזכותן וזכות תורתן תעמוד לנו לכוון ההלכה לתלמיה והאל יעזור לנו כיר"א:

תחלת דבר יש לחקור ולתור לדעת אם מנהג עי"ק טבת"ו הוא כתק' טוליטולא שפשטה לרוב העולם או לא, ועיין להרב בריכות המים על ש"ע אה"ע סי' קי"ח שכתב וז"ל דמדברי הרב המבי"ט ז"ל ח"א סי' כ"ט והיא תשו' הגאון מוהר"י בי רב ז"ל מוכח שמנהג דמשק הוא כמנהג טוליטו' והפרש מועט יש ביניהם ומנהג דמשק הוא כמנהג ירושלם תוב"ב כאשר מבואר יוצא בתשובות הר' אדמת קדש ח"א סי' ג"ל וכתב עוד וכן ראיתי לאבא מארי ז"ל בפרי האדמה ח"ג סי' כ"ב מה' אישות שהביא דברי מר"ן הר' הגדול כמהרא"י ז"ל וז"ל ואען ואומר שמנהג עיה"ק הוא כמנהג טוליטו' שפשטה בכל העולם ע"כ, וגם מוכח מדברי הר' בריכות המים ז"ל דמנהג צפת"ו הוא כמנהג דמשק, וגם הרב פרי הארץ ח"ב הביא ראיה גמורה מעדותו של מהרלב"ח ז"ל שמנהג ירושלם הוא כמנהג דמשק כאשר נעתיק לקמן לפניך לשון הר' הנז' ז"ל באורך וגם הר' מזבח אדמה ז"ל כתב שרבני צפת"ו כתבו לרבני ירושלם ת"ו בתוך שאלה אחת כנז' לקמן שיש בידם עדות נאמנה מהר' הגדול מרן כמהר"א יצחקי ז"ל שמנהג א"י הוא כמנהג טוליטולה, וגם מדברי הרב עדות ביהוסף ח"ב סי' כ"ח מפורש יוצא דמנהג דמשק ומנהג א"י שוים הם וגם מדברי הרב נחפה בכסף ח"ב מוכח דמנהג ירושלם ת"ו כמנהג דמשק עכ"ל, וכך היו כותבים בכתובות כמנהג דמשק כאשר נבאר לקמן מספרי הפוסקים ז"ל

הנה נתבאר מדברי הפוס' הנז"ל דמנהג עיה"ק ירושת"ו הוא כמנהג דמשק, וגם מנהג עי"ק צפת"ו ומנהג שאר א"י כנז' ומנהג דמשק קרוב למנהג טוליטולא:

מעתה אע"ג דלא נתברר לנו מנהג עי"ק טבת"ו בפי' מספרי הפוס' הנז"ל אלא מסתמות דבריהם שכתבו א"י סתם דמשמע דגם עי"ק טבת"ו בכלל עכ"ז מספר הכתובה נלמוד שנוהגים כמנהג שאר ערי הק' שהרי כותבים בכתובה והירושה כמנהג החדש המחודש בא"י הנהוג היום, ועל ענין זה בעצמו נשאלה שאלה ממורינו הרב כמוהרא"י ז"ל הובאה בס' פרי האדמה ח"ג פכ"ב מה"א וז"ל ולעת הלום מצאתי כתוב הועתק מכ"י מורינו הרב המופלא כמוהרא"י ז"ל וז"ל נשאלתי להודיע קושט דברי אמת במנהג הירושות פה עי"ק ירושת"ו בהעדר אשה וזרע אין לה שקצת מקומות נהגו לכתוב הירושה כמנהג א"י החדש ונפלו דברי ריבות בשערם ולא אתנו יודע על מה הוטבעו אדניה, ואען ואומר כי מנהג עיה"ק הוא כתקנת טוליטו' שפשטה ברוב העולם שכשהאשה מתה בלתי זש"ק בחיי בעלה כל הנמצא ממה שהכניסה עמה מבית אביה לבית בעלה בין מנדונייתה וכו' חולק הבעל עם יורשי האשה חכ"ח וכו' ע"ש ע"כ, מכאן מודעה רבה דבמקום שכותבין כמנהג א"י החדש הרי הוא כמנהג טוליטו' ואם מתה האשה בחיי בעלה בלי זש"ק חולק הבעל בנדונייתה עם יורשי האשה כנז' וגם יש להביא ראיה מדברי הר' גו"ר שכתב דמצרים ואגפיה נמשכו אחר דמשק וא"י דסדנא דארעא חד הוא עכ"ל, וגם עי"ק טבת"ו לא נפקא מכלל סדנא דארעא וכו', ועוד שאפי' רבני צפת"ו שיש להם הסכמות בפני עצמן עכ"ז שלחו לרבני ירושת"ו להודיעם המנהג ויתנהגו בו כמבואר בס' מזבח אדמה ע"ש, וא"כ גם אנן בדידן פה עי"ק טבת"ו הא ודאי דבתר מנהג עי"ק ירושת"ו אזלינן שהוא מנהג דמשק כמבואר ועיין עוד בדף שאח"ז שכן ראוי לנהוג כדמוכח מתשו' הרא"ש ז"ל, וכ"ז לא הוצרכנו אלא כדי להוציא מן הבעל חה"ש מנצ"ב שהכניסה לו עם נפשה להחזירו ליורשי האשה כמנהג עי"ק ירושת"ו אבל לענין מה שכלה ואבד מנצ"ב וצרכי קבורה וכיוצא ונ"מ לא יהיה אלא ספק הבעל היורש מד"ת הוא המוחזק וידו על העליונה והבאים מכח התקנה ידם עהת"ח וכמו שמפו' יוצא מדברי הפוס' ראשונים ואחרונים כאשר נבאר לקמן בע"ה וכל אפייא שוים בענין זה, וכן פסק מר"ן ז"ל בשלחנו הטהור סי' קי"ח ס"ו וז"ל דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו עד"ת וכתב מור"ם ז"ל וז"ל וכן כל ספק שיש בתקנה על יורשי האשה להביא ראיה דאין מוציאין ירושת הבעל מספיקא, ב"י בשם תשו' הר"ן עכ"ל, וכן ראינו שפסק מר"ן ז"ל בתשובותיו כאשר נעתיק לקמן בע"ה לשון התשו' במקומה בפישוט ס' השני:

וכפי הביאור הנז' נבא להתיר ספקות הנז"ל על מה שנסתפק השואל בס' רא' אם נוהג דין חלוקה אף בנצ"ב שהכניסה עם נפשה, עי' להר' פרי האדמה ח"א פכ"ב מה"א שכתב וז"ל שחולקין הנכסים והמדודים בעין עם יורשי האשה כל דבר הנמצא ממה שהכניסה היא דוקא מבית אביה ואחיה וכיוצא, עין רואה ממ"ש דוקא מבית אביה וכו' מוכח דאם הכניסה עם נפשה אינו נוהג בהם דין חלוקה וכן מוכח ג"כ מדברי מור"ם ז"ל א"ה סי' קי"ח שכתב וז"ל ואי היא בעצמה נותנת הנדוניא יכולה למחול לבעלה או להתנות ליתן לאחר כפי מה שתחפוץ עכ"ל, אלמא מדיכולה ליתן ש"מ שאינו נוהג בה דין חלוקה שהרי כתב הרא"ש ז"ל דחלק המגיע ליורשיה אינה יכולה ליתן לא לבעל ולא לאחר, ועי' להרב כנה"ג ז"ל א"ה סי' קי"ח הגהת הטור אות ו':

ברם ראה ראינו להרב פרי האדמה ח"ג פכ"ב שהשיב על הנדון הזה בעצמו בתוך תשו' הנז' וז"ל מכל מקום הנה מאחר כי מנהג ירושת"ו הוא כתקנת טולי' וכבר רבים ועצומים מהרנ"ח ז"ל ומוהרי"ט ומוהרשד"ם ומהרח"ש ז"ל והפ"מ ז"ל והבאים אחריהם כולם הסכימו דאין חילוק בין מאביה בין מדנפשה א"כ מה שכתב בדברי מהר"י ז"ל גם מה שכתבתי אני הצעיר בספרי פרי האדמה ח"א לשון דוקא קאי למ"ש הנמצא ר"ל דוקא הנמצא לאפוקי וכו' ולא נחית מר הרב ז"ל ג"כ אלא לאפוקי אם פזר וכו' וכן אנו נוהגים פה עי"ק ירושלם ת"ו דאין חילוק בין מה שהכניסה מבית אביה ובין מה שהכניסה מדנפשה שכולם נכנסו בדין חלוקה עכ"ל ולדידן נמי גם פה עי"ק טבת"ו יש לנו לנהוג כמנהג עיה"ק ירושלם ת"ו כנז' כמו שהוכחנו לעיל מלשון הכתובה וגם באומדנא דמוכח שכן נהגו בשאר ערי הק' וזה הדבר מפורש יוצא בתשובות הרא"ש כלל ע"ט שכתב וז"ל דהגם דלא נתפשט המנהג אלא בעיירות הסמוכות אמרינן דגם באותה העיר נתפשט ואזלינן בתר מנהגא הגם שהוא הפך דינא דגמ' והביאה הריב"ה ז"ל ומר"ן ז"ל פסקה בח"מ סי' ס' והגם שכתב הר' אדמת קדש ז"ל דלא קאמר הרא"ש ז"ל אלא היכא דאיכא אומדנא דמוכח שפשט המנהג לדידן נמי תרווייהו איתנהו שפשט המנהג בעיירות הסמוכות לנו אמרינן גם בעירנו פשט וגם איכא אומדנא דמוכח כאשר הוכחנו לעיל וממילא קם דינא שגם בעי"ק טבת"ו יש לנו לנהוג כנז"ל, ועל מה שפסק מור"ם ז"ל עיין להרב אדמת קדש ח"ב שנשאל על נדון הזה ונסתייע השואל מדברי מור"ם הנז' והשיב הרב הנז' ז"ל דטענה זו אין בה ממש ולא יועיל הון ביום עברה יען סברא זו של מור"ם וסיעת מרחמוהי דחויה היא אצל כל האחרונים ז"ל מוהרנ"ח ומוהרי"ט ומוהרשד"ם ומוהרח"ש והרב פ"מ ז"ל וכל הבאים אחריהם כולם עונים ואומרים בדעת אחת ובהשוואה אחת דאין חילוק בין דהנעלת ליה מבית אביה או מדנפשה שהכל הוא בכלל התקנה כאשר כתוב בספרתם באורך עיין שם עכ"ל, הרי מפורש יוצא שנתפשט ס' השואל שדין חלוקה נוהג במה שהכניסה לו נצ"ב בין מבית אביה בין מדנפשה:

ועל ס' ב' שנסתפק אם החלוקה נוהגת גם במה שכלה ואבד או במה שנשאר בעין דוקא, שאלה זו נשאלה לפני מר"ן הק' ז"ל ובאה בתשובותיו סי' ט' וז"ל תשובה מענין השאלה ששאל כת"ר על מי שמתה אשתו בלא זש"ק ובאה לחלוק עם היורשים כפי מנהג דמשק ולא נמצא מהנדוניא כ"א חלק מועט וכו' תמיה אני אם יש מי שיורה כן כי מעולם לא נשמע שיחלוקו כי אם במה שנמצא מנדונייתה בעין בלבד אבל מה שנמכר ונתמשכן ברשותה לא עלה על הדעת שיצטרך לשלם מביתו חלק היורשים הן אמת שאם מכר מן הנדוניא לישא וליתן והדבר ידוע שהסחורה שקנה או מעות שבידו נמשכים מן הנדוניא שמכר הרי היא כאילו בעין וחולקים:

אמנם אם הם ממושכנים מה שהוא כנגד החוב יש מקום לומר שכיון שהם בעין חולקים ויש מקום לומר כיון שחייבים עליהם הוי כאילו נאבדו וזה נראה יותר, ואפי' שיהיו שקולים קיימא לן יד בעהש"ט עהת"ח וכ"ש בדבר התקנה הבאה להפקיע ירושת הבעל שבכל ספק שיפול בדבד יד הבעל עה"ע שהוא מוחזק והוא היורש מן הדין והבא להוציא מתחת ידו מכח התקנה ידו על התחתונה, וזה מבואר בכמה מקומות עכ"ל:

וכן כתב מהריק"ש סי' צ"א ע"ש והביאו הרב פרי האדמה פכ"ב מה' אישות וכן פסק הרב פרי הארץ ח"ב סי' ה' ע"ש באורך, וכן פסק הרב בריכות המים סי' קי"ח ע"ש:

ואם טוענים יורשי האשה שמה שכלה מנכסי הנדוניא קנה הבעל חפצים במקומם שהם חלופיהן והרי כאילו עדיין הם בעין אם טוענים בריא צריך הבעל לישבע שבועה חמורה כמו שמפורש יוצא בגוף תקנת טוליטולא ואם טענת שמא אין עליו אלא ח"ס כמ"ש הרב פרי האדמה ח"א סי' כ"ב ע"ש:

גם הביא הרב הנז' ז"ל משם הרדב"ז ז"ל סי' שכ"ט וצריך הבעל לישבע כמה נשאר מהנדוניא ואם הנדוניא ביד יורשי האשה הם נשבעים מהריק"ש סי' צ"א ע"ש שוב ראינו שכן הורה גבר מהר"ם אלשיך בתשובותיו סי' כ"ח ע"ש באורך:

ועל הספק הג' שנסתפק אם צרכי קבורה וכיוצא מן האמצע אע"ג שהבעל אמיד בנכסיה או לא, כבר נשאלה שאלה זו בעצמה בפני הר' פרי הארץ ח"ב סי' ה' ודן את הדין דכל צרכי קבורה הוא מן האמצע אע"ג דהבעל אמיד בנכסיה והוכיח כן ממ"ש המבי"ט ז"ל ח"ב סי' ר"ז וז"ל תשו' כבר כתבתי ע"ז פעם אחרת דמנהג דמשק הוא שתכריכים וצרכי קבורה ניטלים ממה שנשאר מהנדוניא והשאר חולקין, וכתב הרב פרי הארץ ז"ל דמדכתב סתמא אלמא דלא שנא אי אמיד אי לא אמיד דין אחד להם דהוי מן האמצע, וכן הדעת נוטה דאי דבריו הם בדלא אמיד מה לו לתלות הדבר במנהג דמשק הו"ל למימר דצרכי קבורה כתקנת טוליטולא דהוי מן האמצע ותו לא ומינה הוה ידעינן דאיירי בדלא אמיד כמפורש בתקנת טוליטולא ומדתלה הדבר במנהג דמשק ש"מ דלגמרי קאמר בין דאמיד בין דלא אמיד עכ"ל:

ועוד יש הוכחה לזה ממ"ש הכנה"ג ז"ל הגהת הטור א"ה סי' קי"ח אוס"ב ע"ד הרדב"ז ז"ל, א"נ דהוי כמנהג דמשק דהוא מן האמצע אף אם הבעל אמיד והנה די כן בנ"ד דבני א"י דבתר מנהג דמשק גרירנא הדבר ברור דאפי' אמיד בנכסיה צרכי קבורה הם מן האמצע וכו' עאכ"ו דמנהג ירושלם ת"ו פשוט וברור לנו דלעולם הקבורה מן האמצע אפי' אמיד בנכסי ומעולם לא ראינו ולא שמענו הפך מזה עכ"ל:

וכן העלה הר' ברה"מ ז"ל סי' קי"ח ע"ש וכן כתב הר' פרה"א ח"א פכ"ב מה' אישות וז"ל והתכריכים וצרכי קבורה וקס"ס ומצבה וכן ההוצאה הנהוגה לתשלום השבעה והשלשים והשנה ושמנים ושלחנות הכל ינכו מהנדוניא קודם חלוקה עכ"ל:

וכן הביא היד אהרן אה"ע סי' קי"ח הגהת הטור אות ל"ח משם הר' צדק ח"א סי' ל"ג וז"ל שמנהג ירושלם תוב"ב הוא כשיבואו לחלוק חכ"כ מנכסי נדונייתה מוציאים בתחלה הוצאות צרכי קבורה כגון תכריכין והקסמית שלוקח הדיין לתת רשות לקוברה והוצאות פרטיות כגון נרות של שעוה ושלחנות לעניים ומקוננות ותשלום שבעה ושלשים ושנה ושמן למאור שמדליקים לנשמתם בי"ב חדש בשבתות ור"ח ויו"ט ומצבת אבן לקבורה, וכן כתב הרב מהריק"ש ז"ל בסי' צ"א ע"ש, הרי נתבאר יפה שכל צרכי הקבורה וכיוצא ניטלים מן האמצע מנכסי הנדוניא קודם חלוקה אע"ג דהבעל אמיד בנכסי:

ועל הספק הרביעי אם נ"מ יכנסו בכלל החלוקה או לא עיין להרב מהר"י בסאן ז"ל סי' מ"ט שנשאל על נד"ז בעצמו וכה דבר בקדשו בתוך התשו' אמנם השאלה היא אם התקנה הנהוגה במקום הזה היא לחלוק בנ"מ או לאו וככה נשאלה שאלה זו בארץ הלזו בחיי מורינו הרב הגדול כמוהרנ"ח ז"ל והסכימו כל חכמי העיר רוב מנין ורוב בנין שאין בנכסי מלוג תקנת טוליטולא אלא הכל לבעל אלא שהרב הנז' ז"ל היה מחלק בין נפלו לה קודם נשואין ובין נפלו לה לאחר נשואין ולא הסכימו עמו, גם הרב הגדול מוהרשד"ם ז"ל כתב שאין לחלק ובסוף הספר הנז' מסי' קנ"ב עד סי' קנ"ט הביא עשרה תשובות מעשרה רבנים הנקובים שם בשמותם שכולם מסכימים לדעת אחת דנכ"מ לא נכנסו בכלל תקנת טוליטו' והבעל יורשם וכן ראו כמה רבנים שכן היו דנים וכן היו דנים ג"כ אחריהם והרב רבינו בצלאל בתשובות י"ב וי"ג פשיטא ליה דנכ"מ הכל לבעל למנהג דמשק ונתן טעם לדבר ע"ש, והרב מזבח אדמה ז"ל חא"ה כתב וז"ל בענין נ"מ אם נכנסו בכלל החלוקה או הבעל יורש הכל אשר שלחו רבני צפת"ו כתב לרבני ירושלם תוב"ב שואלים ודורשים בענין הנז' וכתבו שכבר יש בידם עדות גמורה מהרב הגדול מר"ן כמוהרר"א יצחקי זצ"ל ששמע שמנהג א"י הוא מנהג טוליטו' וראה בפוסקים ז"ל שמנהג טוליטו' שנ"מ הכל לבעל זולתי הר' בצלאל ז"ל בתשו' י"ב כתב שגם נכ"מ חולקין ובתשו' י"ג איכא למשמע אפכא שהתקנה לא היתה על נכ"מ וכ"כ הרב פרח מ"א ז"ל אכתי הרב בצלאל ז"ל יחיד בדבר ולא מצו היורשים לומר קי"ל וכ"ש לאפוקי מהבעל המוחזק והגם כי מוהר"ם אלשיך ז"ל כתב בהסכמה ראשונה נ"מ בכלל החלוקה הלא בהסכמה שנית שחזר בהם לא פורש בה ענין נ"מ מאי הוי עלה ומספקא לא מפקינן ממונא מיד המוחזק ע"כ וע"ז שלחו כתב לרבני ירושת"ו שיודיעום המנהג עכ"ל, וכתב הרב מזבח אדמה ז"ל ועיין בס' אד"ק ח"א וח"ב וס' פרי הארץ ח"ב וס' פרי האדמה ח"א וח"ב פכ"ב מהל' אישות ופרי הא' ח"ג פט"ז מה"א דכ"ח ע"ב ועיין בס' אד"ק ח"ב סי' ר' שכתב ופה עיה"ק נהגו בה תקנת השבון כתקנת טוליטולא אעפ"י שלא נכתבה בפי' כנכתבה דמי עכ"ל, ולקמן בע"ה נכתוב דברי הספרים שציין הרב הנז' ז"ל, והרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' נ"ט כתב לחלק בין המתנות לנכסי מלוג שנ"מ כולם לבעל מאחר שהוא היה אוכל פירות בחייה והוא מוחזק משא"כ במתנות ע"ש בדב"ק, והרב נחפה בכסף ח"ב א"ה סי' כ' כתב שנשאל על נ"מ אם הבעל יורש הכל או דין חלוקה יש בהן כנצ"ב וגם נשאל לענין המתנות כנז' והשיב דבנ"מ כבר נחלקו הראשונים בזה מוהרנ"ח ומוהרשד"ם ורובא דרובא תפסו עיקר כסברת מהרשד"ם דהכל לבעל ובענין המתנות הביא מה"ר אד"ק ח"א אה"ע סי' ג"ל ושם כתב כי מנהג עי"ק ירושת"ו הוא כמנהג דמשק ואפי' שכתב המבי"ט בח"א סי' כ"ט דמנהג דמשק לחלוק המתנות וכו' מ"מ כיון שאין אתנו יודע בטוב איך נהגו פה עי"ק בענין המתנות אין בנו כח להוציא מהבעל שהוא יורש מן הדין ואסף וקבץ פ' הפוסקים והביא גם תשו' מהרי"ו הנז"ל והקשה עליו וסו"ד העלה לענין דינא פה עי"ק ירושת"ו לזכות לבעל בכל המתנות כס' מהרשד"ם ודעמיה והגם שראינו להרב נחפה בכסף ז"ל שהביא עדות ממורנו הרב מהר"א יצחקי ז"ל שנהגו לפשר בענין המתנות מ"מ כתב דלענין נ"מ אין ראיה מזה כלל אלא הכל לבעל וכן מצא להרדב"ז ז"ל שנשאל על מנהג דמשק והשיב שמעתי שמנהג דמשק וכו' ובמה הם חולקים ממה שנשאר מנצ"ב שלה אבל נ"מ הכל יורש הבעל ונתן טעם דמאי שנא דנ"מ הם לבעל משום מלתא דלא שכיחא לא תקינו רבנן כ"א בנצ"ב דשכיחי תקון רבנן וכתב הרב נחפה בכסף ז"ל וז"ל כיון שמנהג פה עיה"ק כמנהג דמשק כנז' הבעל יורש הכל בנ"מ וכמ"ש הרדב"ז ז"ל גם הביא הרב הנז' ז"ל משם כמה פוסקים דמה שנחלקו הפוס' ז"ל בנ"מ הוא למקום שנוהגים כתקנת טוליטו' ממש דאיכא מאן דס"ל חולקים לא כן במנהג דמשק כ"ע יודו דהוי הכל לבעל וא"כ פה עי"ק ירושת"ו שהוא כמנהג דמשק לפי דברי הר' אדמח ק' ז"ל קם דינא דזכה הבעל בכל נכסי מלוג ואין ליורשי האשה חלק בהם כלל עכ"ל, והרב נאמן שמואל סי' נ"ח כתב בנ"מ הבעל יורש אותם ול"מ נכסי מלוג שנפלו לה אחר שנשאת דכ"ע מודו אלא אפי' נ"מ שנפלו לה קודם שנשאת והכניסתם לבעל שכתב מהרנ"ח דאיתנהו בחזרה כבר דחה סברה זאת מהרשד"ם וכ"כ בא"ה סי' צ"ח וק"ן וכ"כ מוהר"ש אלקלעי ז"ל סי' כ"ז ואפי' מוהרנ"ח ז"ל לא גמר אומר לחלוק בנ"מ שהכניסה, אלא מפני שנסמך על בני רומנייא אבל מקום דליכא מנהג פשוט לא קאמר אלא מודה דהכל לבעל ע"כ, והרב תורת חסד סי' צ"ז כתב אמנם כפי מה שהעלו רבני עירנו נראה דדין נ"מ אינו כדין נצ"ב אלא נכ"מ כולם לבעל וכ"ן מדברי חתימת הרב מוהרשד"מ ע"פ מהרנ"ח ז"ל וכן מפורש יוצא בתשובותיו סי' צ"ח וק"ן ודומה לי שכן המנהג פשוט בעירינו סלניקי מעשים בכל יום עכ"ל, והר' יד אהרן באה"ע הגהת הטור סי' קי"ח אות כ"ב שם העלה דנ"מ כולם לבעל ושזו היא תקנת דמשק וז"ל בארוכה ואנכי מצאתי בתוך כתבי הק' למהר"ש וונאל ז"ל שהביא לשון התקנה וז"ל הנה מוסכם בידינו מרבותינו הקדושים ז"ל אשר בארץ המה שמנהג דמשק הוא שחולקין כל הנמצא אחר המיתה בין מהנדוניא בין מהסבלונות בין מהמוקדם שהקדים הבעל בעת הנשואין אחר שהוציאו כל הפיזורין שהוצרכו לקבורתה מקטון ועד גדול אז יחלוקו כל הנמצא שוה בשוה האמנם כל מה שפזר. הבעל מנדונייתה בחיי אשתו אינו מחוייב לפרוע אותו אחר שמתה אשתו ולא כל דבר שנשתנה מהנדוניא לענין אחר זולת אם יש עדים שברצון שניהם נשתנה ומכרו בגד זה כדי לקנות בגד אחר מגוון אחר וכן ע"ז הדרך בשאר חפצי נדונייתה ובזה אין פוצה פה ומצפצף, האמנם מה שנסתפקתי הוא בענין נ"מ שנפלו לאשה אחר שנשאת אם יכנסו בכלל הנדוניא לענין הירושה ותקנת דמשק או נעמיד הדבר עד"ת שהבעל יורש את אשתו ומספקא לא מפקינן ממונא מחזקת הבעל שהוא יורש את אשתו ולזה דעתי נוטה לדון:

ובהיותי נושא ונותן בדבר זה אנה ה' לידי פסק אחד וז"ל זאת השאלה שאל אותה החכם כהה"ר יעקב אבואלעפייא נר"ו שנת השנ"ה שאל ממני אם יש דין חלוקה בנ"מ עפ"י מנהג דמשק תשו' המנהג הידוע בינינו מימי הרבנים ז"ל שהיה נהוג מנהג דמשק במדינה זו הוא שנכ"מ הבעל יורש את אשתו כד"ת ולא נכללו בכלל התקנה להיותו דבר שאינו מצוי וכו' בין שנפלו קודם או לאחר נישואין ומצאתי בתשובת גדול אדוננו הרב המוסמך זקיננו זלה"ה נוסח התקנה וז"ל ודע שלשון התקנה של דמשק המקובלת מהנגידים והחכמים שעברו וכן מנהגם במצרים לפרש התקנה בכל הכתובות בזה האופן, ועוד קבל עלוהי חתנא דנא שאם ח"ו תפטר האשה בחיי בעלה בלא ולד חי מניה דכר או נוקבא דהדר פליג מאי דאשתייר מנדוניתה לירתה מבית אביה ע"כ, הרי בפי' שלא נזכר בתקנה כ"א נדוניא, ובתשו' אחרת כתב שהמוקדם והסבלונות לענין החלוקה כדין נדוניא ונתן טעם לשבח ולא הזכיר נ"מ, נראה שלא נכנסו בכלל התקנה ואפי' שהיה הדבר ספק כ"ע הסכימו שכל דבר שיש ספק בענין התקנה נעשה כד"ת יעקב בי רב. וכתב שם מהר"ש וויטל ז"ל שכן מצא כתוב ג"כ להרב הגדול מהר"ר יוסף בן צייאח ז"ל הרי שתקנת דמשק היא שהבעל יורש נ"מ של אשתו בין שנפלו לה קודם שנשאת בין לאחר שנשאת עכ"ל:

והרב פרח מ"א ז"ל ח"א שאלה קי"ט כתב וז"ל וזהו כללות דבריו כל רבותינו האחרונים שוים בדבר זה שהבעל יורש את אשתו בנ"מ הן שנפלו לה קודם שנשאת והן שנפלו לה אחר שנשאת ולא ראיתי מי שפקפק בזה ולא מי שיחלק שום חילוק, אך זה לבד מצאתי למהרנ"ח ז"ל שרצה לחלק בין נ"מ שנפלו לה קודם שנשאת וכו' ואחר שחלק הר' בדבריו כמה חילוקים ע"ש מסיק וכתב ולא עוד אלא אפילו הרב מהרנ"ח ז"ל לא גמר בדעתו לפסוק כן והציג דעתו לפני הרבנים שבאותו הדור ואלו דבריו הנה נא ערכתי מלין אשר הורונו מן השמים לפני כל דת ודין והמה בצדקתם יביטו יראו לכל מראה עיני חכמתם כדת מה לעשות ואעשה כן גם אני ואח"כ הביא על החתום הרב מוהרשד"ם דאין לחלק שום חילוק בזה אלא שכל שכתבה בכתובה הם נצ"ב ומה שהשאירה לעצמה שלא קבל הבעל אחריות הם נ"מ והבעל יורשם, כלל הדברים שהבעל זוכה בנ"מ כולם כמות שהם עכ"ל עש"ב, ואלו הם דברי מוהרשד"ם ז"ל בסי' קכ"ו שנשאל על המתנות אם נכנסו בכלל החלוקה או לא וז"ל ונראה בעיני כי כפי הדין הדבר פשוט כביעתא בכותחא שאין הבעל חייב להחזיר שום דבר מהמתנות יען כי הלכה רווחת בישראל שהבעל יורש את אשתו נצ"ב ונ"מ והמתנות הרי הם נ"מ והבעל יורש וזה דבר ברור ופשוט מאד מה יש לומר תינח מן הדין אבל מאחר שגם נצ"ב היינו הנדוניא שהכניסה הבעל יורש אותה ועכ"ז כשמתה הבעל מחזיר החצי גם בנ"מ יחזיר החצי התשובה מבוארת דלא אם אמרת בנדוניא משום שהתנו תאמר במתנות ובנ"מ דלא התנו ואפי' אם היה הדבר ספק המוציא מחבירו עליו הראיה וכ"ש בזה שאין בו שום ס' כלל דעל הראשונים אנו מצטערין דעבדינן נגד הדין מפני התקנה ואנן ניקום ונוסיף הבו דלא לוסיף עלה וטעמא הכא איכא דנכסי הנדוניא שכיחי טובא ומפני שראו שאדם מוציא נכסיו מבניו ונותן לבתו תקנו לעשות תקנה זו שיחזיר החצי אבל במתנות שאינו מצוי כ"כ וכ"ש נ"מ שאינם מצויים לא תקנום והאריכות בזה אך למותר, ומ"מ כדי שלא להתנאות בטלית שאינו שלי לזכור כאן כי זאת השאלה נשאלה בזמן הרב הגדול גאון בדורו מהר"ר אליה מזרחי זלה"ה וז"ל השאלה ששאלתם ע"ד המתנות שנוהגים אבי הכלה ואמה ליתן להחתן פעמים אחר האירוסין מיד ופעמים אחר הקנינים אם הדין להחזיר הכל ליורשי הכלה או חציים בלבד כדין הנדוניא או כבר זכה בהם החתן במתנה מוחלטת, והשיבותי להם נראה לענ"ד דבר פשוט שהכל להחתן וכו' ע"ש והאריך הרבה והוכיח שאפי' שנמצאו דיינים שהחזירו המתנות עכ"ז הדין פשוט דכיון דלא התנו או שאינו מנהג ידוע ופשוט לכל בני מתא כמו שהוא חזרת חצי הנדוניא שאין מי שיפקפק בו אין מחזיר החתן כלום מהמתנות וכו', סו"ד כי המפקפק בזה ראוי לנזיפה כמהרהר אחר דברי תו' ואחר דברי חכמים וכו' ע"ש עכ"ל, וגם הרב פרי הארץ ח"ב סי' ה' מיפשט פשיטא ליה למר דנכ"מ הבעל יורשם כי מספ"ל לענין מתנות אי דמו לנ"מ והכל לבעל או לנצ"ב ולבסוף מסיק דגם המתנות הכל לבעל ע"ש, ויען שאין ספר אד"ק מח"א מצוי בידינו ראיתי להעתיק מה שהעתיק ממנו הר' ברכות המים וגם הרב פרי הארץ מצא ההעתקה הנז' בפסק אחד כ"י והוא שהביא הרב אד"ק דברי הגאון מהר"א מונסון ז"ל שחקר ודרש על ענין הירושה בירושת"ו איך נהגו וקבל עדות מחכם א' זקן וז"ל החכם הזקן נדרשתי אם נודע לי מה שכותבין בכתובה הירושה כמנהג דמשק כיצד הוא ולכן באתי בכתב אמת מה שראיתי שכתב מורנו ה"ה מוהר"ר לוי ן' חביב זצ"ל וז"ל באשר באתי מצאתי שהיו כותבים בירוש' והירושה כמנהג דמשק ודרשתי וחקרתי על מנהג ירושת"ו ונודע לי שהוא מנהג דמשק אז גזרתי שלא יכתבו כ"א כמנהג עה"ק ירושלם ת"ו שאין לתלות גבירה בשפחה וכן הוא שמנהג שכל אשה שתמות בחיי בעלה ולא הניחה זש"ק וכו' יחלוקו יורשי האשה עם הבעל בכל הנמצא לה מנכסי נדונייתה וכו' ע"כ העתיק הרב בריכות המים וסיים וכתב הרי נתברר שמנהג ירושלם ת"ו הוא מנהג דמשק ומה שאנחנו כותבים עתה כפי ההסכמה חדשה היא הסכמה המודפסת בס' חוט המשולש לענין אם מת הבעל ואין בממון שיעור שני כתובות דחולקין וכן כתוב שם בהסכמה שהסכימו לכתוב כן והרב שם העלה דמנהג עה"ק הוא כמנהג דמשק ומנהג דמשק קרוב לתקנת טוליטולא והכריח כן מתשו' הר' ר' בצלאל ז"ל ע"ש:

והרב פרי האדמה ח"ג ה"א סי' ט"ו כתב ולענין נ"מ עיין מהראנ"ח ז"ל ח"א ומ"ש מהר"י בסאן סי' כ"ט הלכה למעשה בקושטא דנוהגין כתקנת טוליטו' דאין בזה חלוקה והסכימו בזה רוב בנין ורוב מנין אלא הכל לבעל א"כ מה שחלק מוהרנ"ח בין קודם נשואין וכו' אפי' בזה לא הסכימו עמו וכו' ע"ש, וע"ל שהעתקנו כל דברי הרבנים הנז':

זאת תורת העולה היא העולה דכלהו רבוותא קמאי ובתראי סברי מרנן דנ"מ הבעל יורש אותם ולא נכנסו בכלל התקנה בין דנפלו לה קודם הנשואין או לאחר הנשואין ואין ליורשיה בהם שום זכות כו"ע, הרי נתבאר ספק הרביעי בכל פרטיו:

ועל הספק החמישי שנסתפק השואל אם צוואת האשה במה שנתנה מנ"מ קיימת ומתנתה מתנה או לא, עין רואה להרב פרח מ"א ח"א סי' קי"ט שכתב בתוך התשו' וז"ל ומה שטוענת חמות הר' ישראל שנכ"מ של בתה נתנתן לבניה שיש לה מבעל הראשון וכו' הנראה מהשאלה מהחמות הר' ישראל שאחרי שכנסה הבעל לאשתו ובעודה תחתיו נתנה במתנה לבנה הנז' ובזה ודאי אין מתנתה מתנה כל שהם נכסים ידועים לבעל וכמ"ש במשנה הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה א"כ למה כתב דין ודברים שאם מכרה ונתנה קיים וכו' ומוקי לה בגמרא בכותב לה ועודה ארוסה דנחלה הבאה לו ממקום אחר יכול להתנות עליה, אבל בנשואה לא מהני ואם מכרה ונתנה מכירתה ונתינתה בטלה מפני שהוא לשון גרוע וכ"ש אם לא כתב לה כלום ובפ' האשה שנפלו משנתארסה ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות וכו' ובאושא התקינו האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות והביאו כ"ז לפסק ההלכה הרמב"ם פכ"ב מה' אישות והריב"ה בא"ה סי' צ' ואין חילוק בין מכר למתנה כדמוכח שם בגמ' וגם אין חילוק בין קרקע למטלטלים וכו' הרי מפורש יוצא שאם נתנה אותם נ"מ אחר שנשאת אין בנתינתה כלום ובודאי הבעל יורש אותה עכ"ל, וכן פסק מר"ן בא"ה סי' צ' ס"ט ע"ש, א"כ בנדון דידן נמי שנתנה מנ"מ שלה הידועים לבעל אין במתנתה כלום ושמא תאמר יש מקום לבע"ד לחלוק ולומר דשאני היכא שהבעל שמע ושתק וכנ"ד שהבעל היה מצוי בשעת הצוואה ושתק והויא כהודאה לזה יש להשיב דעי' להרב משפט צדק סי' י"ח דמסיק שם וכתב דלא מהני מתנת האשה אפילו היה שם הבעל ושתק ע"ש, וכ"כ מהריק"ש סי"ץ סי"ג וז"ל אפי' שותק בעת שנתנה ומכרה אין השתיקה ריצוי כי אומר בלבו להוציאה מיד הלוקח או לנכותם מכתובתה עכ"ל:

הרי מפורש יוצא מן האמור דאין מתנת האשה כלום בין אם נתנה בחייה בין שלוותה בשעת מיתה בין במקרקעי בין במטלטלי ואפי' שמע הבעל ושתק אין במתנתה כלום אלא הכל זכה בו הבעל מד"ת כי הוא היורש וגם מהמנהג כאמור ומדובר לעיל והוא המוחזק ואין מוציאין מידו וידו על העליונה, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אכי"ר. הלכ"ד החותמים פעה"ק טבריא ת"ו בח' אלול הרחמים משנת התרמ"ג לפ"ק בס' כי קרוב אליך הדבר מאד ברב עז ושלום:

ע"ה ב"ה

דוד א"א יעקב ואעקנין ס"ט הצעיר יעקב הכהן סקלי ס"ט הצעיר אברהם צבאח ס"ט

תוכן העניינים

וידבר דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה